קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 98) (תקיפת קשישים), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/194).] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 98) (תקיפת קשישים), התשס"ח–2008. יציג את החוק חבר הכנסת משה שרוני. דוד רותם (ישראל ביתנו): זה חוק חשוב. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, לפחות אחת לשבוע מתבצע מעשה פשע אכזרי כנגד קשישים וקשישות, וכל זאת אנו למדים רק ממה שמתפרסם בתקשורת על המקרים הקיצוניים של אלימות לשמה. לצערי, ואני בטוח בדברי, יש עוד מקרים רבים של אלימות נגד קשישים אשר נעלמים מעיני הציבור, כי הם לא אטרקטיביים מספיק לכלי התקשורת. כל המקרים המתפרסמים בתקשורת הם אחוז אפסי לעומת מה שקורה יום יום ולילה לילה ואינו מגיע לפרסום. אין דין ואין דיין. רבותי, מעל במה זאת אני שואל: עד מתי תתנער המדינה מאחריותה לציבור הקשישים? האם הפתרון לבעיות האוצר טמון בכיסם של דור בוני המדינה ומייסדיה? האם הזכות להגנה עצמית של הזקן בישראל תלוית מעמד? כיצד אנו, כמדינה מתוקנת, אשר מתיימרת לקרוא לעצמה מדינה מפותחת, מדינת רווחה, כיצד אנו נותנים למקרים כה נוראיים לקרות? כיצד ייתכן כי הרשות השופטת לא מצליחה לכלוא את אותם עבריינים מאחורי סורג ובריח? כיצד ייתכן כי הרשות השופטת נותנת את ידה לעסקאות מפוקפקות אשר אינן פותרות שום דבר? אני שב ושואל: כיצד משרד המשפטים, אשר דוגל בחופש השיפוט, נותן את הבמה לשופטיו לתת עונשים מגוחכים לעבריינים מועדים, אשר ממתינים בקוצר רוח לרגע שבו יוכלו לחזור לרחוב ולפגוע בקשישים? אני שואל, עד מתי? הצעת חוק העונשין באה להכפיל את העונשים, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעדה בקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל רוצה לדבר? מוותר. חבר הכנסת יצחק זיו רוצה לדבר. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בישראל חיים היום כ-700,000 קשישים. 95% מהם חיים בביתם הפרטי, שליש מהם בגפם. בתקופה האחרונה היינו עדים לכמה מקרי התעללות קשה בקשישים. למשל, איטה פוגל, תושבת חיפה, נשדדה על-ידי שלושה פושעים, שהכו אותה באכזריות במוט ברזל ושפכו עליה אקונומיקה. לצערי מדובר במקרה המצטרף לשרשרת ארוכה ואומללה של מקרים שבהם קשישים חסרי ישע הופכים לקורבנות, תוך ניצול מצבם הפיזי והמנטלי. חמורה מכול היא העובדה שרוב התקיפות נגד הקשישים מתבצעות בביתם הפרטי. הבית שאמור לשמש מרחב מוגן עבור הקשיש, שבו הוא אמור לחוש בטוח, הופך למלכודת מסוכנת עבורו. פושעים אלה נוקטים שיטות מתוחכמות על מנת להביא את הקשיש התמים לפתוח להם את הדלת. במקרה האחרון, שאירע בסוף השבוע, ניתקו השודדים את זרם החשמל בביתה של הקשישה והתנפלו עליה ברגע שפתחה את דלת ביתה. אני גם הצעתי הצעת חוק בדבר מפסק להדלקת החשמל מתוך הדירה. הוא יעבור בזמן הקרוב לידיעת כל חברי הכנסת. לקשישים יש סדר-יום קבוע, כך שניתן לעקוב אחריהם בקלות רבה. השיטות לחדור לבית הקורבן באות לידי ביטוי בצורות שונות ומגוונות על-ידי פושעים רבים. כך התחזה הרוצח מקריית-אתא לדוור המביא לבית הקשיש דואר רשום, או שודד התחזה לנציג הביטוח הלאומי. מדובר בתופעה מדאיגה. אין ספק כי מיגור שיטות הפעולה של הפושעים אינו משימה קלה, ואני קורא לשר לביטחון פנים לפעול בנושא בשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים. אנחנו ארגנו, במסגרת גיל, התנדבות של גמלאים למען גמלאים, כדי לוודא שכשאותו קשיש מוציא את קצבת הביטוח הלאומי מהדואר, ילוו אותו לביתו. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, כי בנפשנו הדבר. תודה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אברהם רביץ – לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא. חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. מסיים את הדיון חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה; מסיים באופן רגיל, לפני המסיים הקלאסי, שהוא חבר הכנסת נסים זאב. אי-אפשר לסיים דיון בלי חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כשבועיים העבירה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שבאה להגן על הקשישים. אני חושב שהצעת החוק של חבר הכנסת שרוני היא מן הראויות שעסקנו בהן בשבועות ובחודשים האחרונים בבית הזה. הקשישים בישראל הפכו להיות טרף קל והפגיעה בהם הפכה להיות מכת מדינה – פגיעה שמגיעה לעתים לידי הכאה, מתוך רשע. אני ביקרתי לפני כשלושה שבועות אצל הקשישה שהותקפה בירושלים. האשה הזאת סיפרה, בדמעות בעיניה – אשה בת 78 שחיה במדינת ישראל בביטחון מלא כל חייה – איך אותו פושע נתעב הוריד ממנה את התכשיטים ולאחר מכן החל להכות אותה. למה? האם משום שהיא חסרת ישע? האם משום שהיא קשישה? האם משום שהוא ידע שהיא לא מסוגלת להגיב? בתי-המשפט נכשלו בהגנה על קשישי ישראל. העונשים המוטלים בבתי-המשפט, על-פי החוק הקיים, הם חוכא ואטלולא של רצון המחוקק, של רצון העם ושל הדברים האמיתיים שצריכים לקרות. טוב עשה חבר הכנסת שרוני שביקש להעלות את רמת הענישה, ובעצם רמז לבתי-המשפט ואמר להם: אם אתם לא תעשו מיוזמתכם ולא תמגרו את הנורא והאיום שקורה במדינת ישראל, ייאלץ המחוקק להתערב בשיקול דעתכם ולומר לכם מהו העונש הראוי. אני קורא לחברי הבית להצביע בעד החוק הזה בשתי ידיהם. מיכאל איתן (הליכוד): אסור בשתי ידיים. דוד רותם (ישראל ביתנו): תלחצו על הכפתור הנכון בשתי הידיים. לא אמרתי ללחוץ על שני כפתורים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, ללחוץ בשתי ידיים זה לא נותן הצבעה נוספת, בכל מקרה. הפסוק אומר: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה". הקשישים היום מרגישים מאוימים מבחינת "מחוץ תשכל חרב". לא רק באים לתוך ביתם, הם חוששים 24 שעות כאשר הם שוהים בביתם. "מחדרים אימה" - הכוונה גם כשהחדר נעול, גם כשהבית סגור, הזקן הקשיש חושב, ויודע אפילו, שאין לו הגנה. היום, לצערנו הרב, אותם התוקפים, השודדים, שהם גם רוצחים הרבה פעמים, לא חוששים. הקשישים, כמו שאמר חבר הכנסת, הם טרף קל. אבל האכזריות והמקרים המזעזעים שקרו לאחרונה מחייבים אותנו בחקיקה. חקיקה זו, אגב, היא מאוד מאוזנת; השנים שהוסיף חבר הכנסת שרוני לגבי תוקף, לגבי פוצע ולגבי חבלה חמורה – זו חקיקה מאוד מאוזנת. למשל, בחבלה חמורה זה משבע לעשר שנים, אם הבנתי נכון. לגבי תוקף, משנתיים לעשות את זה נניח לשלוש או לחמש שנים. ופוצע – משלוש לשבע שנים. הייתי אומר שיש פה כפל כלשהו של העונש, אבל אולי זה שונה מאחרים, שאמרו שבחבלה צריך 20 שנה כאילו הוא רצח. לכן, לכנסת קל מאוד לבוא ולתמוך בהצעת החוק הזאת. לצערנו הרב, היום "והדרת פני זקן" זה לא להדר אותם בקימה אלא מהדרים אותם באגרופים ובמכות באכזריות כזו, שאני מקווה שהחקיקה הזאת אולי קצת תשפיע על אותם אכזרים, על אותם פושעים, ולפני שהם באים לבצע את זממם הם ידעו שיקבלו את העונש ויעמדו לדין בסופו של דבר, וזה הדבר החשוב ביותר. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. רבותי, אנחנו הולכים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 98) (תקיפת קשישים), התשס"ח–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. מיכאל איתן (הליכוד): זה רק 12.5, כי אני הצבעתי ביד אחת. היו"ר אחמד טיבי: הצבעת ביד אחת, ובכל זאת הצבעתך תתקבל והיא נרשמה. דוד רותם (ישראל ביתנו): - - - היו"ר אחמד טיבי: הצעת החוק עוברת להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.