הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת:
אורית נוקד
שי חרמש
איתן כבל
יצחק גלנטי
משה גפני
רן כהן
דב חנין
יוסי ביילין
זאב אלקין
זבולון אורלב
רונית תירוש
עמירה דותן
חיים אורון
סטס מיסז'ניקוב
דוד אזולאי
גלעד ארדן
פ/2964/17
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שימור ושיקום), התשס"ח-2007
הוספת סעיף 83ג
1.
אחרי סעיף 83ב לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-19651 (להלן – החוק העיקרי), יבוא:
"תנאים לשימור אתר
83ג.
מצוי בתחום התכנית אתר מרשימת האתרים לשימור כהגדרתה בסעיף 12 לתוספת הרביעית, ייוועץ מוסד התכנון המוסמך בוועדה לשימור אתרים, הנוגעת בדבר, טרם הפקדתה של התכנית; ביקשה הוועדה לשימור אתרים להתנות את התכנית בתנאים או בשינויים שיאפשרו את שימור האתר, יתנה מוסד התכנון את הפקדת התכנית בתנאים או בשינויים שנדרשו על ידי הועדה לשימור אתרים."
תיקון סעיף 106
2.
בסעיף 106 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א), בסופו יבוא:
"(4) לתכנית הנוגעת לאתר מרשימת האתרים לשימור כהגדרתה בסעיף 12 לתוספת הרביעית - רשאית וועדת השימור הנוגעת בדבר להגיש את חוות דעתה לגבי ההתנגדות למוסד התכנון, תוך 21 ימים מתום המועד להגשת ההתנגדויות."
תיקון סעיף 145
3.
בסעיף 145 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) בקשה להיתר כאמור בסעיף קטן (א) המתייחסת לאתר הכלול ברשימת האתרים לשימור כהגדרתה בסעיף 12 לתוספת הרביעית תוגש לוועדה המקומית, וזו לא תיתן את ההיתר אלא לאחר שהתייעצה עם הוועדה לשימור אתרים הנוגעת בדבר, וזו אישרה, כי אין בעבודה או בשימוש שבעדם מבוקש ההיתר כדי לפגוע באתר או במטרת השימור או קבעה את התנאים בהם יש להתנות את ההיתר על מנת להבטיח את השימור; קבעה הוועדה לשימור אתרים תנאים למתן ההיתר כאמור, יותנה ההיתר בתנאים שנקבעו על ידה."
תיקון סעיף 149
4.
בסעיף 149 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א)(2ב), אחרי "שאושרו לפי סעיף 100(3)" יבוא "על בקשה לשימוש חורג או הקלה כאמור יחולו הוראות סעיף 145(ב1) בשינויים המחויבים."
הוספת סעיף 158א3
5.
אחרי סעיף 158א2 לחוק העיקרי יבוא:
"שילוב בנייה בעבודות לשימור
158א2.
נקבע בתכנית, החלה על אתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית, כי יש לשלב באתר כאמור, עבודות לשימור או לשיקום האתר, לא ייתן מוסד התכנון היתר שימוש או תעודת גמר לבניה שבוצעה במקום, כל עוד לא בוצעו עבודות השימור ו/או השיקום, לפי העניין; בסעיף זה, "תעודת גמר" - כהגדרתה בסעיף 158ו3."
תיקון סעיף 188
6.
בסעיף 188 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (ב), אחרי "מתקנים להספקת מים" יבוא "אתרים כהגדרתם בסעיף 1 לתוספת הרביעית".
תיקון סעיף 197
7.
בסעיף 197 לחוק העיקרי -
(1)
בסעיף קטן (א), בסופו יבוא:
"לעניין סעיף קטן זה, "פיצויים" – בין בכסף ובין באמצעות מתן זכויות בניה בחלקה אחרת, ובלבד שערך זכויות הבניה שיינתנו השתווה לערך הפיצוי הכספי שהיה מגיע בגין אותה פגיעה."
(2)
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) היה בעל מקרקעין או בעל זכות אחרת במקרקעין זכאי לפיצויים לפי סעיף קטן (א) בגין תכנית שעניינה שיקום ושימור, תהא הוועדה המקומית אשר בשטחה חלה התכנית רשאית לקזז מסכום הפיצויים את היטל ההשבחה שהיה חל על בעל המקרקעין או בעל הזכות האחרת במקרקעין במועד בו חלה החבות בתשלום הפיצויים כאמור."
הוספת סעיף 198א
8.
אחרי סעיף 198 לחוק העיקרי יבוא:
"תשלום פיצויים לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור"
198א.
חויב בעל מקרקעין או בעל זכות אחרת במקרקעין, במסגרת תכנית, לבצע פעולות שיקום ושימור של אתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית והוחלט כי הוא זכאי לפיצויים לפי סעיף 197, בשל אותה תכנית, ישולמו לו הפיצויים רק לאחר השלמת ביצוע עבודות השיקום והשימור שחויב לבצע במסגרת התכנית."
תיקון סעיף 200
9.
בסעיף 200 לחוק העיקרי, בסופו יבוא:
"(12) הוראה בתכנית שימור כמשמעותה בסעיף 2 לתוספת הרביעית, שאינה פוגעת בזכויות הבניה של בעל מקרקעין או בעל זכות אחרת במקרקעין, לרבות חיוב בביצוע פעולות שימור ושיקום."
תיקון סעיף 204
10.
בסעיף 204 לחוק העיקרי, בסופו יבוא:
"(ה) הגורם נזק חמור או בלתי הפיך לאתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים, ובעבירה נמשכת, קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין2, או מאסר נוסף של שבעה ימים, לכל יום שבו נמשכת העבירה, וזאת מן היום שבו קיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו."
(ו) מי שאינו מקיים צו לפי סעיף 244(א), דינו – מאסר שנתיים."
תיקון סעיף 205
11.
בסעיף 205 לחוק העיקרי, בסופו יבוא:
"(5) לקבוע כי הנידון לא יהיה רשאי לקבל היתר בניה כלשהו בגין אותו נכס במשך עשר שנים מיום ההרשעה."
הוספת סעיף 205א וסעיף 205 ב
12.
אחרי סעיף 205 לחוק העיקרי, יבוא:
"קנס נוסף או חלופי לעבירות בניה באתר לשימור
205א.
(א) הורשע אדם בעבירה הקשורה לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה באתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית, רשאי בית המשפט, אם נתבקש לעשות כן, להטיל עליו, בנוסף לקנס הקבוע לאותה עבירה או במקומו אחד מאלה:
(1) הייתה העבירה בנייה ללא היתר - כפל שוויו של המבנה או תוספת המבנה שהוקמו ללא היתר;
(2) הייתה העבירה סטייה מהיתר או מתוכנית או בניגוד להוראה אחרת לפי חוק זה – כפל ההפרש בין שווי המבנה או תוספת המבנה כפי שהוקמו לבין שוויים כפי שהיה אילו הוקמו בהתאם להיתר, לתכנית או להוראה אחרת.
תובענה אזרחית בשל עבירה לפי סעיף 205א
205ב.
לא הטיל בית המשפט קנס כאמור בסעיף 205א, רשאית הוועדה המקומית, או היועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם לתבוע מאדם שהורשע בעבירה כאמור בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים האמורים בסעיף 205א, לפי העניין."
הוספת סעיף 224א
13.
אחרי סעיף 224 לחוק העיקרי, יבוא:
"צו מניעת פגיעה באתר לשימור
224א.
היה למי מבעלי התפקידים המפורטים בסעיף 224 יסוד סביר להניח כי נגרמת פגיעה באתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית, או כי קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, ללא היתר, או שלא בהתאם להיתר, יהיה רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע הפגיעה, להפסיק מיד את הפגיעה או להימנע מהתנהגות שתגרום לפגיעה (להלן – צו מניעת פגיעה); לעניין סעיף זה, "פגיעה" – לרבות השמדה, השחתה, הריסה, שבירה, חבלה, כתיבה, ציור או חריטה במקרקעין, הצבת שלט, גרימת נזק, כריתה, נטילה, שינוי צורה או תנוחה טבעית של צומח או דומם, שינוי של פני הקרקע, כולל חפירה, הקמת מבנה או מתקן, או הכנסת חומר זר, וכן השלכת פסולת או השארתה."
תיקון סעיפים 225, 225א, 226, 227, 228, 229, 230, 231
14.
בסעיפים 225, 225א, 226, 227, 228, 229, 230, ו- 231 לחוק העיקרי, בכל מקום אחרי "צו הפסקה מינהלי" יבוא "או צו מניעת פגיעה"."
תיקון סעיף 19 לתוספת השלישית
15.
בתוספת השלישית לחוק העיקרי, בסעיף 19, בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא:
"(10) השבחה שהיא תוצאה של שיקום או שימור של אתר כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הרביעית או תוצאה של שינוי ייעוד שנדרש לצורך הבטחת שימורו של אתר כאמור או הוספת זכויות בניה כפיצויים לפי סעיף 197 לחוק."
החלפת סעיף 1 לתוספת הרביעית
16.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, בסעיף 1, במקום "או קבוצת בניינים" יבוא "קבוצת בניינים, גן, מתחם או כל מקום אחר" במקום "שלדעת מוסד התכנון הם בעלי" יבוא "שיש להם" ובמקום "או ארכיאולוגית" יבוא "ארכיאולוגית, בינלאומית, עירונית או דתית."
תיקון סעיף 4 לתוספת הרביעית
17.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, בסעיף 4, בכל מקום, במקום "שנה" יבוא "שלוש שנים".
הוספת סעיף 8א לתוספת הרביעית
18.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, אחרי סעיף 8 יבוא:
"פטור מתשלומי חובה במקרה של ביצוע שימור
8א.
ביצע בעל נכס פעולות לשיקום ושימור אתר הנכלל ברשימת האתרים לשימור, כהגדרתה בסעיף 12 לתוספת הרביעית לחוק, על חשבונו, רשאי שר האוצר לפטרו, פטור מלא או חלקי, מתשלום כל מס המגיע לאוצר המדינה בקשר לאותו נכס, או לדחות את מועדי תשלומו, ורשאית רשות מקומית לתת פטור חלקי או מלא, מתשלום כל ארנונה, מס או תשלום חובה אחר המגיעים לה מבעל הנכס או לדחות את מועד תשלומם, הכל בשים לב להשקעה שהושקעה באתר ולקיפוח ההנאה מהנכס שנגרמה כתוצאה משימור האתר."
תיקון סעיף 10 לתוספת הרביעית
19.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, בסעיף 10, בסופו יבוא:
"(5) שני אדריכלים או מהנדסים הרשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמשמעותו בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-19583, ובלבד שיתקיימו בכל אחד מהם שניים אלה:
(א) הוא בקי בענייני שימור מבנים ואתרים;
(ב) הוא אינו עובד המדינה או עובד וועדה מקומית או רשות מקומית שבאותו מחוז; חבר כאמור ימונה על פי המלצת הארגון המייצג את מרב בעלי הכישורים האמורים, כפי שיקבע שר הפנים בהודעה ברשומות.
(6) נציג של גוף אשר לדעת שר הפנים מצוי בנושא שימור מבנים ואתרים, וכפי שייקבע שר הפנים ברשומות."
הוספת סעיפים 10א ו- 10ב לתוספת הרביעית
20.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, אחרי סעיף 10 יבוא:
"נוכחות ומילוי מקום
10א.
בכל ישיבה של הוועדה לשימור אתרים יהיה נוכח לפחות אחד מהנציגים המפורטים בפסקאות 10(5) ו-10(6) או ממלא מקום אחד או יותר, שימנה אותו נציג ושעונה על הדרישות המפורטות בפסקאות אלה.
כהונת ועדת שימור
10ב.
התקיימו בחירות למועצת הרשות המקומית ולא מונתה וועדה חדשה לשימור אתרים באותה רשות מקומית, תמשיך הוועדה הקודמת בכהונתה, עד שתתמנה וועדת שימור חדשה."
תיקון סעיף 12 לתוספת הרביעית
21.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, בסעיף 12 -
(1)
אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) גוף ציבורי או מקצועי כמשמעותו בסעיף 100(3) לחוק, יהא רשאי להגיש לוועדה לשימור אתרים רשימה של אתרים הנמצאים בתחומה שלדעתו ראויים לשימור.
(א2) הוגשה רשימה של אתרים על ידי גוף ציבורי או מקצועי כאמור ולא אושרה רשימת אתרים אחרת על ידי הוועדה לשימור אתרים בתוך תשעים ימים מיום הגשת הרשימה על ידי הגוף הציבורי או המקצועי כאמור, יראו ברשימה שהוגשה כאמור כרשימת אתרים שאישרה הוועדה לשימור אתרים."
(2)
אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:
"(ו) נכלל אתר ברשימת האתרים, לא יותר לעשות בו כל פעולה או שינוי, למעט פעולות שנועדו לחיזוקו, למניעת הריסתו או למניעת פגיעה במטרת השימור, אלא לפי תוכנית מפורטת.
(ז)
(1) נקבעה רשימת אתרים, תהא הרשימה פתוחה לעיונו של כל דורש.
(2) סבר גוף ציבורי או מקצועי, כמשמעותו בסעיף 100(3) לחוק, כי יש לכלול ברשימת האתרים אתר נוסף, יהא רשאי לפנות לוועדה לשימור אתרים בבקשה לכלול את האתר הנוסף ברשימת האתרים ויפרט את הטעמים לכך.
(3) הוועדה לשימור אתרים תשקול את בקשת הגוף הציבורי או המקצועי להכללת האתר כאמור ותיתן החלטה מנומקת בבקשה."
תיקון סעיף 13 לתוספת הרביעית
22.
בתוספת הרביעית לחוק העיקרי, בסעיף 13 -
(1)
האמור בו יסומן "(א)" והסיפה המתחילה במילים "אם נתבקשה" – תמחק.
(2)
אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(ב) הוועדה לשימור אתרים תייעץ לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית בכל החלטה הנוגעת להפקדה, לאישור תכנית או למתן היתר החלה על אתר הכלול ברשימת האתרים."
דברי הסבר
כיום מוסדרת ההגנה על מבנים ואתרים לשימור במסגרת חוק התכנון והבניה והתוספת הרביעית לו. הכנסת תיקון 31 לחוק, בשנת 1991, מכוחו נולדה התוספת הרביעית, נועדה לעצור הרס מבנים בעלי ערך היסטורי, אדריכלי, סביבתי, תיעודי והצורך לטפל במבנים ובאתרים ששרדו, על מנת למנוע את הריסתם.
אמנם תיקון 31 לחוק התכנון והבנייה הגביר את המודעות של הציבור הרחב, מוסדות התכנון, הרשויות המוניציפליות ואנשי מקצוע, לצורך בשימור מבנים היסטוריים ושילובם בתוכניות פיתוח, אך למצער, הוראות החוק והתוספת, אינן תמיד עומדות במבחן המציאות ואינן מצליחות לעמוד בפרץ של הרחבת הבניה ופיתוח פרוייקטים שונים בתחום הנדל"ן, אשר לעיתים תכופות באים על חשבון השימור. כמו כן, תכופות כרוך השימור בעלויות כספיות כאלו או אחרות, אשר מכריעות את הכף במקרים רבים לרעת השימור, וזאת על אף כוונות טובות בנושא. בשל כך נגרם, לעיתים קרובות מדי, הרס של מבנים לשימור, אשר מרגע שקרה אין כל דרך לפצות עליו או להחזיר את הגלגל לאחור. כך למשל נהרסו בתים מתקופת הטמפלרים של המושבה שרונה, בתל אביב במסגרת פרוייקט נדל"ן בדרום הקריה; כך כמעט ונהרס בניין הכנסת הראשונה – בית פרומין שנמכר ליזמים פרטיים; כך נהרס המשרד הארצישראלי ביפו וכך נהרסים ונגרמים נזקים לבתים בעלי חשיבות הסטורית ואדריכלית לשימור בירושלים - ברחוב הנביאים, בשכונת רחביה, באוהל שלמה, וילה שוקן, תחנת הרכבת; בבאר שבע – העיר העתיקה, תחנת הרכבת; בפתח תקווה-המרכז ההיסטורי; בצפת; בטבריה; במושבה כנרת ועוד מקרים רבים אחרים.
הואיל והמציאות הוכיחה, כי נדרשים כלים אפקטיביים יותר מהכלים הקיימים במסגרת תיקון 31 לצורך הגנה על השימור, התעורר הצורך בחקיקה חדשה שתעניק הגנה טובה יותר לנושא השימור. מטרת התיקון לחוק להעניק לנושא שימור מבנים ואתרים את החשיבות הראויה לו גם במסגרת חוק התכנון והבניה ולהקנות כלים אפקטיביים יותר להגנה על מבנים ואתרים לשימור ובכך לאפשר שימור רב יותר ויעיל יותר של מורשת עמנו ומולדתנו ובכלל זה, לחזק את מעמדן ומקצועיותן של ועדות השימור, לחייב הכנת רשימות שימור והגדרת מעמדן הסטטוטורי, לקבוע מערך המחייב התייעצות עם גורמים מקצועיים בנושא שימור אתרים, מקום בו עוסקת תכנית במבנה ו/או במתחם לשימור, עידוד בעלי נכסים לשימור לביצוע פעולות שימור, חיזוק ושחזור, קביעת מנגנון פיצוי חלופי באופן של מתן זכויות בניה, מקום בו קיימת פגיעה מכוח תכנית שימור והגברת האכיפה והענישה בשל פגיעות הנגרמות למבנים לשימור.
סעיף 1
החוק כיום אינו מחייב התייעצות עם וועדות השימור בכל תכנית שבשטחה מצוי מבנה לשימור. כתוצאה נוצר מצב של פגיעה במבנים לשימור, אשר לעתים קרובות נובע מהיעדר הבנה מקצועית בנושא השימור וכיצד יש להתמודד איתו. מטרת התיקון לחייב התייעצות עם גורמים מקצועיים בתחום השימור, אשר תיתן משקל רב יותר לנושא השימור ותעניק לגופי התכנון את ההיבט המקצועי הנוגע לנושא השימור.
סעיף 2
מטרת התיקון לאפשר גם לגורם מקצועי, המתמחה בתחום השימור, ליתן את חוות דעתו בקשר להתנגדות שהוגשה לתכנית הנוגעת לאתר לשימור. כך תהא אף חוות הדעת של הגורם המקצועי מונחת בפני גופי התכנון כאשר הם דנים בתכנית הנוגעת לאתר מרשימת האתרים לשימור.
סעיפים 3-5
מטרת התיקון לקיים התייעצות עם גורם המתמחה בנושא שימור, בטרם מתן היתר על ידי ועדה מקומית וכן לפעול בהתאם להנחיות שיתן על מנת להבטיח את השימור. זאת על מנת למנוע פגיעה באתרים לשימור על דרך של מתן היתר.
בנוסף, לעתים קרובות מדי, לא מבצעים בעלי הנכסים את פעולות השימור הנדרשות מהם כתנאי לאישור התכנית. תיקון זה נועד לחייב את בעלי הנכסים לבצע את עבודות השימור ו/או השיקום באמצעות התניית מתן היתר לאכלוס בביצועם.
כך למעשה יישמר האינטרס של השימור לא רק בשלב אישור התכניות אלא גם בשלב הביצוע שלהן.
סעיף 6
כיום מאפשר סעיף 188 לחוק להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור כפי שהם מפורטים בהגדרת צרכי ציבור שבסעיף 188(ב) בלבד. אם כך, הסעיף מאפשר הפקעה רק במקרה שזו הוכרה כצורך ציבורי. במצב הקיים, שימור אינו מוגדר בחוק כצורך ציבורי. על כן, במקרים בהם נדרשת הפקעה של נכס לשם שימורו ו/או הצלתו אי אפשר לעשות שימוש בסעיף 188 ולהפקיע את הנכס מכוחו, דבר שלעתים קרובות מביא להריסתם של נכסים שהם בעלי ערך רב לשימור. מטרת התיקון לכלול גם את השימור כצורך ציבורי, וזאת לאור מהותו וחשיבותו הציבורית ובכך לאפשר לועדה המקומית להפקיע מקרקעין בעלי ערך לשימור במידת הצורך, דבר אשר עשוי להציל אתרים אלה, אשר ללא הפקעה ייהרסו ועמם כל שסימלו .
סעיף 7
כיום החוק קובע, כי במקרה של פגיעה במקרקעין בגין תכנית זכאי בעל המקרקעין או בעל זכויות במקרקעין לפיצויים בגין הפגיעה שנגרמה כאמור. תשלום פיצויים בגין פגיעה כתוצאה מתכניות שימור מהווה במקרים רבים תמריץ שלילי לשימור . מטרת התיקון, לתת לועדה המקומית כלי חלופי לפיצויים כספיים בדמות זכויות בניה בחלקה אחרת, בערך שווה לערך הפיצוי שהיה מגיע בגין הפגיעה. ולהרחיב את ההגדרה של הפיצויים, כך שגם זכויות בניה בחלקה אחרת יחשבו כפיצוי לצרכי סעיף 197 לחוק.
כיום, החשש מהצורך לשלם פיצויים בגין תכניות שימור או תכניות המחייבות שימור ו/או שיקום, מהווה תמריץ שלילי לשימור לרשויות. מטרת התיקון, לאפשר לרשויות המקומיות להקטין את סכום הפיצויים, שעתיד להיות משולם, על ידי קיזוז היטל ההשבחה בגין הנכס, מסכום הפיצויים.
הואיל והיטל ההשבחה מחושב במועד מכירת הנכס ולא במועד תשלום הפיצויים, בא הסעיף לסנכרן בין המועד לתשלום הפיצויים לבין מועד החלת היטל ההשבחה.
מתן פיצוי על ידי הרשויות מכביד על הרשויות ולעתים רבות מהווה תמריץ שלילי לשימור. מטרת התיקון לאפשר לרשויות להעניק במסגרת תכניות פיצויים שאינם כספיים. פיצויים שכאלה יפטרו את הרשויות מהעול של תשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק העיקרי, מקום בו ניתן פיצוי חלופי בגין הפגיעה ואין הצדקה למתן פיצוי כספי בנוסף . התיקון נועד להסיר מכשול נוסף בדרכו של השימור.
סעיף 8
לצערנו, רבות מעבודות השימור שתכניות מחייבות לבצע, אינן מתבצעות בפועל. מטרת התיקון להבטיח את ביצוע עבודות השימור והשיקום הנקבעות במסגרת תכנית, וזאת על ידי התניית תשלום הפיצויים, הניתנים במקרה של פגיעה עקב תכנית, בהשלמתם.
סעיף 9
כיום כל פגיעה הנובעת משימור מחייבת בפיצויים, דבר המהווה תמריץ שלילי לשימור. מטרת התיקון לפטור פגיעות קלות כתוצאה משימור וכן פגיעות שמקורן בהפרש עלויות שיפוץ של אתר לשימור מחובת תשלום פיצויים ולהעניק פיצוי רק מקום בו נגרמת פגיעה בזכויות בניה כתוצאה של השימור.
מטרת התיקון להוסיף צרכים ציבוריים (ובכללם נושא השימור) לרשימת הפטורים מחובת פיצויים ובכך לבטל את התמריץ השלילי (חובת הפיצויים) של הרשויות המקומיות מלפעול לטובת השימור.
סעיף 10
במצב הקיים, אין ענישה מיוחדת בגין פגיעה באתרים לשימור וזאת על אף העובדה שפגיעה כזו הנה לרוב בלתי הפיכה.
הענישה הקיימת כיום במסגרת החוק, היא ענישה של מי שמבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, כאשר העונש הנו קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף או מאסר נוסף בן שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה, לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. ענישה נוספת הינה ענישה של מי שמבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, כאשר העונש הנו מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לכל יום שבו נמשכת העבירה, לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. החוק כיום קובע גם ענישה של מי שמשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק, כאשר העונש הנו קנס מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו. החוק גם קובע ענישה למי שמשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז' לחוק, או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, כאשר העונש הנו מאסר שנה.
החוק כיום מאפשר גם לבית המשפט להטיל קנס נוסף על אדם שהורשע בגין בניה בלתי חוקית, באחת משתי דרכים: האחת - בעבירה בקשר לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה - כפל שוויו של המבנה או של התוספת למבנה שהוקמו ללא היתר והשניה - בעבירה בקשר לבניה בסטיה מהיתר או מתכנית או בניגוד להוראה אחרת מכוח חוק זה - כפל ההפרש בין שווי המבנה או התוספת למבנה כפי שהוקמו לבין שוויים כפי שהיה אילו הוקמו בהתאם להיתר, לתכנית או להוראה האחרת. המצב הקיים גם מאפשר מקום בו לא הטיל בית המשפט קנס כאמור, לועדה המקומית או ליועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם לתבוע מהנשפט בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים האמורים. כל זאת כאשר אין כל התייחסות נפרדת לבניה בלתי חוקית באתר לשימור.
מטרת התיקון להחמיר את הענישה למי שגורם לנזקים לאתרים לשימור ובכך גם את ההרתעה מפני פגיעה באתרים לשימור, שכאמור הנה לרוב בלתי הפיכה. על כן מציע התיקון, כי ענישה בגין גרימת נזק חמור או בלתי הפיך לאתר לשימור כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או לפי תקנה על פיו תהא מאסר 3 שנים. התיקון מאפשר גם ענישה בגין עבירה נמשכת. כמו כן, קובע התיקון מנגנון ענישה למי שאינו ממלא אחר צו מניעת פגיעה – מאסר שנתיים וזאת על מנת להפוך כלי זה לאמצעי יעיל יותר ובעל יכולת הרתעה. עוד קובע התיקון, כי בית המשפט יוכל על פי שיקול דעתו להעניש אדם שהורשע בעבירה בקשר לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה באתר לשימור, בקנסות גדולים יותר בנוסף על הקנסות הנקובים בגין בניה ללא היתר.
בנוסף, מאפשר התיקון לועדה המקומית או ליועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם, במקרה בו לא הטיל בית משפט קנס מוגדל בגין עבירה בקשר לבניה הטעונה היתר באתר לשימור, לתבוע מהנשפט בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים של הקנסות המוגדלים שנקבעים במסגרת תיקון זה.
סעיף 11
סעיף 205 מעניק לבית המשפט רשות בשעת גזר הדין של אדם המורשע בעבירה לפי סעיף 204 לחוק (שעיקרה ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין בלא היתר ו/או בסטיה מהיתר או תכנית) לעשות שימוש באמצעי ענישה נוספים למשל: לצוות שהבניין או החלק ממנו שנבנה ללא היתר או בסטיה ממנו ייהרס או יסולק ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע; לתת לנשפט כל צו אחר שיראה לבית המשפט בקשר לבנין שבו נעברה העבירה לרבות צו לשינוי מבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתכנית; לצוות על הנשפט להפסיק את העבודה או את השימוש במקרקעין שבסטיה מהיתר, או לצוות על הנשפט או על הועדה המקומית לפי בקשתה לבצע את הוראת התכנית אשר הופרה ולחייב את הנשפט בהוצאות ביצוע.
מטרת התיקון, להעניק לבית המשפט סמכויות שיאפשרו לו לתת עונש חמור יותר גם באמצעות שלילת מתן היתר בניה כלשהו, בגין אותו נכס בו נעברה העבירה במשך 10 שנים מיום הפגיעה ובכך להגביר את ההרתעה מפני פגיעה באתרים לשימור, אשר לעתים נגרמת בשל העובדה שמבנים לשימור נתפסים כאבני נגף בדרכם של פרוייקטי נדל"ן למיניהם.
סעיף 12
מטרת התיקון להעניק לגופי התכנון כלי נוסף למניעת פגיעה מיידית באתר לשימור ולהתמודד עם פעולות הרס שנגרמות לאתרים לשימור, אשר השימוש בו הנו מיידי ועל כן יעיל יותר מאשר פניה לערכאות משפטיות.
סעיפים 13-14
מטרת התיקון להעניק לגופי התכנון כלי נוסף למניעת פגיעה מיידית באתר לשימור ולהתמודד עם פעולות הרס שנגרמות לאתרים לשימור, אשר השימוש בו הנו מיידי ועל כן יעיל יותר מאשר פניה לערכאות משפטיות. בחוק קיים מנגנון של צו הפסקה מנהלי, אשר מאפשר להפסיק ביצוע עבודות בניה בלי היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית. התיקון מחיל את ההוראות הרלבנטיות הקיימות בחוק לעניין צו הפסקה מנהלי גם על הכלי הנוסף שהתיקון בא להעניק לגופי התכנון – צו מניעת פגיעה.
סעיף 15
כיום ככל שנגרמת השבחה לנכס כתוצאה משימורו ו/או שינוי ייעודו לצורך הבטחת השימור, היא גוררת תשלום של היטל השבחה ובכך מטילה נטל כלכלי נוסף ותמריץ שלילי לשימור. מטרת התיקון להעניק פטור מתשלום היטל השבחה במקרה כזה ולהסיר אבן נגף נוספת העומדת בדרכו של השימור.
כמו כן, הענקת זכויות בניה כפיצוי מכוח התיקון לסעיף 197 לחוק העיקרי, עשויה לגרור היטל השבחה, דבר שעשוי להוות תמריץ שלילי לשימור. מטרת התיקון להפוך את הכלי שמעניק זכויות בניה כפיצוי לכלי יעיל יותר, באמצעות מתן פטור מהיטל השבחה במקרה שהוחלט על מתן פיצוי כזה.
סעיף 16
מטרת התיקון להרחיב את הגדרת אתר לשימור לכל מכלול היבטי השימור הקיימים ולתת לשיקולים אובייקטיביים, ולאו דווקא של גופי התכנון, להכריע מתי אתר ראוי לשימור ומתי לא.
סעיף 17
המצב כיום הוא שמגבלות על תוכנית רגילה מוטלות למשך תקופה של 3 שנים בעוד המגבלות על תכנית שימור מוטלות למשך תקופה של שנה. אין כל הצדקה להפרדה בין תכנית שימור לבין תכנית רגילה והארכת תוקפן של ההוראות וההגבלות על פעולות במבנים הכלולים באתרים לשימור, משך תקופה ארוכה יותר מאפשרת הגנה יעילה יותר מפני פגיעה באתרים לשימור.
סעיף 18
כיום אין כל פעולה המדרבנת בעלי נכס לבצע פעולות שימור ושיקום של אתרים לשימור, כתוצאה מכך מבנים רבים לשימור מוזנחים עד שהם מגיעים למצב בו הם מהווים סכנה לציבור וכתוצאה מכך נהרסים. מטרת התיקון לדרבן בעלי נכסים לבצע פעולות שימור ושיקום ולתגמל אותם על כך, על דרך פטור מתשלום מסים ומסים עירוניים. מן הראוי לציין, כי הפטור אינו מובטח וכי אין התיקון מחייב את שר האוצר להעניק את הפטור, כל שהתיקון נועד לעשות הוא להעניק לשר האוצר את האפשרות ואת שיקול הדעת, לפטור מתשלום מסים במקרה כזה.
סעיף 19
עד כה לא היתה נציגות של גופים מקצועיים בלתי תלויים המתמחים בשימור, בועדות השימור. מטרת התיקון, למקצע את ועדות השימור ולכלול בהם אנשים ו/או נציגי גופים בלתי תלויים, אשר יתמחו בתחום השימור ויוכלו להגן על השימור ולאזן נכון יותר במקרה של התנגשות בין הצורך לשימור לבין זכויות הקניין. בשל החיוניות בנוכחות האנשים ו/או הנציגים כאמור נדרשת נוכחותם ו/או מי מטעמם בכל ישיבה של ועדת השימור.
סעיף 20
עד כה לא היה ברור מה קורה במקרה שטרם התמנתה ועדת שימור חדשה בשל בחירות מוניציפליות, דבר שעלול להיות הרסני למבנים לשימור. מטרת התיקון להבטיח המשכיות פעולה תקינה של ועדת השימור גם במקרה של שינויים פרסונליים ברשות המקומית בעקבות בחירות מונציפליות.
סעיף 21
כיום מחויבות ועדות השימור עפ"י חוק להכין רשימת מבנים לשימור. אך בפועל ועדות השימור אינן פועלות תמיד כפי שמחוייב מהן, או לחילופין, אינן כוללות את כל האתרים אשר צריכים להיכלל כמבנים לשימור ברשימות אלה (ודוגמא מצערת לכך – בית פרומין בניין הכנסת הישנה בירושלים). מטרת התיקון לאפשר גם לגופים העוסקים בשימור אפשרות להגיש רשימות אתרים לשימור וכן ליצור מגבלת זמן לאישור רשימה כזאת.
מטרת התיקון לחזק את הסטטוס של אתר לשימור ולהגן על אתרים לשימור המצויים ברשימה מפני פעולות הרס והזנחה המביאה להריסתם. מטרת התיקון להבטיח, כי לא יעשו שינויים באתרים לשימור ללא תכנית מפורטת – אשר הליך אישורה, כפי שהוא מוצע בחוק, יאפשר להגן על נושא השימור.
מטרת התיקון למנוע מצבים בהם מבנים הראויים להיכלל ברשימת המבנים לשימור אינם נכללים ברשימת האתרים לשימור וזאת מכל סיבה שהיא.
סעיף 22
המצב הסטטוטורי כיום אינו מחייב התייעצות עם ועדת השימור בהחלטות הנוגעות להפקדה ו/או לאישור תכנית ו/או למתן היתר החלה על אתר הכלול ברשימת האתרים. מטרת התיקון לחייב בהתייעצות כאמור על מנת שלגופי התכנון יהיה מלוא המידע הדרוש לצורך מתן החלטה נכונה ומושכלת בקשר לאתרים לשימור.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברי הכנסת יורי שטרן, אהוד יתום ואילן שלגי (פ/3478).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו בתשרי התשס"ח – 8.10.07