הצעת חוק לדיון מוקדם

סימוכין: הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת רונית תירוש יואל חסון שי חרמש ואסל טאהא אחמד טיבי שלי יחימוביץ רן כהן יצחק לוי אברהם מיכאלי אלכס מילר יעקב מרגי שרה מרום שלו מיכאל נודלמן אברהים צרצור ראובן ריבלין ליה שמטוב משה שרוני קולט אביטל יצחק אהרונוביץ רוברט אילטוב טלב אלסאנע זאב אלקין חיים אמסלם שלמה ברזניץ מוחמד ברכה עזמי בשארה אליהו גבאי אלחנן גלזר יצחק גלנטי שמואל הלפרט ג'מאל זחאלקה יצחק זיו דב חנין פ/1867/17 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - ביטול סייג לתחולה), התשס"ז-2006 תיקון סעיף 39 1. בסעיף 39 לחוק הגנת בצרכן, התשמ"א–19811, סעיף קטן (1) – בטל. דברי הסבר שיטת הדומינו, שלפיה מיד לאחר שהבנק הראשון מעלה עמלות מצטרפים אליו באופן לא מפתיע יתר הבנקים, משקפת את העובדה ששוק הבנקאות אינו תחרותי ואף מתנהל לכאורה כקבוצת ריכוז וכקרטל. התנהלות זו מתאפשרת משום שאין פיקוח אמיתי על יחסי לקוח- בנק. משקי הבית הקטנים קיבלו בשבועות האחרונים הוכחה ניצחת, ליחס "הבעייתי" לו הם זוכים מהבנקים. הבנקים זיהו את מצוקת האשראי של משקי הבית הקטנים לנוכח הרפורמה בנושא חריגת היתר (האוברדראפט), וההוראות האוסרות על חריגה בחשבון הבנק. הציבור אשר נאלץ ליטול הלוואות לכיסוי האוברדראפט בחשבונו, אולץ לשלם עמלות מופקעות בגין הקצאת אשראי (עמלת לקיחת הלוואה) ועמלת עריכת מסמכים. כך העמלה, אשר הבנקים הגדולים מתכוונים להעלותה באופן המשמעותי ביותר היא עמלת הקצאת אשראי בחשבונות עובר ושב - עמלה זו תתייקר על פי הפרסומים ב- 100% ותעמוד על 4 ₪ לחודש, במקום 2 ₪ כפי שהיה נהוג עד כה. סעיף 39(1) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), קובע כי הוראות החוק לא יחולו על שירות הניתן בידי "תאגיד בנק". לפיכך, נותר הפיקוח על הבנקים בידי בנק ישראל והמפקח על הבנקים. עקב אי תחולת החוק על תאגיד בנקאי, מנועים משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והרשות לסחר הוגן במשרד האמור מלעסוק בסוגיות צרכניות הנובעות משירותים בנקאיים הניתנים על ידי הבנק ללקוח. יש לציין בהקשר זה כי הקמת הרשות לסחר הוגן במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בשנת 2006, מהווה נדבך נוסף בקידום יעדי המשרד בתחום השירות לציבור בכלל ובתחום הצרכנות בפרט, לרבות אכיפה פלילית ומנהלית של חוק הגנת הצרכן. הצורך בהחלת חוק הגנת הצרכן על סוגיית השירות הבנקאי ללקוח עלה, בין היתר, גם לאור היות בנק ישראל הן האחראי הבלעדי על הבנקים והן האחראי על היציבות הפיננסית במשק. במצב דברים זה נדמה כי לעתים רבות יציבותם הכלכלית של הבנקים עדיפה בעיני הבנק המרכזי, על פני טובת הלקוח הקטן. בהנחת עבודה זו, יש משום ניגוד עניינים טבוע בפיקוח בנק ישראל על הבנקים, שכן לא ניתן "לאחוז במקל משני קצוותיו"- מחד לדאוג ליציבות הפיננסית של הבנקים, ומאידך לדאוג להפחתת העמלות אותם הם גובים מלקוחותיהם. והרי הנימוק של הבנקים לייקור העמלות הוא הגידול ב"עלויות". גם אם אנו חפצים ביציבותם של הבנקים בישראל, שהרי יש בכך כדי לשמר את יציבות המשק הישראלי כולו, עלינו לזכור כי סוגיית הסדרת היחסים בין הבנק ובין הלקוח שלו, הינה סוגיה צרכנית גרידא. למעשה הסוגיות הצרכניות הנובעות ממישור היחסים בין בנק ולקוח הינן סוגיות שמעצם טיבן וטבען, ראוי ורצוי כי יטופלו במסגרת חוק הגנת הצרכן. ויודגש, חוק הגנת הצרכן הוא האכסניה הראויה והטבעית לטפל בהם, שכן חוק הגנת הצרכן כשמו כן הוא, תפקידו להגן על הצרכן המתקשר עם גוף עסקי, בעל יכולות פיננסיות ואחרות גדולות משלו. לפיכך, מוצע בהצעת חוק זו לבטל את ההוראה הקובעת אי תחולה של החוק העיקרי על תאגיד בנקאי. באופן כזה, כל סוגיית הסדרת יחסי בנק – לקוח יעברו מסמכותו ופיקוחו של בנק ישראל לידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והרשות לסחר הוגן במשרד, אשר יש לתקצבם בתקציב נוסף לשם טיפול יעיל בסוגיה. כך יוכל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לטפל בכל אותן סוגיות צרכניות המתעוררות ביחסי בנק – לקוח לרבות בסוגיית העמלות, היקפן, ייקורן וכיוצא בזה. בנק ישראל אשר אינו "שש" לטפל בסוגיות צרכניות בין הבנקים ולקוחותיהם, יוכל להתפנות לטיפול בפיקוח מעמיק בבנקים, לרבות בדיקה של תיאום עמלות או תיאום מחירים בעיתוי מקביל, אשר יש בהם משום חשש לכאורה לקבוצת ריכוז (קרטל). במידה ויתאמת החשש, יוכל בנק ישראל להעביר את הסוגיה לבחינתו של הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. במהלך הכנת הצעת חוק זו ייערכו התיאומים המתחייבים בהוראות חוק אחרות, ובעיקר בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. --------------- הוגשה ליו"ר הכנסת ולסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד בטבת התשס"ז – 25.12.06