הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת
עתניאל שנלר
פ/2895/17
חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח-2008
הגדרות
1.
בחוק זה -
"בדיקה מכשירנית" – בדיקה אובייקטיבית של פרמטרים פתו-פיסיולוגיים הנדרשים לקביעת מוות מוחי-נשימתי באמצעות מכשיר;
"ועדת היגוי רפואית ציבורית" - הועדה להסמכת רופאים לצורך קביעת מוות מוחי-נשימתי ובקרה על פעילותם של הרופאים בקביעת מות המוח כמשמעותה בסעיף 4;
המוסמכים לקביעת מות המוח
2.
קביעת המוות המוחי- נשימתי יעשה על ידי שני רופאים שהוסמכו על ידי ועדת היגוי רפאית ציבורית, שתחום מומחיותם יפורט ברשימת תחומי מומחיות רפואית שיקבע שר הבריאות ואשר אינם מעורבים ישירות בטיפול בחולה ואין להם זיקה להשתלות אברים.
מועד המוות
3.
מועד המוות הינו מועד קביעת המוות המוחי-נשימתי לפי חוק זה או מועד קביעת מוות לבבי-נשימתי.
התנאים לקביעת מוות מוחי-נשימתי
4.
(א)
קביעת המוות המוחי-נשימתי תיעשה בהתאם להוראות שיקבע המנהל הכללי של משרד הבריאות, ובלבד שיכלול את התנאים הבאים:
(1) סיבת המוות ידועה וברורה;
(2) קיימת הוכחה קלינית להפסקה מוחלטת של נשימה עצמאית;
(3) קיימות הוכחות קליניות להפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח כולו, כולל גזע המוח;
(4) האמור בפסקה (3) לעיל הוכח גם בבדיקת עזר מכשירנית מאשררת;
(5) נשללו מצבים רפואיים העלולים לגרום להטעיות המבחנים למות המוח.
(ב)
המנהל הכללי של משרד הבריאות יקבע נהלים לתיעוד הליך קביעת המוות והם יהוו חלק בלתי נפרד מהרשומה הרפואית של הנפטר;
(ג)
שר הבריאות אחראי לספק את המכשיר הנדרש לקיום האמור בסעיף קטן (4) לעיל, בכל בתי החולים.
ועדת היגוי
5.
(א)
ועדת ההיגוי הרפואית ציבורית תקבע את דרכי הכשרת הרופאים והסמכתם לעניין קביעת המוות המוחי-נשימתי על פי חוק זה; ולצורך כך -
(1) תקבע את תכני ההכשרה להסמכת רופאים לצורך קביעת המוות המוחי- נשימתי ובלבד שתכלול את התחום הרפואי, התחום המשפטי, התחום האתי והתחום היהודי-הלכתי;
(2) תאשר הענקת תעודות הסמכה רפואית לבוגרי ההכשרה מטעמה לקביעת המוות המוחי-נשימתי; תעודת ההסמכה תיחתם על ידי יושב ראש ועדת ההיגוי.
(ב)
ועדת ההיגוי תבקר את תהליכי קביעת המוות באמצעות רופאים שיוסמכו לכך ותעקוב אחר ביצוע ויישום חוק זה בבתי החולים, כמו כן תבדוק את תקינות התהליך שיתבצע במקרים בהם נקבע מוות מוחי.
(ג)
שר הבריאות רשאי להתקין תקנות ביחס לנוהלי הבקרה ודרכי עבודתה של ועדת ההיגוי.
הרכב ועדת ההיגוי
6.
ועדת ההיגוי הרפואית ציבורית תמונה על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות ותכלול עשרה חברים כדלהלן:
(א)
שלושה רופאים בהתאם להמלצת יושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל או יושב ראש המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל;
(ב)
שלושה רבנים בהתאם להמלצת הרבנות הראשית לישראל, ובלבד שלפחות אחד מהם הינו גם רופא;
(ג)
שלושה נציגים העוסקים בתחומי האתיקה הפילוסופיה והמשפט, אשר יומלצו על ידי שופט בדימוס של בית המשפט העליון או נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, ובלבד שלפחות אחד מהם הינו גם רופא ואחד מהם הוא בן עדה דתית מוכרת שאינו יהודי;
(ד)
שר הבריאות יאשר את הרכב הועדה וימנה כיושב ראש הועדה את יושב ראש המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל או רופא בעל מעמד דומה באישור שר הבריאות.
ה.
חברי הוועדה ימונו לתקופה של חמש שנים; שר הבריאות רשאי להאריך מינוי של חבר ועדה לתקופה של חמש שנים נוספות.
ליווי המשפחה
7.
בכל מרכז רפואי בו יפעלו רופאים המוסמכים לקביעת המוות המוחי- נשימתי, יוסבר למשפחה במעמד ההודעה על פטירתו של קרוב המשפחה, כי הם רשאים לקבל לידם את הרשומה הרפואית של הנפטר לפי חוק זכויות החולה1, לרבות המסמכים לעניין קביעת המוות המוחי-נשימתי, וכן על אפשרותם להתייעץ עם איש דת בהתאם לדתו של הנפטר, לפני נטילת האיברים להשתלה.
דברי הסבר
רבים מאזרחי ישראל מאבדים את חייהם מידי שנה בשל מחסור באברים להשתלה- אברים אשר השתלתם בגופם הייתה מצילה את חייהם.
כיום, בעידן בו רמת המדע והידע הטכנולוגי מאפשר מבחינה פרוצדוראלית רפואית השתלת אברים רבים ומסובכים - חובה עלינו לאפשר את מירב ההזדמנויות לכל חולה להציל את חייו, ומבלי להזדקק לסחר באברים מישראל ומהעולם.
החוק המוצע, מבקש להתמודד עם סוגיית קביעת המוות בצורה שתאפשר את האיזון בין הפרוצדורה והאתיקה הרפואית לבין דרישות ההלכה היהודית. מציאת האיזון וההסכמה בין העולם האתי- רפואי לעולם הרבני תאפשר לעשות שימוש נרחב יותר באבריהם של נפטרים לצרכי הצלת נפשות.
להלן פירוט הסבר מושגי החוק מהיבטים רפואיים:
מוות הוא מצב של הפסקת החיים באופן בלתי הפיך. מבחינה ביולוגית המוות הוא בדרך כלל תהליך מתמשך, שבו תאים, רקמות ואברים שונים מתים בשלבים שונים, בהתאם לרגישותם להיעדר אספקת חמצן ומקורות אנרגיה.
קביעת רגע המוות המדויק של הפרט בתוך התהליך המתמשך של מות התאים, הרקמות והאברים הוא מושג חברתי, פילוסופי-משפטי-דתי, הקובע את מצב המוות של אדם לפי קני-מידה מוסכמים, למרות שעדיין ישנם באותה עת חלקים חיים בגוף.
מאז ומעולם היה מקובל כמעט בכל התרבויות לקבוע את רגע מותו של האדם בעת הפסקת פעילות הנשימה והלב כאחד.
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הלכה והתגבשה תפיסה חברתית-משפטית שעל פיה מות המוח כולו, כולל גזע המוח, הוא רגע מותו של האדם.
לצורך קביעה זו התגבשו כללים רפואיים הבאים לוודא את העובדה שאכן מדובר במות המוח כולו, וכי המצב הוא בלתי הפיך.
לאחר שהתקבלה הכרעה חברתית-ערכית עקרונית, הקביעה המעשית של מות האדם נתונה בידי הרופאים בלבד; אכן גם אז ההשלכות הנובעות מקביעה כזו נותרות בידי משפחת הנפטר.
הנושא מצוי בויכוח גם בעולם ההלכה היהודית, כשהצעת חוק זו מתבססת על החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז (1986) המכירה במוות מוחי-נשימתי בתנאי שקביעתו מלווה במערכת בקרה רפואית ,משפטית ואתית יעילה.
מטרת הצעת חוק זו היא לקבוע סטנדרט משפטי אחיד שיהיה קיים בכל המקרים בהם אין עמדה נוגדת של החולה או משפחתו בשאלה המשפטית-חברתית-דתית של מועד קביעת מותו.
חקיקת חוק זה תהווה פריצת דרך מהותית ביחס להשתלת איברים ותבטא את המכנה המשותף בין עולם הרפואה לעולם ההלכה היהודית למען הצלת חיים: " כל המציל נפש אחת- כאילו קיים עולם מלא".
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י' באב התשס"ז – 25.7.07