קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק קבורה בבית-עלמין, התשס"ז-2007 [הצעת חוק פ/2138; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק קבורה בבית-עלמין, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת יעקב כהן. בבקשה. תשובה והצבעה במועד אחר. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אני מגיש היום הצעת חוק הקובעת כי אזרח הרוצה לשרוף את גופתו לאחר פטירתו, חס ושלום, צריך לצוות את זה בחייו בכתב בפני עורך-דין. חברי הכנסת, אני לא רוצה להתערב, לא להביע דעה, לא לכפות על אף אחד דבר שהוא נגד רצונו. לא באתי עם הצעת החוק לעשות כפייה כלשהי או הבעת דעה. הדבר היחיד שהחוק רוצה לומר הוא שיש לכבד את רצון הנפטר ולא לתת לעוות את דעתו ולגרום לו נזק כבד, אם אינו רוצה בכך. הבה נזכור שההחלטה לשרוף גופה היא החלטה חריגה. אין אפילו 1% מאזרחי ישראל, ורחוק מזה, שמעוניינים בכך. לדעתי ולדעת רבים כמוני זה גובל בסטייה ובטירוף, כי הרי ידוע שיהודים בכל הדורות משאלתם האחרונה היתה להגיע לקבר ישראל. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת וילן, אני יודע שחזרנו מפגרה ולא ראינו זה את זה הרבה זמן, אבל צריך לאפשר לחברנו לנאום, להציג את הצעת החוק. יעקב כהן (יהדות התורה): אני חוזר ומצהיר שאני לא רוצה בחוק הזה לכפות או להביע דעה על אף אזרח. כל אחד שיעשה מה שברצונו. רצון החוק הוא אחד ויחיד: לא לעוות את רצון האזרח, רצון הנפטר. ההחלטה לשרוף גופה היא החלטה חריגה. יהודים בכל הדורות משאלתם האחרונה היתה להגיע לקבר ישראל בשלמות. כך היה במצבים הכי קשים, כך נהגו בכל הדורות ובכל הזמנים. המניע להגשת הצעת החוק שלי - - - היו"ר אמנון כהן: אדוני, תמתין עד שכולם ישבו. השר איתן. סיעת הגמלאים, ישיבת הסיעה היא למעלה ולא פה. קריאה: איזה? היו"ר אמנון כהן: המצומצמת. סיעת גיל. יעקב כהן (יהדות התורה): חברי הכנסת, המניע שלי להגשת החוק היה פרסום שהתפרסם לפני שנה על כך שקרוב משפחה של נפטר רצה לשרוף את גופת קרובו, ובא קרוב אחר וצעק והתריע ואמר שהוא הכיר את הנפטר, והנפטר בשום פנים ואופן לא היה מסכים לצעד חריג זה. הסכסוך הגיע לבית-המשפט, אבל סופו של מעשה היה שגופתו נשרפה. עובדה מבישה זו הביאה אותי להגיש הצעת חוק, כדי למנוע מבן משפחה, שייתכן גם שיש לו – לדעתי – סטייה שכלית, לעוות את רצונו של הנפטר, לשרוף את גופתו. בהצעת החוק הזאת אני אומר דבר אחד ויחיד: אם אכן הנפטר היה רוצה בכך, והוא רוצה בכך, שיחתום ויצהיר על כך בחייו. אני מתפלא על ועדת השרים לענייני חקיקה, שנכון לרגע זה עדיין לא תמכה בחוק. כנראה הם עסוקים כל אחד בענייניו. כל אחד עסוק במשהו אחר, חלקם במריבות, חלקם בחגיגות וחלקם בחקירות. אני גם מתפלא על השרים של ש"ס שלא ראו לנכון שהחוק יקודם ותהיה לו תמיכה. אני מקווה שבשלב מאוחר יותר הם יעשו את זה. גלעד ארדן (הליכוד): רק בזה אתה מתפלא על השרים של ש"ס? יעקב כהן (יהדות התורה): היום. הפלא הגדול ביותר הוא על ועדת השרים ועל הממשלה, שהרי ממשלות ישראל לדורותיהן שילמו מחיר כבד ויקר כדי להביא יהודים לקבר ישראל. כמה שבויים שחררנו כדי להביא אזרחים-חיילים לקבר ישראל? כמה מחבלים שחררנו? כך היה עם ממשלת מצרים, כך היה עם ממשלת ירדן, כך היה לאחר מלחמת לבנון הראשונה. והגדיל לעשות ראש הממשלה שרון, כאשר שחרר מאות מחבלים בהסכם הידוע עם הארגונים בלבנון כדי להביא שלוש גופות וגם את סגן-אלוף טננבאום, שעל כך התחרטו. הכול היה כדי להביא שלושה חיילים שלנו לקבר ישראל. היה על כך ויכוח ציבורי נוקב ורבים ערערו על המחיר הכבד, היקר והכואב ששילמנו, והכול היה כדי להביא יהודים נפטרים ולחלוק להם כבוד אחרון. זה דבר ידוע וקדוש: כבוד המת. אצלנו זה קדוש ויקר. חבל שממשלת ישראל עדיין לא מצאה לנכון לתמוך בדבר ההגיוני, המינימלי הזה ולהעביר את הצעת החוק. לכן אני חוזר ופונה לכל חברי הבית בבקשה לתמוך בחוק זה, אשר אין בו שום כפייה והתערבות בדעתו וברצונו של הנפטר. משאלת החוק היא אחת ויחידה: לשמור על רצונו ועל זכויותיו ועל בקשתו האחרונה הנחרצת של כל יהודי וכל בר-דעת. והכול – אומר החוק – כדי למנוע עוול לנפטר ולתת לו להיקבר בכבוד הראוי לו כדרך כל הארץ. ברור שאם ייעשה חס ושלום לנפטר דבר כזה חריג, נגד רצונו, זה עוול שלא נסלח ולא ניתן להשבה ולא לכפרה. הכול תלוי בידיכם, חברי הכנסת. לפי הסיכום שיש לי, ההצבעה תהיה במועד אחר. אני בטוח שהממשלה האטומה הזאת, אולי היא תתפנה ותסכים להעביר חוק מינימלי, יהודי וקדוש זה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. אני רוצה לברך את תלמידי בית-הספר "מעוז מכבים", שנמצאים ביציע. אנחנו מקבלים אתכם בברכה, הבית הזה הוא ביתכם.