הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי פ/2037/17 הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון - תביעה בשל הפרת זכויות עובדים), התשס"ז-2007 תיקון התוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–20061 (להלן – החוק העיקרי), בתוספת השניה, בפרט 10(3) – (1) בהגדרה "תביעה", בסופה יבוא "שעילתה הפרת הוראה בהסכם הקיבוצי"; (2) בהגדרה "הסכם קיבוצי", במקום "או הסדר קיבוצי בכתב" יבוא "או הסדר קיבוצי דו צדדי בכתב שארגון העובדים צד לו". דברי הסבר תובענה ייצוגית מאפשרת לאדם אחד להגיש תביעה אשר נוגעת לקבוצת אנשים, בשם הקבוצה כולה, אף אם חבריה לא ייפו את כוחו לכך. זאת, בהתקיים תנאים הקבועים בחוק. בדרך זו נוצר תמריץ להגיש תביעות, אשר אין תמריץ לתובע היחיד להגיש אותן משום שהנזק לכל אחד מחברי הקבוצה הוא קטן או בשל חוסר איזון ופערי כוחות הקיימים בינו לבין הנתבע מסיבות אחרות. חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק החדש) נחקק בשלהי הכנסת ה-16 והרחיב הרחבה משמעותית את רשימת העילות בהן ניתן להגיש תובענות ייצוגיות. מטרות החוק כפי שהן באות לביטוי בסעיף המטרה הן, בין היתר, לקדם את זכות הגישה לבית המשפט ובפרט לאוכלוסיות המתקשות לפנות לבית המשפט כיחידים, לקדם את אכיפת הדין ולהתריע מפני הפרתו. זכויות עובדים, המוסדרות בחקיקה נרחבת בישראל, אינן נאכפות בפועל לגבי מגזרים רחבים של עובדים. תחום זה מתאפיין בקושי לפנות לבית המשפט הן בשל העלויות הגבוהות של הליכים משפטיים אל מול הנזק הנגרם, הן בשל פערי כוחות בין העובדים למעביד והן בשל הקושי הטבוע במעמדו של העובד , להגיש תביעה נגד המעביד לאכיפת זכויותיו, בשל החשש לאבד את מקום עבודתו או לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בקשריו עם המעביד. בתחום זה, תובענות ייצוגיות הן כלי חשוב ולעתים חיוני לשם אכיפת זכויות עובדים, ואכן, זהו אחד התחומים בהם ביקש החוק החדש להרחיב את האפשרות להשתמש במכשיר התובענה הייצוגית. בטרם נחקק החוק ניתן היה להגיש תובענות יצוגיות בתחום דיני העבודה רק מכח הוראות חוק ספורות (סע' 11 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד והוראות מסוימות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בהקשר של הפליה בעבודה), וכן מכח תקנות סדרי הדין של בית הדין לעבודה, אך בתי הדין על פי רוב לא ראו בתקנה זו מקור ראוי להגשת תובענות יצוגיות. קיצורם של דברים, המצב המשפטי טרם חקיקת החוק לא אפשר שימוש משמעותי בתובענות יצוגיות לשם אכיפת זכויות עובדים. החוק החדש קובע רשימת עילות שבהן ניתן להגיש תובענות ייצוגיות. רשימת העילות מפורטת בתוספת השניה לחוק. פרטים 8 ו-10 לתוספת עוסקים בעילות מתחום דיני העבודה. כאמור, כוונת המחוקק היתה להרחיב באופן משמעותי את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות בתחום דיני העבודה, ואכן רשימת העילות הנכללות בתוספת השניה בתחום דיני העבודה רחבה בהרבה בהשוואה למצב ערב חקיקת החוק. לצד זאת, קבע המחוקק בפרט 10(3) לתוספת השניה סייג להגשת תביעה ייצוגית אשר חל על מרבית העילות שענינן הפרת זכויות עובדים. הסייג מגביל את זכות התביעה הייצוגית רק לעובדים במגזר הלא מאורגן. זאת, בהתאם לעמדת בית הדין לעבודה בה תמכה הממשלה בדיונים בהצעת חוק תובענות ייצוגיות ואשר התקבלה גם על דעת המחוקק, שלפיה הדרך הטובה ביותר לדון בסכסוך עבודה בענין שלגביו העובדים מיוצגים על ידי ארגון עובדים, היא בהליך של סכסוך קיבוצי שבו ארגון העובדים מייצג את העובדים מול המעביד. ואולם, הסייג שנקבע בחוק אינו מבחין בין סכסוך שענינו הפרת זכויות שארגון העובדים היה צד להשגתן ולעיצובן ואשר הוא הגורם הנכון לייצג את העובדים במקרה של הפרת זכויות אלה, כלומר זכויות הקבועות בהסכם קיבוצי החל על העובדים, לבין סכסוך שנוגע להפרת זכויות שאינן קבועות בהסכם קיבוצי ואשר ארגון העובדים לא היה צד לעיצובן, זכויות שנקבעו בחקיקה, במקרים רבים חקיקת מגן קוגנטית, ואשר ממילא לא ניתן לוותר עליהן או לצמצם אותן (כך שאין מקום לקיים בענינן משא ומתן בין המעביד לארגון העובדים). זכויות אלה הן זכויות העובדים הבסיסיות, המינימום שהמחוקק סבר שיש להבטיח לעובדים ועל כן קבען בחקיקה ולא הותיר אותן למשא ומתן בין העובד למעביד, או בין ארגון העובדים למעביד, וגם לשם אכיפתן צריכים להינתן מירב הכלים האפשריים. זאת, ביחוד לאור נסיון החיים המוכיח שזכויות אלה מופרות גם במגזר המאורגן על אף קיומם של ארגוני עובדים. על כן, מוצע לתקן את נוסח הסייג הקבוע בפרט 10(3) לתוספת השניה ולהבהיר שהוא מגביל הגשת תביעה יצוגית ע"י עובדים במגזר המאורגן - רק כאשר עילת התביעה היא הפרת הוראה בהסכם הקיבוצי. יצויין כי פרשנות ברוח זו כבר ניתנה לסייג שבפרט 10(3) ע"י בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ב-עב 003592/04 אלתר פרומה נ' מדינת ישראל, שם ציין השופט אלכס קוגן: "נקדים ונאמר כי מנוסחו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק, ניתן ללמוד כי הסעיף יחול באותם המקרים שעילת התביעה של המבקשים נובעת מההסכם הקיבוצי החל עליהם והמסדיר את תנאי עבודתם." התיקון המוצע בא להבהיר את הדברים בצורה מפורשת בנוסח החוק ולא להשאירם רק לפרשנות בתי המשפט. עוד מוצע לתקן את הגדרת "הסכם קיבוצי" ולהבהיר שהסכם קיבוצי כולל, מלבד הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, רק הסדר קיבוצי דו צדדי בכתב אשר ארגון עובדים הוא צד לו. ההבהרה נדרשת בשל חשש מפרשנות מרחיבה, אשר ניתנה בעבר במקרים מסוימים למונח "הסדר קיבוצי בכתב", וכללה גם הוראות חד צדדיות שנקבעו ע"י המעביד והוחלו על העובדים (כך, למשל, בדיון מה/3-17 אוניברסיטת תל-אביב נ' וינשל, פד"ע טז(1) 460), ולכך בוודאי לא היתה כוונת המחוקק מלכתחילה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום