קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - סמכות ביטול חוק), התשס"ז-2006 [הצעת חוק פ/1840/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אופיר פינס-פז) היו"ר גדעון סער: אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – סמכות ביטול חוק), התשס"ז-2006, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שמספרה פ/1840. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, צר לי ששר המשפטים לא נמצא באולם ולא שומע. להשמיע הוא רצה. נסים זאב (ש"ס): - - - אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני מצטער, כי אני חושב שחשוב שהוא ישמע. הצעת החוק שלי מציעה שינוי יסודי בכל מה שקשור להתנהלות בתי-המשפט אל מול פסילת חוקי הכנסת, אשר מוגדרים על-ידי בית-המשפט כחוקים לא חוקתיים, כחוקים שעומדים בסתירה לחוקי-היסוד שלנו. כמובן, אלה חוקים שנחקקו לאחר חקיקת חוקי-היסוד. המצב הנוכחי איננו משביע רצון, אפילו לא את רצוני. אני חושב שלא נכון שכל ערכאה, לרבות בית-משפט השלום – עם כל הכבוד לבית-משפט השלום – יוכל בכל הרכב, גם של דן יחיד, כפי שנהוג בבית-משפט השלום, לפסול חוק של כנסת. נדמה לי שהליך פסילת חוק, שחוקק בכנסת בכמה קריאות, לא יכול להיעשות בבית-משפט השלום, אפילו לא בבית-המשפט המחוזי, אפילו לא בהרכב של שלושה. לכן אני, ביוזמתי, מציע הצעת חוק, שקובעת שרק בערכאה הגבוהה ביותר, קרי בבית-המשפט העליון, ניתן יהיה לדון ואף להגיע לכלל החלטה על פסילת חוק או חלק מחוק, וגם זה רק בהרכב מיוחד של תשעה שופטי בית-המשפט העליון. אני מציע את כל הרפורמה הזאת כדי לשמור על כבודה של הכנסת וכדי לנסות ולייצר הליך ראוי במקרה שבו יצאה שגגה מתחת ידה של הכנסת וחוקק חוק שלא אמור להיחקק. חוק שעומד בסתירה לחוקי-יסוד הוא חוק שבעצם סותר את כללי המשחק שמדינת ישראל מתנהלת על-פיהם, ולכן לא ראוי שהוא יהיה. לפעמים יש כאן רוב מקרי, טעות או רצון פוליטי, שצריך להיבלם. אם הוא לא נבלם ברמת הכנסת, במשטר דמוקרטי תקין הוא צריך להיבלם בערכאה משפטית. יש מדינות שיש להן בית-משפט לחוקה, לנו יש בית-משפט עליון, שמתפקד כראוי וראוי לכל התשבחות. אני סמוך ובטוח שהוא יעשה מלאכה נאמנה. אגב כך ראוי לזכור שגם לפני התיקון שאני מציע ניתן לספור על כף יד אחת את המקרים שבהם בית-משפט, בכל ערכאה, הגיע לכלל דעה שראוי לפסול חוק או חלק מחוק - - - היו"ר גדעון סער: זה כבר שתי כפות ידיים. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): מתקן אותי יושב-ראש הישיבה, חברי חבר הכנסת גדעון סער, שמבין איזה דבר בעניין הזה, שהעניין עבר מעבר לחמש החלטות, אבל זה עדיין לא ברמה של שתי כפות ידיים, אלא ברמה של מספר חד-ספרתי. כך שזה לא מעשה שבשגרה. זה מעשה יוצא דופן, שבית-המשפט משתדל מאוד שלא ייעשה, ואם נתנהל נכון לא נביא אותו למקום שבו הדברים האלה ייעשו. ציפיתי ששר המשפטים והממשלה יתמכו בהצעת החוק הזאת, שמייצרת הסדר אחר, ראוי יותר, מאוזן יותר, בינינו ככנסת לבין מערכת המשפט בישראל. ואז הפתיע שר המשפטים החדש ואמר: רגע, ההצעה של חבר הכנסת פינס היא לא רעה, היא משפרת את המצב הנוכחי, אבל אני רוצה את המודל הקנדי. מהו המודל הקנדי? לא שקנדה מדינה שאין מה ללמוד ממנה, ודאי שיש, אבל היא עדיין לא המדינה היחידה בעולם. המודל הקנדי אומר, שבית-משפט עליון לא יכול בכלל לפסול חוק, ואם הוא מגיע למסקנה שראוי שחוק שחוקק יתבטל, הוא מחזיר את העניין לעיון נוסף של הפרלמנט. יפה. זה הסדר שזכותם של הקנדים לתמוך בו, גם יש בו רציונל, אבל אני חושב שבמציאות הישראלית ראוי שההסדר שאני מציע יעבור. ההסדר שפרופסור פרידמן מציע מרחיק לכת, כי הוא עוסק לא רק בשאלה של מי הסמכות, אלא הוא יורד לשורש המהות של הדמוקרטיה הישראלית - למי יש המלה האחרונה בדמוקרטיה הישראלית כשיש נושא בוויכוח בין הרשויות. היו"ר גדעון סער: אדוני שר התשתיות, חבר הכנסת פינס מדבר. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): האם באמת לכנסת צריכה להיות המלה האחרונה? אולי לממשלה? אני חושב שבמשטר דמוקרטי תקין, שיש בו איזונים ובלמים בין שלוש הרשויות, בסופו של יום, למערכת המשפט, שהיא בלתי תלויה, שהיא ללא פניות, שהיא מקצועית, צריכה להיות המלה האחרונה. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו מנסים את החוק הנורבגי, ושר המשפטים, שאיננו חבר הכנסת, לא מגיע, אז אולי ננסה את החוק הקנדי. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לאן הדבר הזה מוביל? זאת הבעיה המרכזית. הרי אני יודע שלשר המשפטים החדש יש אג'נדה שלמה, ובאג'נדה הזאת מתנהל ויכוח נוקב באשר למעמדו של בית-המשפט העליון, אופן תפקודו ביום שאחרי פרישתו של הנשיא אהרן ברק מכס נשיאות בית-המשפט העליון. לצערי הרב, השר פרידמן נהנה מרוח גבית חזקה של ראש הממשלה, שזה ראש הממשלה הראשון בתולדות מדינת ישראל שפועל באופן מודע ומכוון להחלשת מערכת המשפט בישראל. לא היה כדבר כזה. אני עבדתי עם אריאל שרון כשהייתי יושב-ראש ועדת החוקה, וגדעון סער היה מזכיר הממשלה. נלחמנו יחד, ובלעדיו, אני אומר לכם, בלי שרון היו מקימים כאן בית-משפט לחוקה על אפו ועל חמתו של בית-המשפט העליון. לא בזכותי הדבר הזה נמנע, לא בזכותו של מאיר שטרית, לא בזכותו של גדעון סער, אלא בזכותו של אריאל שרון. ולאריאל שרון היו בעיות קשות עם שלטון החוק, אבל הוא ידע להפריד ולהתעלות. ראש הממשלה הזה, בכוונת מכוון, פועל להחלשתו ולריסונו של בית-המשפט העליון, והעניין הזה ייזקף לחובתו לדיראון עולם. אבל לא אלמן ישראל, אנחנו נעמוד בפרץ עם או בלי עמיר, ואנחנו לא ניתן לדבר הזה לעבור. אברהם רביץ (יהדות התורה): איך לא תיתן? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא ניתן. הכנסת תצביע נגד הדבר הזה. מה זה איך? הכנסת תצביע נגד הדבר הזה. משום שאני אומר לך, חבר הכנסת רביץ, אל לה לכנסת להיפגע מכך שכשיוצאת שגגה מתחת ידה, בית-המשפט העליון מתקן. הרי אם הרשות המבצעת היתה נפגעת מכל עתירה לבג"ץ נגד שר, אז לאן היינו מגיעים? למה מותר לאזרח לעתור בבג"ץ נגד הממשלה ומותר לבג"ץ לבטל החלטת ממשלה ואסור לבטל חקיקה שעומדת בסתירה לחוקי-היסוד שהכנסת חוקקה? אז אני חושב שאין מקום גם לקדם את הצעת החוק שלך, עם כל הכבוד לך, ויש כבוד. אני חושב שבעניין הזה אתה שוגה. אני חושב שההסדר שאני מציע משנה את המצב הקיים, משנה את הסטטוס-קוו לטובת אלו שחושבים שצריך לעשות יותר סדר והסדר ראוי יותר בין הכנסת לבית-המשפט. אני הצעתי שלא כל ערכאה תוכל לבטל חוקים, לא בית-משפט שלום ולא בית-משפט מחוזי אלא רק בית-המשפט העליון, בהרכב מיוחד של תשעה שופטים; לא על רגל אחת. נכון, אז בואו נתלכד על הסדר מאוזן, שמצד אחד משפר, על דעת כולנו, את המצב הקיים, ומצד שני לא פוגע פגיעה אנושה, לא במעמד בית-המשפט העליון ולא בדמוקרטיה הישראלית. אני מאוד מקווה שנתלכד כולנו סביב הצעת החוק שלי, שאני חושב שהיא "עושה שכל" בצורה מאוזנת, שקולה ואחראית ושומרת על האיזונים הנכונים בין הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט בישראל. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת פינס פז.