קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 25) (יתום משני הוריו), התשס"ט–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/262).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר דוד רותם:
אנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 25) (יתום משני הוריו), התשס"ט–2008. חבר הכנסת אריה אלדד יציג את הצעת החוק.
היו"ר דליה איציק:
ידידי הטובים, חבר הכנסת אריה אלדד, אתה לקחת על עצמך – ואני מברכת אותך ואת חבר הכנסת זבולון אורלב, שלא נמצא פה, שזו הצעת החוק שלו. הבוקר, אני רוצה שתדע, ישבתי עם שר האוצר, עם גורמי האוצר ועם הממונה על התקציבים. היה ויכוח על העניין, עד כמה צריך להאריך – עד גיל 40 או עד גיל 35. אמרתי שנדבר על זה בקריאה השנייה והשלישית. לא התחייבתי לכלום. אני רוצה שתדע שאני עומדת על דעתי שנעביר את החוק הזה הכי מהר שאתם יכולים. זה יהיה – זה החוק שבעצם עבר פה הכי מהר. אני מאוד מאוד מודה לכם. אני מודה לך באופן אישי, ולחבר הכנסת זבולון אורלב, וצריך להגיד – גם ל"ידיעות אחרונות" ולכתב צביקה ברוט, שהרים את הנושא. אנחנו מתקנים פה עוול נורא שקרה לצערנו הרב למשפחות הללו. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אכן, אנחנו באים לתקן פה עוול קשה. למדינת ישראל יש כמה תחומים שבהם היא מתייחדת בעולם. יש לנו הכי הרבה היסטוריה, ויש לנו העם הכי נמוך בעולם. יש לנו הכי הרבה אויבים מבקשי נפשנו, נפש יהודית בארץ-ישראל. יש לנו גם המצבים הטראגיים ביותר שיכול הדמיון להעלות על דעתו – של יתומים ששני הוריהם נרצחו בפיגועי טרור. ההחלטה של האויבים שלנו להשמיד אותנו בכל מחיר חוללה את הגל שחזינו בשנים האחרונות, של פיגועי התאבדות, ואני אוכל להיות שמח שכוחות הביטחון שלנו הצליחו לשכך את הגל הזה, לדכא אותו, אם כי הכוונות לא נעלמו מן העולם. בעקבות חלק מפיגועי הטרור הזוועתיים ביותר שהכרנו כאן יש במדינת ישראל היום כ-50 יתומים ששני הוריהם נרצחו בפיגועי טרור.
מצב כזה הדמיון מתקשה בכלל לתאר אותו, מצב של אדם שבמחי פיצוץ אחד התרסק עולמו. ונוצר מצב שהמחוקק שבא לתמוך בנפגעי פעולות איבה לא צפה אותו. כשחוקקנו את חוק נפגעי פעולות איבה הצמדנו את הזכאויות לאלה שבחוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), רק שלא חשבנו אז על הבדל יסודי, שבעצם אין מצב שבו גם אביו וגם אמו של אדם יכולים להיהרג במלחמה כאשר הם חיילים בשורות צה"ל. אין מצב שאבא ואמא מסתערים מול האויב. היו מקרים שהאוכלוסייה האזרחית נפגעה במלחמה, אבל חיילים – אב ואם לא נפגעו בישראל עד עצם היום הזה. ולכן, כשבא הביטוח הלאומי לסייע לאותם יתומים ששני הוריהם נהרגו בפיגוע, לא היו לו כלים חוקיים, ונמצא שעוול נורא נגרם לאותם יתומים כשלא היה בידינו לסייע להם.
החוק הזה – ומעורבותה המבורכת של יושבת-ראש הכנסת, שהעניין הובא לידיעתה, תסייע לנו לגשר גם על מעט חילוקי הדעות שיש עדיין עם האוצר – החוק הזה בא לתקן את המצב הזה ולתת מעמד מיוחד לילדים ששני הוריהם נהרגו בפיגוע טרור ונותרו באמת בלא דבר בעולם שיוכל לעזור להם ולטפל בהם. גם חשבנו שנכון להוסיף נדבך ולומר שאם אדם היה יתום מאביו או מאמו וההורה השני נהרג בפיגוע טרור – כלומר, בגלל אותו פיגוע טרור הוא הפך ליתום בלא אב ובלא אם – ראוי שגם הוא יוכנס לחלק מהכללים של החוק הזה.
החוק בא לתקן את המצב הקיים, ובמאמר מוסגר ייאמר שהרבה פעמים הביטוח הלאומי, לפנים משורת הדין, מתוך הבנת העוול הקשה הזה כבר פעל, אף-על-פי שהחוק לא תמיד תמך בו בעניין הזה. החוק בא להעלות את גיל הזכאות של אותם יתומים מאב ומאם בתחומי הגמלה הקבועה עד לגיל 25, ובתחומי התגמולים או הפיצויים המיוחדים המגיעים להם עד לגיל 35 או 40. היום כתבנו בחוק 40, אבל הדברים יידונו עד הקריאה השנייה ושלישית עם האוצר ונסכם גם את הגיל הזה.
החוק בא להוסיף נדבך אחד שלא היה קיים קודם ולעגן בחקיקה את מעמדה של המשפחה שאוספת את היתומים לביתה ומטפלת בהם, והיו מקרים של משפחות שאימצו שלושה, ארבעה וגם שישה יתומים והביאו אותם לביתם. כל חייה של המשפחה הזאת משתנים, וצריך להבין ששני בני-זוג כאלה, שמאמצים לחיקם ולביתם יתומים באסון כזה, מתמסרים כל כולם לא רק לפרנסה שלהם, לא רק לקורת הגג הפיזית, אלא גם לשיקום חייהם ולתמיכה הרגשית באותם אנשים שחרב עליהם עולמם.
אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הראשונה. זו הצעת חוק של חבר הכנסת זבולון אורלב. אני שימשתי רק יושב-ראש הוועדה שדנה בה, ואני משוכנע שראוי לתמוך בה ולהעביר את החוק בהקדם האפשרי. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, לספר לכם את הסיפור. בכל פעם שבאה לפה אישיות מדינית – הנשיא בוש, הנשיא סרקוזי, נשיאים למיניהם – אני מזמינה משפחה שכולה. לצערי הרב תמיד יש התלבטות איזו משפחה, יש פה כל כך הרבה, לצערנו הרב. ירושלמים זוכרים בוודאי את הרצח הנורא במסעדת "סבארו". לפני כן, כשהיה הנשיא בוש, הזמנו את הילד העיוור ממסעדת "מקסים". המנכ"ל מתקשר אל המשפחה הזאת והם מסרבים להגיע. אומר לי המנכ"ל: אל תשאלי, איזה כעס. אני אומרת: עלי? אישית? הוא אומר: לא, לא עלייך, על העולם, על הכול, כעסים איומים על כך שהמדינה לא עזרה להם. ואני מתעקשת שהם יגיעו, ואני מבטיחה להם שלא אגיד שום דבר מלבד העובדה שאני רק אזכיר, ושמייד אחר כך אשב בחדרי ואקשיב להם. התנהל משא-ומתן והם מגיעים. מגיעים שני נערים צעירים ומספרים משהו נורא. הסיפור הזה שווה לדבר עליו, כי בסך הכול, ברגע שידענו עליו, מייד אנחנו מטפלים בנושא. מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי נתנה פה יד, האוצר נתן יד, כולם. ואתם רואים, זו קריאה שנייה ושלישית. אנשים התכנסו לתוך הצער שלהם, לתוך הכאב שלהם, ואתה רואה איך מלקונה בחוק, שאתה יתום כי אביך, חלילה נרצח, או אמך חלילה נרצחה בפיגוע טרור – אז המדינה מממנת הכול. כאשר שניהם – פשוט לא ניתן מענה. במקרה הזה, לצערנו הרב, היו גם אחים וגם אחות שנפגעה קשה מאוד, והמשפחה התפרקה לחלוטין. הכאב הנורא הזה, חוסר האמון שיש בבית הזה – ממילא לא יעזרו לנו, אף אחד לא יעשה כלום, אלה היו הדיבורים והאמירות. כשקראנו למנכ"לית הביטוח הלאומי ואספנו את המשפחה והאנשים הללו, פתאום הם ראו שהכול זז.
אני מקווה שחבר הכנסת אלדד – מחר אתם מעבירים את זה בעזרת השם בקריאה שנייה ושלישית, נכון, חבר הכנסת אלדד? ואפשר יהיה להגיד שריפאנו כאן משהו מאוד קטן, וזה המינימום שיכולנו לעשות.
בואו נעבור להצבעה. אני מצטרפת לבקשתו של חבר הכנסת אריה אלדד ואני חושבת שזה ממש יכול להשפיע. הצבעה. הישיבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית נקבעה למחר ב-10:00, ומחר, אם ירצה השם, נעביר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 25) (יתום משני הוריו), התשס"ט–2008,
לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
אין מתנגדים, 15 בעד, אין נמנעים. תבורכו, יישר כוח. תודה רבה.
מי שרצה הוכחה למה הכנסת צריכה לצאת לפגרה רואה היום את מספר הנוכחים. אל תספרו לאף אחד, אבל אפילו לנאומים בני דקה לא היו מספיק אנשים.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, יישר כוח על הצעת החוק.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני.
הצעת החוק, כמובן, עברה לדיון בוועדת העבודה והרווחה.