הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת יעקב מרגי
פ/1823/17
הצעת חוק הגיור (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006
תיקון חוק השבות
1.
בחוק השבות, התש"י-19501 בסעיף 4ב, המילים "או שנתגייר" - יימחקו.
תיקון חוק הרבנות הראשית לישראל
2.
בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-19802, בסעיף 2, אחרי פיסקה (6) יבוא:
"(6א) עריכת גיורים ואישור גיורים לצורך מתן תוקף על פי כל דין ומתן תעודות על כך;".
תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים
3.
בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-19533, בסעיף 9, אחרי "או בפקודת הירושה" יבוא "וכן בעניני גיור".
דברי הסבר
בעשרות השנים האחרונות הלך והתרוקן מושג "הגיור" מתוכנו הדתי המקורי והפך למושג "הגירתי", שבאמצעותו מבקשים לא-יהודים לקבל אזרחות ישראלית אוטומטית מכח חוק השבות, ללא כל כוונה להסתפח לעם היהודי.
כיום יכולים בני זוג לא-יהודים של אזרחי ישראל להתאזרח בישראל בהליך מדורג, המפוקח על ידי משרד הפנים. מציאות החיים מלמדת כי דווקא במקרים שהחיים המשותפים של בני זוג אלה אינם עולים יפה, נזכר בן-הזוג הלא-יהודי באפשרות להתגייר על מנת להתאזרח בישראל. כמו כן, עובדים זרים רבים שפגה אשרת שהייתם בישראל, ולא "הצליחו" למצוא לעצמם בן זוג ישראלי, מבקשים "להתגייר", בעוד שכוונתם האמיתית היא "להגר" לישראל ולזכות באזרחות ישראלית על כל ההטבות הנלוות לה.
כיום תלויות ועומדות 12 עתירות לבג"ץ בהם מתבקש בית המשפט העליון להכיר בתקפותם, לצורך חוק השבות, של גיורים רפורמיים שנערכו בישראל על ידי התנועה הרפורמית. כפי שנמסר, רובם של העותרים הינם עובדים זרים המבקשים להתאזרח בישראל בדרך זו. על פי ניסיון העבר, קיים סיכון גדול שבג"ץ יקבל את העתירה ויקנה ל"גרים" אלה את הזכויות לפי חוק השבות. ברור לכל, כי גם אם כך יהיה, לא יוכרו אלו על ידי הרבנות הראשית לישראל כגרים על פי דין תורה, והם לא יוכלו להינשא בישראל כדת משה וישראל, על פי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.
אם עד כה היה על העם בישראל להתמודד עם שילובם החברתי של זכאי שבות שאינם יהודים, הנה מתרגשת עלינו צרה שתחריף בהרבה את הקיטוב החברתי והדמוגרפי. אלה שיקבלו זכויות לפי חוק השבות ויהיו אזרחים בלי זכות לנישואין, יוסיפו לחץ חברתי ומחלוקת מיותרת, שאין איש יכול לצפות לאן היא תוביל.
למרבה הצער, מכאן ועד לפילוגו של העם היהודי בישראל לשני עמים, אין עוד דרך רחוקה.
הצעת חוק זו מבקשת "לתפוש את השור בקרניו". לא עוד גיור כמכשיר הגירתי. בין אם יהיה זה גיור אורתודוקסי, ובין אם יהיה זה "גיור" רפורמי או קונסרבטיבי, לא יקנה הדבר "זכות שבות" אוטומטית. גר יוכל להתאזרח בישראל על פי חוק האזרחות בהתאם לקריטריונים אובייקטיביים אזרחיים. זכות שבות אוטומטית תהיה רק למי שנולד לאם יהודיה.
בדרך המוצעת, שהינה שוויונית ביחס לכל הזרמים, יינטל "העוקץ" מתוך המחלוקת המסעירה וחוזרת ומסעירה את הציבור מפעם לפעם. כבודו של הגיור ישוב למקומו הנכון. אדם שיבקש להתגייר יעשה זאת מתוך מניעים אמיתיים, מתוך רצון כן להסתפח לעם היהודי, ולא לצורך קבלת טובת הנאה של ממש – אזרחות ישראלית.
בצד התיקון המוצע לחוק השבות, יש צורך מיידי בתיקון חוק הרבנות הראשית לישראל. כידוע, הממשלה הקימה את מערך הגיור שבמסגרתו שולבו בתי הדין המיוחדים לגיור, הפועלים על פי כללים שקבע הרב הראשי לישראל המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול.
בתי הדין המיוחדים לגיור לא נועדו לשמש מכשיר הגירתי. הם נועדו להביא לשילובם, בעם היהודי בישראל, של זכאי שבות שאינם יהודים, המבקשים להתגייר כדת משה וישראל ולהינשא כדת משה וישראל. קהל היעד של בתי הדין המיוחדים לגיור הינם אלה שכבר יש להם אזרחות ישראלית או תושבות קבע בישראל. בכל מקרה, על פי הצעת חוק זו, מי שיתגייר בבתי דין אלו, לא תהיה לו זכות עדיפה לענין חוק השבות, על פני מתגיירים אחרים.
יחד עם זאת, הואיל ונפסק לאחרונה בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם), כי על פי עקרון החוקיות אין בתי הדין הרבניים מוסמכים לעסוק בענין שלא נקבע במפורש בחוק, קיים צורך לקבוע בחקיקה ראשית את סמכותה של הרבנות הראשית לישראל לענין הגיור.
בצד בתי הדין המיוחדים לגיור, עוסקים בתי הדין הרבניים האזוריים בגיורים מקדמת דנא, ואלו המעוניינים להתגייר באמצעותם ממשיכים לפנות אליהם.
בהצעה להסמיך במפורש בחוק לענין גיור את בתי הדין המיוחדים לגיור ואת בתי הדין הרבניים הרגילים, אין שינוי של ה"סטטוס קוו". לענין נישואין וגירושין של יהודים בישראל חל ממילא חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, לפיו נישואין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה. בכל שנות קיומה של המדינה, רק אלו שהתגיירו בדרך שהוכרה על ידי הרבנות הראשית, הוכרו כיהודים לצורך נישואין. לפיכך, החקיקה המוצעת אינה משנה את ה"ססטוס קוו" לענין זה.
ראוי לציין, כי הצעת חוק זו הובאה לעיונו של הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרה"ג ר' שלמה משה עמאר שליט"א. הראשון לציון הודיע כי היה מעדיף פתרון חד-משמעי, לפיו יוצהר במפורש על ידי הכנסת כי גיור לצורך חוק השבות הינו גיור שנערך על פי דין תורה בלבד, אולם לנוכח המצב המורכב והמסובך של העם בישראל ובתפוצות ועקב רגישותם של ציבורים מסויימים לענין זה, השתכנע הראשון לציון כי מבחינה פרקטית, הפתרון המשולב המוצע כאן הוא בבחינת "הרע במיעוטו" וניתן וראוי לקדמו, וזאת כדי לצמצם את הפערים שבין חלקי העם, ובעיקר למנוע את קריעת העם בארץ לשני עמים נפרדים.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ' בכסלו התשס"ז – 11.12.06