קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008 [מס' כ/198; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי - קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יצחק גלנטי, בבקשה. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008. הצעת חוק זו היא פרי יוזמתו של חבר הכנסת עתניאל שנלר ונועדה לקבוע בחקיקה ראשית הסדרים חדשים לעניין קביעת מוות מוחי-נשימתי, שיחליפו את ההסדר הקיים כיום, המעוגן בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות. ברצוני לברך את חבר הכנסת שנלר, שעשה מאמץ מתמשך להגיע לקונסנזוס חברתי ציבורי בסוגיה הרגישה והחשובה שאנו דנים בה, במכנה משותף רחב ככל האפשר, והכול מתוך ניסיון לאזן בין תפיסות משפטיות, אתיות ודתיות שונות. מבחינה רפואית, אפשר שמותו של אדם ייקבע במצב של העדר נשימה והפסקת פעולת הלב – מוות לבבי-נשימתי, או במצב של הפסקת פעילות המוח כולו – מוות מוחי-נשימתי. בשנת 1986 הכירה הרבנות הראשית במצב של מוות מוחי-נשימתי כמועד מותו של אדם מבחינת ההלכה היהודית, ובלבד שהתקיימו בו כמה תנאים, שנקבעו כדי לוודא שהנשימה אומנם פסקה לחלוטין בטרם נקבע מותו של אדם. ב-20 השנים האחרונות התנהלו דיונים בסוגיה זו בפורומים שונים – ובהם ועדת-ברלוביץ במשרד הבריאות – שישבו על המדוכה בניסיון להגיע להסכמות בסוגיה זו מתוך ניסיון לגשר בין אסכולות רפואיות אתיות ובין אסכולות דתיות הלכתיות, אך בלא הצלחה. הצעת החוק המונחת לפניכם מביאה מחלוקת בת שנים רבות בין אסכולות אלה לידי סיום. בהתאם לכך מוצע כי אפשר שמועד מותו של אדם יהיה מועד קביעת מוות מוחי-נשימתי, בהתאם להוראות החוק המוצע, או מועד קביעת מוות לבבי-נשימתי. קביעת מוות מוחי-נשימתי תיעשה בהתאם להוראות שיקבע מנכ"ל משרד הבריאות, ובלבד שבהוראות אלה ייכללו התנאים האלה: 1. הסיבה הרפואית להפסקת התפקוד המוחי ידועה וברורה; 2. יש הוכחה קלינית להפסקה מוחלטת של הנשימה העצמונית; 3. יש הוכחה קלינית להפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח כולו, ובכלל זה גזע המוח; 4. הוכח, לאחר עריכת בדיקה בלתי תלויה בבדיקה הקלינית, שתיערך באמצעות מכשיר רפואי כמפורט בתוספת הראשונה לחוק המוצע, כי יש הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח, ובכלל זה גזע המוח; 5. נשללו מצבים רפואיים שעלולים לגרום לטעות בתוצאות הבדיקות האמורות. מוצע כי תוקם ועדה מיוחדת – ועדת הסכמה או ועדת מעקב רפואית ציבורית – שתהיה ממונה על הכשרת רופאים והסמכתם לקביעת מוות מוחי-נשימתי. את הוועדה ימנה מנכ"ל משרד הבריאות, ויכהנו בה רופאים, רבנים ונציגים מתחומי האתיקה, הפילוסופיה והמשפט, הרכב שנועד לבטא איזון בין השקפות עולם ותחומי עיסוק הנוגעים בעניין. בתוכני ההכשרה של הרופאים, שיסוכמו בוועדה, ייכללו תחומי הרפואה, המשפט, האתיקה וההלכה היהודית. נוסף על הכשרה והסמכה כאמור מוצע כי הרופאים שיהיו רשאים לקבוע מוות מוחי-נשימתי יהיו רופאים מומחים בתחומים המפורטים בתוספת השנייה לחוק המוצע, שאינם מעורבים ישירות בטיפול במטופל ואינם עוסקים בהשתלת איברים – כדי להימנע מניגוד עניינים בטיפול הרפואי הניתן לחולה. במסגרת הניסיון לאזן בין השקפות ותפיסות עולם שונות הקיימות בציבור הישראלי הצעת החוק נועדה להסדיר את מעמדם של בני משפחת המטופל בעת קביעת מוות מוחי-נשימתי. הסעיף העוסק בנושא זה, סעיף 8 של הצעת החוק, היה מוקד לדיונים רבים בוועדה ומחוץ לה, ונוסחו מבטא את הניסיון להגיע לאיזון הראוי בנושא רגיש זה. מוצע כי הרופא המטפל במטופל יודיע לבני משפחתו, ככל שיוכל לאתרם במאמץ סביר, כי יש חשש שהמטופל נתון במצב רפואי של מוות מוחי-נשימתי, ישמע את דעתם בדבר רצון המטופל במקרה זה ויביא בחשבון את רצון המטופל אם הוא הביע בכתב את עמדתו בנושא. הוראה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות שיטתנו המשפטית, לרבות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, בדבר הגנה על כבודו של המטופל. לאחר הודעה לבני המשפחה כאמור, יהיו רופאים שהוסמכו לפי הוראות החוק המוצע רשאים לקבוע מוות מוחי-נשימתי של המטופל בהתאם להוראות החוק. מועד קביעת מוות מוחי-נשימתי כאמור יהיה מועד מותו של המטופל לכל דבר ועניין. כן מוצע כי בני משפחת המטופל יהיו רשאים לקבל לידיהם את הרשומה הרפואית, ובלבד שהיא קשורה לקביעת המוות המוחי-נשימתי. לנושא קביעת המוות השלכות כבדות משקל, בין השאר בתחום של נטילת איברים לצורך השתלה לשם ריפוי והצלת חיים. על רקע זה מוצע כי הרופא המטפל יודיע לבני משפחת המטופל שמותו נקבע בדרך של קביעת מוות מוחי-נשימתי על האפשרות להתייעץ עם עובד סוציאלי, עם פסיכולוג וכן עם איש דת בהתאם לדתו של המטופל. בשל רגישות הנושא, ובמסגרת ההסכמות שהצעת חוק זו מבוססת עליהן, מוצע לקבוע כי על אף הוראות החוק, אם נקבע מוות מוחי-נשימתי, וקביעה זו מנוגדת לדתו או להשקפת עולמו של המטופל, לפי מידע שמסרו בני משפחתו, לא ינותק המטופל ממכשיר ההנשמה ולא יופסק הטיפול התומך ישירות בטיפול הנשימתי בו, עד להפסקת פעולת הלב. הוראה זו תואמת את העיקרון שלפיו מועד קביעת מוות מוחי-נשימתי של אדם, ככל שנקבע, יהיה מועד מותו, וכן את הרצון לכבד את רצון המטופל ואת רצון משפחתו בעניין זה. הוראה זו נועדה להבהיר כי לאחר שנקבע מותו של המטופל בדרך של מוות מוחי-נשימתי יתאפשרו המשך חיבורו למכונת הנשמה והמשך הטיפול הכרוך ישירות בטיפול הנשימתי, אך לא יינתן טיפול רפואי אחר. חברי הכנסת, אציין כי למועד מותו של אדם יש השלכות רבות וכבדות משקל בתחומים רבים, ובהם דיני ירושה, הדין הפלילי, דיני ביטוח, אחריות רפואית, ענייני נישואין ותחומים נוספים, ומכאן חשיבותה של הצעת החוק המונחת לפניכם. לסיום דברי אלה, כל שנותר לי הוא להביע תקווה כי הצעת החוק המונחת לפניכם תביא, בין השאר, בשורה לחולים הזקוקים להשתלת איברים לשם הצלת חייהם. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהחליטה עליו הוועדה, ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה ליושב-ראש הוועדה. יש כמה מסתייגים. ראשון המסתייגים, חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. יש גם הסתייגות של חברי הכנסת משה גפני ואריה אלדד. בבקשה, אדוני. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש חוקים פוליטיים - חברים, לא החוק הזה; יש חוקים תקציביים – לא החוק הזה; לאיכות חיים – לא החוק הזה; יש חוקים לאיכות חיים – לא החוק הזה; ויש חוקים שהם החיים – וזה החוק הזה. חוק החיים. שמו הפורמלי של החוק הוא חוק מוות מוחי-נשימתי. תסלחו לי, מבחינתי שמו של החוק הזה הוא חוק תחיית המתים, שכן איברים של נפטרים ימשיכו לחיות ולהחיות, ואנשים הנמצאים על ערש דווי – יחיו. חברי הכנסת, גם על זה נאמר: "פעמיים חי". ייחודו של החוק הוסבר פעמים רבות, וגם עכשיו הסביר יושב-ראש הוועדה בהרחבה רבה, אך הוא מתאפיין בראש ובראשונה באפשרות למצוא את המכנה המשותף לכלל החברה הישראלית – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, מבוגרים וצעירים; כולם, כולם, כולם. כוחו של החוק הזה, חברי חברי הכנסת, הוא בגיבוש הסכמה בין כולם ובבניית תהליך של מכנה משותף. רבים השותפים לחוק: הקהילה הרפואית נרתמה כולה. שר הבריאות, שברגע זה לא נמצא כאן, השר בן-יזרי, שבתקופת כהונתו החוק הזה יירשם. קריאות: הוא פה. עתניאל שנלר (קדימה): אה, הוא נמצא כאן. ודאי. מנכ"ל משרדו פרופסור ישראלי, וכל עובדי משרד הבריאות, ראש המרכז הלאומי להשתלות, פרופסור גורמן, הגברת תמר אשכנזי מהמרכז הלאומי להשתלות, כמובן, כל מתאמות ההשתלה בבתי-החולים ברחבי הארץ – כל אלה בנו חוליה אחת של המכנה המשותף. ועוד חוליה לידם, מעומק תחושה של שליחות רפואית וגמישות הראויה לכל ציון, היתה נדבך חשוב בתהליך הבנייה המשותפת. כן, הרופאים: פרופסור רכס, שבמסירותו ובכוח עמידתו הנהיג את הדיון הרפואי; ד"ר ברלוביץ, שעמד בראש ועדה של משרד הבריאות וקידם מאוד את החוק; פרופסור יונתן הלוי, שבחוכמתו סייע בניסוחים מלכדים; ד"ר לביא – ורשימה ארוכה מאוד של קהילה רפואית מפוארת שכל הפעולה שלה, חברי חברי הכנסת, נעשית מתוך שליחות ומתוך דאגה לנו, לכולנו. אבל יש חוליה נוספת – ועכשיו אזכיר את הבריח התיכון – חתן פרס ישראל פרופסור הרב אברהם שטיינברג, שנמצא אתנו, מי שידו האחת אוחזת במכשיר הרפואי ובידו השנייה דף הגמרא וההלכה, והראש והלב מחברים ביניהם. וכך הגענו לחוליה ההלכתית; ההלכה היהודית רחבה ועמוקה יותר – הרבה יותר – מכפי שרבים מאתנו נוטים לחשוב. כל המצוות שניתנו לנו – ניתנו לנו כדי לחיות אתן. כתוב: "וחי בהם". חלק ניכר, חברי חברי הכנסת, ואני כאן זהיר מאוד בלשוני – חלק ניכר מגדולי ישראל ומגדולי הפסיקה נתנו לחוק המוצע את תמיכתם המלאה; לא רק את תמיכתם, אלא גם את קביעת המצווה שתיגרר מכך, מצווה של הצלת נפשות. עם זאת, יש גם גדולים – גדולי תורה ופסיקה – המתנגדים לנוסח החוק, וכולנו נכבדם עד מאוד. נכבד את כולם. הבוקר נתבשרנו כי החוק זוכה לתמיכתם ההלכתית של גדולים, ובעזרת השם הדבר יבוא לידי ביטוי בתמיכה הפרלמנטרית בחוק, ומוטב שלא להזכיר שמות בעת הזאת. בשרשרת התמיכה של הפוסקים והרבנים נמצאים הרב ד"ר הלפרין, הרב שפרן, הרב יואל בן-נון, הרב בורשטיין, הרב אבינר ועוד רבים הרואים בתרומת איברים מצוות עשה. הגשר המשותף הולך ונבנה. גם לציבור תפקיד ניכר וחשוב בבניית הגשר והמכנה המשותף. מר גד בן-דרור, יושב-ראש עמותת "אדי", הגברת דבורה שרר מעמותת "אדי", ועוד עשרות אלפים המחזיקים את כרטיס "אדי". היו"ר אמנון כהן: לא מראים מעל דוכן הכנסת. עתניאל שנלר (קדימה): כרטיס אחד, שאני מכניס אותו לכיסי, כי לא מראים, הוא הכרטיס שלי, והכרטיס שעל לבי הוא של אשתי רעייתי ושל שאר בני משפחתי. יצחק גלנטי (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): מה עם כרטיס - - - עתניאל שנלר (קדימה): בניית הגשר המשותף לא היתה מסתיימת אילולא נבחרי העם – אילולא לימד אותי חבר הכנסת הרב אמסלם צדדים הלכתיים והיה שותף בצד התפיסתי-הלכתי; אילולא תמך בו חבר הכנסת – חברי הקרוב מאוד חבר הכנסת אריה אלדד – לאורך כל הדרך. אני רוצה לברך אותך, על אף ההסתייגויות בעבודה המדהימה של החוק שעבר, ואולי בעתיד גם יהיה צד הסברתי, ואולי דרך זה יהיה הצד ההסברתי הראוי. לצדו יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת יצחק גלנטי, וכל צוות הוועדה, ומעל לכול – ג'ודי וסרמן והלשכה המשפטית. חברי חברי הכנסת. כך יצרנו גשר של חיים על בסיס מכנה משותף. על המכנה המשותף נצעד כמחנה משותף. החוק הזה הוא חוק חינוכי, ולכשיעבור נירתם כולנו ליצור אווירה של תרומה, של נתינה, של מודעות, של ערבות הדדית. ומשום הערבות ההדדית, אדוני היושב-ראש, אני מסיר את כל הסתייגויותי ומבקש לאמץ את נוסח החוק המוצע, על כל חלקיו, כהצעת הוועדה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: שכנעת גם את גפני להסיר את ההסתייגויות שלו. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני, נמק ותסיר גם אתה את ההסתייגויות, כדי שנוכל להצביע על החוק כפי שהוא. אתה לא חייב כמובן. ראובן ריבלין (הליכוד): זה דבר שבאמונה, ועל-פי מצוות - - - היו"ר אמנון כהן: שלוש דקות, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): לא. אני מנמק את ההסתייגויות על-פי התקנון. היו"ר אמנון כהן: אפשר חמש דקות יחד? משה גפני (יהדות התורה): לא לא, מצטער. על-פי התקנון – כמה שאני אצטרך. כך זה לפי התקנון. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הבריאות, קודם כול אני רוצה – את האווירה החגיגית שחבר הכנסת עתניאל שנלר הביא בדבריו – אני רוצה לשאול בהסתייגות אחת: למה לא הסכימו לזה בוועדה. רבותי חברי הכנסת, בסעיף 5 יש הסתייגות שלי. חבר הכנסת הזכיר פה שורה של רבנים ורופאים, ואת חברי וידידי המלומד, שכולנו מעריכים אותו, הרב פרופסור שטיינברג. תראו סעיף בחוק שמדובר בו על הוועדה, ועדת הסמכה ומעקב רפואית-ציבורית: "בין היתר צריך שיהיו שלושה רופאים שימונו בהמלצת יושב-ראש ההסתדרות הרפואית בישראל; שלושה רבנים שימונו בהמלצת הרבנות הראשית לישראל, ובלבד שאחד מהם לפחות הוא רופא". זאת אומרת, לא סומכים על שלושה רבנים, צריך שאחד מהם יהיה רופא. אני מגיש הסתייגות – שלושה רופאים, שאחד מהם יהיה רב. למשל פרופסור שטיינברג. למה לא קיבלתם את ההסתייגות הזאת? אם באמת יש פה סינתזה כזאת חגיגית, כפי שחבר הכנסת שנלר הציג, למה יהיה דינו של הרב שונה מדינו של הרופא? הרי אם אתה אומר שצריך שלושה רופאים – צריך שלושה רופאים; שלושה רבנים – שלושה רבנים. אבל על שלושה רבנים אתה לא סומך, חבר הכנסת שנלר. אתה דורש שאחד מהם יהיה רופא, כדי שחס וחלילה הם לא יהיו רק רבנים. למה לא שלושה רופאים ובלבד שאחד מהם יהיה רב? רב רופא. יש רופאים רבנים ברמה בין-לאומית. אחד מהם הזכרת, והוא נמצא כאן, וכולנו מסכימים לזה. למה הוא לא יכול להיות אחד משלושת הרופאים? תן דעתך על כך, האם לא הגעת באווירה של אופוריה והזכרת שורה של רבנים? לא כך מתייחסים לרבנים. אם כנים דבריך, תתמוך בהסתייגות שלי. מה זה שונה? זה דבר אחד. הדבר השני שאני מבקש, אדוני היושב-ראש – אנחנו העברנו בקדנציה הקודמת חוק שהיה שותף לו גם - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אתה נגד שלושה רבנים או נגד רופאים? אני לא הבנתי. בשני הדברים יש היגיון. משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת ריבלין, אני נגד לטייח דברים. ראובן ריבלין (הליכוד): אז תסביר לי. משה גפני (יהדות התורה): יש שני סעיפים בוועדה הזאת, שמדברים עליה, שלפיהם בין חברי הוועדה יהיו שלושה רופאים ושלושה רבנים. בשלושה רופאים אין שום הסתייגות. ברבנים יש הסתייגות: ובלבד שאחד מהם יהיה רופא. למה לא צריך שיהיה בין שלושת הרופאים שאחד מהם יהיה רב? רופא? היו"ר אמנון כהן: רופא רב. משה גפני (יהדות התורה): רופא אבל רב. אם הכול כל כך חגיגי והרבנים והרופאים והכול בסדר - - - ראובן ריבלין (הליכוד): שיהיה רוב בוועדה של אנשים שמבינים ברפואה. - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, אני לא אמרתי. ראובן ריבלין (הליכוד): יש שלושה רופאים ושלושה רבנים. משה גפני (יהדות התורה): נכון. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל לא רוצים שהרוב בוועדה, לא מבחינת - - - משה גפני (יהדות התורה): הבנתי. ראובן ריבלין (הליכוד): שאחד הרבנים יהיה רופא. משה גפני (יהדות התורה): שהרבנים יהיו במיעוט. מנחם בן-ששון (קדימה): - - - רפואה - - - להיות רב. משה גפני (יהדות התורה): זה מה שאני לא מבין. אז למה לא לקבל את ההסתייגות שלי? במה אני טועה? קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): למה שלושה רבנים – צריך שאחד מהם יהיה רופא? למה בשלושה רופאים לא צריך שאחד מהם יהיה רב? רופא, אבל שהוא רב. היו"ר אמנון כהן: רופא ורב. משה גפני (יהדות התורה): למה לא לתמוך בהסתייגות הזאת? ראובן ריבלין (הליכוד): - - - משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת ריבלין - - - היו"ר אמנון כהן: תמשיך. נשמע מה הנימוק. משה גפני (יהדות התורה): שלא יפריעו לי. משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת יצחק לוי, תקשיב. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני שומע ושומע. משה גפני (יהדות התורה): לא. תאמין לי - - - יעקב מרגי (ש"ס): - - - משה גפני (יהדות התורה): לא שמעתי. דבר יותר בקול. ראובן ריבלין (הליכוד): אין פה התרסה כלפי הדת. משה גפני (יהדות התורה): אני לא אמרתי שיש התרסה. ראובן ריבלין (הליכוד): מבקשים שאותו רב יהיה מבין גם ברפואה. משה גפני (יהדות התורה): כן. יפה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת גפני אומר, שגם בצד השני יש אותו דבר. ראובן ריבלין (הליכוד): יכול להיות רופא שלא יכול להיות רב - - - משה גפני (יהדות התורה): מצוין. אני בעד, ואני תומך בזה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - וגם הפוך. משה גפני (יהדות התורה): אני רק אומר שגם שלושה רופאים – שאחד מהם יהיה רב. היו"ר אמנון כהן: גם רופא וגם רב. משה גפני (יהדות התורה): מה? רב לא יכול להיות רופא טוב? הנה חתן פרס ישראל. ראובן ריבלין (הליכוד): מאה אחוז. משה גפני (יהדות התורה): למה הוא לא יכול להיות מטעם הרופאים? הוא לא מבין ברפואה? לא שמעת את הנאום של חבר הכנסת שנלר, חברי, איך הוא דיבר על הסינתזה הזאת? עתניאל שנלר (קדימה): מי אמר שהוא לא יכול? משה גפני (יהדות התורה): כך כתוב. עתניאל שנלר (קדימה): אולי הוא יהיה מקרב הרופאים? משה גפני (יהדות התורה): אז אתה תתמוך בהסתייגות שלי. בסדר. אני לא אוהב טיוח. שאל אותי חבר הכנסת ריבלין מה אני רוצה להגיד בזה. יש פה טיוח. ראובן ריבלין (הליכוד): אין פה טיוח. יש פה מידה שקובעת הוועדה. יכולים - - - משה גפני (יהדות התורה): לא. אני מבקש ממך - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אין פה התרסה. משה גפני (יהדות התורה): לא אמרתי. ראובן ריבלין (הליכוד): אני סומך על רופא שהוא רב - - משה גפני (יהדות התורה): אני לא אמרתי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - שהוא יפעל - - - וגם לפי מצפונו המקצועי כאשר הדבר נדרש. משה גפני (יהדות התורה): לא אמרתי את המלה: התרסה. אמרתי שאני מבקש שתתמכו בהסתייגות שלי - - ראובן ריבלין (הליכוד): את זה הבנתי. משה גפני (יהדות התורה): - - שיהיו שלושה רופאים שאחד מהם יהיה רב. עדיין לא נימקתי למה אני מתנגד לחוק הזה. בקדנציה הקודמת הייתי שותף לחקיקת חוק החולה הנוטה למות, ובדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הובא בסעיף 8, הסעיף שמדבר על כך שבשעה שהחולה או בני משפחתו, כמובן, במקרה הזה, דורשים מוות לבבי, אסור לנתק את החולה מהמכשירים וצריך להמשיך לתת לו את הטיפול. הוועדה קבעה, שצריך רק את הטיפול שנוגע ישירות לעניין. בשביל מה נכנסה המלה "ישירות"? יש חוק החולה הנוטה למות. הכנסת חוקקה חוק גדול, והיה דיון ופרופסור שטיינברג היה שותף לזה, ואני חושב שהוא עמד בראש הוועדה, ועדת-שטיינברג, וקבעו בדיוק את הכללים בחולה הנוטה למות - מתי מנתקים, מה מותר לנתק ומה אסור לנתק. אנחנו מדברים על אדם שלא מת, הלב שלו פועם, והמשפחה על-פי דתה, מצפונה וכפי שהחוק כאן קובע, דורשת את המשך הטיפול. יש טיפול בחולה הנוטה למות שהכנסת קבעה בחוק. בשביל מה המלה "ישירות"? את מה רוצים למעט? מה לא לטפל בחולה הזה? הרי כבר קבענו בחקיקה גדולה וארוכה שנתנו עליה את הדעת. למה צריך את המלה "ישירות"? אני מבקש להוריד את זה. אדוני היושב-ראש, אני מתנגד לחוק הזה מכול וכול. אדם שמת מוות מוחי הוא אדם חי. הוא לא מת. אנחנו נכנסים כאן לשאלה המוסרית הנוראה, הכי נוראה שיכולה להיות בחיים: אדם, שאנחנו יודעים שהוא ימות בעוד זמן כזה או זמן אחר – האם מותר לקחת ממנו איברים ולתת אותם כדי להציל חיים של מישהו אחר? זו שאלה מוסרית מהמדרגה הראשונה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): לא זו השאלה. משה גפני (יהדות התורה): זאת השאלה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): לא. השאלה היא מתי - - - משה גפני (יהדות התורה): אדם שמת מוות מוחי הוא מבחינתי אדם חי. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): לדעתך, כן. לדעת הרבנות, לא. משה גפני (יהדות התורה): בסדר. גם בעבר אמרו שהוא אדם חי. עכשיו אמרו שהרפואה התפתחה. מחר יבוא מישהו ויגיד עוד זמן מוקדם יותר האיש הזה בטוח הולך למות, הוא חולה סופני - - - מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אף אחד לא יגיד את זה. משה גפני (יהדות התורה): לא אמרו את זה לפני חמש שנים, והיום אומרים את זה. מי יודע מה יגידו בעוד חמש שנים. יש דבר אחד טוב בחוק. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): מתי שנוח לך מועצת הרבנות הראשית - - - משה גפני (יהדות התורה): לא הזכרתי את המלה. אני נזהר כל הזמן לא להגיד "מועצת רבנות" ו"רבנים" מלבד הסעיף בחוק. אני לא מדבר. אני אומר את עמדתי. הרב מלכיאור, אתה יודע שגדולי הפוסקים סבורים שמוות מוחי זה לא מוות ושזה גובל אפילו ברצח. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני יודע גם שלפי - - - משה גפני (יהדות התורה): בסדר. אני אומר את דעתי. ואז, נשאלת השאלה: לבוא ולטעון היום בזכות המוסר של הצלת חיים – מה נגיד בעוד חמש שנים? אדם שחולה במחלה סופנית ובטוח שהוא לא ימשיך לחיות ובעוד זמן קצר הוא יהיה מת, האם גם אז כדי להציל חיים יהיה מותר לקחת ממנו איברים להשתלה? עם הטיעון המוסרי? נכון אמר חבר הכנסת שנלר: התורה היהודית היא תורת חיים, ואנחנו מחללים את יום הכיפורים על ספק פיקוח נפש. אז גם אז יהיה מותר? חבר הכנסת שנלר, דבר אחד טוב יש בחוק, ואני לא אתעלם מזה – סעיף 8. הסעיף מדבר על כך שלא יכפו הרופאים או כל גורם אחר או המחוקק על משפחה שעל-פי דתה, על-פי מצפונה – קרובה שנמצא במצב של מוות מוחי ימשיכו את הטיפול בו. הרופאים חייבים לידע את המשפחה. לא יכפו על מישהו שקרוב משפחתו מת מוות מוחי. הרופאים יהיו חייבים לידע אותו, והוא יכול לומר: אני מבקש להמשיך את הטיפול. מבחינתי, הוא אדם חי. זה הסעיף שהוא טוב בחוק. אין בו כפייה. אני פונה מעל במה זו לכל אחד ואחד שאם, חס וחלילה, קורה לו מקרה כל כך מצער שקרוב משפחתו מת מוות מוחי – לומר לרופאים להמשיך את הטיפול. האדם חי. זו עמדתי. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להביע הסתייגות מהחוק הזה. אני לא מתעלם מסעיף 8. אני משבח אותך על סעיף 8. עוד עלולים היינו גם להימצא במצב שבו יכריחו מישהו בניגוד לדעתו, בניגוד למצפונו, בשם החגיגיות. בסעיף 8 אני באמת לא כופה. היו"ר אמנון כהן: ולמרות זאת? עתניאל שנלר (קדימה): למה "למרות"? היו"ר אמנון כהן: הוא אמר שהוא מתנגד גם כך, אבל הוא משבח רק את הסעיף. הבנתי. משה גפני (יהדות התורה): נכון. אני מתנגד. אמרתי את עמדתי. היו"ר אמנון כהן: בגלל זה אמרתי: אולי בגלל. משה גפני (יהדות התורה): לא. אני משבח את הסעיף הזה. היו"ר אמנון כהן: אתה תצביע על הסעיף הזה. משה גפני (יהדות התורה): לא. אני מתנגד לחוק, כי אני סבור שחוק מוות מוחי-נשימתי – אני לא מדבר על זה שגם אי-אפשר לקבוע בדיוק מוות מוחי, וזה עוד דיון, ואני לא רוצה להיכנס לכללי הרפואה אם המוח מת או לא, או אם כל המוח מת ומה שכתוב בחוק. לדעתי, לא ניתן, אבל אני לא רוצה לדבר בשם רופאים. שמעתי את הדיונים בוועדה ושוחחתי עם רופאים, ולא בטוח שזה ניתן בכלל לקביעה. אני לא נכנס לעניין הזה. מבחינתי ומבחינת סיעת יהדות התורה כולה, אנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אחרון המסתייגים, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני באמת מבקש לשבח את חבר הכנסת עתניאל שנלר על כך שהוביל פה הצעת חוק פרטית במישור התנגשות בין אמונות, דעות ואתיקות, והחוק הזה חשוב ביותר בייחוד לאור החוק שעבר זה עתה, חוק השתלת אברים, כי בעזרתו יוכל ציבור שלם, שעד היום חושש להצטרף למאמץ הזה של הצלת חיים בגלל הבעיות ההלכתיות, להצטרף. ואם לגבי ציבור כל כך גדול זה יוגדר לא רק כאפשרות, אלא כמצווה, נדמה לי שיהיה עוד נדבך חשוב בהתמודדות הלאומית עם המחסור באיברים להשתלה, כאשר אנשים יתרמו איברים לאחר מותם, ובמקרה הזה לאחר קביעת מוות מוחי – שהוא תנאי להשתלת איברים כמו השתלת לב והשתלת כבד, שאינם יכולים להילקח מן המת לאחר שעברו כמה שעות ממותו. אני מבקש להסתייג מסעיף אחד – סעיף 4(א), פסקה (2). איפה הבעיה? הבעיה היא שכדי לקבוע מוות מוחי – אנחנו יכולים לעשות את זה רק לאחר שיש הוכחה קלינית להפסקת נשימה מוחלטת באופן עצמוני. איפה הבעיה? הבעיה היא שחלק גדול מהחולים ששוכבים בטיפול נמרץ ויש חשש שהם במצב של מוות מוחי גם מקבלים תרופות שאינן מאפשרות לבדוק את הפסקת הנשימה הספונטנית. אם הם מקבלים משתקי שרירים או חומרי הרדמה, אני לא יכול רק לנתק אותם ממכשיר ההנשמה לחצי דקה כדי לבדוק אם הם נושמים ספונטנית או לא, כי אני יודע שהם לא ינשמו ספונטנית. לפיכך, התנאי שבסעיף 4(א)(2) אינו יכול להתקיים, ורופאים בוועדה העלו את החשש שאם כך יהיה כתוב הם לעולם לא יקבעו מוות מוחי, כי הם יהיו עבריינים. הם לא יוכלו לקבוע באופן קליני הפסקה מוחלטת של נשימה עצמונית, ולפיכך הם לא יקבעו מוות מוחי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): מה ההסתייגות שלך אומרת? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ההסתייגות אומרת שהיום, כשיש הוכחה של הפסקה מוחלטת של נשימה עצמונית, צריך גם אמצעי בלתי תלוי, אובייקטיבי, מכשירני, שיבדוק את המוות המוחי. למשל הפסקת זרימת הדם במוח, או למשל הפסקת הפעילות החשמלית של המוח. מה שאני מציע זה שבמקרים שבהם אי-אפשר לקבוע הפסקה של הנשימה הספונטנית, העצמונית, ייקבע המוות המוחי בעזרת שני אמצעים בלתי תלויים, למשל גם הפסקת זרימת הדם במוח וגם הפסקת הפעילות החשמלית של המוח. החשש הוא שיהיו רופאים שלא יירתמו למאמץ הזה, ויגידו: אני לא רוצה להיות עבריין; אני לא אוכל לקבוע מוות מוחי-נשימתי, אין לי הוכחה שהאדם אומנם הפסיק לנשום באופן עצמוני, משום שהוא מקבל תרופות מסוימות. בין זה – בין החשש שלנוכח ההסתייגות הזאת עלול להיווצר מצב שבו הקהילה החרדית לא תירתם בכלל להעברת החוק, ובין החשש שרופאים לא ירצו לקבוע מוות מוחי, נמצאת ההסתייגות שלי. אני – בעולם אופטימלי, בעולם שאין בו מגבלות הלכתיות לגבי הסעיף הזה – הייתי מציע לקבל את ההסתייגות שלי. יכול להיות שאפשר לתת לדברים לעמוד במבחן הזמן ולראות; אם אנחנו רואים שהקהילה הרפואית באמת לא קובעת מוות מוחי בגלל ההסתייגות הזאת, נצטרך לחזור ולתקן את החוק; ואם אנחנו רואים שהקהילה החרדית ממילא לא מצטרפת ולא תורמת איברים, נצטרך לתקן את החוק גם כן. אבל אם נראה התגייסות של הקהילה החרדית לתרומת איברים על-פי רוח החוק הזה, ולא כפי שאמר הרב גפני, ממילא יתנגדו וממילא לא יתרמו, ואז בשביל מה כל החוק – בשביל מה התיקון? ואם נראה שהקהילה הרפואית נמנעת מהשתתפות כי החוק הופך אותם לעבריינים – אז נצטרך לבוא ולתקן את החוק. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, כאמור, אנחנו נעבור כרגע להצבעות. כל אחד יתפוס את מקומו. אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק. לשם החוק אין הסתייגויות, לכן נצביע על שם החוק כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. ראובן ריבלין (הליכוד): מי משיב על ההסתייגות של חבר הכנסת גפני? מנחם בן-ששון (קדימה): של גפני או של אלדד? היו"ר אמנון כהן: ההתבטאות תהיה בהצבעה. ראובן ריבלין (הליכוד): זה לא חוק פוליטי, זה חוק מקצועי. הוא אמר דבר מאוד הגיוני. הצבעה מס' 17 בעד שם החוק – 27 נגד – 2 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 27, נגד – 2, אין נמנעים. לשם החוק, ההצעה עברה בקריאה שנייה. מישהו רוצה להשיב לחבר הכנסת גפני? קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 1. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא. אני מוחק. קריאות: - - - היו"ר אמנון כהן: אני מודיע שחבר הכנסת עתניאל שנלר הסיר את כל ההסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני ושל חבר הכנסת אלדד. סעיף 1 – אתה מסיר? משה גפני (יהדות התורה): - - - היו"ר אמנון כהן: אז אם חבר הכנסת משה גפני הסיר את הסתייגותו לסעיף 1, נצביע עכשיו על סעיפים 1, 2 ו-3 כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–3 – 28 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 28, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1, 2 ו-3 התקבלו, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 4 יש הסתייגות של חבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו מצביעים עליה, כן, חבר הכנסת אלדד? אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כן. היו"ר אמנון כהן: אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת אריה אלדד. אפשר להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת אריה אלדד לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 8, נגד – 16, אחד נמנע. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת אריה אלדד לסעיף 4 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4 כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 29, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 4 התקבל, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 5 יש הסתייגות של חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): בנושא רב שהוא רופא. היו"ר אמנון כהן: כן. ההסתייגות של חבר הכנסת גפני לסעיף 5. אפשר להצביע. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 10, נגד – 20, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גפני לסעיף 5 לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 5 כהצעת הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיפים 5, 6 ו-7. אין שם הסתייגויות, לכן אפשר להצביע על סעיפים 5, 6 ו-7 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 31, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 5, 6 ו-7 התקבלו, כהצעת הוועדה. לסעיף 8 יש הסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני: 1, 2 ו-3. חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): כן, להצביע. היו"ר אמנון כהן: מצביעים על כל סעיף 8 – על ההסתייגויות. אתה רוצה בנפרד? משה גפני (יהדות התורה): בנפרד. היו"ר אמנון כהן: הסתייגות מס' 1 של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 8 - אפשר להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 24 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 4, נגד – 24, אחד נמנע. ההסתייגות הזאת לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2 של חבר הכנסת גפני לסעיף 8. נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 24 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת גפני לסעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: חמישה בעד, 24 נגד ואין נמנעים. ההסתייגות של חבר הכנסת גפני לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3 של חבר הכנסת גפני לסעיף 8. נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 25 נמנעים – 1 ההסתייגות (3) של חבר הכנסת גפני לסעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: חמישה בעד, 25 נגד ואחד נמנע. ההסתייגות של חבר הכנסת גפני לסעיף 8 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 8–10 כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד סעיפים 8–10, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 8–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: 31 בעד, שני מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שסעיפים 8, 9 ו-10 התקבלו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 11. חבר הכנסת אלדד מסיר את ההסתייגות שלו ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 11 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 11 – 29 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 11 נתקבל. היו"ר אמנון כהן: 29 בעד, שני מתנגדים ואין נמנעים. סעיף 11 אושר כהצעת הוועדה. אנחנו מצביעים על התוספת הראשונה ועל התוספת השנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד התוספת הראשונה והתוספת השנייה – 30 נגד – אין נמנעים – אין התוספת הראשונה והתוספת השנייה נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: 30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. התוספת הראשונה והתוספת השנייה התקבלו כהצעת הוועדה בקריאה השנייה. לפני שנעבור לקריאה השלישית יש הודעה לחבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, סיעת יהדות התורה מבקשת לראות בהצעת החוק הזאת הצעת אי-אמון בממשלה. היו"ר אמנון כהן: כבוד ראש הממשלה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני מבקש לראות לראות בהצבעה הזאת הצבעת אמון בממשלה. אני מבקש להצביע מייד. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד, בעד אמון בממשלה. ראובן ריבלין (הליכוד): ומה קורה עם חבר כנסת שתומך בחוק ולא יכול להצביע אמון בממשלה? היו"ר אמנון כהן: מי שבעד, בעד אמון בממשלה, ומי שנגד, נגד אמון בממשלה. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 24 נגד – 5 נמנעים – 1 חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: 25 בעד, חמישה נגד ואחד נמנע. אני קובע שיש אמון בממשלה והצעת החוק אושרה בקריאה שלישית. חבר הכנסת שנלר, בבקשה, להביע תודות לכל מי שהשתתף בדיונים. עתניאל שנלר (קדימה): בדברי הקודמים כבר אמרתי תודה, אך כעת משהחוק עבר אבקש לומר תודה לעוד שלושה. הראשון שבהם הוא שכני וחברי, אייל גרינבאום, שהיה זקוק בדחיפות להשתלת כבד, ובדרכו מבית-הכנסת בליל שבת סיפר לי על מצבו הכה קשה, ובגינו יזמתי את תהליך החקיקה. אייל המושתל, הבריא, החזק, נמצא כאן אתנו ועוסק יום ולילה בקידום עידוד מצוות הצלת נפשות ותרומת איברים. המון תודה, אייל. התודה השנייה קשה לי עוד יותר. אני מבקש להודות לילדה שכבר איננה, להללי וולפיש, זכרה לברכה, אשר במותה השבוע גרמה לארבע נפשות צעירות לחזור לחיים. בזכותך ובזכות גודל רוחה ואמונתה של משפחתך זכינו שיחיו, בעזרת השם, ארבעה ילדים נוספים. תודה לבורא עולם שזיכני לקדם חוק זה. ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה. תודה. היו"ר אמנון כהן: כבוד ראש הממשלה רוצה גם להגיד משפט? ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא, אני רוצה לברך את חבר הכנסת שנלר. היו"ר אמנון כהן: בבקשה.