קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – רוב מיוחד למינוי שופט בית-המשפט העליון), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2002/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת גדעון סער) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – רוב מיוחד למינוי שופט בית-המשפט העליון), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת גדעון סער. גם במקרה הזה תשובה והצבעה במועד אחר. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר המדע, התרבות והספורט, כנסת נכבדה, נדמה לי שהשבוע הזה הוא שבוע מתאים במיוחד להעלות את הצעת החוק הזאת. במקרה אתמול היינו עדים לחליפת מכתבים מאוד לא סימפתית בין שר המשפטים לנשיאת בית-המשפט העליון. באופן כללי אנחנו עדים להרבה מאוד התרחשויות בעלות קונטקסט שלילי סביב פעילות הוועדה לבחירת שופטים. יש שתי גישות קצה בנושא הזה. גישה אחת אומרת שזו השיטה הכי טובה בעולם, אסור לגעת בה. בעיקר אוחזים בה אנשים שבדרך כלל יש להם עמדות ליברליות, אבל בנושאים האלה הדעות שלהם הן דעות שמרניות באופן קיצוני. אני לא חושב שזה המצב ואני גם אפרט. הגישה השנייה אומרת שלנוכח הכוח המופרז שיש לשופטי בית-המשפט העליון, נשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים על-ידי זה שנחזק למשל את המרכיב הפוליטי בוועדה, או לחלופין נחליש את הממד או את המרכיב של שופטי בית-המשפט העליון בוועדה. לפי דעתי, שני הכיוונים הללו הם כיוונים לא נכונים, אלה כיוונים דה-קונסטרוקטיביים, ואינני רואה סיכוי ריאלי לכך שתעבור הצעה מהסוג השני. כולנו ערים לכך שבפועל יש באמת כוח-יתר לשופטי בית-המשפט העליון. כלומר, יש להם כוח שאין לשום גורם אחר שמיוצג בוועדה. יש שני חברי הכנסת, ונהוג שאחד מהם הוא מהאופוזיציה, שני שרים, שני נציגי לשכת עורכי-הדין, שלושה שופטי בית-המשפט העליון אשר מצביעים באופן אחיד, באופן מתואם; ההצבעה איננה הצבעה חשאית, ולכן קל מאוד לשלושה להפוך לחמישה. ואז ברוב של קול אחד ניתן בעצם ליצור הומוגניות מוחלטת בהרכב של בית-המשפט העליון. נדמה לי שאם אנו רוצים לתמצת את הבעיה של מי שמותח ביקורת על המדיניות של האקטיביזם השיפוטי הליברלי - כי אני חושב שהרבה מאוד מאלה שתומכים באקטיביזם שיפוטי ליברלי לא היו תומכים באקטיביזם שיפוטי שמרני - אותם אנשים מרוצים מאוד מהעובדה שיש זרם אחד, אבל אנו זוכרים שכאשר שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני הציעה, למשל, למנות את ד"ר גביזון לבית-המשפט העליון, היתה התנגדות מאוד חזקה. התחושה הכללית שעולה מהרבה מאוד פסקי-דין היא שאי-אפשר לומר שיש איזון בין זרמים משפטיים שונים. אם ניקח את שתי האסכולות שהיום מתווכחות, האסכולה שמבטא השר פרידמן והאסכולה שמייצגת לצורך העניין נשיאת בית-המשפט העליון, אבל גם נשיא בית-המשפט העליון הקודם ייצג אותה - אין ביטוי לשני הזרמים האלה בבית-המשפט העליון, אפילו לא בקירוב. יש זרם אחד, שהוא מאוד דומיננטי. לכן, ההצעה שלי אומרת: בואו ניצור, באמצעות שינוי מידתי, בלי להתערב בהרכב הוועדה, דהיינו במספר הפוליטיקאים או במספר השופטים - שזה דבר שמייד מעורר חשדנות או טענות לפוליטיזציה - בואו ניצור מנגנון שמייצר: 1. דיאלוג בין הגורמים השונים בוועדה; 2. הכרעה שאינה על חודו של קול; 3. בכך שניצור מנגנון של הכרעה שאינה על חודו של קול, גם ניצור ביטוי לזרמים אינטלקטואליים ומשפטיים שונים בהרכב בית-המשפט העליון. ההצעה אומרת שכאשר מדובר במינוי שופט לבית-המשפט העליון - ואיני תובע שזה יתקיים לגבי בית-משפט מחוזי או בית-משפט השלום - יצטרכו לתמוך שבעה מתוך התשעה במועמדותו. כלומר, לא רק לצד אחד יהיה, אם נדבר בגילוי לב, וטו מעשי על המינוי, אלא למעשה לכל הצדדים יהיה וטו, ואז המשמעות היא שהצדדים יצטרכו לקיים ביניהם דיאלוג, ויתורים הדדיים, זה יצטרך לקבל מועמד שמציע הצד השני ולהיפך, ואני חושב שהתוצאה בסופו של דבר תהיה בית-משפט הרבה יותר פלורליסטי. תהיה גם הפסקה בהתקוטטות הבלתי-פוסקת, שהיא מובנית לא רק בשל שוני בתפיסות, אלא גם בשל דרך ההכרעה הקיימת היום בחוק לגבי שופטי בית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון בימינו, שדן ומכריע בספקטרום רחב של סוגיות ערכיות ושל איזון בין ערכים - נכון מאוד שמנגנון הבחירה שלו יביא לכהונה שופטים שיכולים ליהנות מתמיכה רחבה והשיטה תהיה כזאת שתעמיק את הדיאלוג הפנימי בין חברי הוועדה לבחירת שופטים שמייצגים מוסדות שונים. זה יאפשר גם מצב שבו כל אחד מחברי הוועדה - יש לו השפעה. אנו יודעים שהיום יש חברים בוועדה שהם חברים על הנייר אבל אין להם השפעה אפקטיבית. הדבר הוא כמובן בלתי סביר. ההצעה הזאת, שהצעתי אותה גם בכנסת הקודמת, גם בכנסת השש-עשרה, ואני חייב לומר שהצעתי אותה גם בשיחות שקיימתי עם בכירים בעולם המשפט - אני לא יכול לומר שתמכו בה, אך במידה רבה ראו בה הצעה שהיא מידתית והצעה שהיא קונסטרוקטיבית. אני חושב שאם אנו בבית הזה מעוניינים בבית-משפט פלורליסטי, מעוניינים שלא תיווצר מערכת שיש בה חמישה נגד ארבעה, ואז מתחילים ויכוחים על מועדי הישיבות וחילופי דברים, ואם אנו רוצים ליצור מצב שבו גם לשר המשפטים - גם לנשיאת בית-המשפט העליון אך גם לשר המשפטים יש משקל, וגם לנציגי הבית הזה ולנציגי הרשות המבצעת יש משקל של ממש בבחירת השופטים בישראל, אנו חייבים ללכת בדרך הזאת. מאחר שהצעת החוק הזאת עדיין לא נדונה בוועדת השרים לחקיקה, קיבלתי על עצמי לדחות את ההצבעה למועד אחר. אני מאוד מקווה ומבקש שהממשלה תבחן אותה באופן ענייני. אני חושב שהיא יכולה למצוא שהיא הצעה מועילה, ואני מאוד מקווה שאחר כך, כשהיא תבוא לאישור הבית, היא תזכה לתמיכה רחבה, כי אנו חייבים להבין: אם לא נלך בדרך הזאת, תהיה התכתשות שתימשך עוד שנים, ואיני בטוח שהיא תוכרע, אך אני בטוח שהיא לא תרד מסדר-היום בכל מה שקשור בשינוי בהרכב עצמו – להוסיף מאלה, להוריד מאחרים. אם אנו רוצים להביא קצת מזור למערכת הזאת ואחר כך לראות אם זה עובד - יכול להיות שננסה את השיטה הזאת, ואחרי כמה שנים נראה שעדיין לא הגענו לבית-משפט פלורליסטי כמו שאני מאמין שהרוב הגדול בבית הזה רוצה לראות, בית-משפט שיש בו אסכולות שונות, שיש בו ויכוח אינטלקטואלי אמיתי. כי למדנו מג'ון סטיוארט מיל שכדי להגיע לאמת אתה חייב שני זרמים מנוגדים, אתה חייב זרם שמרני וזרם ליברלי, אתה לא יכול להגיע לאמת רק על דרך של זרם אחד. אם אחרי כמה שנים נראה שהשיטה הזאת לא עובדת, אולי אז ניתן יהיה ללכת לפתרונות קצה. אני חושב שיש הזדמנות טובה לבחון את הפתרון הזה היום.