קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)
(תיקון מס' 2), התשס"ז-2007
[מס' מ/273; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק זיו:
הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2007, קריאה שנייה ושלישית - חבר הכנסת אופיר פינס, בבקשה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי השרים, אני מביא את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2). אני מוכרח להקדים ולומר שאני אצביע נגד הצעת החוק הזאת, אבל מחובתי, כיושב-ראש ועדת הפנים, להביאה בפני הכנסת. היתה לי דילמה שהייתי צריך להכריע בה, כי אם לא הייתי מביא את המוצר הזה, שלטעמי הוא טוב לאין שיעור מהמוצר הקודם, אזי שר הפנים, בגלל פקיעת תוקפה של הוראת השעה, היה מביא את הנוסח הקודם, שהוא רע בהרבה מהנוסח הזה. אתמול עשיתי מאמץ גדול, יחד עם חברי ועדת הפנים ועם הצוות המקצועי - היועצת המשפטית מירי פרנקל-שור, מנהלת הוועדה יפה שפירא וכל הצוות הטכני והעוזרים - כדי שנוכל להשלים את המהלך הזה לפני פקיעת הוראת השעה והבאת הנוסח הישן לאישור בכנסת, שכמובן היה מנציח סטטוס-קוו מאוד קשה.
השינויים בהוראת השעה הזאת מתייחסים להקמתה של ועדה הומניטרית שתהיה לה סמכות לדון בנושאים הומניטריים, שעד לרגע זה היו חסומים על-פי החוק, כדי לנסות לתת מזור לאנשים שיש להם בקשות ברמה ההומניטרית. לאחר התייעצות החלטנו שלא לקבוע מהו עניין הומניטרי, כדי לאפשר שיקול דעת רחב לוועדה, למעט הקביעה - המצערת בעיני - שאיחוד משפחות כשלעצמו לא ייחשב לעניין הומניטרי.
תבענו שנקבע בחוק הרכב מסודר של הוועדה ההומניטרית, דבר שהוא לא מקובל, אבל רצינו להבטיח שהחלטה על ועדה הומניטרית לא תהיה רק כדי להפיס את דעתו של בג"ץ, אלא שתהיה לה היכולת האמיתית לתת מענה על צרכים אנושיים שיובאו בפניה. בראש הוועדה יעמוד אדם בעל רקע משפטי הכשיר לשמש שופט בבית-משפט מחוזי שימונה על-ידי שר הפנים. חברי הוועדה יהיו: נציג שר הביטחון, שאמור לייצג את מתאם הפעולות בשטחים, שמטבע הדברים יש לו נגיעה לעניין; נציג שירות ביטחון כללי, כדי לבחון שאין בעיות בצד הביטחוני, כי בסופו של דבר הרציונל של החוק הוא רציונל ביטחוני; נציג מינהל האוכלוסין שימנה שר הפנים; נציג ציבור, שאיננו איש ממשלה, שימנה שר המשפטים. הסמכנו את שר הפנים להקים, במידת הצורך, יותר מהרכב אחד של ועדה על בסיס אותה חלוקה שציינתי.
אנחנו מקווים שהתיקון הזה יוכל לסייע לאנשים שהיום חסומים על-פי חוק מלקבל מענה. מבחינתי הדבר הזה לא מכשיר את החוק. מבחינה משפטית אני נגד החוק הזה. בכוונתי להצביע נגד הצעת החוק, וגם בוועדה הצבעתי נגדה, מהטעם הפשוט: אני מקבל את הנימוקים הביטחוניים, שאינם פשוטים, אבל החקיקה הזאת, אפילו בצורה של הוראת שעה, פוגעת פגיעה קשה בזכויות אדם.
בעיני החוק הזה הוא חוק לא חוקתי ומפלה בצורה קיצונית. עם זאת, חובתי להביא את הדבר לכנסת, במיוחד - כפי שאמרתי, בעצה אחת עם שר הפנים, עם שר המשפטים ואנשי משרד המשפטים הכנסנו כמה תיקונים, שלפי דעתי, לפחות, משפרים את המצב לעומת המצב הקודם.
אני מבקש מחברי הכנסת לעמוד בסיכום שיש להם אתי לגבי ההסתייגויות. אם כתוב נציג סיעת מרצ, שיהיה נציג אחד ולא כל הסיעה, כי היום זה יום שבו אי-אפשר לגרור את הכנסת עד אין-סוף. כמו שסיכמנו עם כל הסיעות, יהיה נציג אחד שידבר בכל סעיף שיש בו הסתייגות ולא מעבר לכך.
הוועדה עומדת מאחורי הנוסח שאושר. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
אנחנו נעבור להסתייגויות. לסעיף 1 אין הסתייגויות. אני קורא את כל המסתייגים: חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת ואסל טאהא.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מתדיינים על חוק לא חוקתי. זאת הפעם השלישית שאני מדבר על החוק הזה - חוק מפלה בין אזרחי המדינה, חוק שמופנה נגד קבוצה מסוימת מתוך האזרחים, נגד האוכלוסייה הערבית בפרט.
הטיעון הביטחוני, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוא טיעון שכל הזמן משתמשים בו כשהדבר נוגע לאוכלוסייה הערבית, ומתעלמים מהרבה פקטורים חשובים - גם כשדנו על זה בוועדת הפנים.
הנציג החסוי שלא הזדהה הוא נציג השב"כ. הוא הציג בפנינו עקומות שונות, יורדות ועולות, על הפיגועים, בלי לשכנע חלק מהחברים, אפילו את יושב-ראש הוועדה הוא לא שכנע. נדמה לי שהדברים שהוא העלה לא משקפים את האמת.
כשהוא אמר ש-14% מהפיגועים שבוצעו בוצעו על-ידי אנשים שקיבלו את התעודה הכחולה או התושבות או האזרחות במסגרת איחוד המשפחות, הוא לא פירט כיצד הם קיבלו את האזרחות ואת התושבות, ויש לנו מה לומר בעניין הזה. בהסתמך על מה שפורסם בעיתונות הישראלית, במדיה הישראלית, שחלק לא מבוטל מה-14% הם אנשים שגייס השב"כ, והם קיבלו את התעודות האלה בעזרת השב"כ – למה אנשים רבים, משפחות רבות שעומדות בפני הפרדה והריסה טוטלית ישלמו את המחיר הכבד הזה?
אם הטעות היא של אותו ארגון, אם הטעות היא של אותם אנשים שבאו כאן לכנסת לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בחוק הזה, לא ייתכן, אדוני היושב-ראש, שיהיו שני חוקים בנושא הזה; לא ייתכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שחוק כזה לא חוקתי מופנה נגד קבוצה מסוימת והיא שתשלם את כל המחיר; לא ייתכן שמשפחות – ילדים, נשים, הורים ותינוקות יופרדו ממשפחותיהם בגלל טיעון שלפי דעתי הוא לא משכנע. אדם שטעה וטועה - שישלם את המחיר, אבל לא ייתכן שיהיה חוק גורף נגד אוכלוסייה שלמה.
ליהודי מאותו יישוב, מחיפה, מותר להתחתן מי שהוא בוחר. אבל לערבי מוואדי-ניסנס או מחליסה אסור להתחתן עם אשה משכם או להיפך. זאת התערבות בוטה בחיי אדם. דרך החוק הזה נכנסים לחייהן הפרטיים של המשפחות האלה.
לכן, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק לא ראוי, חוק לא חוקתי, חוק מפלה, שיש להצביע נגדו.
היו"ר יצחק זיו:
תודה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. חברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, שרי הממשלה, בכל פעם שאני עומדת על הדוכן הזה ואני צריכה לדבר על חוק האזרחות, אני מודה שאני חשה שאני מדברת על אחת החרפות היותר גדולות שמכתימות את ספר החוקים הישראלי. אחת החרפות היותר גדולות.
אתמול נדון החוק בוועדה, ועומדים כאן ומציגים אותו כאילו הוכנסו בו לכאורה שינויים הומניטריים, ובכלל עכשיו ישפרו את מעמדם של אלה שמבקשים איחוד משפחות. אני רוצה לסבר את אוזניכם, חברי חברי הכנסת, ולומר שגם התיקונים החדשים לחוק, חבר הכנסת מרגי, לא יכסו על החרפה שמדובר כאן בחוק גזעני, בלתי חוקתי באופן קיצוני, חוק שסותר את הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ושולל זכויות יסוד חוקתיות על בסיס לאום; חוק שנוגד את עקרון השוויון, עיקרון שהוא מערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית.
חברי חברי הכנסת, בואו נקרא לילד בשמו. מדובר כאן בחוק גזעני, שאינו מאפשר איחוד משפחות בכסות ביטחונית. הכסות היא ביטחונית, אבל החוק הוא חוק דמוגרפי.
יעקב מרגי (ש"ס):
מה תאמרי למשפחות נפגעי הפיגועים?
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת מרגי, אל תקפוץ. קפצת אתמול בוועדה, זה הספיק לנו.
יעקב מרגי (ש"ס):
שהציבור הרחב ידע.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, יש כאן קבוצה של חברי כנסת שבאים בשם הדמוקרטיה המתגוננת. אף אחד כאן הוא לא יותר פטריוט מהשני. כולנו חרדים לדמותה ולהגנתה של מדינת ישראל. כולנו. השאלה היא, האם אנחנו מוכנים להכשיר כל שרץ ולהפוך עכשיו את אזרחי ישראל הערבים למפגעים בפוטנציה. הכסות הביטחונית הזאת משמשת - תקראו לילד בשמו - למאבק ב"סכנה הדמוגרפית". אין דרך אחרת להגדיר את זה. בשם הטיעונים האלה מוכנים לפגוע בדברים הכי בסיסיים – בזכות לחיי משפחה, בזכות לאהבה, בזכות של אדם להחליט עם מי הוא רוצה לחיות, איפה תהיה בחירת לבו, לאן הוא יביא אותה ואיפה הוא רוצה לחיות.
אני רוצה להזכיר לכם - בעיקר לך, חבר הכנסת מרגי: אזרח הוא אזרח הוא אזרח, בין שהוא יהודי ובין שהוא ערבי. אותה זכות בסיסית לקיומה של משפחה עומדת לו כמו שהיא עומדת לי ולך.
שי חרמש (קדימה):
תבטלי את חוק השבות, תעשי חוק הגירה אוניברסלי.
זהבה גלאון (מרצ):
יכול להיות שצריך לחשוב על זה. כל עוד לא עושים את זה, אי-אפשר לעמוד כאן על הדוכן - ושולחים את יושב-ראש ועדת הפנים, כי בתוקף תפקידו הוא יושב-ראש הוועדה, להסביר לנו על התיקונים שנעשו אתמול. אז אני רוצה להסביר לכם מהם התיקונים, חברי חברי הכנסת.
ניסו להכשיר, בעקבות פסיקת בג"ץ, את השרץ – החוק הזה הוא שרץ – באמצעות נקודות קטנות, שלא מרככות, ולו במעט, את חוסר החוקתיות של החוק. הקימו ועדה הומניטרית – מעולם לא ראיתי הגדרה מנוגדת יותר, במהותה, לאופיה של הוועדה שהוקמה. עשו מין עלה תאנה שכזה; קראו לזה "ועדה הומניטרית", כי בית-המשפט העליון קבע שצריכה לקום ועדה הומניטרית. חברי חברי הכנסת, חוץ מהמלה "הומניטרית" אין בוועדה הזאת שום דבר הומניטרי. זה ממש אורווליאני, הדבר הזה.
אני רוצה לספר לכם, שאותה ועדה הומניטרית, רובה ככולה אנשי ביטחון, והמרכיב המרכזי שבית-המשפט העליון דיבר עליו, כלומר בדיקה קונקרטית של הזכאות לקבלת מעמד בישראל למי שילדו או בן-זוגו חי כאן, שזה מרכיב הומניטרי בעיני – את המרכיב הזה הוציאו מידי אותה ועדה "הומניטרית", אותה ועדה ביטחונית. הוציאו מידיה את האפשרות לשקול בכלל אם בן-זוג או ילד של מי שחי כאן יוכל לקבל היתר מטעמים הומניטריים. כל כך מגוחך שיושב-ראש ועדת הפנים צריך להסביר כאן שהכנסנו בחוק סעיף שנקרא "ועדה הומניטרית", כששלוש שורות אחרי הסעיף הזה מופיע המשפט – אני מציעה לכם להסתכל בהצעת החוק שמונחת כאן – שמי שבנו או בן-זוגו חי בישראל – זה לא ייחשב נימוק הומניטרי.
חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, אם זה לא הומניטרי, מה כן הומניטרי? אפילו לא נתנו רשימה סגורה. לא נתנו נימוקים – כן קרבה משפחתית, לא קרבה משפחתית, לימודים, מצב הבריאות, מה הומניטרי? השאירו הכול לוט בערפל, ואותה ועדה ביטחונית תצטרך להכריע. בעצם היא תוכל לעשות ככל העולה על דעת במסגרת הזאת.
זה שמוגשת פה הצעת חוק ואין הכתבה של המחוקק מה הוועדה הזאת צריכה לשקול – חוץ ממה אסור – זה בניגוד להחלטת בג"ץ. עתרתי לבג"ץ לפני שלושה חודשים, כשעברה הוראת השעה. היום התקיים דיון בבג"ץ בעתירה של ארגוני זכויות האדם "עדאלה" והאגודה לזכויות האזרח ושלי, ועמדה שם נציגת פרקליטות המדינה והסבירה איך הוועדה הזאת, שיש בה איש שב"כ, איש מינהל האוכלוסין ואיש משרד הביטחון – איך הוועדה הזאת הומניטרית. שאל השופט ג'ובראן, בצדק, אם מישהו חשב שבוועדה הזאת צריך אולי להיות אזרח ערבי. הסתכלו עליו כאילו הוא נפל מהירח.
אני מתנגדת לחוק זה. החוק הזה הוא אחת החרפות שהכתימו, מכתימות ויכתימו את ספר החוקים של ישראל. במקום לבטל את החוק הזה מחמירים היום את הפגיעה בזכויות היסוד. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, לחשוב טוב לפני שאתם נותנים את ידכם לדבר הנורא הזה. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא מקובל עלי הסיכום הזה.
היו"ר יצחק זיו:
אחד מכל קבוצה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אין דבר כזה.
חיים אורון (מרצ):
אם זה ההסדר, אני קודם.
היו"ר יצחק זיו:
אם אין הסכמה, הולכים לפי הרשימה. אם יש הסכמה, נציג מכל קבוצה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנו יכולים לעשות הסכמה פחות מחמירה, כלומר שכל אחד מכל קבוצה יכול לדבר פעם אחת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
על כל הסתייגות – אחד לכל קבוצה.
חיים אורון (מרצ):
זה הסיכום.
היו"ר יצחק זיו:
בסדר. אז עכשיו חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, עכשיו טלב אלסאנע, ואז חוזרים על זה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אין לי בעיה עם זה.
היו"ר יצחק זיו:
טוב.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, למיטב ידיעתי, ההסכמות הן שבכל פעם – במקום שכל המסתייגים ידברו, בכל פעם נציג אחד של הקבוצה מדבר. על כל הסתייגות נציג אחד מדבר. בהתחלה זה היה ואסל טאהא מבל"ד, אחר כך זאת היתה זהבה גלאון ממרצ, אחר כך רע"ם-תע"ל, אחר כך חד"ש, וכל הסתייגות בוחרים נציג אחד שיעלה לנמק, במקום שכל חברי הקבוצה יעלו לדבר, וכך הלאה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
- - -
היו"ר יצחק זיו:
אתם מתכוונים לאותו הדבר. בסדר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לדעתי הצעת החוק הזאת מכתימה את ספר החוקים ומצטרפת לשורת חוקים גזעניים ופסולים שמכוונים נגד חלק מאזרחי המדינה, על רקע ההשתייכות הלאומית-הדתית שלהם, ומתיישבת היטב עם ההתבטאויות של ראש השב"כ על הציבור הערבי, שלפיהן כל הכלים כשרים כדי להילחם באזרחי המדינה, שאינם אויבים. וכאן נלחמים בפשע האיום והנורא – הקמת תא משפחתי. באיזו מדינה בעולם להתחתן, להקים תא משפחתי, זה פשע שנכון להילחם בו? ואיפה עוד המדינה מתערבת ומחליטה במקום אזרחיה איך ועם מי להתחתן?
מדברים על נימוק ביטחוני – שזה מסכן את ביטחון מדינת ישראל. איך ילד או ילדה בגיל שנה או שנתיים יכולים לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל – חוץ מתחושת הרדיפה, או התפיסה הפסולה הזאת, שרואה בכל ערבי, ובכל מה שנוגע בו – אפילו איחוד משפחות כדי לחיות תחת קורת גג אחת – איום.
הצעת החוק הזאת נוגדת את כל האמנות הבין-לאומיות. אנו שומעים מדי יום את הממשלה מדברת על כך שהממשלה הפלסטינית צריכה לאמץ את החוקים, את ההחלטות ואת האמנות; אבל האמנות הבין-לאומיות שמדברות על זכות הילד, על הזכות למשפחה – זה חוק-יסוד במדינת ישראל, חוק-יסוד: כבוד אדם וחירותו – איך אפשר לדבר על כבוד לאדם אם אין לו הזכות לחיות עם אשתו? מפרידים בין השניים, ומדברים על חוק-יסוד: כבוד אדם וחירותו.
זאת גם פגיעה בסיסית, פגיעה יסודית, במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. זה מרוקן את המדינה מהתוכן ומהמהות שלה, והייתי מצפה שבנושא זה לא יהיו קואליציה ואופוזיציה; הייתי מצפה שתהיה עמדה יחידה, וכל אלה ששוב ושוב אומרים לנו "מדינה יהודית וגם דמוקרטית" – מה נשאר מהדמוקרטיה הישראלית אם מגיעים למצב שבו אפילו עניין של איחוד משפחות כופתים לשיקול הביטחוני, שעה שאנו יודעים שאין שום ביטחון מאחורי השיקול הזה?
כולנו יודעים איך החוק הזה התחיל; זה היה בתחילת האינתיפאדה. אבל כבר שנים רבות לפני זה היו מי שהטיפו ודיברו על הסיכון הדמוגרפי, על הסכנה הדמוגרפית. אז יש כאלה שניצלו את עניין האינתיפאדה ואמרו: אנחנו במצב ביטחוני קשה, ועלול להיות מישהו שישתמש בתעודת הזהות. מה זאת אומרת? מי שנכנס למדינת ישראל צריך תעודת זהות ישראלית? הוא הולך ומזדהה, אומר: אני הולך לבצע פיגוע ואני משתמש בתעודת זהות ישראלית? הוא בא למחסומים? אבל מצאו עילה, תפסו טרמפ על המקרה ואמרו: נחוקק את החוק, אבל אם תהיה רגיעה, אם יהיה שינוי במצב, נשקול את החוק מחדש. ולכן זאת היתה הוראת שעה. אבל הוראת השעה הזו נמשכת משנה לשנה והולכים ומחמירים אותה, אף שהמצב הביטחוני משתנה.
שי חרמש (קדימה):
משתפר?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
בוודאי משתפר לעומת מה שהיה לפני ארבע שנים שאז אוטובוסים היו מתפוצצים, והיתה מלחמה ומבצעים מתגלגלים, בגדה ובכל מקום אחר. המצב הוא אותו מצב, המצב לא משתנה, וגם האחריות של ממשלת ישראל למצב שלא משתפר. מה אחריותה? וגם, ידידי, חבר הכנסת חרמש, מה יכול לתרום למצב הביטחוני להפריד ילד מההורים שלו? באיזו מידה זה תורם לביטחון שלך בנגב? מה זה עוזר לך? איזה סיפוק אתה מקבל מזה שאתה מפלג את המשפחה, הופך אותם יותר מתוסכלים, יותר כועסים, יותר סובלים. לו זה נגע לך - קח את עצמך. פעם אחת שימו את עצמכם בצד הפלסטיני: ממה הוא סובל, מה הוא מרגיש. מישהו - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
אתה יודע שיש 100,000 פלסטינים במעמד לא חוקי שנכנסו - - - עם הוראת השעה?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל אתה יודע, חבר הכנסת מרגי, תקשיב, תקשיב - אתה יכול לחוקק חוק שכל העולים החדשים, כולם נכנסו בצורה לא חוקית, כולם לא גוירו, לא יודע מה. אבל החוק הישראלי הופך את האנשים שמתחתנים לעבריינים. והם הופכים להיות, כי אתם גוזרים, מעמידים אותם בתקנה שהם לא יכולים לעמוד בה. אנשים שמכירים, נפגשו בחו"ל, התאהבו, התחתנו. אזרח ישראל ומישהי מהגדה, מבית-לחם. מתחתנים כאן, מקימים תא משפחתי, ויש להם ילדים. למה צריך למנוע מהם את הדבר הבסיסי - לחיות ביחד, למה? אפשר להגיד, אם אנחנו מאפשרים את הדבר, אז הם נמצאים בצורה חוקית. הרי מי מחליט כן או לא? איש או פקיד שהיה במשרד הפנים מחליט.
מדוע במדינת ישראל, כל יהודי, בכל מקום בעולם, אפילו אם הוא ספק יהודי, אוטומטית יכול, יש לו זכות מובנת מאליה - אף אחד לא מערער על זה - לעלות ולקבל אזרחות, להתחתן ולקבל תושבות. מדוע הדבר הזה חל אך ורק לגבי הערבים במדינה? למה לא בוחנים כל מקרה ומקרה? אני מסכים אתך, כאשר יש מישהו שמנצל את הסוגיה של איחוד משפחות - למנוע ממנו. כאשר מישהו פועל נגד ביטחון המדינה, יש להעמיד אותו לדין, אבל אתם רוצים להגיד לי ש-100,000 כולם עבריינים? יש להם ילדים, הם נשואים שנים.
היו"ר יצחק זיו:
אני מבקש לסיים.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
צריך להחליט: או שאנחנו מקריאים את כל ההסתייגויות, או הסתייגות אחת.
קריאות:
חמש דקות.
חיים אורון (מרצ):
כל אחד חמש דקות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
וזהו?
קריאה:
כן.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אוקיי. אז אני חושב, על החוק הזה צריך לדבר כי החוק הזה הוא כל כך רע, שבחמש דקות אי-אפשר לומר כמה שהוא רע. לדעתי, הוא מעבר לכל דמיון. לכן, לדעתי, צריך להסתכל על זה בפרספקטיבה אזרחית, הומנית. יש אחריות לכולנו שאנשים שמתחתנים יחיו יחד. זה, לדעתי, המבחן של הדמוקרטיה הישראלית, ואסור שבמבחן הזה היא גם, עוד פעם - תיכשל. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חגיגת האפרטהייד משתוללת בישראל. זה לא רק גדר גזענית בגדה, זה לא רק מצור בעזה, זה לא רק כבישים לישראלים וכבישים לפלסטינים. זה גם חדירה למקום האינטימי ביותר של חייו של אדם, והוא חיי המשפחה. בנאומים ובדברים שלנו בכנסת אנחנו נוהגים להשתמש בכל מיני ביטויים פוליטיים ומקצועיים, של "הומניטרי" ו"גזעני", אבל באמת, בואו נלך ונראה את האנשים, את הפרטים, את ההוויות, את החוויות של האנשים, של המשפחות; ולחפש אם בכלל יש מקום להתערבותה של המדינה, של הממשלה.
האם מותר למדינה או לממשלה או לכנסת לחדור ללבבותיהם ולהעדפותיהם של האנשים; לחדור לחדרי המיטות שלהם, לחדור לחלומות שלהם להוליד ילדים, לאהוב ולהקים משפחות? הדיון הוא לא על מושגים ברומו של עולם, אלא על הדברים הטריוויאליים, הדברים האלמנטריים, הבסיסיים של ההוויה האנושית, הפרטית, ומדינת ישראל נכנסת לתוך התחום האסור הזה.
אני לא יודע, אני באמת לא יודע - יעזרו לי חברי - אם יש מערכת חקיקה כלשהי בהיסטוריה המודרנית, מהמאה ה-20 ועד היום, לרבות החקיקה החשוכה ביותר, שהיצירתיות שלהם הגיעה למחוזות האפלים שהגיעה אליה מערכת החקיקה במדינת ישראל. אני לא בטוח. אני לא יודע. לא זכור לי, בכל מה שקראתי בחיים שלי על משטר כלשהו, חשוך - יהיה אשר יהיה - שהעז לשלוח את אצבעותיו המטונפות כדי ללכלך את חיי המשפחה, כדי להתערב בבחירתו של האדם, את מי הוא יבחר כשותפו-שותפתו לחיים. כשהדיון מתחיל מנקודה כל כך בסיסית כנראה משהו כל כך רקוב בממלכת החקיקה של מדינת ישראל.
ואנחנו, מפני שזו הוראת שעה, כל פרק זמן אנחנו באים ועומדים ונושאים את הנאומים האלה עד כדי שעמום, עד כדי כך שנמאס לנו מהדברים שאנחנו אומרים, אבל יש קיר של אטימות, קיר של קהות חושים, יש קיר של מערכת של הצדקות פנאטיות, שקריות, מלוכלכות. מצב ביטחוני - חמור ככל שיהיה, ואני לא רוצה לחזור על דברים של חברי - מהווה הצדקה לחדור לאותו מקום בהעדפותיו ובחירותיו של האדם, של האזרח? הוא או היא צריכים לתת את הדין על הפיגוע שהיה או על הפיגוע שיהיה? בהנחה שזו הבעיה, והרי אני יודע ואתם יודעים שזו לא הבעיה. הבעיה היא ברמה הרבה יותר נמוכה. הבעיה היא ברמה של הפסילה הדמוגרפית של הצבע, של הדת, של הפנים, של ההיסטוריה של האדם, ופסילתו מלהיות חלק מהאינטגרל האזרחי.
ויש כאלה שרוצים לבוא ולומר לנו שהחקיקה הזו היא כדי למנוע חדירת "גורמים עוינים", אבל בעיקר, לפני שהמדינה נדרשת להתייחס למי שאינו תושב בה, היא צריכה להתייחס לאזרחיה, כאשר המישהו או המישהי יבוא לכאן הוא יבוא לכאן כאזרח או אזרחית מכאן - רוצים שהוא יחלוק אתנו את החיים. לכן זו פגיעה בראש ובראשונה לא בתושבי השטחים הפלסטינים אלא זו פגיעה בתושביה הפלסטינים של ישראל.
באים ואומרים לנו, אדוני היושב-ראש, באחד הסעיפים, שמדובר על סוריה ורמת-הגולן, ששר הפנים יכול לקבוע בצו באישור הממשלה מכסה שנתית. מה זה? מה זה מכסה שנתית? על-פי אילו אמות מידה? מכסה שנתית, שלא קשורה לצרכים? שלא קשורה לבני-אדם, אלא קובעים מספר? אתם חושבים שזה משחק בתורת המספרים, או בתורת הנומרוס קלאוזוס, או בתורת האנשים הממוספרים? זה מספר 11 - הוא יכול להיכנס, ומספר 12 - לא יכול להיכנס? ולטבוע לו על כף היד מספרים? איזה מין ניסוח זה?
ההיגיון אומר, שאם הבעיה היא באמת ביטחונית, כביכול, אדוני היושב-ראש, שכל אזרח היה זכאי לבחור את שותפו ושותפתו לחיים, כל אזרח ואזרחית, ואם יש בעיה עם זה, המנגנון צריך לטפל בחריגים, ולא לקבוע שכולם לא ואחר כך לטפל בחריגים. ההיגיון הוא הפוך, שהזכות להקים תא משפחתי היא זכות בלתי ניתנת להתערבות של המדינה. אם יש מצב מסוים שמחייב טיפול בגלל שיקול ביטחוני זה או אחר, אז לטפל באינדיבידואל, במקרה הפרטי, ולא לפסול את הכול ואחר כך לחפש בערימת קש אי-אלו מניעים או שיקולים הומניטריים כביכול.
אדוני היושב-ראש, זה חוק שראוי לו להיות בפח הזבל.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. אני מזכיר לכולם, שם שאני אקרא ולא יימצא, לא יוכל לחזור ולדבר. אני מזמין את חבר הכנסת ואסל טאהא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
קודם ג'מאל זחאלקה.
היו"ר יצחק זיו:
אחריו - חבר הכנסת חיים אורון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, כלל המוסר הראשון בפוליטיקה ראויה הוא, שאסור לתת לה, לפוליטיקה, להשאיר מאחוריה שובל של אומללות, של סבל, של טרגדיות. החוק שבפנינו הוא חוק - לפני כל דבר אחר, הוא חוק בלתי אנושי. הוא משאיר מאחוריו טרגדיות משפחתיות, סבל, אומללות, חיים בלתי נסבלים. החוק הזה הוצע לפני שנים מספר, עבר גלגולים שונים, במהותו נשאר אותו חוק. היתה פנייה לבג"ץ, בג"ץ בחר שלא לטפל במהותו של החוק שהיא מהות דמוגרפית ונדרש רק לעניין הביטחוני, שהיה בעיקר כסות למהות הדמוגרפית של החוק, כפי שהגדיר אותה אריאל שרון עצמו, ראש הממשלה. הוא אמר שאסור להתחבא מאחורי השיקולים הביטחוניים; החוק הזה הוא חוק של המדינה היהודית וזכותה של המדינה היהודית לשמור על אופיה וכו'.
בשורה התחתונה, בג"ץ אמר, כמעט כל השופטים, שצריך לשים לב לעניינים הומניטריים. כששמענו בחדשות, לפני שראינו את החוק עצמו, שמקימים ועדה לעניינים הומניטריים, אמרנו: וואלה, יש פתח קטן בחומת האטימות המוסרית והאנושית, בחומת הגזענות, שניתן מענה לפחות על עניינים הומניטריים. קראנו, שמחנו, שמחת עניים אומנם, ואז בא הסעיף שבא אחריו ואומר שלהיות נשוי, להיות עם ילדים, זה לא עניין הומניטרי. אני לתומי חשבתי שבני-אנוש, בכל מקום בעולם, זה שאיש יחיה עם אשתו, ילד יחיה עם אביו ועם אמו זה עניין הומניטרי. רק מה? גאוני הדור, שיושבים במשרד המשפטים ובממשלת ישראל, חשבו שבשביל ערבים זה לא עניין הומניטרי. יש עניינים הומניטריים לבן-אנוש רגיל, אבל אתם, האזרחים הערבים, לא הגעתם עדיין לרמה אנושית, לרמה שאתם בני-אדם. יכול להיות שמקסימום שמוכנים להודות בו שאנחנו בני-אדם מבחינה ביולוגית. כאילו שאצלנו, במשפחה הערבית המצויה, אמא יכולה להיפרד מהילדים שלה. זה לא עניין, היא לא מרגישה שזה משהו הומניטרי.
זה לא חוק שחוקק על-ידי חבר כנסת מטורף מהימין הקיצוני אלא ישבו מלומדים, אנשים מלומדים במשפטים, שגמרו אקדמיה, ששומעים את באך את מוצרט, אני לא יודע מה, בני התרבות הגבוהה. וערבים הם רפש, הם אבק של בני-אדם בעיניהם. אם זאת לא גזענות, אני לא יודע מה זאת גזענות. גזענות זאת מחמאה בשביל דבר כזה.
כבוד היושב-ראש, בא אלי לפני שלושה שבועות בחור ממסר. הוא נשוי לבחורה מנזלת-עיסא, שזה חצי קילומטר משם. הוא הכיר אותה כשהוא הלך ברגל אליהם. המשפחות מכירות אחת את השנייה 70 שנה, לפני שקמה מדינת ישראל. הסבא הכיר את הסבא, היתה היפרדות ביניהם 19 שנים. אחר כך האבות חזרו להיות ידידים, הוא הכיר את הבחורה והתחתן אתה. הוא אומר לי: אני נאלץ לשים את אשתי במעצר-בית. היא רוצה לקנות בגדים, אני לא יכול לקחת אותה לקנות בגדים בקניון בחדרה או במקום אחר או בבקעה, כי אני חושש שתבוא משטרה ותעצור אותה ותזרוק אותה מאחורי החומה. אנחנו רוצים ללכת לאכול ביחד, אנחנו אנשים צעירים, רוצים לאכול ביחד, אנחנו לא יכולים. אמרתי לו: זה שאתה נשוי, עם כל הכבוד, זה כתוב בחוק, זה לא עניין הומניטרי. תביא לי משהו נוסף, דבר נוסף שידבר אל לב העץ של הוועדה ההומניטרית המיועדת. הוא אמר: אשתי בהיריון. אמרתי לו: אל תזכיר את זה כי בחוק לא כתבו. שכחו לכתוב שגם היריון הוא לא עניין הומניטרי. הם עלולים לתקן את החוק. אפילו אם הם לא יתקנו את החוק, הם יחכו עד שאשתך תלד ויגידו: ילדים זה לא עניין הומניטרי אפילו אם הם בני שנה או חצי שנה או שבועיים אפילו.
דב חנין (חד"ש):
היריון הוא בדיוק הסכנה הדמוגרפית.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אז הוא אומר לי: אני ואשתי מאוהבים. אמרתי לו: הס מלהזכיר אהבה כי זה נחשב, בעיני המחוקק הישראלי, כקונספירציה. ככה עלו על הדוכן הזה שרים, ואנשים מלומדים ולא מלומדים ואמרו שזאת קונספירציה ערבית נגד המדינה היהודית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם במשפט אחד. אני אומר לדמוקרטיה הישראלית מאברוכ על ההישג חסר התקדים, ההיסטורי, בכל ההיסטוריה האנושית. בכל העולם כולו אין מקרה כזה שיש סגר מוחלט על ציבור מוחלט שאסור לו להתחתן מחוץ לתחומיו. רק אזרח ערבי בישראל יכול להתחתן עם אשה ערבייה בישראל. הוא לא יכול להתחתן עם אשה מהגדה, הוא לא יכול להתחתן עם נשים ממדינות שכנות, ואפילו הוא מתחתן עם אמריקנית, ממררים את חייו והוא לא יכול לגור ביחד אתה.
ולכן, אני הזהרתי, כשהייתי בהרצאות בחו"ל, והייתי בהרצאות באוניברסיטאות. אמרתי להם: תדעו לכם, אם אתם נופלים באהבה עם בחור או בחורה, אזרח ערבי בישראל, תדעו לכם, אין לכם עתיד. אתם לא יכולים לחיות יחד. זה הישג חסר תקדים, אין לו אח ורע בעולם היום. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מי אחריו?
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת אבשלום וילן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה פתאום? אדוני, אני אחריו. אי-אפשר שניים מאותה סיעה אחד אחרי השני. זה הסיכום.
היו"ר יצחק זיו:
היה סיכום שאי-אפשר מאותה סיעה אחד אחרי השני?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נכון.
חיים אורון (מרצ):
כן, זה היה הסיכום, כי עושים סיבוב בין הסיעות.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
שיעשו מיזוג.
היו"ר יצחק זיו:
אני לא יודע. בכל פעם אני שומע על סיכום שונה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני רוצה לעזור לך באופן קולוגיאלי: אחריו אני, ואחריו סיעת חד"ש - - -
היו"ר יצחק זיו:
לא. אחריו חבר הכנסת אברהים צרצור.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא.
היו"ר יצחק זיו:
כן, זה כתוב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אנחנו נחליט בינינו. - - -
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
הוא מייצג אותנו. זה בסדר גמור.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה הוא ביזיון לספר החוקים הישראלי, והדיון הזה הוא ביזיון לכנסת. חבר הכנסת בן-ששון, אני מתחיל במשפט הזה בכל פעם שהחוק או הוראת השעה נמשכים, מהטעם הפשוט: אוי לנו שהדיון הזה מתנהל כאילו בין חברי הכנסת ערבים לבינינו. הוא צריך קודם כול להתנהל בינינו. רוב חברי הכנסת ברחו מפה והם אינם פה - כאלה שיצביעו בניגוד לדעתם, כאלה שיצביעו על-פי עמדתם בניגוד לעמדת הקואליציה, וכאלה, לצערי הרב, שאין להם עמדה בכלל.
חבר הכנסת שי חרמש, שמאוד קיוויתי ואפילו הזמנתי אותו להיכנס כשאדבר, קרא בקריאת ביניים לחברת הכנסת זהבה גלאון: אז אם כך, תבטלי גם את חוק השבות. בעצם, זו הבעיה וזו הנקודה. אם אינכם מבינים אותה, אתם לא מבינים את עיקר הבעיה. אני בעד חוק השבות כיהודי וכציוני. אני נגד זכות השיבה, כיהודי וכציוני, למדינת ישראל. לכן אני מתקומם כנגד חוק האזרחות, כי הוא שומט את הקרקע משתי העמדות הללו, כי אז הוא הופך את חוק השבות לגזעני - מה שהוא לא. הוא הופך את ההתנגדות לזכות השיבה לגזענית - מה שהיא לא. אתם מכניסים לספר החוקים של מדינת ישראל את האמירה הזאת - אתם לא מבינים? - כי הוא כולו דמוגרפיה ואין בו שום ביטחון.
אם היה ביטחון, ממשלת ישראל וכוחות הביטחון - אם יש למישהו חשד ואפילו חשד לחשד ובדל חשד, יבדקו ויחקרו ולא ייתנו לו להיכנס מירדן, מהגדה, מארצות-הברית ומאיפה שהוא לא יהיה. פה יש הגדרה קטגורית שלמה של קבוצת אזרחי ישראל שנמנעה מהם זכות יסוד.
אתם מסתתרים מאחורי הבג"ץ שאמר: ועדה הומניטרית, אבל הבג"ץ הזה התקבל בחמישה קולות נגד ארבעה. כשקוראים את הטקסט עצמו, אתה יודע שבין אנשי בית-המשפט העליון רובם היו נגד המהלך הזה; לא נגד הפרקטיקה שלו, אלא נגד הרציונל שלו.
עוד פעם הוראת שעה, עוד פעם הוראת שעה ועוד פעם הוראת שעה. אתם מדברים על דמוקרטיה מתגוננת, ואני מדבר על זכויות יסוד אלמנטריות שאסור לפגוע בהן, וכשפוגעים בהן כבר הדמוקרטיה היא לא דמוקרטיה והיא לא מתגוננת והיא מתחילה להיות דבר אחר. אני יודע שמשתמשים, לפעמים קצת בקלות, במושג מדרון חלקלק, כי לכאורה כל דבר הוא מדרון חלקלק, אבל פה השימוש הוא לא מן השפה ולחוץ. זה מדרון חלקלק ממש, כי כשעולים עליו כבר אין גבולות ואי-אפשר לעצור. מה העצירה? איזו ועדה? אל תקים ועדה הומניטרית. תקים הפוך - ועדה לאיסור. למי? למי שהוכחה אפילו סכנה, אפילו - אתה יודע מה? פה אני הולך אתכם, וזה אפילו מעבר למה שאני חושב - בדל סכנה. אל תיתנו להיכנס, ואז תהיה ביקורת שיפוטית על שלא נתנו למישהו להיכנס.
כל אחד מספר פה על מקרים שהוא מטפל בהם ושהוא לא מצליח להבין - אנשים שאין שום סיבה שבעולם, אין להם שום עבר ואין להם שום הווה ואין להם שום עתיד, עד כמה שאני יכול להתחייב על העתיד של מישהו, על-פי כל אמת מידה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אתה מתכוון: קרובי משפחה מסוכנים.
חיים אורון (מרצ):
כלום, אפילו לא בשום ברדיוס. לא יכולים להינשא. יש טרגדיות נוראיות, ולא שנה אחת - שנתיים, שלוש שנים או ארבע שנים. אתם רוצים לראות את המכתבים? את התשובות המתחמקות עד שהיה חוק ואת התשובות הלא-מתחמקות? כשיש חוק אין בעיה: יש חוק ואי-אפשר. לאן כל זה הולך? בכל פעם אומרים לנו: זו הוראת שעה. עוד מעט. מה בדיוק צריך לקרות שיקרה עוד מעט?
אדוני היושב-ראש, בכל פעם אנחנו חוזרים לזה בווריאציות, ואז עושים איזה מין כאילו-פתרון. זה מסוג הדברים שאין להם כאילו-פתרון. אסור שהוא יהיה בספר החוקים הישראלי, ואסור שרוב הכנסת היהודי - ובדרך כלל, אינני משתמש בנימוק הזה - יהיה אטום למה שחברי הכנסת הערבים אומרים פה, אבל לא רק הם, אלא גם ארבעה מתוך תשעת שופטי בית-המשפט העליון טענו את הטענה הזאת. לצערי, פחות מדי אנשים בבית הזה טוענים את הטענה הזאת, שראוי שתישמע בעוצמה יותר גדולה. בעיקר, אסור שאנחנו נשמיט את הקרקע מתחת הטיעונים המאוד מהותיים שלנו בדיון על חוקה בהסכמה, בדיון על חוקי-יסוד ובתחושת המוסר הבסיסית של כל אחד מאתנו.
אני מודה ומתוודה, שחוק מהסוג הזה משמיט מתחת רגלי ערך מאוד בסיסי שאני מאמין בו.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מישהו שכח פה את משקפיו.
מנחם בן-ששון (קדימה):
על כן קרא שמם משכחיים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בחוק הזה משני היבטים: ההיבט הלגלי-החוקי וההיבט המוסרי. מההיבט החוקי, אני דווקא רוצה לתקוף את בג"ץ, את בית-המשפט העליון. בג"ץ כשל כישלון חרוץ, גם חוקי וגם מוסרי, במתן אור ירוק להמשך הוראת השעה, ולמעשה הכשיר את החוק הזה באופן מעשי, ולכן הוא שותף לדבר עוולה מוסרי ממדרגה ראשונה.
כאשר אנשי ימין או חברי כנסת מסיעות חרדיות תוקפים את בג"ץ, בדרך כלל אני מגונן על בג"ץ, למרות הביקורת הקשה שיש לי על בית-המשפט העליון. מדובר במוסד בעל מוניטין בין-לאומי שנתן הכשר לכל עוולה של הכיבוש - חיסולים, הפקעות, גירוש ומה לא; גדר ההפרדה, גדר האפרטהייד, החומה ומה לא; מחסומים, פגיעה בניידות ובחופש התנועה. הוא לא נתן סעד לפלסטינים ב-90% מהמקרים. היו מקרים פרטניים של זכות פה וזכות שם, אבל למעשה יש שיתוף פעולה פורה בין מערכת הביטחון, הצבא והשב"כ לבין בית-המשפט העליון. כל חוות דעת ביטחונית המוגשת לבית-המשפט העליון יש לה משקל-יתר בהכרעה של השופטים. כך היה גם בחוק הזה הקרוי חוק האזרחות.
כבר נתתי את הדוגמה הזאת כדי להוכיח שהטיעון הוא לא ביטחוני. הרי באו ואמרו לנו שהטיעון ביטחוני. אנחנו טענו שהטיעון הוא דמוגרפי. בזמנו, כאשר התקבלה ההחלטה, שר הפנים דאז אלי ישי אמר: זה נגד חוק השבות. הגיע לכאן השר המקשר דאז, גדעון עזרא, ואמר: החוק הזה בא משיקולים דמוגרפיים נגד חוק השבות.
לאחר מכן הבינו שהטיעון הזה לא יתפוס בבג"ץ, אז שינוי דיסקט. בג"ץ הסכים להיות מרומה. רימו את בג"ץ. בג"ץ רצה להיות מרומה, ולכן הוא דן בהיבט הביטחוני. איזה היבט ביטחוני? אתה מונע מקולקטיב של מיליון אזרחים את הבחירה החופשית להינשא ולקשור את גורלו עם בחירת או בחיר לבו אם הוא מעבר ל"קו הירוק" בשל העובדה שהוא פלסטיני.
התיקון האחרון הוציא מכלל המניעה תושבים ו/או אזרחים ערבים דרוזים ברמת-הגולן, ולכן מה נשאר? ערבים מוסלמים ונוצרים. אמרו לנו שהשיקול הוא ביטחוני, והביאו לנו דוגמאות. בוועדת הפנים והגנת הסביבה הציגו לנו דיאגרמות. אני קיבלתי מספר כמה מתושבים בבית-לחם, פלסטינים נוצרים שמונעים מהם איחוד משפחות עם בחירי לבם - אחד מנצרת ואחת מכפר-יאסיף. לא היתה מעורבות ביטחונית, לא שלהם ולא של ערבים נוצרים, לפי הסטטיסטיקה. מה קרה? למה זה קרה? אני אגיד לכם למה זה קרה - כי מדובר בפלסטינים באשר הם. הבעיה היא לאומית. לכן זה מוכיח שהבעיה היא דמוגרפית ולא ביטחונית.
עכשיו מנסים לשכנע ולהסביר לעולם, לדיפלומטים ולנו שיש ועדה הומניטרית. למעשה, מי ששולט בה זה נציג השב"כ; יש רוב של מערכת הביטחון. אם הוא יגיד כן, זה יהיה כן. אם הוא יגיד לא - ובדרך כלל הוא יגיד לא - זה יהיה לא. לכן ההערה היום של השופט ג'ובראן בבג"ץ, ששאל אם חשבתם לשים אזרח ערבי, היתה במקום, אבל נגיד שהיה אזרח ערבי - נו, מה זה ישנה?
לכן, מדובר בחוק בלתי מוסרי בעליל, אחד החוקים הגזעניים ביותר שחוקקו במדינה בעלת משטר דמוקרטי, פרקטיקה אנטי-ערבית ואנטי-אזרחית בעליל. אם מישהו בצרפת היה מעז לומר ליהודים עם מי להתחתן ועם מי לא על בסיס כזה או על בסיס שווה או מתקרב לו, הוא היה מייד מואשם לא רק באנטישמיות, אלא מוקע מייד מהחברה, מצרפת ומהתרבות, כי זה חוק לא תרבותי, לא אנושי.
אני תוהה - אני נשוי למישהי מטול-כרם. אם היום הייתי רוצה להינשא לאשתי, החוק הזה היה אוסר עלי להתגורר בטייבה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, היו מאפשרים על בסיס הומניטרי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה. אגב, הנושא שמגיע הכי הרבה פעמים לשולחנו של כל חבר כנסת נוגע לפניות הקשורות למשרד הפנים, לאיחוד משפחות. הנושא הכי מתסכל, שאתה יודע שאתה לא יכול לעזור בו, הוא הנושא הזה. אתה לא יודע מה להגיד לאנשים. גם כשיש חוק - קשה לך להגיד את זה לזוג צעיר. אדוני היושב-ראש, מתחילים להתקשר אליך אנשים כדי להתייעץ אתך ומספרים שהבן שלהם התאהב במישהי מג'נין, ושואלים מה דעתי: האם לאפשר לו או לא לאפשר לו? האם זה כדאי או לא כדאי? האם זה יפריע לו או לא יפריע לו? לאן מוביל החוק הזה את כולנו, ובעיקר - לאן דרדר את הכנסת הזאת ואת ממשלת ישראל? תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבשלום וילן.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רציתי להגיד אדוני השר, אבל הממשלה נעדרת, כרגיל. יש איזה הרגל גרוע לממשלה הזאת להיעדר מדיונים קשים במליאה. נראה שפשוט הביקורת לא נעימה לה, אדוני היושב-ראש. אני הייתי מציע לממשלה להיות נוכחת פה.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בהתייחסות לשני ביטויים שדיבר עליהם חבר הכנסת אורון. דיבר חבר הכנסת אורון על דמוקרטיה מתגוננת. אני רוצה לשאול אתכם, עמיתי חברי הכנסת - בואו ניעצר לרגע ונחשוב מהי הדמוקרטיה המתגוננת הזאת, מפני מה היא צריכה להתגונן. עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם שדמוקרטיה מתגוננת במשמעותה האמיתית צריכה להתגונן מפני חוקים כאלה. זו המשמעות של דמוקרטיה מתגוננת.
עזמי בשארה (בל"ד):
החליפו כמה אותיות, זה דמוגרפיה מתגוננת.
דב חנין (חד"ש):
דמוגרפיה מתגוננת. אני חושב שזה כנראה ביטוי יותר מוצלח למציאות שלנו.
הזכיר חבר הכנסת אורון את המדרון החלקלק. יש בהחלט בעיה של מדרון חלקלק, השאלה היא איפה אנחנו נמצאים במדרון הזה. לצערי, עם החוק הזה אנחנו לא נמצאים בתחילתו של המדרון, בסכנת החלקה. אנחנו כבר נמצאים אחרי החלקה מאוד רצינית ומאוד מרחיקת לכת, אדוני.
החוק הזה הוא חוק רע מאוד. החוק הזה הוא חוק שפוגע בזכויות אדם שמוכרות בעולם כולו. החוק הזה פוגע בזכויות האזרח של אזרחי ישראל הערבים, ודיברו פה לפני עמיתי חברי הכנסת על הזכות הבסיסית להקים משפחה, לבחור את מי שאתו או אתה אתה רוצה להקים משפחה. זו זכות כל כך טבעית, כל כך בסיסית, שאני ממש מרגיש מבוכה שאני צריך להצדיק אותה מעל במת הכנסת בשנת 2007.
החוק הזה הוא חוק חסר תקדים. מאחורי השפה הנקייה של מילות החוק, מסתתרות משפחות, מסתתרים בני-אדם שסובלים ממצוקה נוראה. אלפי בקשות תקועות במערכת, והן בקשות שתסורבנה לפי החוק הזה. הם אנשים שרצו להתחתן - אולי כבר התחתנו, ובעצם המשפחות שלהם נשברות. אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת: איך אנחנו יכולים להצדיק כזאת התעללות, כזאת פגיעה, כזה עוול קשה לכל כך הרבה אנשים?
אמרתי שהחוק הזה הוא חוק חסר תקדים. הוא חוק חסר תקדים מהרבה מאוד בחינות. עמיתי חברי הכנסת דיברו על הבחינה הגזענית שלו, אבל יש בחינה נוספת שבה החוק הזה הוא חוק חסר תקדים. בא שר הפנים בממשלת ישראל ומבקש מאתנו לכבול את ידיו ואת רגליו, שהוא לא יוכל לתת אשרות כניסה לישראל. אפשר לחשוב ששר הפנים היה בעבר מאוד נדיב, שהיו אלפי ומאות אלפי בקשות כניסה שהשר קיבל ואימץ, והוא פשוט לא עומד בזה ולבו הרחום כל כך דואב, שהוא מרגיש שבאמת הוא לא יכול לעמוד בסבל האנושי הזה, ולכן הוא מבקש מאתנו פשוט לכבול אותו ולהגיד בחוק: אסור לך, אסור לך להתיר כניסה לישראל לאנשים שהלאומיות שלהם, המוצא שלהם, מקום המגורים שלהם, הוא מאוד מסוים. זה דבר חסר תקדים.
דיברו פה על פגיעה בביטחון. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שמי שקורא את החוק הזה, ברור לו לחלוטין שאין שום קשר בין החוק הזה לבין ביטחון. טעמי ביטחון, יכולים להיות חמורים וקשים ככל שיהיו, הם תמיד טעמים אישיים, והם חייבים להיות טעמים אישיים. אם יש מניעה ביטחונית, היא צריכה להיבחן באופן אישי, באופן אינדיבידואלי, אבל זה בדיוק הרעיון ההפוך לרעיון של החוק הזה. החוק הזה מרחיק את המערכת מרחק עצום מבדיקה אינדיבידואלית. אין בדיקה אינדיבידואלית, לא תהיה בדיקה אינדיבידואלית. מה שיהיה הוא איסור גורף. אם אתה שייך לקבוצה מסוימת, לגיל מסוים, למקום מסוים, אתה לא תיכנס, וזהו.
מדברים על טעמי ביטחון? אני חושב שהחוק הזה מסוכן לדמוקרטיה וגם מסוכן לביטחון. אני חושב שהחוק הזה יוצר סבל, יוצר עוול, יוצר כעס, יוצר שנאה. אני חושב שהחוק הזה כשלעצמו הוא איום ביטחוני מאוד קשה.
אנחנו, אדוני היושב-ראש, הצענו להפוך את המבנה של החוק הזה: במקום חוק שיאסור על שר הפנים להתחשב בטעמים הומניטריים, ליצור חוק שיחייב את שר הפנים להתחשב בטעמים הומניטריים. זה חוק שראוי לחוקק אותו.
אדוני היושב-ראש, אני משפטן ואני חייב לומר שיש מעט מאוד מצבים שבהם נתקלים בחוקים כל כך גרועים - -
היו"ר יצחק זיו:
נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. - - שאי-אפשר לתקן אותם, אי-אפשר לשפר אותם. אני רוצה לתת שתי דוגמאות, אדוני היושב-ראש, ובזה להתייחס להסתייגויות קונקרטיות שלנו.
למשל, הרעיון הזה של המכסה השנתית. האם יכול להיות דבר יותר מנוגד לרעיון של טעמים ביטחוניים מאשר מכסה שנתית?
אביגדור יצחקי (קדימה):
נשב פה כל היום על ההסתייגויות.
דב חנין (חד"ש):
אני מצטער, חבר הכנסת יצחקי, אם אתם תסירו את החוק אני מסיר גם את ההסתייגויות. אני מוכן לרדת. תורידו את החוק, ואני יורד מפה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
- - -
דב חנין (חד"ש):
תורידו את החוק, תוותרו עליו.
היו"ר יצחק זיו:
חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. המכסה השנתית מנוגדת לרעיון של טעמים ביטחוניים. איך אתם יכולים להגיד שזה רק 100 איש, או 200 איש? זה מחובר לטעמים ביטחוניים, או שזה מחובר לצביעות?
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש – כביכול הקלה. אומרים: בתוך שישה חודשים יצטרכו לתת תשובה. שמתם לב ממתי שישה חודשים? מהרגע שבו הביאו את כל המסמכים הרלוונטיים. אני אומר לכם: אף פעם לא יצטרכו לתת תשובה, תמיד יהיה חסר עוד מסמך אחד קטן. ולכן, גם כשקובעים פה שישה חודשים, הכוונה היא לא לתת הנמקה אף פעם. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת עזמי בשארה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בעצם אמרנו את כל מה שיש להגיד על החוק הזה. אגב, בשביל לחסוך למר יצחקי את הדיון ואת הזמן – כי הזמן שלו הרבה יותר חשוב מהסבל של כל האנשים האלה – אני הייתי בעד שיוציאו את זה כהוראה, כתקנה ולא כחוק. זה הרעיון של הממשלה להביא את זה כחוק – חוק מוסדר – אז גם רוצים חוק וגם לא רוצים דיון? אז שלא יהיה חוק, שתהיה תקנה, ואז חוסכים לנו את כל הקטע הזה.
פעם זאת היתה תקנה. עכשיו מכניסים אותה לספר החוקים – את הדבר המביש הזה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גם עכשיו - - -
עזמי בשארה (בל"ד):
לא. היתה תקנה, לא הוראת שעה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
תקנות ההגנה לשעת - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה לא חוק.
עזמי בשארה (בל"ד):
לכן, אדוני היושב-ראש, כל מה שאפשר להגיד אמרנו, לרבות אפילו הפגיעה באזרחים הערבים וזכותם לבחור להתגורר איפה שהם רוצים, אבל אלה בעצם נימוקים לבג"ץ, נימוקים של זכויות האזרח, שהם נימוקים, מבחינה משפטית נכונים, והייתי הולך עליהם, והלכנו עליהם לבג"ץ, אבל פה זה פרלמנט.
יש כמה דברים שהם, נקרא לזה, מֶטה-לגלי, משהו מֶטה-חוקי. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לדבר על דברים שהם היסטוריים, שהם קצת מה שמאחורי החוק, מה שמאחורי מעשה החקיקה.
אז אמרנו גזעני, אמרנו פגיעה בזכויות יסוד, אמרנו לא סביר, אמרנו לא מידתי – כאשר אפילו ניקח רטורית את הנימוק הביטחוני, לא המידתי – ואין ביטחוני, אנחנו יודעים שלא היה ביטחוני, אנחנו יודעים שבחירתו של החוק הזה היתה לפני האינתיפאדה השנייה ולפני שני הפיצוצים שמדברים עליהם – זה התחיל בזמנו של אלי ישי והתחיל בנימוק הדמוגרפי. ודיברו על נימוק דמוגרפי פעם בחופשיות בבית הזה. אפילו אמרו שהערבים מתחתנים – מממשים בצורה זוחלת את זכות השיבה, וכל הקטעים האלה.
אין דבר מזה שלא אמרנו, אבל אני אומר: מאבדים פרופורציות, מאבדים פה פרופורציות מכיוון שמי שצריך לעמוד פה ולדבר זה חיים אורון, לא אני. מי שצריך לדבר על זכויות אזרח פה במסגרת הציונות זה לא חיים אורון, זה אני. אני דווקא אומר: זה הציונות. ככה היא נראית.
אביגדור יצחקי (קדימה):
ברוך השם.
עזמי בשארה (בל"ד):
ברוך השם, כן, אנחנו רואים את התוצרת הגדולה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
ברוך השם.
עזמי בשארה (בל"ד):
בן-אדם כמוני – מי שצריך לדבר על שיח של זכויות אזרח במסגרת הציונות זה חיים אורון, לכן אמרתי לו "הציוני האחרון". פעם ככה דיברו. פעם ככה דיברו – כמו חיים אורון.
השר יצחק כהן:
ציוני זה טוב או לא טוב?
עזמי בשארה (בל"ד):
זה אתה תגיד, זה אני משאיר לך - תלחש לו אם טוב או לא טוב. לפי הקואליציה, יצחקי.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אחלה קואליציה שבעולם.
עזמי בשארה (בל"ד):
אחלה קואליציה יושבת עכשיו. תישאר פה עכשיו. על מה אנחנו מדברים?
אביגדור יצחקי (קדימה):
מגלומניה זה לא תכונה גדולה אצלי.
עזמי בשארה (בל"ד):
אביגדור, אל תישאר פה הרבה זמן, אני אומר לך.
מה אני אומר לכם? היסטורית, אני אעמוד פה ואתחנן על זכויותי, או על זכויות בן-דוד או בת-דוד שלי להיכנס לארץ הזאת? והיא תקבל אישור מעולים חדשים? זה המצב? ככה הוא צריך להיראות? ועוד על נישואין? זה המצב? אני צריך לבקש למזרח-ירושלמי, שהוא 700 שנה פה, תעודת זהות ישראלית, כי הוא מת להיות ישראלי? הוא רוצה להישאר במזרח-ירושלים, אחרת הוא לא יכול להישאר פה - כי יש לו בית, או יש לו אדמה, וכו'. רוצים ליטול ממנו תעודת זהות, אפילו מאשימים אותם שהם רוצים ביטוח לאומי.
רוצים לגור. אי-אפשר לגור בלי תעודת זהות. תעודת הזהות, זה נקרא – במקרה שלנו, תעודת זהות בגלל הסיפור הביטחוני כי אתה מזהה את עצמך דרך תעודה זו, אבל בכל מקום אחר בעולם קוראים לזה שהות קבע, ככה היא נקראת. Residency באנגלית, Green Card Residency. פה קוראים לזה תעודת זהות כי כל הזמן צריכים להזדהות. תעודת זהות – מה, זהות זה הדבר הזה זהות? זהות זאת מלה קצת יותר חשובה, זה לא תעודת הזהות. אבל, משום שאתה צריך כל הזמן להשתמש בה להזדהות בפני שוטר, קוראים לזה תעודת זהות. בכל מקום אחר בעולם קוראים לזה שהות קבע, להבדיל משהות ארעית. ואחר כך יש דרכון ויש אזרחות, וכו'.
אז אנשים רוצים אישור לשהות קבע בארצם, בסך הכול, אבל אי-אפשר. החשיבה הטרנספריסטית, שפעם קרתה בזמן מלחמה – כאילו היתה יכולה להיות בלי להוציא פליטים מדינה יהודית, בזמן שלום - - -
היו"ר יצחק זיו:
תסיים בבקשה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אבל להמשיך ללוות אותנו בחשיבה טרנספריטסטית ולספור אותנו כל יום? אפילו יש פרופסור – קראתי לו "ארנון סופר הערבים"; יש פרופסור כזה, ההתמחות שלו היא לספור כל הזמן.
אביגדור יצחקי (קדימה):
היה מורה שלי בתיכון.
עזמי בשארה (בל"ד):
רואים עליך.
היו"ר יצחק זיו:
אני מבקש לסיים.
עזמי בשארה (בל"ד):
אני מסיים, אדוני.
השר משולם נהרי:
סופרים דברים חשובים בדרך כלל.
עזמי בשארה (בל"ד):
כן, תספרו, תמשיכו לספור.
ראובן ריבלין (הליכוד):
למה הגענו - - -
עזמי בשארה (בל"ד):
הבעיה פה היא לא חשיבה ביטחונית, ודמוגרפיה זה ביסוד חשיבה גזענית על אנשים שהם תושבי המקום המקוריים, הם לא מהגרים לפה. הם לא מהגרים לפה. בדרך כלל מדינות מחמירות במקרה של מהגרים, אפילו לפעמים במקרים של נישואים. לא מדובר במהגרים, מדובר בתושבי הארץ המקוריים.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
עזמי בשארה (בל"ד):
פעם נאמר פה, ואני רק רוצה לכבודם – שלגבי הדרוזים של הגולן מותר כי הם לא מתנגדים. אני חושב שזה היה עלבון לדרוזים של הגולן; הם מתנגדים לכיבוש, יש ביניהם כמה אנשים במאסר עולם בבתי-סוהר – רק בשביל להגיד שהסיפור הביטחוני הוא לא הסיפור הביטחוני. העניין הוא דמוגרפי. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתבייש לעמוד פה על הדוכן, להתווכח על חוק שבכל מדינה נאורה ומתוקנת – ומדינת ישראל היא כזאת – אין לו מקום בספר החוקים של בני-תרבות.
שמענו פה שעה ארוכה את כל הנימוקים, ופה משתמשים בשם הביטחון לשווא, וכאשר שירות הביטחון הכללי – כדי להשיג כאילו מקסימום ביטחון – מביא ומשכנע את הממשלה בשורת חוקים, שאם בכל מקום אחר בעולם, גם תוך כדי קונפליקט צבאי, היה מישהו מחוקק אותם כנגד העם היהודי, היינו זועקים מקצה העולם ועד קצהו.
פה, כאשר מדובר על אזרחי ישראל בני הארץ הזאת, פה יש רוב אוטומטי שמתרומם בלי לחשוב לעומק מה הוא בעצם עושה – לא לאזרחי ישראל הערבים, אלא לעצמנו. זאת בושה לכנסת שסיעת מרצ ודב חנין מחד"ש - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
על איזו אדמה אתה גר? אתה יודע מי גר שם פעם?
אבשלום וילן (מרצ):
אביגדור יצחקי, אני מוכן ללמד אותך את ההיסטוריה של נגבה, את ההיסטוריה של כיס-פלוג'ה. זה לא שייך לדיון בכלל. אתה מעלה רעיון שטחי, רדוד, שלא חשבת עליו רגע אחד לעומק. אני חושב שאתה, כאזרח ישראל – קודם היית בליכוד – מי שגדל על תורת ז'בוטינסקי, רובי ריבלין למשל - - -
אביגדור יצחקי (קדימה):
אתה רוצה לשמוע סוד? בכנסת הראשונה הצבעתי – אני בכלל שמאלן כמוך, אתה פשוט לא מבין את זה.
אבשלום וילן (מרצ):
רובי ריבלין, שבא מתורת ז'בוטינסקי, היה צריך לעמוד פה ולנמק בדיוק כמוני מדוע אין לחוק כזה מקום בספר החוקים. חניכיו של מנחם בגין היו צריכים לעמוד פה. אבל איך אמר מישהו קודם? הכול כלאם פאד'י. מלים ריקות. הכול שטחי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בג"ץ ציטט אותי.
אבשלום וילן (מרצ):
אגיד לכם במה התעסקתי לפני שעתיים. במקום לדבר הרבה – סיפור. התקשר אלי נהג מונית ממזרח-ירושלים. הוא התחתן עם אשה מכפר ליד בית-לחם בשנת 1993. יש להם שישה ילדים, והם גרים בג'בל-מוכבר. עד שנת 2000 בכלל לא רצו לתת לה אישור שהייה בישראל. בשנת 2001 היא סוף-סוף קיבלה ויזה חד-שנתית, שבכל פעם מתחדשת. עכשיו, בדצמבר, הודיעו לו שלא מחדשים לה. למה? חשד לפעילות טרור של מישהו מהמשפחה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, רק תסיים בסיפור הזה.
אבשלום וילן (מרצ):
מי? מה? איפה? מה הקשר בכלל? מה אתם רוצים שהיא תעשה, שתחזור עכשיו לכפר שליד בית-לחם? תגידו, זה נורמלי? זה אנושי? אין עם מי לדבר.
אני חושב שאנחנו, הכנסת, לא צריכים לתת יד לחקיקה לא אנושית, גזענית, מקוממת - כיהודים, כישראלים וכאזרחים אנשי העולם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני. אנחנו ממשיכים לפי סדר הדוברים. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. דיברת? תודה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אזולאי.
אני, בהיותי היושב-ראש, לא השתתפתי בדיון, אבל אני נגד הצעת החוק הזאת ולא אצביע בעדה. צריך לברך על זה שהתושבים הדרוזים של רמת-הגולן – לא משנה מה דעתם – קיבלו את הזכות לאחד משפחות ולהיכנס לישראל, ואני רואה את זה בחיוב. בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת החוק הזאת, ככל שהיא מקוממת את חברי הבית – ואני מבין אותם – צריך לדעת למה היא באה לעולם. הרי כולנו יודעים שעד לפני כמה שנים כמעט כל מי שרצה להיכנס היה יכול לעשות זאת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה אתה אומר את זה? תשאיר את זה לאחרים.
דוד אזולאי (ש"ס):
תשמע אותי דקה, חבר הכנסת ברכה. אני אומר לכם, עם כל הכאב שיש בזה – ואני הייתי בכל דיוני הוועדה – צריך לראות גם את חצי הכוס המלאה בהצעת החוק הזאת.
אחד הדברים שעשינו הוא דבר שלא היה קודם; קודם היתה רק ועדה אחת שמטפלת בזה, ולכן הציפייה לתשובה נמשכה זמן רב. את זה עשינו: "שר הפנים רשאי להחליט על הקמת כמה ועדות לעניין סעיף זה, שהרכבן יהיה" – וכו' וכו'. כלומר, אם יש עומס של פניות לקבלת אשרת כניסה, השר רשאי להקים ועדות נוספות.
דבר נוסף – וכאן אני רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת דב חנין: שגגה נפלה בידנו בכך שחייבנו בחוק ששר הפנים יצטרך לתת תשובה על כל בקשה בתוך חצי שנה. טעינו – אני מודה שטעינו, ואולי אני טעיתי – בכך שקבענו שחצי השנה ייחשב רק מיום מתן המסמך האחרון. אנחנו אף פעם לא יודעים מתי יינתן המסמך הזה. לכן אני מאוד מקווה שבתקנות נדרוש שגם תהיה תשובת ביניים בתוך שלושה חודשים, ותוגדר גם תקופת מקסימום – חצי שנה – למתן תשובה.
דבר נוסף ואחרון, צריך לזכור שיש ועדה שתפקידה לבדוק את כל הבעיות ההומניטריות שמתעוררות וצריך לתת עליהן מענה. בוועדות האלה קבענו שישמש גם איש ציבור, שתפקידו יהיה להשגיח על אותה ועדה.
לכן, חברי, צריך לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות, עם כל הכאב שיש בהצעת החוק הזאת.
חבר הכנסת דב חנין, לא היית פה, אבל אני רוצה להגיב על מה שאמרת בעניין תשובת הוועדה בתוך חצי שנה. אנחנו נעשה את התיקון, זה תיקון שחייב להיכלל בחוק. כשיגיעו התקנות לוועדות נעשה את התיקון שם, כדי שלא יהיה צורך לחכות יותר מחצי שנה לתשובה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אזולאי. אני מזמין את שר הפנים, השר רוני בר-און, להשיב על ההסתייגויות, ולאחר מכן נעבור להצבעה.
שר הפנים רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, הדיון הזה, ככתבו וכלשונו, מתקיים פעם אחר פעם, כל אימת שאנחנו נדרשים להאריך את הוראת השעה, וגם הפעם הזאת – גם בפעם הקודמת – תוקנה הוראת השעה. הפעם הזאת אנחנו מביאים תיקון הרבה יותר משמעותי.
יש מי שיאמרו – וחלק מהמסתייגים אמרו זאת – שהחוק הזה נועד לשרת מטרות ותכליות לא ראויות. הדבר אינו נכון. אנחנו מבקשים לשרת בחוק הזה צורך שלא מדינת ישראל יצרה אותו, אלא אויביה המובהקים – מרצחים בני עוולה שפעם אחר פעם פוגעים בבני הארץ הזאת, יהודים וערבים.
הוראת השעה הזאת עלתה על סדר-היום הציבורי כאשר היה ברור לשירותי הביטחון, וגם לנו, שארגוני הטרור עושים שימוש במצב סוציאלי מיוחד, שמקנה לאנשים תעודות זהות כחולות, ומנצלים את המצב הזה, לעתים שלא בטובת נושאי התעודות האלה, כדי לעשות פיגועי טרור.
ואני לא ארפה ולא אפסיק להגיד לכם, לכל אלה שמתנגדים להצעת החוק הזאת, שהפיגוע שהיה קו פרשת המים בעניין הוראת התיקון הזאת היה הפיגוע במסעדת "מצה" בחיפה, שבו מצאו את מותם חפים מפשע בלי הבדל, דת, גזע ומין - ערבים ויהודים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה מוכן, אדוני השר, לנסות ולדלות מהזיכרון מי זה שעשה את הפיגוע? - - -
שר הפנים רוני בר-און:
חבר הכנסת ברכה, ניהלנו את הוויכוח הזה יותר מפעם אחת.
אני מבקש להגיד לכם שבעקבות - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
- - - תזכיר משהו שאתה מדבר על משת"פ - - -
שר הפנים רוני בר-און:
חבר הכנסת ברכה, אני אומר לך את האמת. אני לא יכול להתווכח עם הידיעות שלך בענייני משת"פים. אני לא יודע אם הוא היה משת"פ.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אז תבדוק.
שר הפנים רוני בר-און:
בסדר. העובדה הברורה הניצבת כאן היום היא שהממשלה הלכה כברת דרך לקראת אותם אנשים שעניינם או זכויותיהם נפגעים לכאורה עקב החוק הזה. הקמת הוועדה ההומניטרית היא התקדמות הומניטרית גדולה, ונכון - צריך לומר ביושר - שזה היה בעקבות ההוראות של בג"ץ. אני תמה על יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהיה גם שר הפנים, והוא שהתקין את החוק הזה אתמול בוועדת הפנים והגנת הסביבה שלו, ויש לו העוז להתייצב כאן ולהגיד שהחוק הוא לא חוקתי. ובכן, החוק הוא חוקתי, הוא מתקדם והוא הומני. אני מבקש מהכנסת להסיר את ההסתייגויות ולהצביע בעדו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר הפנים.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות להצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2007. נא לשבת במקומות. לסעיף 1 אין הסתייגויות. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 29
בעד סעיף 1 - 28
נגד - 10
נמנעים - אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 28, נגד - 10. אם כך, אני קובע שסעיף 1 כהצעת הוועדה עבר בקריאה שנייה.
סעיף 2. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת מקבוצת בל"ד - עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא, ושל חברי כנסת מקבוצת מרצ - יוסף ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון ואבשלום וילן. אני לא אקריא את כל הרשימה. בואו ונצביע קודם כול על ההסתייגות לסעיף 2.
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 28
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 28, נמנעים - אין. אם כך, אני קובע שההסתייגות לסעיף 2 לא נתקבלה.
סעיף 2 כהצעת הוועדה - אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 31
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה - 30
נגד - 11
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 30, נגד - 11. אם כך, סעיף 2 עבר כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
סעיף 3. הסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל - חברי הכנסת טלב אלסאנע, אברהים צרצור, אחמד טיבי ועבאס זכור. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 32
בעד ההסתייגות - 11
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 3א1(א) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד – 28, כולל השר גדעון עזרא. אם כך, ההסתייגות לא התקבלה.
לסעיף 3 יש הסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש - חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין, ואנחנו מצביעים עליה כמובן. בבקשה.
הצבעה מס' 33
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 31
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 (סעיף 3א1(א) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 31. אם כך, אני קובע שהסתייגות חד"ש לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות של קבוצת בל"ד לסעיף 3.
הצבעה מס' 34
בעד ההסתייגות - 9
נגד - 30
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 3 (סעיף 3א1(א)(1) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 9, נגד - 31, כמובן בהוספת קולו של השר גדעון עזרא. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ, קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 3א(1). על ההסתייגות הזאת אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 35
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 30
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת
סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 3א1(ה)(1) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 30. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, לחלופין לסעיף 3א1(ה)(2) המוצע. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 36
בעד ההסתייגות - 11
נגד – 30
נמנעים - אין
ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 (סעיף 3א1(ה)(2) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 30, כמובן בתוספת קולו של השר גדעון עזרא. אם כך, ההסתייגות של מרצ לא התקבלה.
אנחנו ממשיכים בהסתייגויות לאותו סעיף.
שר הפנים רוני בר-און:
לא, אתה צריך להצביע על לחלופין.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני שר הפנים, תעסוק בנושאים שאתה בקיא בהם. תן לנו לנהל את הישיבה, הכול בסדר. אני רק פוחד שלא תיתן לי תעודת זהות כחולה אחר כך.
שר הפנים רוני בר-און:
אם מישהו אחר, לא יושב-ראש הישיבה, היה אומר את זה, הייתי אומר - - -
היו"ר מגלי והבה:
אני אבהיר לבקשתו של שר הפנים. ההצבעה היתה עכשיו על החלופין, וההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו ממשיכים. ההסתייגות של קבוצת חד"ש לאותו סעיף 3א1(ה)(2) המוצע - אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 37
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 30
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 (סעיף 3א1(ה)(2) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 30. אם כך, ההסתייגות של חד"ש לא התקבלה.
אנחנו ממשיכים בסדר ההסתייגויות. הסתייגות קבוצת בל"ד - אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 31
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 3 (סעיף 3א1(ה)(2) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד – 31, לרבות כמובן התוספת של השר גדעון עזרא. אם כך, ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לא נתקבלה.
קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש מציעות כמובן הסתייגות באותו סעיף 3א1 המוצע, סעיף קטן (ו). אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 39
בעד ההסתייגות - 10
נגד - 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 (סעיף 3א1(ו) המוצע)
לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 10, נגד – 30. אני קובע שההסתייגות של קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש לא נתקבלה.
אנחנו ממשיכים בהסתייגויות. הסתייגות קבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 3א1(ו) - אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 40
בעד ההסתייגות - 10
נגד - 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 3א1(ו) המוצע) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 10, נגד – 32, לרבות התוספת של השר גדעון עזרא. אם כך, אני קובע שההסתייגות של קבוצת רע"ם-תע"ל לא התקבלה.
הסתייגות חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי - הורדתם? מורידים.
אם כך, אנחנו מצביעים על כל סעיף 3 כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 41
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה - 31
נגד - 11
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 31, נגד – 11. אם כך, אנחנו קובעים שסעיף 3 נתקבל כהצעת הוועדה.
אנחנו ממשיכים לסעיף 4. בסעיף 4 מצביעים על הסתייגות קבוצות בל"ד ומרצ. הצבעה.
הצבעה מס' 42
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 32
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד – 32. אם כך, ההסתייגות של קבוצת בל"ד וקבוצת מרצ ואחרים לסעיף 4 לא התקבלה.
כעת מצביעים על סעיף 4 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 43
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה - 31
נגד - 11
נמנעים - אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 31, נגד – 11. אם כך, סעיף 4 עבר בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 5. הסתייגות קבוצת רע"ם-תע"ל - עוברים להצבעה על ההסתייגות שלהם לסעיף 5.
הצבעה מס' 44
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 31
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד – 31. אני קובע שההסתייגות של קבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 5 לא התקבלה.
הסתייגות של קבוצת חד"ש. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 45
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 29
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד – 29. אני קובע שההסתייגות של חד"ש לא התקבלה.
אנחנו ממשיכים בהסתייגות קבוצת בל"ד לסעיף 5. אנחנו מצביעים על ההסתייגות.
הצבעה מס' 46
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 29
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 5(3) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 29. הסתייגות קבוצת בל"ד לא התקבלה, ואני מוסיף את קולו של חבר הכנסת גבאי להצבעה.
הסתייגות קבוצת מרצ לסעיף 5(3) - אנחנו מצביעים עליה, בבקשה.
הצבעה מס' 47
בעד ההסתייגות – 10
נגד - 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5(3) לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 10, נגד - 30. אם כך, ההסתייגות לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על סעיף 5 כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 48
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 31
נגד - 11
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 31, נגד - 11. תודה, חברי הכנסת. סעיף 5 עבר כהצעת הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 6. אנחנו מצביעים כמובן על ההסתייגות של קבוצת מרצ וקבוצת רע"ם-תע"ל. אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 49
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 11, נגד - 30. אני קובע שההסתייגות של קבוצת מרצ וקבוצת רע"ם-תע"ל לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 6 כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 50
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה - 30
נגד - 10
נמנעים – אין
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד - 30, נגד - 10. אם כך, סעיף 6, כהצעת הוועדה, אושר.
אנחנו עוברים לסעיף 7. אנחנו מצביעים על הסתייגות בל"ד.
הצבעה מס' 51
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
11 בעד, 30 נגד. ההסתייגות של קבוצת בל"ד לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת חד"ש.
הצבעה מס' 52
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 29
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
11 בעד, 29 נגד. ההסתייגות של קבוצת חד"ש לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת מרצ לאותו סעיף.
הצבעה מס' 53
בעד ההסתייגות - 11
נגד - 30
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
11 בעד, 30 נגד. הסתייגות קבוצת מרצ לא נתקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על כל סעיף 7 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 54
בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 31
נגד – 11
נמנעים – אין
סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
31 בעד, 11 נגד. סעיף 7, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים לסעיף 8 - הסתייגות קבוצת חד"ש וקבוצת מרצ.
הצבעה מס' 55
בעד ההסתייגות - 10
נגד - 29
נמנעים - אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
10 בעד, 29 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים על סעיפים 8 ו-9 כהצעת הוועדה, כיוון שעל סעיף 9 אין הסתייגויות.
הצבעה מס' 56
בעד סעיפים 9-8, כהצעת הוועדה - 31
נגד - 11
נמנעים - אין
סעיפים 9-8, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
31 בעד, 11 נגד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
החוק הזה דורש 51.
היו"ר מגלי והבה:
המצאת עכשיו תקנון חדש, חבר הכנסת טיבי?
בהתאם לסעיף 36, לפי בקשת סיעת רע"ם-תע"ל – חבר הכנסת אלסאנע, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודיע כי לבקשה הזאת מצטרפות גם סיעות בל"ד וחד"ש, ולכן הבקשה היא בשם סיעות רע"ם-תע"ל, בל"ד וחדש.
אנחנו מבקשים לראות בהצבעה על הצעת החוק הצבעת אי-אמון בממשלה. זה חוק רע, חוק בלתי חוקתי, ולדעתי הוא חוק שסותר חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הוא באמת מחייב רוב של 51. לכן אני מבקש לראות בהצבעה על הצעת החוק הצבעת אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
בהתאם לאותו סעיף, אדוני שר הפנים, בבקשה.
שר הפנים רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, בהתאם לסעיף סעיף 36(ה) - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
הוא לא רשאי, רק ראש הממשלה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני, בעמוד 32 כתוב במפורש: ראש הממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
סליחה, לא כתוב ראש הממשלה - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ברשותך, אני מצטט את התקנון - - -
היו"ר מגלי והבה:
זה ראש הממשלה או השר הנוגע בדבר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כתוב במפורש בעמוד 32, בסעיף 36א(ב): הודיע ראש הממשלה. ראש הממשלה רשאי להודיע ליושב-ראש הכנסת שהוא יראה בהצבעת הכנסת בסעיף העומד על סדר-יומה עניין של הבעת אמון בו.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אלסאנע, אתה טועה גם בסעיף וגם בסעיף הקטן. זה או ראש הממשלה או שר מטעמו. נא לשבת.
חיים אורון (מרצ):
הייתי עושה מה ששחל היה עושה – לפי סעיף 38 לתקנון - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אלסאנע, שמענו אותך. אם תמשיך לעמוד, זה לא יעזור. אני יודע שאתה עורך-דין, אבל נא לשבת. שר הפנים, בבקשה.
שר הפנים רוני בר-און:
יש לי הרגשה שחבר הכנסת טלב אלסאנע - - - בסעיף 36(ה)(2) - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל הוא לא הסמיך אותך.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אלסאנע, אתה מפריע, ואני קורא לך לסדר בפעם הראשונה.
שר הפנים רוני בר-און:
הסעיף קובע כי הצבעה על הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום הדיון, כמו שביקש חבר הכנסת טלב אלסאנע, תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה – ב-2 במאי לפי מה שהוא מבקש, בשבוע שלאחר מכן. ואולם – ועל זה אני מבסס את הבקשה - אם ביקשה זאת הממשלה – והרי אני מבקש זאת בשם הממשלה – תתקיים ההצבעה על הצעת האי-אמון ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אם כך, חברי הכנסת, הנושא נגמר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אין שר הפנים יכול לבקש בשם הממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
כתוב שהשר הנוגע בדבר בממשלה. אני מפנה אותך לעמוד 30.
אנחנו עוברים להצבעה – מי שמצביע בעד זה נגד האי-אמון וקבלת החוק. מי שמצביע נגד - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
זאת אומרת שהליכוד מצביע אמון בממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ברכה, אל תתערב ביניהם.
הצבעה מס' 57
בעד החוק - 34
נגד - 11
נמנעים - אין
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
34 בעד, 11 נגד. החוק התקבל, והאי-אמון נדחה.