קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז-2007 [רשומות (הצעות חוק, כ/150).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת שתישאר פה, כי אנחנו עוברים עכשיו לדיון על הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז-2007, קריאה ראשונה. לרשותך עשר דקות להציג את הצעת החוק. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): תודה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא סתם אמרתי שאני במוזה של שדרות, כי לדעתי, עם הצעת החוק הזאת אנו סוגרים מעגל מאוד חשוב – לתת מעטפת סיוע כוללני לאזור מוכה, שהוא חלק ממדינת ישראל, אבל כבר שבע שנים הוא אזור מוכה "קסאמים" ויש בו כל התלאות הכלכליות. כשלפני שמונה חודשים – יחד עם חברי שתיכף אזכיר אותם – יזמנו את הצעת החוק הזאת, היתה תקופה של רגיעה מסוימת. אבל ידענו שזה רק רגעי, ותקופת התלהמות נוספת ותקופת התלקחות מסוימת תגיע, והיא אכן הגיעה. ושוב אנחנו בתקופה של רגיעה, ולצערי לאף אחד מאתנו אין ביטחון שתקופת הרגיעה הזאת תימשך הרבה זמן. לכן, הצעת החוק שאני מציג היום, ומחר, בעזרת השם, גם נצביע עליה, היא הצעת חוק מאוד חשובה וצודקת. לא בכדי 80 חברי כנסת חתומים עליה. הצעת החוק הזאת משלימה את כל אותן הטבות שממשלת ישראל העניקה לאזור שדרות במשך שנים באותן הטבות שאנחנו אישרנו במהלך החודש האחרון, גם מבחינת הפיצויים, גם מבחינת הגדרת אזור שדרות כיישוב ספר עד 31 באוגוסט, גם מבחינת הגנה על השכר של העובדים. תיכף אני גם אפרט מה כוללת הצעת החוק הזאת. קודם כול ברצוני להגיד שלהצעת החוק הזאת יש כמה יוזמים, יחד אתי. קודם כול חברי, חברנו - לצערנו המנוח – חבר הכנסת לשעבר יורי שטרן, שכבר לפני כמה חודשים ראה את הנולד וראה עד כמה חשוב להעניק ביטחון כלכלי לתושבי שדרות וחבל עוטף-עזה. אני מאוד מודה לחברי שי חרמש, שהולך יחד אתי שמונה חודשים בדרך תלאות, עד שהגענו לרגע הזה שאנחנו מאשרים את הצעת החוק בקריאה ראשונה. בעזרת השם ובעזרת הממשלה אנחנו נקדם אותה עד סיום מושב הקיץ לקריאה שנייה ושלישית, כי זה צו השעה, אנשים מחכים לזה. אומנם היום האולם הזה לא מלא, אבל מחר, בעת ההצבעה, אני מצפה – אבל מה זה משנה מה אני מצפה, תושבי שדרות מצפים – שיהיה פה אולם מלא, לפחות ב-80 חברי כנסת שחתמו על ההצעה הזאת, שיצביעו בעד בקריאה ראשונה. אומנם אנחנו לא זקוקים לכך, כי הממשלה תומכת בהצעת החוק, אבל זאת הכרזה, זה מסר של ממשלת ישראל, של כנסת ישראל, ששום אזור במדינת ישראל אינו הפקר, כמו שקורה היום בשדרות וכמו ששלשום קרה בקריית-שמונה, ומחר, חלילה, זה יכול לגלוש גם לאזורים אחרים. שום אזור ושום תושב במדינת ישראל אינו הפקר. אנחנו מינינו אתמול שר ביטחון. הוא אחראי על הביטחון. אני מניח שכיוון שהוא איש מקצוע מעולה, הוא גם יביא בשורה לתושבי האזור. אנחנו בוועדת הכספים – לדעתי זו תעודת כבוד לוועדת הכספים – עשינו עבודה מעולה, ואנחנו מספקים ביטחון לא פחות חשוב לתושבים של אותו אזור, ביטחון כלכלי. כי בסופו של דבר, בתקווה ובשאיפה, זה ייגמר, והעסקים הקטנים יצטרכו לקום על הרגליים, והעוסקים יצטרכו לשלם שכר, והמועסקים יצטרכו לחזור לעבודה, אם יש להם עדיין העבודה. וזוגות צעירים יצטרכו לחזור לשדרות ולמצוא שם עיר שהם רוצים לחיות בה. ולכן, על כל אותם דברים שתיארתי עכשיו - בהצעת החוק הזאת אנחנו נותנים מענה, נותנים פתרון. אנחנו מציעים קודם כול להכריז על אזור שדרות ועוטף-עזה קו עימות דרומי, על כל המשתמע מכך, ואני לא אפרט מה משתמע מכך, כולם מבינים. היו"ר קולט אביטל: חברת הכנסת אברהם, זה טיפה מפריע. חברת הכנסת אברהם, אפשר לשבת בבקשה? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אנחנו מציעים בהצעת החוק לבטל מס מעסיקים בגובה של 4% באזור שדרות ועוטף-עזה, מה שיקנה לכל המלכ"רים – כמובן למועצות מקומיות ולעיריית שדרות ולכל מוסדות החינוך – תוספת תקציב, שיכולה להיות מיועדת לנושאים חשובים. אנחנו מבקשים בהצעת החוק להגדיל הטבה במס מ- 13% ל-25%, ולהגדיל את תקרת הפטור, להעלות את תקרת ההכנסה המותרת מ-133,000 ל-200,000. בקיצור, להשוות את דין שדרות ועוטף-עזה לדין קריית-שמונה, ואגב, שדרות סובלת מנפילת "קסאמים" ואנחנו רואים שגם קריית-שמונה ממשיכה לספוג "קטיושות", ולכן דינן דין אחד. ראובן ריבלין (הליכוד): החוק תקציבי, נדמה לי - - - סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): החוק תקציבי, נכון. לכן אמרתי שמחר אנחנו מצפים – אבל יש תמיכה של הממשלה. ראובן ריבלין (הליכוד): ההצבעה לא היום? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): ההצבעה לא היום. ויש גם תמיכה של הממשלה, לכן אנחנו לא זקוקים לכך. אמרתי, אנחנו זקוקים ל-80 חברי כנסת מחר. לא מצביעים היום, מצביעים מחר. סעיף נוסף מדבר על מתן פטור מארנונה – 50% פטור מארנונה, כפי שהיה עד 1 בינואר, 2007, וירד ל-25%. אנחנו הולכים לחזיר את ההנחה בגובה של 50%. אנחנו מטפלים בהצעת החוק בכל הנושא של עסקים קטנים ובכל הקטע של ההלוואות המסובסדות בערבות המדינה של 85% לעסקים הקטנים והבינוניים. אנחנו מדברים על תוכניות הכשרה חינם ועל חונכות חינם, ועל סיוע בשיעורי עזר לתלמידים מתקשים. אנחנו מדברים פה על מוגבלות בחשבון הבנק, ספירת עשרת השיקים, כפי שמתקיים בכל חלקי הארץ – שלא תתקיים באותם שנים שעליהן אנחנו מדברים פה בשדרות, ועוד חבילה של הטבות. אני שוב אומר: החוק הזה הוא אומנם תקציבי, ואומנם הוא עולה כ-150 מיליון שקל, אבל כל שקל שנשקיע עכשיו באזור שדרות ובאזור עוטף-עזה הוא שווה, גם מבחינת חיזוק האזור, אבל קודם כול, קודם כול, גברתי היושבת-ראש, מבחינת העברת מסר לכל שאר חלקי הארץ. כי אנחנו, מה לעשות, לא בטוחים שהמלחמה לא תפרוץ באזורים נוספים, וגם שם נהיה מחויבים לפצות או להגן על הכלכלה של האזרחים ולא להפקיר אותם. רבותי חברי הכנסת, ההצבעה מחר, אחרי שאילתות בעל-פה. אני מזמין את כולכם להיות נוכחים מחר באולם המליאה פה. יסתכלו עליכם תושבי אזור שדרות ועוטף-עזה, וכולנו מחויבים לתמוך בהצעה, שכולנו גם חתומים עליה. אני מאוד מודה בהזדמנות זו לממשלת ישראל, למשרד האוצר, לראש הממשלה, שהוא גם שר האוצר, שתומך בהצעת החוק הזו וגם אימץ חלקים ממנה והגדיר את האזור הזה כיישוב ספר, והקנה לו את הפיצויים שאישרנו בחודש האחרון. אני מודה לכל אותם אנשים שעזרו לי ולחבר הכנסת חרמש להגיע לרגע הזה, לפקידי האוצר, לשרי הממשלה. היו"ר קולט אביטל: תשאיר קצת תודות גם למחר. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מחר לא תהיה לי זכות דיבור, לכן אני מנצל את הזמן עכשיו. ההכנה לקריאה השנייה והשלישית תיעשה בתיאום מלא עם הממשלה, עם משרד האוצר ועם הגורמים הרלוונטיים – הפקידים הרלוונטיים ושרי הממשלה הרלוונטיים - כך שעד סוף הקיץ נעביר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת הנדל, אורון ורביץ - אינם נוכחים. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה גפני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אנחנו נהיה פה מחר ב-11:30 להצביע בעד החוק. מייד לאחר השאילתות בעל-פה נהיה פה, בעזרת השם, ונצביע בעד. אני שמח – אני רוצה פעם אחת לסטות ממנהגי ולברך את ראש הממשלה, שכפי שאמרת הוא תומך בחוק הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שיש תמיכה של ממשלה ושר האוצר – שכידוע הוא גם ראש הממשלה - - ראובן ריבלין (הליכוד): הוא תומך בחוק, לא ביישומו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - ותומך בחוק. אני מקווה שהוא יעביר אותו בתוך שבועיים, שלושה. זה לא צריך לקחת יותר. אם יש הסכמה - אדוני הוא יושב-ראש ועדת הכספים ובוודאי יפעל במשנה מרץ בגלל המצוקה של התושבים. לימינך יושב חבר הכנסת שי חרמש שבוודאי ידחוף אף הוא, ויהיה שיתוף פעולה מצד הסיעות השונות, הרי ראוי להעביר את זה הכי מהר. זה מה שגם אתה רוצה. התקפת ה"קסאמים" על שדרות לא התחילה לפני שבועיים. כולנו יודעים שהם סבלו, ולא מגיעה להם אפילו שעה אחת נוספת של סבל, שלא הכרחית. הצעת החוק טובה, ראויה - אני חושב שמותר להוסיף שהיא גם מידתית. היא לא גולשת לדברים, כלומר, שבהזדמנות זו נעשה גם את זה וגם את זה. יש גם גבול לעניין. הלוואי – ובעיקר הלוואי - שלא נצטרך אותה. אני פונה בעיקר אליכם, חברי הקואליציה. תראו, אפשר למגן את כל המדינה יומם ולילה. אז הממשלה לא מיגנה, ובא בג"ץ ואמר שיש למגן עד פתיחת שנת הלימודים. בא אותו ראש ממשלה ואומר: אבל לא נספיק למגן, אנחנו לא ערוכים למגן. מי שעוד לא למד את הכלל הידוע שההגנה הטובה ביותר היא התקפה, שילך ללמוד. מה אתם, בממשלת ישראל, חושבים - שכל היום תמגנו? כל היום תשחררו "ברגותים" כאלה שידיהם מגואלות בדם ויסיתו לעוד טרור? זה מה שאתם מתכוונים להציע לציבור? תלמדו דבר אחד: אי-אפשר כל היום לרדוף אחרי כל יתוש. תייבשו את הביצה הזאת, את ביצת הטרור, ואם אתם לא יודעים לעשות את זה – פשוט תלכו. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת שי חרמש, בבקשה. שי חרמש (קדימה): מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שמחר ב-11:30 יתחילו כאן בכנסת קרן אור ופתח תקווה ל-40,000 תושבים שמתגוררים בשדרות ובעוטף-עזה תחת מתקפת "קסאמים", איומים ביטחוניים ומתח ביטחוני בלתי פוסק יותר משבע שנים. שבע שנים שממשלות ישראל לדורותיהן לא הכירו בעובדה שבמקום הזה מתפתחת מציאות חיים שאיננה שגרה, שאיננה תחומה בזמן, שלא רואים בה איזה פתח לסיום המצב ולמצב חדש. יתירה מזו, מיום ליום, מחודש לחודש, משנה לשנה, המציאות נעשית קשה יותר, האיום גובר; הטילים נעשו משמעותיים יותר, מדויקים יותר, והעומס על התושבים הלך והצטבר, הלך וגבר. הקושי אינו רק קושי ביטחוני. הקושי אינו רק קושי של מיגון שאיננו, שאותו אנחנו חסרים. הקושי הוא בתחושה של האנשים - פרנסה, ולחם, וקיום, ועסקים. זה אינו עניין מובן מאליו. חנויות נסגרות, עסקים קורסים, מפעלים במצוקה, עובדים אינם באים לעבודה ועובדים שאמורים היו להגיע לשדרות מאזורים מחוץ לטווח ה"קסאם" מהססים היום אם להגיע. ההשקעות נעצרו, ההרחבות נבלמו והמציאות היא מציאות של חוסר תקווה. כמי שגר באזור, כמי שחש את זה על בשרו, כמי שבמשך 12 שנה, כראש המועצה האזורית בגזרה הזאת, היה אמור להתמודד עם זה ולייצג את השלטונות מול התושבים – אני אומר שתקווה גדולה לא היתה, תשומת לב לא ניתנה, ההתייחסות לא היתה ראויה. נדמה לי שמחר ב-11:30 ייפול דבר עבור 40,000 התושבים. עליתי לבמה זו כדי לקרוא לאלה שפה ולאלה שאינם פה כרגע: בואו נתייצב כולנו, כנסת של 120 איש, נבוא כולנו, ונוכח יציע שישבו בו עשרות מתושבי שדרות ועוטף-עזה נאמר להם: אנחנו אתכם; אנחנו מוכנים לשלם את המחירים הכלכליים כדי שתוכלו לעמוד במאמץ הביטחוני הבלתי-מתפשר הזה. עמדה חד-משמעית של הכנסת, תמיכה גורפת מקיר אל קיר, הצבעה בפועל פה, עם ספסלים מלאים ואצבעות שלוחצות על כפתורי ההצבעה, והמסך שפה - יצביעו כשעשרות מאתנו עומדים מאחוריהם. זו אולי קריאת העידוד היחידה שאפשר לתת במצב של אין-מיגון ואין תשובה ביטחונית לאיום של "חמאסטאן" בפתח בית התושבים שם. אני מודה לכנסת ואני מודה לסטס מיסז'ניקוב שהוביל את המהלך. שנינו כואבים את העובדה שיורי שטרן, שהתחיל אתנו, לא זכה להגיע לרגע הגדול הזה. נדמה לי שהרגע הגדול איננו כרגע - הרגע הזה יהיה מחר בצהריים. אני קורא לכולם: בואו התייצבו כולכם למשימה, לעידוד, לקריאה ולמבט בעיניים של תושבי שדרות ועוטף-עזה שאומר שאנחנו לא רק בדיבורים, אלא אנחנו – כרשות מחוקקת - גם במעשים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת שי חרמש. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, המציאות בשדרות היא מציאות קשה. הייתי שם, ראיתי, אני יודע. כולנו שומעים, ומדי פעם רואים גם במקלטי הטלוויזיה, אבל מי שמגיע למקום רואה את המציאות הקשה שם. המציאות הקשה בשדרות ובעוטף-עזה איננה רק מציאות ביטחונית. גם המציאות הביטחונית קשה, אבל המציאות החברתית והכלכלית קשה ביותר. ממשלות ישראל בשנים האחרונות ביצעו מהלך דרמטי של התנתקות חד-צדדית - לא התנתקות חד-צדדית מעזה, אלא התנתקות חד-צדדית מיישובי ואזורי הפריפריה בישראל. כך בשדרות ועוטף-עזה בדרום וכך גם ביישובי הפריפריה בצפון. ראינו את זה לפני שנה בזמן מלחמת לבנון השנייה. הצעת החוק הזאת באה לתת מענה מסוים; באה לתת הקלות מסוימות ומרווח נשימה מסוים לתושבי שדרות. במובן זה, זה כמובן מהלך בכיוון הנכון. אבל הרי ברור לכולנו שלא מהדברים הללו תבוא הישועה לתושבי שדרות. בתחום הביטחוני, ברור לכולנו שהפתרון היחיד הוא במציאות מדינית אחרת, מציאות מדינית שונה. תפקידה המרכזי של ממשלת ישראל הוא לחתור אליה, ולא להשלים עם המציאות הקיימת ולנהל את המשבר, כפי ששמעתי שעכשיו רוצים לעשות; לא לנהל את המשבר אלא להתמודד עם המשבר הזה במטרה לפתור אותו ולשנות את המציאות הזאת. זה אפשרי. הזדמנויות מדיניות קיימות באזור הזה, גם מול הפלסטינים, גם מול העולם הערבי בכללותו וגם מול סוריה. את ההזדמנויות האלה צריך לנצל כדי לשנות את המציאות הביטחונית, גם בשדרות וגם באזורים אחרים. גם בתחום החברתי-הכלכלי: שדרות היא, למשל, אחת מהקורבנות של תוכנית ויסקונסין, תוכנית שבה מתעללים באופן שיטתי במובטלים ובאנשים אחרים שראויים לעזרתה של המדינה. יחד עם חברי סיעתי, חברי הכנסת מוחמד ברכה וחנא סוייד, נסענו לשדרות להשתתף בהלווייתה של אשה שנהרגה מפגיעתו של "קסאם". זאת היתה הלוויה מאוד קשה, מאוד מאוד רגשית, כמובן, מאוד מאוד כואבת. בעלה של האשה המנוחה, שדיבר אלינו בתור חברי כנסת, פנה אלינו ואמר לנו: לפחות את הרעה הזאת תסירו מאתנו, מהמכה הזאת, המכה האחת-עשרה הזאת של תוכנית ויסקונסין תשחררו אותנו. אשתו נהרגה כאשר היתה בדרך, כנראה, למשימה שהוטלה עליה מכוח תוכנית ויסקונסין. לכן, עמיתי חברי הכנסת, מעבר להצעת החוק שלפנינו, תושבי שדרות ותושבי הנגב המערבי ראויים למדיניות אחרת. הם ראויים למדיניות אחרת, שתביא ביטחון אמיתי. הם ראויים למדיניות אחרת, שתחלץ את האזור הזה מהמצוקה ומההידרדרות החברתית-הכלכלית. המדיניות הזאת היא מה שממשלת ישראל צריכה לעשות. לצערי הגדול, עמיתי חברי הכנסת, אני לא רואה את הממשלה הולכת בכיוון הזה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב כהן, אם יהיה פה. אני סוגר את הרשימה, רבותי. האם יש מישהו שרוצה? הרשימה סגורה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הפרטית הזאת היא הצעה ראויה, ראוי לתמוך בה, ודאי שאני אתמוך בה, והיא הצעת חוק פרטית שהיא אות קלון לממשלה. הלוא ראוי היה שממשלת ישראל תחוקק את החוק הזה. למה צריכים לקום חברי כנסת ולנסות לתקן את הדייסה שהקדיחה הממשלה? לפני שנתיים אמרנו בדיוק מה יקרה, אבל לא היו די אצבעות בבית הזה שהיו אמיצות דיין לראות את המציאות ולא לפחד – לפחד על הכיסא, לפחד מהמנהיג, לפחד מכל מיני שטויות. הבית הזה הצביע בעד תוכנית ההתנתקות ועכשיו תושבי שדרות אוכלים את פרי הבאושים הזה. חברי כנסת פרטיים צריכים לקום ולנסות ולתקן את המצב הנורא שהמחבלים הערבים גורמים לנו יום-יום, בזכות האווילות של הממשלה הזאת ושל קודמותיה. אבל קרה מה שקרה, מה שצפוי היה שיקרה: קם ה"חמאסטן", הנגב המערבי מופקר וצריך מיגון, משום שלממשלה הזאת גם אין כוח לקבל החלטה איך להפסיק את הירי הזה. אז צריך מיגון וצריך לעזור לתושבי הנגב. בא יושב-ראש ועדת הכספים ואומר שצריך 150 מיליון כדי להרים את החוק הזה. יכול להיות שצריך מיליארד. אני רוצה לומר לחבר הכנסת מאיפה לקחת את הכסף: ראש הממשלה כבר הודיע שהוא מתכוון להעביר מאות מיליונים לרשות הפלסטינית. צריך לקחת את הכסף מהרשות הפלסטינית כפיצויי מלחמה על הנזקים הישירים שהם גורמים לנו. לחלט את הכסף הזה, להשתמש בו למיגון שדרות, ואת העודף אפשר להעביר, אם יישאר. להעביר אותו למשפחות שתקועות בשרוול בארז. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, יושב-ראש ועדת הכספים, על הצעת החוק. זו הצעת חוק חשובה, אסטרטגית בהרבה מאוד מובנים. לצערי, אמרו את זה גם לפני. גם ממשלת שרון, שהיה לי כבוד להיות בה שר פנים – אני זוכר את הביקור שלנו בשדרות לפני כמה שנים. הצעתי לממשלה, לא רק אני, להכריז על שדרות ועל יישובי עוטף-עזה, מה שנקרא הנגב המערבי, כאזורי קו עימות. זה היה מתבקש, על כל המשתמע מכך מבחינת ההטבות הכלכליות, היכולת לשמור על הרקמה החברתית, נושאי המיגון ואלף ואחד נושאים אחרים. הדבר הזה, בסופו של דבר, טורפד על-ידי מי שטורפד ולא קודם, ובזבזנו זמן יקר, שנים מאוד יקרות. גם היום אני מבין שיש ויכוח גדול בתוך הממשלה ובתוך הקואליציה. חבר הכנסת מיסז'ניקוב, אני מבין שיש רצון לממשלה להצביע מחר נגד החוק? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): הממשלה תומכת. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): היא הודיעה על תמיכה? יפה. זאת הודעה טובה וחשובה. ראובן ריבלין (הליכוד): תומכת בהעברתו אבל לא ביישומו. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני מקווה שהעברתו זה גם יישומו. היו"ר דוד רותם: אם חבר הכנסת מיסז'ניקוב מציע, אז הממשלה תקבל. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כן, יש בזה משהו, הוא יושב-ראש ועדת הכספים. מכל מקום, אני חושב שהמטרה ראויה. אני חושב שהעיר שדרות ויישובי עוטף-עזה, הקיבוצים באזור, שילמו מחיר מאוד מאוד יקר, ומשלמים עדיין, על המציאות הביטחונית הקשה. כדי לשמור על הרקמה החברתית ולשמור על הרקמה הכלכלית ולא לעודד, חלילה, הגירה שלילית מהעיר – אף-על-פי שאני האחרון שיבוא בטענה למי מהתושבים על הדברים האלה – צריך שבשדרות וביישובים בעוטף-עזה יהיה הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים לספק ולנפק לתושבי מדינת ישראל. שם צריכים להיות הכלים הטובים ביותר להתפרנס בכבוד. שם הייתי רוצה לראות אחוז אבטלה אפס. שם הייתי רוצה לראות מפעלים, תעסוקה, כל מה שאפשר, נגד הזרם. בשביל זה יש ממשלה. בשביל תל-אביב וגוש-דן, תאמינו לי, לא צריך ממשלה. צריך ממשלה בשביל לטפל במקומות שיש בהם כשל שוק, כמו היום האזור הזה, שזקוק לסיוע ממשלתי ולסיוע של הכנסת. אני, כאמור, מקווה מאוד שבאמת מחר הכנסת תעביר את החוק, ואני מצטרף לבקשתו של חבר הכנסת רובי ריבלין, שהממשלה לא רק תעביר את החוק אלא גם תיישם אותו במהרה בימינו. היו"ר דוד רותם: תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, אחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאנתיפאדת 2000 ועד היום אזור שדרות ועוטף-עזה – 44 יישובים שנמצאים בטווח של ה"קסאמים", כ-7 ק"מ – כל היישובים האלה הפכו להיות בני ערובה של ה"חמאס" וארגוני הטרור. פגיעה קשה בכלכלת העיר, בביטחונה. מצוקת התושבים, פסיכולוגית, נפשית, הולכת ונהיית קשה יותר ויותר. לכן אני חושב שמה שנעשה פה הוא דבר חשוב. קודם כול, להגדיר את היישובים שנמצאים כיישובי קו עימות – כל מה שנמצא בטווח של ה"קסאמים", בינתיים כ-7 ק"מ, עד שה"חמאס" קצת ישפר את היכולת שלו. הוא כבר מתחיל לשפר, וכבר יש לו שיפורים ניכרים. ואז זה לא יהיה עוטף-עזה, זה יהיה עוטף-אשקלון, ואנחנו נגיע למצב שאולי חצי מדינת ישראל תהיה מאוימת על-ידי אותם מחבלים, אותם ארגוני טרור מצפון ומדרום. אני בהחלט מעריך את כל מה שהממשלה מוכנה לתמוך - אם זה בחינוך חינם במעונות-יום, אם זה בעניין אותם עובדים שאינם יכולים ואינם מסוגלים להגיע לעבודה, גם לגבי הפיטורים שלהם, ואם זה בפטור של כ-4% ממס מעסיקים. אבל אני חושב, כמדיניות של הממשלה - המדרש אומר שלעתיד פני הדור כפני הכלב, שהכלב, כשזורקים עליו אבן או מקל הוא נושך את המקל - הוא חושב שהמקל הכה אותו. מה שאנחנו עושים פה זה איזה תיקון - מטפלים במקל. זאת אומרת, כשמקבלים את ה"קאסמים" אומרים: בואו נראה איך אפשר לבלום כדי שהנזק יהיה קטן יותר. אין טיפול שורשי. אני רוצה לומר שהנסיגה, ההתנתקות, הבריחה מעזה הביאה את הטרור, הביאה את ה"חמאס" לשלטון, ואני מקווה לפחות שממשלה הזאת תפיק את הלקחים מהמצב הנוכחי ולא תמשיך במשגה הזה ביהודה ושומרון. זה שראש הממשלה פתאום מפיח איזו תקווה ביהודה ושומרון, שהנה יש חלון הזדמנויות שהיום יש ישות שונה - צריך לזכור, אלה אותם טרוריסטים, זה אותו ערפאת, זה אותו "אל-פתח" שבמשך שנים טבח בילדי ישראל, ולמעלה מ-1,000 הרוגים יש לנו. אני שוב חוזר ומברך את הממשלה הזאת, שהשכילה להגיע לחוק הזה יחד עם חברי הכנסת. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת ריבלין, בבקשה אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה שבועות היתה אחת מוועדות הכנסת בשדרות, כפי שוועדות רבות היו, גם כדי לבוא ולראות בצערם ובסבלם של תושבי שדרות, ואז דיברתי עם חבר הכנסת, אחד מהיוזמים פרט למסז'ניקוב - חבר הכנסת חרמש - ובטלפון אמרתי לו: אמור לתושבי שדרות שהבשורה תבוא מהכנסת, משום שאם הם שבעו מהבטחות הממשלה, הדרך היחידה של הכנסת לעזור להם היא בחקיקה. גם ליושב-ראש ועדת הכספים רמזתי לא פעם שעל אף היותו במעמד של יושב-ראש הוועדה, שצריך לעמוד לרשותה של הממשלה, חובתו גם כלפי חברי הכנסת - ובעיקר לגבי חבר הכנסת סטס מסז'ניקוב - לבוא ולקדם הצעת חוק שהיא נכונה. אנחנו שילמנו מס שפתיים רב לתושבי שדרות והפקרנו אותם. פעמים רבות, כאשר אנחנו נמצאים כאן, נראה לנו ששדרות זה איזה סיפור שלא קיים כאן, שבא מהעולם - מאיזה קצה, מאיי הודו המערבית או מאיזה מקום באוקיינוס השקט. לא, זה כאן, פה בארצנו - לאותם אלה הבאים ואומרים: צריכים להחזיק מעמד, או נמצאים בתל-אביב או בירושלים במקומות בילוי כאלה ואחרים, ואינם מבינים שחלק מאזרחי מדינת ישראל נמצאים במלחמה, לא רק בסבל ובמצוקה חברתית אלא בסכנת חיים ממש. אנחנו עצמנו מבקרים שם, וצריכים לומר שלבנו דופק לא מעט וגרוננו ניחר מהרעדה והחיל האוחזים בנו כאשר אנו נמצאים שם, שמא ייפול איזה "קסאם" על ראשנו בזמן ביקורנו. אני חושב שהכנסת עושה את מה שהיא היתה מוכרחה לעשות כבר זה זמן רב. חבר הכנסת חנין בא ואמר ובצדק שהפתרון הוא לא רק חוק; הפתרון צריך להיות פתרון אמיתי. פתרון אמיתי אפשר להשיג כאשר יש ממשלה, ואפילו היא פרגמטית. ראיתי ראשי ממשלה פרגמטיים בארץ הזאת. תורתם לא תורתי. אני חושב שיכולים אויבינו להאמין לנו רק אם אנחנו נאמין לעצמנו ובצדקתנו, שאם לא נאמין אנחנו - למה שיאמינו הם לנו? ואם אנחנו לא מאמינים, מדוע שהעולם יאמין שאין עם יותר צודק מעמנו כאשר אנחנו נאחזים באדמתנו ומסרבים להיכנע לדרישה שאומרת, מקומכם לא כאן? ויש קונפליקט בין שני העמים. מבחינה סובייקטיבית כל אחד מהם מחזיק בצדקתו, אבל זה שיאמין יותר, הוא שינצח בסופו של דבר. ראיתי ראשי ממשלה פרגמטיים, אבל גם לאותם פרגמטיים היו קווים אדומים. הם לא היו יכולים ללכת ולא לדעת לאן הם הולכים, לומר ולא לדעת מה הם אומרים. אלה הם דברים - אנחנו לא יכולים לבוא ולומר לתושבי שדרות: מתי? מתי באמת תיפסק הצרה הנוראה? חבר הכנסת מרגי, אני הייתי תושב ירושלים בזמן המצור ונפלו עלינו פצצות קשות. הייתי תושב ירושלים הנצורה כאשר בגיל תשע נאלצתי להיות מפקד טנק - לא טנק עם תותח אלא טנק מים, לחלק מים לתושבי ירושלים. כולנו אכלנו חוביזה, כי לא היה דבר אחר לאכול, אבל ידענו שהעניין ייגמר. ידענו שמובילים אותנו למקום שבו תהיה הכרעה, שכן לא יכול להיות עם בלי שיחליט מה הוא רוצה. אז בן-גוריון עשה כמה דברים בזמן מלחמת השחרור שלא הסכמתי אתם, אבל הוא ידע מה הוא עושה, הוא ידע מה הוא רוצה. הוא היה מאוד פרגמטי, אבל היו קווים אדומים גם לפרגמטיזם שלו. אני יודע שראש הממשלה שרון באמת עשה תהפוכות במחשבתו הביטחונית והמדינית, אבל גם הוא ידע מה הם הקווים האדומים. לא הייתי לידו, אבל שמעתי אותו. התווכחתי אתו לילה לפני שנהיה לראש ממשלה או לפני הרגע המכריע שהיה לראש ממשלה כשפגשתי אותו יחד עם חבר הכנסת אופיר פינס אצל ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. הוא ידע מה הוא רוצה. הוא ידע שהוא עושה דבר קשה אבל הוא ידע מה הם הקווים האדומים. ייתכן מאוד שפתאום סטה מקו אדום זה או אחר, אבל אני מאמין באמונה שלמה שהוא ידע מה הם הקווים האדומים. היו"ר דוד רותם: או שהוא חשב שהוא יודע. אדוני, בבקשה לסיים. ראובן ריבלין (הליכוד): אני כבר סיימתי את דברי, אבל הדבר הוא פשוט כאש בוערת בעצמותי, שכן לא יכולתי לומר הרבה דברים שאני רוצה לומר תקופה ארוכה. אני רוצה לומר - הייתי בהתנגדות רבה לעמדותיו של בן-גוריון. הוא חשב שלא צריך להגיע להר-הבית במלחמת השחרור. היו כאלה שאמרו: בכייה לדורות; היו כאלה שהיום בדיעבד יצדיקו אותו. אבל היתה מנהיגות שידעה לאן היא מובילה. אני חושב שאנחנו נוכל באמת להגיע למצב שבו לא רק בחוק נבוא ונאמר לאנשי שדרות: נקל עליכם מעט, אלא נאמר לאנשי שדרות: נביא למצב שלא יהיה הבדל בין שדרות לירושלים, בין שדרות לתל-אביב ובין שדרות לכל הארץ כולה. שהרי לא יעלה על הדעת שחלק מהאנשים, אזרחי מדינת ישראל - יהודים, ערבים, קתולים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים – לא יכול להיות שיהיה מי מהם במצב שבו הוא לא יוכל לשבת לבטח בארצו, או לדעת לפחות שכאשר הוא בסכנה יש מי שיודע שהוא בסכנה ויבוא ויאמר: אני אשים לכך קץ. לכן, אני מברך את הכנסת ואת חבר הכנסת מסז'ניקוב, וגם את שי חרמש, על כך שהסכימו סוף-סוף להביא זאת להכרעת הכנסת, שכן ימים רבים אמרנו: אם אנחנו לא נמריץ את הממשלה, כנראה הממשלה תמשיך להתבוסס במחשבה שהסוף הטוב יגיע כאשר לא עושים דבר כדי להביא לסוף. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין, חבר הכנסת זאב אלקין - אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ידידי חבר הכנסת ראובן-רובי ריבלין, הרמת לי להנחתה, ואני לא אתחרה אתך על הירושלמיות, אבל יש לי סיפור קטן. במלחמת ששת הימים הייתי בן שבע והתארחתי אצל דודתי בשכונת מוסררה המותקפת מירי צלפים. אני עוד ילד, והתחילה התקפה של צלפים מהחומות. אנחנו התכופפנו, אבל הדודה לא הספיקה וחטפה כדור בכתף. מאחוריה עמדה שכנתה, וזה פגע בלבה והיא נפטרה מאותה התקפה. אני יכול לומר לך שהם לא חשבו אף פעם לעזוב את מוסררה. עד היום הם חיים במוסררה, ואחד הבנים שלהם עובד פה במשמר הכנסת. אני רוצה לומר לך שבאותה תקופה, כשהייתי בא לירושלים, הייתי מריח את הריח של ירושלים. אחרי כמה שנים כבר הפסקתי להריח את הריח של ירושלים. הבנתי שאותה אמונה הולכת ואובדת לאנשים. אין ספק, אף אחד לא חושב לנטוש. אני חושב שהחוק הזה בא לחזק את האוכלוסייה בשדרות וביישובי עוטף-עזה. צריך לעשות את זה, וזה מאוחר מדי. היישובים האלה היו טעוני חיזוק עוד טרם התקפת ה"קסאמים". הממשלה היתה צריכה לחזק את שדרות ויישובי עוטף-עזה קודם בגלל היותם פריפריה. היו צריכים להשקיע שם, לחזק את מערכת החינוך, לחזק את שירותי הרווחה, לחזק את התעסוקה, את התעשייה ואת כל מערכות החברה שם. אני חושב שלנוכח המתקפה הברוטלית הזאת של האויבים שלנו מדרום על שדרות ויישובי עוטף-עזה, התשובה של הממשלה היא השקעה מסיבית וחיזוק האוכלוסייה. אני מכיר את האוכלוסייה מקרוב. אם האוכלוסייה הזאת תהיה חזקה - זו התשובה הכי טובה, לא ה"נאוטילוס" ולא מיגון הגגות. חוזקה של האוכלוסייה הוא התשובה הניצחת. ראובן ריבלין (הליכוד): כל חוזק תלוי בתקווה. יעקב מרגי (ש"ס): נכון. כאשר יש חוזק, יש תקווה. כאשר יש תקווה, יהיה חוזק. לכן, את אותה תקווה שהיתה לכם בירושלים הנצורה, את אותה אמונה, צריך לנטוע בשדרות וביישובי עוטף-עזה. זו ההזדמנות להודות לחברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב ושי חרמש, ולממשלה על תמיכתה בחוק הזה, ויפה שעה אחת קודם. אני תקווה שלא רק חקיקה אלא גם יישום מהיר של הממשלה, כמו שאמר חבר הכנסת ריבלין. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תשובה והצבעה על הצעת החוק הזאת יתקיימו מחר.