קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הגדלת קצבת זיקנה), התשס"ז-2007 [הצעת חוק פ/2174/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת זיקנה), התשס"ז-2007. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, כולנו יודעים שקצבת הזיקנה שהקשישים מקבלים היום מהמוסד לביטוח הלאומי עומדת על 16.2% - - - היו"ר דוד רותם: יושב-ראש הקואליציה, כשחברת הכנסת לנדבר מדברת - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. כולנו גם יודעים שרוב הקשישים נמצאים במצב של עוני מבהיל. הם מתקשים לרכוש דברים אלמנטריים כמו תרופות, לשלם על טיפול שיניים, על אביזרים רפואיים, לעתים קרובות גם עבור מזון ואוכל. רבים מהם גרים בדירות שכורות, והאנשים האלה נאלצים לאכול בבתי-תמחוי או לקבל עזרה מעמותות שונות. אדוני היושב-ראש, חוק דומה העבירו חברי כנסת מסיעות שונות - יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שנמצא כאן, חברת הכנסת מרינה סולודקין וחברי כנסת אחרים. יש ימים שלקשישים האלה אין אוכל, אין דברים אלמנטריים. הצעת החוק הזאת באה לשפר לפחות מעט את הקצבה שהאנשים האלה מקבלים. אני מדברת על כבוד לאנשים מבוגרים ולאנשים קשישים. ואנחנו צריכים להעלות את קצבת הזיקנה ל-20% מהשכר הממוצע במשק. אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים שסכום קצבת הזיקנה נמוך בהרבה מהנדרש; כולנו יודעים שהם חיים ברמת חיים נמוכה, אנחנו משתדלים לשפר אותה ולהעלות אותה. לא מזמן היינו כולנו עדים למאמרים, גם לכתבות בטלוויזיה על ניצולי השואה. כולנו יודעים מה הדור הזה עבר, ולצערי הדור הזה ממשיך לעבור, משום שהיום הם עוברים מצוקה כלכלית קשה מאוד, וזה לא צריך להיות כך. חובתנו, אדוני היושב-ראש, לשפר את המצב של האנשים האלה. עברנו תקופה מאוד מאוד קשה, ואנחנו עדים לכך שהאנשים האלה צריכים לשפר את המצב. לא צריך לדבר על אג'נדה חברתית, צריך לבצע אותה כאן בכנסת, וכולנו רוצים לשפר את המצב של הקשישים האלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר סיפור על גברת אחת, שלצערי, כבר אפשר להגיד על מוסיה הזאת - זיכרונה לברכה. היא היתה אשה מכובדת, אשה מבוגרת. היא היתה בת 80 פלוס. היא נשארה לבד כאן, בלי משפחה, בלי ילדים. בעלה נפטר. ואני, שהקמתי עמותה לנזקקים, הייתי צריכה לחלק לה מזון. נכנסתי לבית הזה, אדוני היושב-ראש, ואני לא רוצה לספר לך שהבית עני, המקרר ריק לחלוטין, בלי אוכל, בלי שום דבר, והיא היתה צריכה לחיות מקצבת הזיקנה ולהוסיף כסף גם לשכירות. זה לא יכול להיות. אנחנו עם שעבר כל כך הרבה, עם שידע ויודע מה זה סבל. לכן, אנו לא צריכים - מכיוון שאנו מכבדים את האנשים האלה, מכבדים את הקשישים, ואנו מדברים לעתים קרובות על גיל הזהב, אנו צריכים לתת להם אפשרות להיות לא כמו בגיל הזהב - לתת להם אפשרות לחיות בכבוד. אני חושבת שהצעתי היא טובה, ואני מאמינה שחברי הכנסת יצביעו עבורה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת לנדבר. השר יעקב אדרי: חברת הכנסת לנדבר, את מוכנה שההצבעה תהיה בשבוע הבא? סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני רוצה שהיא תהיה היום.