קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק אזור התיישבות מזרח לכיש, התשס"ז-2007 [הצעת חוק פ/1937/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק פ/1937, הצעת חוק אזור התיישבות מזרח לכיש, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת מיכאל איתן וקבוצת חברי הכנסת, תשובה והצבעה במועד אחר. אדוני חבר הכנסת מיכאל איתן, נא לנמק את ההצעה. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שישי במוסף "7 ימים" של עיתון "ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה: שנתיים בלי בית, ובכותרת המשנה - פינוי ביזוי, כותרת שהיתה צריכה להטריד כל אחד מהאנשים שיושבים כאן בבית הזה במיוחד. אנחנו מדברים על עובדות מזעזעות. מתוך אלפי המשפחות שפונו, אין אף משפחה אחת שמצאה את פתרון הקבע שהובטח לה על-ידי הממשלה. התהליך של פינוי משפחות לצרכים לאומיים שהיו שנויים במחלוקת חייב את כולנו להסתכל ולראות מה קרה לבני-האדם כבני-אדם. אני שומע פה הצעות רבות, טובות, הומניות, מקובלות לטפל בפליטי סודן, לטפל בפליטים פלסטינים, אבל אני לא רואה, לצערי הרב, התגייסות ונחישות לטפל בפליטים שלנו, שאנחנו עשינו אותם פליטים. הכתבה הזאת מספרת על מקרים רבים מאוד של גירושין, של משברים פסיכולוגיים, של ילדים שלא יוצאים מהטראומה, ואני שואל את עצמי, לא אף אחד אחר, את עצמי - מה עשיתי, מה אני עשיתי? האם עשיתי מספיק? עשיתי מעט. לקחתי על עצמי לנסות לקדם דבר שנראה לי מפעל ציוני ראוי לאיחוי הקרעים האלה. במה – כשיוצאים אנשים שפונו על-ידי הממשלה לאחר שהם נשלחו על-ידי ממשלות ישראל להתיישב בחבלי ארץ והם אומרים: קרעו אותנו מבתינו אבל אנחנו רוצים ללכת לחבל ארץ נוסף, חדש, ריק מיישובים שנתון בסכנה של התיישבות עוינת, שנמצא ממש על "הקו הירוק" ומולו אוכלוסייה עוינת, ואנחנו מוכנים להתיישב שם, לבנות את בתינו, והממשלה אומרת להם: כן, זה פתרון ראוי, אז הייתי מעורב בצורה אינטנסיבית בחלק הזה של פתרון הבעיה. אני מודה שזה לא מספיק, כי הבעיה אינה רק שם. הבעיה מקיפה אוכלוסיות רבות נוספות, אך היום אני בא הנה עם אותו קטע שאני כן נרתמתי לו, כן הקדשתי לו זמן ומאמצים ורצון לקדם, ואני אומר דברים אלה על בסיס מעורבות וידיעת הפרטים. הדברים תקועים. למה אי-אפשר לעשות דבר שיש עליו הסכמה, שמשרת לא רק את פתרון הבעיה ההומנית של אותם אנשים אלא גם פותר בעיה לאומית? לפני כמה דקות הצבעתי בעד הצעה של שמירה על ערכי הטבע. הקמתי יישובים במדינת ישראל. אני ער לנושא של ערכי הטבע. אני לא מקבל איזו אמירה כוללנית שהאדם והתיישבות היא אויבת הטבע. אני מקבל שיש לשים מגבלות ואפשר ורצוי וחשוב להטיל מגבלות, אך לפעמים דווקא היעדרות האדם היא הפוגעת בערכי טבע. אני גם לא מקבל את החלוקה הזאת שהסביר לי כאן השר, שקו הגבול הוא משהו שמשפיע או צריך להתחשב בו בענייני ערכי טבע. אני לא יכול להבין, איך כשיש התיישבות ערבית צפופה באזור מזרח חבל לכיש שמשפיעה אקולוגית על הסביבה זה בסדר, וזה לא משנה אם יש כאן גבול או לא. הטבע לא יודע שיש שם "הקו הירוק", אבל אם ישבו שם יהודים בהתיישבות שפותרת בעיות שהממשלה שלנו נותנת לה גיבוי, זה טבו, זה יהרוס את כל הטבע. ואני רואה התיישבות זוחלת גם בתוך "הקו הירוק". נכון, זה עוד לא שם, אך בצפון מזרח הנגב יש התיישבות של אזרחים ישראלים, בדואים, שגם להם אנו אחראים, אך זו התיישבות אקולוגית? זאת לא פוגעת בערכי הטבע? אז מה מחכים, שהם יגיעו גם לשם? אם לא תהיה התיישבות מוגנת, מתוכננת שמגינה על ערכי הטבע, שמתחשבת בהם, ששמה מגבלות - איך אפשר? עשרות אלפי דונמים. להגיד: שם לא תהיה שום התיישבות, לא יהיה שם שום דבר. הם בטוחים שלא תהיה התיישבות. שאלתי כשהיינו בסיור, כמה אנשים מגיעים הנה מדי שנה – אזור ריק לגמרי, רק ממול כפרים ערביים בלי סוף. אמרו לי: אף אחד לא מגיע הנה. אז אמרתי: אז למי בדיוק העניין הזה מפריע? הייתי בעולם במקומות רגישים לערכי טבע לא פחות מכל המומחים כביכול שמטיפים לנו פה מוסר על שמירת ערכי הטבע. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שמיליונים מבקרים בהם. מיכאל איתן (הליכוד): אנשים גרים שם. אומרים להם: אל תיכנסו עם רכב, אנשים מבקרים שם, אומרים להם: תיסעו רק במכוניות חשמליות. יש מגבלות. ניקח על עצמנו את המגבלות. אני לא אומר שכל מגבלה צריך לשים באזור מזרח חבל לכיש, אבל זה אזור שראוי מבחינה ביטחונית, זה אזור שיכול להיות אזור של היי-טק כי הוא סמוך למפעלי "אינטל", הוא לא רחוק מרחק גדול גם מירושלים. כביש 6 יכול לחבר אותו לאזורים נוספים; הוא יכול להיות אזור תיירות, הוא יכול להיות אזור של כרמים, של חקלאות מותרת. למה לא לפתח? הוא אזור של ארכאולוגיה. למה לא לפתח אותו בצפיפות ובאותו קו לפתור גם בעיה הומנית, גם לאומית וגם ציונית? מה אנו יכולים לומר לפליטים שלנו שאומרים: אנו לא רוצים לדאוג רק לעצמנו בתהליך שיקומנו, אנו לא רוצים כסף לעשות הון בבורסה, אנו לא רוצים שיכונים ברמת-אביב ג', אנו לא רוצים להיות מסחריים, אנו רוצים עוד פעם לגור בחלוציות, להיות חלוצים, לקבל עלינו את המגבלות, להקים חבל התיישבות שיהפוך להיות פנינה בחיזוק המפעל הציוני. מה אנו אומרים להם, למען השם? בשביל מה יש לנו ממשלה? בשביל מה יש לנו כנסת? יושבים שם כמה מומחים שקוראים ז'ורנלים אמריקניים שאין להם מושג איך לתרגם את המושג איכות החיים ואיכות הסביבה ואיכות הטבע לדבר שבני אדם יכולים לקיים ולחיות אתו, אלא לוקחים כאילו יש לנו מדינה עם מיליונים רבים של קילומטרים רבועים, כאילו אנו לא נמצאים במציאות שבה ההתיישבות עדיין מקיימת אותנו ואת גבולותינו המדיניים, כאילו אין לנו התיישבות שצריכה להיות קו שיעצור כל מיני בעיות, לרבות בעיות דמוגרפיות. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת, אף שאני מודה ואני אומר את זה כאן בצורה המפורשת ביותר - מבחינת הפרדת הרשויות הצעת החוק הזאת אינה תקינה, אבל במציאות שבה אנשי ממשלה אומרים לי: תקדם את ההצעה הזאת כדי שנוכל לקדם, שיש פה פרויקט לאומי חשוב. אני נזקקתי להליך חקיקה במקום שאולי לא צריכה להיות חקיקה, ולכן אני חושב שנוכח מה שאנו שומעים ומה שאנו רואים הכנסת צריכה להתגייס היום ולומר לממשלה, לפחות בקריאה הטרומית, אנו מעבירים את זה לדיון בוועדה; הלוואי, הלוואי, הלוואי שלא ניזקק לחקיקה הזאת ונוכל לפתור את הבעיה בדרכים הקונוונציונליות שהחוק הקיים מאפשר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן שהציג לנו את הצעת חוק אזור התיישבות מזרח לכיש, התשס"ז-2007. תשובה והצבעה במועד אחר.