קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – החלת החוק על נפגעים שנפגעו טרם קום המדינה), התשס"ז-2007 [הצעת חוק פ/2092/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית נוקד) היו"ר מגלי והבה: הצעת חוק פ/2092, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – החלת החוק על נפגעים שנפגעו טרם קום המדינה), התשס"ז-2007, של חברת הכנסת אורית נוקד. תשובה והצבעה במועד אחר. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הזו נועדה להביא להכרה של מדינת ישראל באנשים שנפגעו מפעולת איבה לפני הקמת המדינה ולהעניק להם את התגמולים שמגיעים כיום רק לאנשים שנפגעו לאחר קום המדינה. הגשתי את הצעת החוק כי שמעתי את רחל ברקין, חברת קיבוץ גבת, שהיא כיום בת 81 ונפגעה בפעולת טרור לפני 69 שנים. נפגשתי אתה, וחשבתי שמן הראוי שאגיש את הצעת החוק הזאת. אני רוצה להקריא לכם חלק מהפנייה שלה: "בהיותי בת 12, ב-1938, בעצם ימי 'המאורעות', גרנו ביישוב גן-שומרון. ביתנו היה האחרון במושב. כנופיית פורעים ערבים פרצה פנימה, ותוך כדי קרב יריות בינה לבין משמר היישוב נפגעתי קשות. ידי הימנית נקטעה ופציעות היו בכל חלקי גופי. אומר לכם שלא נעזרתי באף 'גוף', לא מבחינה נפשית ולא שיקומית. וכך, כילדה בת 12, בגיל ההתבגרות, נאלצתי להתמודד עם מצב חדש ונורא. בזכות אמי החזקה הצלחתי להתגבר ולנצח ולהגיע לכל שהגעתי. אולם בערוב ימי, ולאחר האירוע המוחי שבו לקיתי, בשבתי בכיסא גלגלים, התחלתי לחשוב אחורה על חיי וגיליתי עיוות עצום ובלתי צודק עד כאב ביחסה של מדינת ישראל לנפגעי הטרור בשנים שלפני קום המדינה. ב-1970 התקבל חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. חוק זה שהתקבל מפלה בצורה קשה בין הנפגעים. האם ידי הקטועה 'זולה' יותר מידו של נפגע מ-1948?" עד כאן דבריה של רחל ברקין. הצעת החוק שמוצגת לפניכם היום חשובה אומנם למספר קטן יחסית של אנשים, אולם היא מייצגת את עמדתנו כחברה כלפי הקשישים שבקרבנו, ובפרט כלפי קשישים שנפגעו לפני שנים רבות בפעולות איבה. כיום החוק אינו מכיר בנפגעי פעולות איבה שנפגעו לפני קום המדינה, ומשום כך אנשים שנפגעו בפעולות איבה בתקופת המנדט הבריטי מוכרים אולי כנכים, מבחינה רפואית, אולם אינם זכאים להטבות שאנשים שנפגעו בפעולות איבה לאחר קום המדינה זכאים להן. מדובר באנשים קשישים מאוד – הרי המדינה כבר בת 59. הם נושאים על גבם את נטל הפגיעה בפעולת טרור, אך המדינה, שהם עזרו לבנות ולהפריח, אינה מכירה בתרומתם ובמחיר האישי הכבד שהם נאלצו לשלם ומשלמים עד עצם היום הזה. העלות התקציבית של הצעת חוק זו זניחה ביותר – מדובר במעט אנשים, ככל הנראה מאות בודדות לכל היותר. רן כהן (מרצ): גם לא נשארו להם הרבה שנים לחיות. אורית נוקד (העבודה-מימד): על-פי הערכות המוסד לביטוח לאומי גם התגמולים שמגיעים להם נמוכים מהממוצע המקובל כיום, מכיוון שהפגיעות באותה תקופה היו קלות יותר. כיום אנו מכירים מטעני נפץ רבי עוצמה, ואילו בימים עברו היה מדובר בעיקר בפיגועי ירי. אם נכפיל את המספר הקטן של הנפגעים בסכום התגמול, ככל הנראה לא נגיע לעלות תקציבית של 5 מיליוני שקלים. אולם השיקול התקציבי פה מתבטל לנוכח העיקרון שצריך להנחות את החברה שלנו: אל נפקירם לעת זיקנה. לצערי הרב, הממשלה לא השתכנעה בצדקת הטיעונים המוסריים – ואף הכלכליים – שבבסיס הצעת החוק, ולכן בשלב זה אני רק מציגה אותה. ביקשתי שיוגש ערר על ההחלטה, והוא אומנם הוגש. אני מקווה מאוד שבסופו של דבר הממשלה תאשר את הצעת החוק, ונקיים הצבעה במועד אחר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחברת הכנסת אורית נוקד. תשובה והצבעה במועד אחר.