הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פינס-פז
פ/2208/17
הצעת חוק נישואין וגירושין, התשס"ז-2007
פרק א': נישואין
הזכות להינשא
1.
כל אדם זכאי להינשא ולהקים משפחה.
הזכות להינשא תכובד ללא כל הפלייה, ולא תוגבל אלא בחוק, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
סוג הנישואין
2.
הנישואין יהיו דתיים או אזרחיים, על-פי בחירת בני-הזוג:
(א)
נישואין דתיים יערכו על פי כללי הקהילה הדתית העורכת אותם בכפוף להוראות חוק זה.
(ב)
נישואין אזרחיים יערכו על פי הוראות חוק זה.
הוראות כלליות לעניין נישואין
3.
לא יינשא אדם לפי חוק זה:
(א)
אם לא מלאו לו עדיין 17 שנה, זולת אם התקבל היתר לנישואין אלו לפי חוק גיל הנישואין, התש"י–19501.
(ב)
אם הוא נשוי לאדם אחר, זולת אם ניתן לו היתר נישואין כדין.
(ג)
לבן זוג שהוא הורה, הורה של הורה, צאצאו או אחיו, בין בקרבת דם ובין בקרבה משפטית.
רשם הנישואין ותפקידיו
4.
(א) בעת הרישום לנישואין, רשם הנישואין ימסור לבני הזוג דברי הסבר לנישאים על פי נוסח שייקבע בתקנות ויסביר לבני הזוג את האמור בהם בשפה המובנת להם.
(ב) דברי ההסבר לנישאים יכללו, בין היתר, את ההשלכות המשפטיות של דרך הנישואין בה בחרו, לרבות ביחס למסלול הגירושין, ואת מהותו של הסכם יחסי ממון וההסדר החל בהיעדר הסכם שכזה.
תקנות
5.
שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הדתות, יקבע תקנות לביצוע הליכי רישום הנישואין, על פי חוק זה.
תעודת נישואין
6.
בסמוך לאחר עריכת הנישואין, יוציא הרשם תעודת נישואין, אשר תכלול פרטים כפי שיקבע בתקנות.
נישואין דתיים
7.
(א)
עריכת נישואין דתיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין של הקהילות הדתיות, ובלבד שקהילה דתית כאמור, מקיימת מסגרת המאפשרת את התרת הנישואין על פי כללי אותה קהילה ונכללת בתוספת הראשונה או השניה (להלן: "הקהילות הדתיות"). שר הדתות באישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, יהיה רשאי להוסיף לתוספת הראשונה והשניה, אך לא לגרוע מהן.
(ב)
שר הדתות ימנה רשם נישואין ראשי לכל קהילה דתית.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב) לגבי העדות המנויות בתוספת השניה, יראו את הסמכות הדתית העליונה של כל עדה כרשם הנישואין הראשי של כל עדה.
(ד)
רשם הנישואין הראשי ימנה את רשמי הנישואין של קהילתו הדתית ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה. רשימת רושמי הנישואין תפורסם ברשומות.
(ה)
לרשם נישואין ימונה רק מי שמוסמך לערוך נישואין על פי כללי קהילתו הדתית.
רשם נישואין אזרחיים
8.
(א)
עריכת נישואין אזרחיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין האזרחיים.
(ב)
שר המשפטים ימנה רשם נישואין אזרחיים ראשי.
(ג)
רשם הנישואין הראשי ימנה רשמי נישואין אזרחיים ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה. רשימת רשמי הנישואין תפורסם בתקנות.
(ד)
שר המשפטים יקבע בתקנות תנאים להסמכת אדם לרשם נישואין אזרחיים.
סמכויות שיפוט
9.
על אף האמור בכל דין לבית משפט לענייני משפחה הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין אזרחיים, בכפוף לאמור בסעיף 10.
פרק ב': גירושין
קביעת מסלול גירושין
10.
גירושין יכול שיערכו:
(א)
לבני זוג שנישאו בנישואין דתיים – על פי כללי הדין הדתי שלפיו נערכו הנישואין; לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים – על פי הוראות חוק זה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א) בהסכמת שני בני הזוג, שניתנה בכתב, יוכלו בני הזוג לבחור במסגרת גירושין אחרת מזו בה נערכו הנישואין.
גירושין של נישואין שנערכו בחוץ לארץ
11.
(א)
גירושין של בני זוג, שרישומם בישראל כנשואים מבוסס על נישואין שנערכו בחוץ לארץ, יערכו על פי הוראות סעיף 14, 15 ו- 16.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א) בהסכמת בני הזוג, שניתנה בכתב, סמוך למועד הגירושין, יערכו הגירושין על פי כללי המסגרת הדתית הפועלת על פי חוק זה.
גירושין דתיים
12.
לבתי הדין של הקהילות הדתיות, שבמסגרתן נערכו הנישואין הדתיים (להלן – בתי דין), סמכות ייחודית לדון בהתרת נישואין אלה.
מתן צו גירושין דתי
13.
בית הדין של הקהילה הדתית, שבמסגרתה נערכו הנישואין הדתיים, יתן את צו הגירושין הדתי, המקובל במסגרת קהילתו הדתית, על פי הכללים הנוהגים באותה קהילה ועל פי הוראות כל דין החלות עליו.
גירושין אזרחיים
14.
על אף האמור בכל דין, לבית המשפט לענייני משפחה, סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, בכפוף לאמור בסעיף 10.
צו גירושין
15.
(א)
בית המשפט יתן צו גירושין אם הסכימו לכך שני בני הזוג, או על פי בקשת אחד מבני הזוג, ובלבד שחלפו ששה חודשים מיום הגשת הבקשה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א) בית המשפט רשאי ליתן צו לגירושין טרם חלפו ששה חודשים, מטעמים שירשמו.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א) בית המשפט רשאי לעכב את מתן הצו לגירושין אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם הסדרת עניין מהעניינים הנובעים מהנישואין והגירושין.
(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א) אם נישאו בני הזוג בנישואין דתיים, ואחד מבני הזוג מבקש להתיר את הנישואין גם מבחינה דתית, רשאי בית המשפט, לבקשתו, לעכב את מתן הצו לגירושין, כל עוד בן זוגו מעכב את התרת הנישואין הדתיים.
נישואין מחוץ לישראל
16.
(א)
נערכו הנישואין מחוץ לישראל, ידון בית המשפט במתן צו גירושין לפי סדר ההעדפה הבא:
(1)
הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;
(2)
הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;
(3)
הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;
(4)
הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין - ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג.
(ב)
באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין.
הוראות כלליות
17.
צו הגירושין ירשם במשרד הפנים ובני הזוג יחשבו כגרושים החל ממועד מתן הצו.
העתק צו הגירושין
18.
בית משפט או בית דין, לפי העניין, הנותן צו גירושין, יעביר העתק ממנו לפקיד הרישום.
פרק ג': עניינים הנובעים מנישואין וגירושין
עניינים הכרוכים בנישואין וגירושין
19.
בעניינים הכרוכים בנישואין אזרחיים או גירושין אזרחיים, לא תהיה תחולה להוראות הדין האישי החל על בני הזוג או מי מהם, ועל אף האמור בכל דין, הסמכות הייחודית לדון בעניינים אלה תהיה מסורה לבית משפט לענייני משפחה.
שמירת דינים
20.
אין באמור בסעיף 19, כדי לשנות את הדין החל או את סמכויות הדיון בעניינים הנובעים מנישואין דתיים או גירושין דתיים.
פרק ד': הוראות שונות
תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)
21.
בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–19532 (להלן- חוק השיפוט):
(א)
בחוק השיפוט, בסעיף 1, במקומו יבוא:
"סמכות
1.
לבתי הדין הרבניים תהא סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין בישראל בהתאם להוראות חוק נישואין וגירושין, התשס"ה-2004."
(ב)
בסעיף 2 -
1.
אחרי "נישואין" יבוא "דתיים";
אחרי "גירושין" יבוא "דתיים".
2.
(ג)
ברישא לסעיף 3 יבוא:
"בכפוף לאמור בסעיף 1".
(ד)
אחרי סעיף 4, יבוא:
"חריג לסמכות
4א.
על אף האמור בסעיף 4, לא תהא סמכות לבית הדין הרבני במקרה שבני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים או בנישואין דתיים של קהילה דתית אחרת, למעט אם הסכימו על כך שני בני הזוג בכתב."
תיקון חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)
22.
בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-19593 (להלן – חוק לתיקון דיני משפחה) -
(א)
אחרי סעיף 2 יבוא:
"חריג לדין האישי
2א.
על אף האמור בסעיף 2(א) לחוק זה, אדם שנישא בנישואין אזרחיים חיובי המזונות שיחולו עליו יקבעו לפי הוראות חוק זה ולא על פי דינו האישי."
(ב)
אחרי סעיף 3(א) יבוא:
"(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מי שנישא בנישואין אזרחיים, חב במזונות ילדים שנולדו לו מנישואין אלה על פי הוראות חוק זה ולא על פי הוראות הדין האישי החל עליו. "
(ג)
במקום סעיף 3א יבוא:
"חיוב במזונות הקטין
3א.
הוריו של קטין חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, בהתחשב, בין היתר, בחלוקת ההחזקה והטיפול בקטין".
ביטול חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים)
23.
חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט – 19694 - בטל
הוראות מעבר
24.
הוראות חוק זה לא יחולו על ענייני נישואין וגירושין שהחלו לדון בהם לפני מועד כניסתו לתוקף.
תחולה
25.
נישואין אזרחיים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה, בהתאם לדיני מדינה זרה, דינם כנישואין אזרחיים לפי חוק זה.
ביצוע ותקנות
26.
שר הדתות ושר המשפטים ממונים על ביצוע חוק זה והם מוסמכים למנות פקידי נישואין ולהתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של חוק זה באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
תחולה
27.
חוק זה ייכנס לתוקפו שנה מיום פרסומו ברשומות.
תוספת ראשונה (סעיף 7)
הקהילה היהודית האורתודוכסית;
הקהילה היהודית המסורתית;
הקהילה היהודית הרפורמית;
העדה המוסלמית;
העדה הדרוזית;
תוספת שניה: (סעיף 7)
העדה המזרחית (אורתודוכסית);
העדה הלטינית (קתולית);
העדה הגריגוריאנית-הארמנית;
העדה הארמנית (קתולית);
העדה הסורית (קתולית);
העדה הכשדית (אוניאטית);
העדה היונית-הקתולית, מלכיתית;
העדה המרונית;
העדה הסורית-אורתודוכסית;
דברי הסבר
פרק א': נישואין
סעיפים 1-2
הזכות להינשא היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, שעל חברה מתוקנת להבטיח לכל תושביה ללא כל הפלייה. במדינת ישראל היום, זכות זו אינה מובטחת לכל אדם. קיימות קבוצות גדולות, אשר המצב המשפטי הקיים, אינו מאפשר להם להינשא בישראל. זאת ועוד זוגות רבים נאלצים להינשא בדרך, אשר נוגדת את צו מצפונם. הצעת החוק לא באה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום, אלא להוסיף עליהם. מי שיבחר להינשא בדרך הנהוגה היום, יוכל להמשיך ולעשות זאת. הצעת חוק זו באה להבטיח כי כל אדם בישראל יוכל להינשא בישראל על פי אמונתו וצו מצפונו.
אמנם חוק זה אינו חוק יסוד, אך כיוון שעניינו בזכויות יסוד כה בסיסיות, נראה כי יש מקום לקבוע בו את עליונות עקרונות אלה והחובה שלא לפגוע בהם, אלא בנסיבות חריגות, כפי שמפורט בסעיף 1.
סעיף 2 קובע כי לבני זוג, קיימת הזכות לבחור על פי אמונתם וצו מצפונם כיצד ינשאו.
סעיפים 3-4
סעיפים אלה קובעים הוראות כלליות לעניין אופן ביצוע הליך הרישום לנישואין, אשר יחולו כמקשה אחת על כל סוגי הנישואין שיתבצעו בישראל.
סעיף 3 עוסק בתנאי-סף אשר על בני הזוג המתחתנים לעמוד בהם, לעניין גילם, מעמדם האישי והקרבה המשפחתית בינהם.
סעיף 4 בא ליתן מענה לעובדה כי זוגות רבים מבצעים היום את טקסי הנישואין שלהם, מבלי שקיבלו כל מידע אודות ההשלכות המשפטיות של הטקס אותו בחרו לבצע. התוצאה היא שזוגות רבים נישאים מבלי לדעת מהם הכללים המשפטיים ביחס למסגרת הנישואין, או שקיימת להם עפי' חוק האפשרות להתמודד עם כללים אלה ולקבוע כללים חלופיים או כללי-עזר בהסכם ובכך להימנע מרוב הבעיות המתעוררות בעת הליכי גירושין ופירוד בין בני זוג. יש לציין כי כבר היום קיימת חובה על המדינה ליתן למתחתנים את המידע האמור בסעיף 3.
סעיפים 5-6
מטרת סעיפים 5 ו- 6 היא ליצור הליך אחיד לביצוע רישום נישואין שיתבצעו בישראל. סעיפים אלה ייצרו אחידות בהליכי הרישום, במידע שימסרו בני זוג לרשמים, ובמידע שיקבלו בני הזוג מהרשמים, וזאת ללא כל הבחנה והבדל בגין סוג הנישואין שנבחר על-ידי בני הזוג.
סעיף 7
מטרת פרק זה היא להסדיר את אפשרותו של זוג להינשא בטכס נישואין דתי במסגרת קהילה דתית, המוכרת בחוק, על-פי בחירתו.
במצב הקיים כיום, לא קיימת לבני זוג הרוצים להינשא, אפשרות בחירה אמיתית להינשא לפי צו ליבם ומצפונם. מטרת פרק זה היא להרחיב את אפשרויות הנישואין הדתיים המוכרות על ידי המדינה באופן המכיר בפלורליזם ביהדות ואף בדתות האחרות. "קהילה דתית" מוכרת לצורך החוק משמעה קהילה דתית אשר לה מסגרת המאפשרת גם נישואין וגם התרת הנישואין. התניית ההכרה בקהילה דתית לצורך החוק בקיום מסגרת המאפשרת התרת נישואין נועדה לוודא שבני זוג שיבחרו בכך יוכלו להתגרש בטכס דתי, באותה המסגרת בה נערך טכס הנישואין.
עריכת הנישואין תעשה על ידי אנשים מורשים מטעם הקהילות הדתיות המוכרות (רושמי הנישואין) ועל פעילותם יפקח רשם נישואין רשמי מאותה הקהילה, אשר ימונה על ידי שר הדתות אולם לגבי הקהילות המנויות בתוספת השניה, שהן הקהילות הנוצריות המוכרות, הסמכות הדתית העליונה תפקח על רושמי הנישואין. זאת על מנת לשמר את המצב הקיים לפיו קיימת אוטונומיה לקהילות אלה בתחום הדת.
סעיף 8
מטרת סעיף זה הוא לקבוע את המסגרת והסמכות לקיומם של נישואין אזרחיים בישראל. זאת בכדי ליצור דין מהותי, לעניין נישואין אזרחיים בשל העובדה שעד כה לא היתה קיימת אפשרות לבצע נישואין אזרחיים בישראל. על כן קיים צורך להקים רשות שתמנה רשמי הנישואין האזרחיים, לקבוע את אופן ותנאי מינויים ואת מערך הפיקוח עליהם.
סעיף 9
הסמכות השיפוטית הייחודית לדון בכל עניין הנוגע לנישואין האזרחיים או הנובע מהם תהיה על פי החוק לבית המשפט לענייני משפחה. זאת בכדי למנוע מצב בו זוגות שבחרו להינשא בדרך אזרחית, ימצאו עצמם, במקרה של גירושין, שוב כפופים לבתי הדין הדתיים.
פרק ב': גירושין
סעיף 10
סעיף קטן א' (ברירת מחדל – דרך עריכת הנישואין)
סעיף זה, קובע כי הגירושין ככלל יהיו על פי הדרך בה בחרו בני הזוג להינשא. מטרתו, ברוח החוק, לא לבטל את דרך הנישואין הקיימת היום, אלא להוסיף עליה. הסעיף מבטא את ההכרה בחששם של חוגים באוכלוסייה מפני פגיעה במעמדם של בני הדור הבא – הילדים –
מחד ואת העובדה כי ניתנה זכות הבחירה לבני זוג להינשא על פי אמונתם וצו מצפונם, והם בחרו במסלול מסוים, מאידך. יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג, בהסכמה בכתב, הזכות להחליט על גירושין אחרים.
סעיף קטן ב (ברירת המחדל – גירושין אזרחיים)
סעיף זה קובע כי הגירושין יהיו, ככלל, אזרחיים, ללא קשר לדרך הנישואין. זאת, אלא אם כן בני הזוג הסכימו ביניהם בכתב, כי הגירושין יערכו בדרך דתית.
סעיף זה משקף את התפיסה כי דרך המלך ביחס לנישואין וגירושין היא האזרחית, ולפיכך, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בין בני הזוג, תהא דרך גירושיהם אזרחית. יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג האופציה להחליט על עריכת גירושין דתיים, אם רצונם בכך.
סעיף 11
כיוון שברוב המדינות הנישואין המוכרים הינם הנישואין האזרחיים, סעיף 11 קובע כי דרך הגירושין לגבי בני זוג שנישאו בחוץ לארץ תהא אזרחית, אלא אם כן הסכימו בני הזוג אחרת. הסעיף בא ליצור וודאות לגבי דרך הגירושין, ולקבוע כי תהא על פי דרך הנישואין שעל בסיסם נרשמו הנישואין במרשם, על מנת למנוע מצב בו נישואין נוספים של בני הזוג יביאו לשינוי אפשרי בדרך הגירושין, בהתאם להוראות פרק ב' לחוק זה, ולחוסר וודאות משפטי.
סעיף 12
עריכת נישואין במסגרת בתי הדין הדתיים של הקהילות הדתיות מקנה סמכות ייחודית לדון בהתרת אותן נישואין על ידי אותם בתי דין .
החופש לבחור מיושם בשלב הנישואין. משהחליטו בני הזוג על דרך הנישואין הרי שהביעו במשתמע את רצונם בהתרת נישואין אלה באותה מסגרת אשר ערכה אותם.
סעיף 13
סעיף זה מתייחס לעניין הדין המהותי אשר חל בבתי הדין הדתיים משנקבעה הסמכות לדון במתן צו גירושין . בית הדין ידון ויפסוק בהתאם לכללים הנהוגים של אותה קהילה דתית ובהתאם להוראות כל דין מחייב .
המצב המתואר לעיל אינו שונה מהמצב הקיים היום מאחר וגירושין נדונים על פי הדין האישי.
סעיף 14
סעיף זה מעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, כאשר מסלול הגירושין הקבוע בסעיף 10 לחוק מכתיב דרך גירושין זאת. סעיף זה בא למנוע מצב בו גירושין אזרחיים יידונו בערכאות דתיות, מצב העשוי להביא לקונפליקט בין הוראות הדין הדתי והאזרחי, ונוגד את רצונם של בני זוג שבחרו בדרך גירושין אזרחית.
סעיף 15
סעיף זה בא לקבוע את עילות הגירושין בגירושין אזרחיים. הוראות הסעיף משקפות את התפיסה, שאין צורך בהוכחת אשמה או קיום הסכמה של שני בני הזוג, על מנת להתיר את הנישואין. עם זאת, בית משפט יהא רשאי לעכב מתן צו גירושין בנסיבות בהן יהא סבור כי יהיה בכך לסייע לפתרון עניין מהעניינים הכרוכים בהליך הגירושין. כמו כן, יהא בית משפט רשאי לעכב את הגירושין, במקרה בו מבקש אותם בן זוג המונע מבן זוגו, המעונין בכך, התרת נישואין דתית. הוראה זו באה למנוע מצב בו בן זוג יזכה בהתרת נישואין אזרחית בעוד הוא מעגן את בן זוגו דתית.
הסעיף קובע, ככלל, כי יש להמתין שישה חודשים לכל הפחות ממועד הגשת בקשת הגירושין ועד מתן צו גירושין. הוראה זו באה להבטיח שיקול דעת וגמירות דעת מצד הצדדים בהליך גירושין, ובפרט כאשר להליך זה השלכות על טובתם של ילדים קטינים. יחד עם זאת, בית משפט יכול לחרוג מכלל זה, מטעמים מיוחדים שירשמו. חריג זה נועד למצבים מיוחדים, כגון למשל אלימות במשפחה, בהם ימצא בית המשפט כי אין מקום לעכב את הגירושין.
סעיף 16
סעיף זה מבקש לקבוע כללי ברירת דין ברורים, למקרה של נישואין שנערכו מחוץ לישראל, על מנת למנוע חוסר בהירות והתדיינויות סבוכות בשאלה זו. סעיף זה מעתיק את ההסדר שהיה קבוע עד כה בסעיף 5 לחוק התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט-1969 (שיתייתר עם חקיקת חוק זה, ולפיכך מבוטל בו) לגבי בני זוג בני דתות שונות.
סעיפים 18-17
בדומה לצווים אחרים אשר ניתנים על ידי בית המשפט, כגון צו עיקול או צו מניעה, צו הגירושין נכנס לתוקף החל מהמועד בו ניתן על ידי בית המשפט ולא במועד הרישום. הרציונל אשר עומד ביסוד הוראה זו היא למנוע מצבים בהם עקב בעיות טכניות או אי-יכולת לרשום את צו הגירושין לא יכנסו לתוקף הוראות אחרות בפסק דין או בחוק אשר מותנות באקט הגירושין (כגון, מועד איזון המשאבים בין הצדדים, מזונות, פינוי מדור, זכויות הקיימות בחוק למשפחות חד-הוריות וכיוצב').
העברת העתק מצו הגירושין ע"י הערכאה המשפטית, נועד ליצור וודאות ברישום המתקיים ברשויות המדינה, ולמנוע מצב בו על אף שגירושין בין בני זוג נכנס לתוקף יימנעו בני הזוג, מסיבות השמורות עמם, להימנע מלדווח על כך לפקיד הרישום.
פרק ג': עניינים הנובעים מנישואין וגירושין
סעיפים 20-19
מטרת פרק זה היא להסדיר מסגרת אזרחית שתדון בעניינים הנובעים מנישואין וגירושין אזרחיים או מנישואין וגירושין דתיים שלא הוסדרו עד לחקיקת חוק זה. העניינים הנובעים מנישואין וגירושין כוללים בין השאר אחזקת ילדים, מזונות והסדרי רכוש בין בני הזוג.
אין בכוונת פרק זה לפגוע בהסדרים, שהיו קיימים ביחס לנישואים או לגירושים דתיים, שנערכו במסגרת בתי הדין הדתיים ערב חקיקת חוק זה או שייערכו במסגרת סמכויות בתי הדין גם לאחר חקיקת חוק זה. דהיינו, אין בסימן זה כדי לפגוע בסמכויות בתי הדין הדתיים בעניינים הנובעים מנישואין וגירושין שנערכו או שייערכו בעתיד במסגרתם.
על פי הצעת החוק, בכל מקרה בו אין סמכות חוקית אחרת המסדירה את העניינים הנובעים מנישואין וגירושין, (בשונה מעצם טכס הנישואין או הגירושין) תהיה הסמכות הבלעדית לבתי המשפט לענייני משפחה. במקרה של נישואין או גירושין אזרחיים לא תהיה תחולה לדין האישי (הדין הדתי) של בני הזוג אלא בתי המשפט לענייני משפחה יפעלו על פי הוראות החוק האזרחיות לרבות חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), חוק יחסי ממון בין בני הזוג וכו'.
פרק ד': הוראות שונות
סעיף 21
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 מתייחס למצב משפטי שבו קיימת רק דרך אחת להינשא ולהתגרש בישראל. עם הרחבת אפשרויות הבחירה בחוק זה יש לתקן את החוק, כך שיתאים למצב החדש: סעיף קטן (א) עניינו בשמירת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון ולהכריע בכל הנוגע לנישואין וגירושין בישראל, ואולם נוכח הרחבת אפשרויות הבחירה יורחבו גם אפשרויות הדיון וההכרעה ועל כן סמכות זו לא תהיה סמכות ייחודית. סעיף קטן (ב) יותאם להרחבת אפשרויות הבחירה מעבר לנישואין וגירושין על פי דין תורה. סעיף קטן (ג) נועד לאפשר פנייה לבתי הדין הרבניים גם כאשר הנישואין נעשו תוך מימוש אחת האפשרויות החדשות המוצעות בחוק זה, אך מתנה זאת בהסכמה בכתב של שני בני הזוג.
סעיף 22
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט–1959 מתייחס למצב המשפטי שבו קיימת רק דרך דין תורה כדרך להינשא ולהתגרש בישראל וכפועל יוצא מכך מכיל – בסעיפים 2(א) ו- 3(א) - את הדין האישי, שהוא דין דתי, על המתדיינים בענייני מזונות. לאור הרחבת אפשרויות הבחירה הן לגבי דרך הנישואין והגירושין והן לגבי הערכאה שתדון בעניין המזונות יש ליצור, בתוך כל אחד מסעיפים אלו, מסלול התדיינות בנושא המזונות שאינו מתנהל על פי הדין האישי אלא על פי ההוראות האזרחיות הרלבנטיות.
סעיף 23
חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט–1969 נועד להסדיר את הערכאה הדתית שתדון בעניינם של בני זוג בני דתות או עדות שונות. כעת, עם מתן אפשרות לבני זוג להינשא בנישואין אזרחיים בישראל, יש ליתן סמכות ייחודית לדון בעניינם לערכאות האזרחיות, היינו לבתי המשפט לענייני משפחה (סעיף 14 לחוק זה), ועל כן אין עוד צורך במנגנון ברירת הדין שבחוק השיפוט בענייני התרת נישואין – שממילא הפנה את רוב הפונים לערכאות אזרחיות - וניתן לבטלו.
סעיפים 27-24
הוראות המעבר בהצעת חוק זו נועדו להשוות את מצבם של זוגות, שנישאו בטרם כניסתו של החוק לתוקפו, לזוגות שיינשאו לאחר חקיקת החוק. זאת במטרה ליצור יציבות ואחידות משפטית. למרות זאת, בכדי למנוע אי ודאות משפטית, הרי שעל זוגות, שכבר החלו להתדיין, בטרם חקיקת החוק, ימשיך לחול הדין שחל ערב חקיקת החוק.
כיוון שחלק מהמסגרות המופקדות על נושא נישואין וגירושין הן באחריות משרד הדתות, בעוד חלקן באחריות משרד המשפטים, נקבע כי שני השרים יחד יהיו ממונים על חוק זה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' באדר התשס"ז – 26.2.07