קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ביצוע החוק), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/1982/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אברהם רביץ) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת אברהם רביץ: הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ביצוע החוק), התשס"ז–2007, שמספרה פ/1982. הבנתי שגם כאן אין כרגע הסכמה ותשובה והצבעה יהיו במועד אחר. אדוני, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מציע לפניכם היא אומנם אדמיניסטרטיבית, אבל יש מאחוריה גם מהות. יצא לי כך שהזמן להגיש את הצעת החוק הפך להיות לזמן מתאים מאוד, כי אך לפני יומיים התקבלה החלטה המרחיבה את מפעל ההזנה גם לגני-ילדים. זו החלטת ממשלה, ואני מברך אותה על כך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): היא מרחיבה את האפשרות. היא לא מרחיבה את המפעל. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני לא יודע. בעל-פה הם אומרים שיש להם עוד כסף. על כל פנים, האפשרות הזאת קיימת. הרשויות יוכלו לעשות זאת - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל זו לא תהיה ארוחה חמה. אברהם רביץ (יהדות התורה): דרך אגב, הם מדברים במפורש על ארוחה קלה, קרה גם כן – בין שאר האופציות יש ארוחה קרה. בהצעת החוק שלי אני מתכוון להציע שהפרויקט הזה, המפעל הזה, יעבור ממשרד החינוך למשרד הרווחה. כל זאת מדוע? ראשית, לפי ההצעה החדשה המדברת כיום בהרחבה, מדובר במפורש על כך שתהיה אבחנה במבחן ההכנסה במצב הסוציו-אקונומי של הורי הילד, ולפי זה יסווג וידורג כמה ההורים משתתפים במפעל ההזנה. יהיו כאלה שלא ישלמו כלל, ויהיו כאלה שישלמו. אני יודע שלא תמיד אוהבים את האבחנות האלה, וחלק מחברי הכנסת רוצים שהכול יהיה אוניברסלי, אבל במצב דברים כפי שאנחנו נמצאים, כאשר יש חסר, אני חושב שזה בהחלט מוצדק. מה יהיה במציאות? משרד החינוך לא יודע איך לסווג מצב כלכלי של הורים. הוא לא בנוי לכך. לכן, הוא בין כה וכה יידרש לפנות אל משרד הרווחה כדי לקבל את הנתונים של כל משפחה, ואחר כך, לאחר בדיקה במשרד הרווחה או באחד ממוסדות הרווחה, זה יחזור ויעבור למשרד החינוך ואחר כך יחליטו, וחוזר חלילה, למשל אם מצב ההורים השתנה במשך הזמן. לכן, ראשית, באופן טבעי, היה רצוי שלא תצטרך להיות ביורוקרטיה רבה מדי בין המשרדים השונים. דבר נוסף, בעצם, משרד הרווחה בנוי לזה. כשמו כן הוא – הוא צריך לדאוג לנושא הרווחה. מפעל ההזנה גם קשור אל משרד הרווחה – הביטוח הלאומי – שהשתתף במפעל ההזנה הקיים. לכן, המקום הטבעי ביותר הוא שהמפעל הזה ינוהל על-ידי משרד הרווחה. אני יודע ששר הרווחה התבטא בוועדת שרים לענייני חקיקה: אני לא רוצה את זה. מה אני צריך את זה? אבל ממתי אנחנו שואלים שר מה הוא כן רוצה ומה הוא לא רוצה? הוא חייב. בכל משרד יש דברים יותר נעימים ופחות נעימים, וצריך לקבל את הכול, וכל דבר שנגזר מהעיקרון של רווחה צריך השר לטפל בו. באותה מידה גם שרת החינוך לא כל כך רוצה לוותר על הנחלה הזאת, ואני בכלל לא מבין מדוע. אין לנו ניסיון טוב עם משרד החינוך באשר לביצוע מפעל ההזנה, כי משרד החינוך בתור שכזה יש לו אג'נדה משלו. האג'נדה שלו היא ללמד ואולי לחנך – דרישה קצת יותר מופרזת בימים אלו. אבל בוודאי הנושא שהוא צריך לטפל בו הוא ללמד את ילדי ישראל. הוא לא נמצא בקטע של להעניק להם רווחה. זה לא הראש שלו. לצערי, קרה דבר הזוי, וזה לא היה יכול להיות במשרד הרווחה. מכיוון שהחינוך החרדי על כל שלוחותיו לא נמצא בדיוק במסלול המוכר על-ידי משרד החינוך מבחינה לימודית, יצאה הוראה, שתסמרנה שערות הראש: שמי ששייך לקטגוריה של החינוך החרדי באותן ערים שמימשו את מפעל ההזנה – היתה הוראה שהם לא יקבלו. תארו לכם שני בתי-ספר. נניח ביתר-עילית היתה בתוך מפעל ההזנה וכן עוד מקומות. ילד שנמצא במסגרת של הממלכתי או אפילו החינוך העצמאי, שזה ממלכתי בעיקרון, קיבל את מפעל ההזנה, אבל ילדים שלומדים במסגרת חוקית - קוראים לזה מוסדות פטור, אבל זו מסגרת חוקית – לא קיבלו. כלומר, היו ילדים רעבים ולפעמים מאותה משפחה, ילדים שלא קיבלו את צלחת המרק. לכן אני חושב שמשרד החינוך לא הוכיח את עצמו כאשר הוא טיפל במפעל ההזנה, כאשר הוא הביא חשבונות שלא מן העניין לגבי איזה ילד זכאי לקבל צלחת מרק. צלחת מרק היא צלחת מרק חם שכל ילדי ישראל מתייחסים אליה באותה מידה, וכך צריך להתייחס אליהם. אני לא מדבר כאן על עניין של הענשה של המשרד. גם זה נכון לעשות לפעמים. אם לא פעלת כראוי או כיאות, אז צריכים לקחת את זה ממך. אבל אני מדבר על כך שהראש שלהם לא שם. הם לא נמצאים שם. לכן ראוי ורצוי שכל המפעל הזה, במיוחד עכשיו בהרחבתו, יעבור למשרד הרווחה. אני מקווה שהשר הרצוג, שהוא דמות הומנית מאוד, יקבל זאת באהבה ובחיבה ויקרב ויטפח את הנושא הזה, כי במשרד הרווחה, שממונה גם על הביטוח הלאומי, אפשר להשיג מקורות שישלימו את החסר. אני יודע שמבחינה תקציבית כדי לממש את ההחלטה החדשה חסרים עוד 70 מיליון שקל, כי הממשלה הקציבה לכך רק 130 מיליון והחישוב הוא שצריך 200 מיליון שקל. גם את זה צריך להשיג מאיזה מקום. אני לא מאמין שמשרד החינוך ידע להשיג את 70 מיליון השקל לתפקיד הזה, אבל מבחינת משרד הרווחה זה פשוט חלק מהעשייה שלו. לכן, אדוני היושב-ראש, צר לי שלא נוכל לעשות זאת היום. התבקשתי לדחות את התשובה וההצבעה, להסכים לדחות את זה. אכן אני מסכים. אני מקווה שבבוא העת נצביע כולנו לשם ההעברה האדמיניסטרטיבית הזאת. איך עושים את זה? אני יודע שזה לא דבר פשוט לשנות מחלקות ולהעביר מזה לזה. את זה אנחנו נעשה בהסכמה ובהבנה בתוך דיוני הוועדה. אבל יש לעשות זאת. אדוני, תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לאדוני. אני רוצה לברך. נמצאים כאן תלמידים מכפר-הנוער "אשל הנשיא". אנחנו מקדמים אתכם בברכה.