קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 41) (מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין) [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/231.)] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, על החוק הבא – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת מועמדות מאדם שביקר במדינת אויב ללא היתר), בקריאה ראשונה – לא תתקיים הצבעה היום. חבר הכנסת אורלב יציג את החוק, ולאחר מכן תגיד חברת הכנסת טרטמן את דברה, כיוזמת הצעת חוק זהה. לאחר מכן יתקיים דיון, אך לא תתקיים הצבעה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שפתחת, ביקשנו מיושבת-ראש הכנסת שהצבעה על החוק הזה תתקיים ביום שני הבא, מייד לאחר הצבעת אי-אמון, כדי לאפשר למרב חברי הכנסת להשתתף בה. אנחנו אומרים: "ברוב עם הדרת מלך"; זהו חוק חשוב, שראוי שכל חברי הכנסת ישתתפו בהצבעה עליו. אני רוצה להבהיר שבדיונים שנערכו בוועדת הכנסת בסוגיה הזאת הבהירו לנו היועצים המשפטיים שדרוש רוב רגיל כדי להעביר את החוק, אבל אנחנו, חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ואנוכי, שכל אחד מאתנו יזם אותו בנפרד, הגענו למסקנה שאנחנו רוצים שתהיה תמיכה מסיבית בחוק הזה, כי מדובר בדבר מאוד עקרוני. אדוני היושב-ראש, סעיף 7 של חוק-יסוד: הכנסת קובע שיש מעשים שבגינם אפשר לשלול מאדם את הזכות להתמודד לכנסת. ואלו המקרים: אם אדם שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם אדם מסית לגזענות, ואם אדם תומך תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. אם אדם או רשימה עשו אחת מאלה, רשאית ועדת הבחירות המרכזית להחליט שאותו אדם או אותה רשימה אינם יכולים להתמודד לכנסת. במקרה כזה, ההחלטה טעונה אישור בית-המשפט העליון, שכן מדובר פה בשלילת זכות חשובה מאוד – גם לי – זכות דמוקרטית בסיסית, הזכות להתמודד כדי להיבחר ולהיות חבר הכנסת. אבל כל דמוקרטיה מבינה שאין לה רצון להתאבד, ואי-אפשר שבישראל ייבחרו אנשים לכנסת כדי שינצלו את מעמדם לפגוע במדינה, לפגוע במשטר, לפגוע בעם אחר שחי בה. לכן נקבעו שלושת הדברים האלה, וחשוב לי לחזור עליהם: מי ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מי שמסית לגזענות ומי שתומך במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. החוק בישראל מטיל הגבלות על יציאה למדינות אויב. יש פקודת הארכת תוקף של תקנות שעת-חירום (יציאה לחוץ-לארץ), ותקנה 5 קובעת: "על אף האמור בכל דין לא יצא אדם לאחת הארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות אלא בהיתר משר הפנים או מראש הממשלה, ולא ייכנס תושב ישראלי או אזרח ישראלי בכל דרך שהיא לאחת מארצות אלה, אלא בהיתר כאמור". הנימוק הוא נימוק של ביטחון – כיוון שאזרח ישראל שנכנס למדינת אויב חשוף גם ללחצים כבדים למסור מידע, הוא חשוף ללחצים לשתף פעולה גם לאחר שובו, והוא גם מסכן את עצמו, ולאחר מכן מדינת ישראל צריכה לחלץ אותו. מיהן מדינות האויב? הנה כמה מהן, הן ידועות: לבנון, סוריה, סעודיה, עירק, תימן ואירן. כאמור, על-פי החוק רשאי שר הפנים להתיר יציאה למדינת אויב. החוק מסמיך את שר הפנים לתת היתר ליציאה למדינת אויב בכמה נימוקים, למשל נימוק של פולחן דתי. כידוע, למוסלמים יש מצווה של עלייה לרגל למכה, ועדיין – ועוד לפני שהיה הסכם שלום עם ירדן, והיא היתה בבחינת מדינת אויב – מדינת ישראל אישרה בשמחה יציאת אזרחים מוסלמים למכה ולערב הסעודית – אף ששתיהן – גם ירדן וגם ערב הסעודית – היו מדינות שאין לנו שלום אתן, ונחשבו מדינות אויב. מדינת ישראל התירה לאלפים לעבור גם בירדן וגם בסעודיה כדי לקיים פולחן דתי. מאפשרים גם לצאת לצורך לימודים גבוהים, גם לביקורי קרובי משפחה מסיבות הומניטריות של אבל, חלילה, או להיפך – שמחה משפחתית, וכדומה. לפי הנתונים שהוצגו בוועדת הכנסת, אזרחים פונים בבקשות היתר, ויש אזרחים שמאשרים להם – כמו שיש אזרחים שבקשתם נענית בסירוב. הבעיה שניצבת לפנינו היא שיש אנשים שהם חברי הכנסת, או שמתעתדים להתמודד על מקום בכנסת כדי להיות מנהיגים של ציבור, והם מבקרים במדינות אויב מתוך צפצוף מוחלט על החוק. אז במה שקשור לעבירות על החוק מטפלים – ביעילות כזאת, בבטלנות אחרת; יותר בבטלנות מאשר ביעילות. בזה יש לנו עניין כמפקחים על החוק. הבעיה שלנו היא שהואיל ומדובר במנהיגי ציבור – יש מסר בביקור של מנהיג במדינת אויב; מה האזרחים שנותנים בו אמון מבינים מזה? אנחנו סברנו שנגרם למדינת ישראל נזק חמור מביקור כזה, שכן הוא מתפרש כתמיכה במאבק מזוין שמדינת אויב מנהלת נגד ישראל. זה הפירוש הסביר שניתן לכך שחבר כנסת או מי שאינו חבר כנסת אבל רוצה להתמודד לכנסת מבקר בארץ אויב, אינו מבקש אישור לכך – זה לא עולה בדעתו בכלל; אדרבה, באופן בוטה הוא לא מבקש אישור, ויוצא לביקור בארץ אויב. לכן – הצעת החוק שלנו אומרת שיראו אדם שביקר במדינת אויב שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימת המועמדים לכנסת כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. וכאמור, מי שתומך במאבק מזוין של מדינת אויב נגד מדינת ישראל אינו רשאי להתמודד לכנסת. איננו פותחים כאן סעיף חדש, אלא מרחיבים את הסעיף הקיים. איננו מסתירים את דעתנו שהצעת החוק שלנו באה על רקע ביקורים של חברי כנסת במדינות אויב, תוך צפצוף בוטה על החוק. אבל מה שיותר מטריד, הוא המסר שהם מעבירים לחלק מן הציבור, לציבור שנותן בהם אמון. דווקא מתוך נקודת מבט שרוצה שתהיה אחווה, שלום ורעות בין כל אזרחי המדינה, בין יהודים לערבים, דווקא מנקודת המבט הזאת – ועומד פה אנוכי, כמי שעומד בראש מפלגה שיש לה מצביעים הן במגזר הערבי, הן במגזר הדרוזי, הן במגזר הבדואי, עם סניפים פעילים בתוכם – אני אומר בצורה ברורה מאוד שהביקורים האלה גורמים נזק בל יכופר למערכת היחסים בין האזרחים היהודים לאזרחים הערבים. הם גורמים לכך שהרבה מהאזרחים הערבים מבינים שהמסר הוא לתמוך במאבק מזוין, גם של מדינות אויב וגם של ארגוני טרור. הצעת החוק שלי נולדה לאחר הביקור המפורסם של מי שהיה חבר הכנסת, עזמי בשארה, בסוריה, עם המפגשים הבוטים עם ראשי ה"חיזבאללה", עם ראשי המדינה, והפירוש היחידי הוא תמיכה במאבק מזוין. אנחנו מוכנים לכל מאבק פוליטי כאן בכנסת, אבל כללי המשחק צריכים להיות ברורים מאוד, כללי המשחק צריכים להיות שאיש מאתנו לא שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, איש מאתנו לא מסית לגזענות ואיש מאתנו לא תומך במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. לצערי הגדול, אף שוועדת הבחירות המרכזית שללה את האפשרות מחבר הכנסת עזמי בשארה להתמודד לכנסת, בין היתר בגלל הביקורים במדינות אויב שלא כדין, החליט בית-המשפט העליון להפוך את ההחלטה על-פיה ולאפשר לו, ובסופו של דבר המציאות לימדה שבית-המשפט העליון טעה. לכן אנחנו מבקשים שהכנסת תבהיר מהי אותה תמיכה במדינת אויב, לא רק מאמר או לא רק נאום או אינני יודע מה עוד, אלא גם ביקור. אין ספק שביקור במדינת אויב, שבדרך כלל כרוך גם במפגש עם המנהיגים של אותה מדינה כדי לתמוך בהם, בין היתר כמובן מבקרים גם את ארגוני הטרור שנמצאים כאן, אשר על כן אנו מבקשים את התמיכה. אגב, בקריאה הטרומית היתה תמיכה רחבה של כל חלקי הבית, לבד אולי ממפלגת מרצ ומהמפלגות הערביות. למעט הם, אין מפלגה אחת שנציגיה לא תמכו. זה חוק שמשקף קונסנזוס רחב. הוא מאוד מאוד מידתי, הוא מאזן בין הזכויות של האזרח כפרט לבין זכויותיה של המדינה כמדינה, ואשר על כן אני מקווה שברוב עם הדרת מלך, ביום שני הבא החוק יאושר ברוב גדול. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. כאמור, הצעת חוק דומה היתה לחברת הכנסת טרטמן, ואנחנו מזמינים אותה להיות ראשונת הדוברים בדיון. לאחר מכן, כמה חברי כנסת שנרשמו יוכלו להשתתף. בבקשה, גברתי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני די מצטערת שהגעתי למצב שאני צריכה לחוקק את החוק הזה. הצעתי את הצעת החוק הזאת בצער שאנחנו אכן נזקקים בכלל לחוק כזה. החוק אומר דבר שהוא טריוויאלי לחלוטין בכל מדינות העולם. אינני מכירה שום מדינה בעולם שמאפשרת לאזרח שלה לנסוע למדינת אויב בניגוד לאישור של המדינה עצמה, ואותו אדם יכול אחר כך גם לבוא ולהיבחר לבית-הנבחרים של אותה מדינה. אבסורד. אבל אצלנו במדינה זה קורה. אני חייבת להודות, כאשר הנושא עלה לנגד עיני והלכתי בתהליך החקיקה של החוק, חשבתי שבמצב המיוחד שלנו במדינה אזרחי המדינה אכן צריכים לנסוע למדינת אויב, מכיוון שיש להם שם משפחה, יש דברים הומניים, יש ביקורים של הורים, יש דברים לגיטימיים, טריוויאליים, הומניטריים, שהם בהחלט צריכים לנסוע למדינת אויב, וברוח הזאת החוק מגן עליהם. הם צריכים פשוט להגיש בקשה למשרד הפנים, לשר הפנים, ושר הפנים או ראש הממשלה אכן מאפשר ומתיר להם. בדקתי, יש תקדימים, משרד הפנים אכן מאפשר לנסוע. אבל כששר הפנים אוסר על נסיעה משיקולים ביטחוניים, או שראש הממשלה לא מתיר נסיעה כזאת, נסיעה כזאת בכל מקרה היא התרסה, והתרסה בנסיעה למדינת אויב זה דבר פסול. לאור האמור, בוודאי ובוודאי שאדם כזה לא יכול להיבחר לבית-המחוקקים, והחוק הזה בא לשים קץ לתופעה של זילות וביזיון עצמי שלנו כלפי עצמנו כאזרחים וכמחוקקים. אני מקווה שכל אזרחי ישראל, ללא הבדל של גזע, דת, צבע, מוצא או מין, ידעו לכבד באמת מדינה מהי, חוקי המדינה מהם, ולא ייסעו למדינת אויב בלי אישור. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת טרטמן. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת וילן – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא מצליחה להבין את הצורך בתיקון המוצע, תיקון שבא להרחיב את סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. התיקון, נכון להיום, לפני ההרחבה המוצעת, קובע מהן העילות שמכוחן רשאית ועדת הבחירות לפסול את השתתפותה של רשימה או של אדם מועמד בבחירות לכנסת. חברת הכנסת טרטמן וחבר הכנסת אורלב, היום החוק מאפשר למשטרת ישראל, לרשויות האכיפה, להעמיד לדין אנשים שמבקרים שלא כדין במדינות אויב. אתם לא אמרתם את זה. זה כלל בסיסי, להציג את העובדות. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): קודם כול דברי אמת, אמרתי. זהבה גלאון (מרצ): סליחה, אז יכול להיות שפספסתי את זה. דווקא הקשבתי לך בקשב רב. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): זה אנושי שלא שומעים. זהבה גלאון (מרצ): אם אמרת את זה, בסדר, אני מייד מקבלת את זה. אם אמרת את זה, אז קל וחומר שאני לא מצליחה להבין את התיקון המוצע. הרי מה שאתם מבקשים עכשיו לעשות זה לפגוע בדבר שבעיני הוא מאבני היסוד של דמוקרטיה, זו זכות בסיסית של אדם לבחור, להיבחר, במסגרת הזכות לשוויון, במסגרת זה שאנחנו מדינה מתוקנת, שיש לה רשויות אכיפה, ולא חברי כנסת בכוח של רוב מתלהם המנסים ליצור כאן עובדות ולמנוע. זה מה שאתם מבקשים לעשות? אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): ומה עם הזכות של המדינה להגן על עצמה? זהבה גלאון (מרצ): אתה תיארת כאן איזה רוב היה בכנסת להצעה הזאת. ממתי רוב זה פונקציה של דבר שהוא נכון? יש כאן סנקציה, אתם מבקשים להטיל סנקציה שהיא סנקציה כוחנית, שמבקשת – בואו נקרא לילד בשמו – לחבל ביכולתם של אזרחי ישראל הערבים להיבחר לכנסת. אני מציעה לכם לזכור, שבג"ץ קבע לא אחת שהזכות להיבחר ולבחור היא זכות חוקתית מהדרגה הראשונה, ולכן אתם כחברי כנסת צריכים לדעת שהמגבלות על הזכות הזאת צריכות להיות מינימליות. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): זה נכון לגבי אזרח נאמן למדינה. מי שלא נאמן – אסור לו להיות כאן. זהבה גלאון (מרצ): חברת הכנסת טרטמן, בעיני חברי הכנסת הערבים או מי שמועמד מטעם אזרחי ישראל הערבים לא צריכים להצהיר נאמנות לך, הם צריכים להצהיר נאמנות לחוק. החוק במתכונתו כיום מאפשר להעמיד לדין. תמיד התירוץ הזה להצעה לא דמוקרטית, וכשאני שומעת חברי כנסת שעומדים כאן ומבקשים לתרץ את ההצעות הלא-דמוקרטיות, תמיד זה בא מהרצון כביכול להגן על הדמוקרטיה. תמיד הרצון שלכם והרצון שלך, ואני שומעת את זה לא אחת, זה להיראות פטריוט. אז אני כבר מזכירה לכם מה נאמר, שהפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. אני מודה, אני אומרת את זה בצער. חברת הכנסת טרטמן יצאה, אין לי ציפיות מחברת הכנסת טרטמן, אבל מטריד אותי שיש כאן הלך רוח מסוכן. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא כל נבל הוא גם פטריוט. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, יש כאן הלך רוח מסוכן שנועד להוציא מהכנסת את חברי הכנסת הערבים. זאת המטרה של החוק הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, נא לסיים. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, תרשה לי. אנחנו יודעים שאם הולכים לעשות הגבלות על אוכלוסייה, או על קבוצה שלמה, הגבלות שלא יאפשרו לאנשיה להיבחר, זה יגרום להדרה שלה מהמשחק הפוליטי. אני חייבת להודות שאני לא מתלהבת מהנסיעות למדינות אויב. בעיני זה בעייתי. אבל אני מבינה את הקשר של אזרחי ישראל הערבים למשפחות שלהם. ומה אנחנו מבקשים לעשות כאן? להעמיד קיר ברזל משפטי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה לא למשפחות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אורלב, תודה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אני מסיימת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, מזמן. זהבה גלאון (מרצ): אנחנו מבקשים פה, בכנסת הזאת, להציב קיר ברזל משפטי בדמותם של חוקים ששמים מגבלות על הזכות המהותית להיבחר. תחשבו על המשמעות של זה לפני שאתם מצביעים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. תודה לך על זה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי בקשב רב את חברת הכנסת גלאון, וגם את חבר הכנסת נפאע, שדיבר קודם על הצעת החוק הזאת – חבר הכנסת נפאע שהגיע לכאן אחרי שחבר הכנסת בשארה נאלץ לעזוב את הכנסת. מכובדי חברי הכנסת, מכיוון ששמעתי בקשב רב, אני חושב שצריך להיצמד לעובדות. הסבירו מציגי החוק שלא מדובר בביקורי קרובים. ובכלל, חבר הכנסת נפאע פתח את דבריו באמירה – מה עם ראש הממשלה ועם כל אלה שנפגשים בסוריה, ובכל המדינות, הדיון הוא בהיתר או לא בהיתר? לא שאני שמח – אני, מבחינה פוליטית, חושב שצריך להיזהר מהרפתקאות שמסכנות את ישראל וכולי, אבל החוק הוא ברור. החוק אומר: אם קיבלת היתר לנסיעה למדינת אויב, אתה רשאי לעשות זאת. אם לא קיבלת היתר, אינך רשאי. זאת לא הוצאה של כל חברי הכנסת הערבים. אני חושב שחברת הכנסת גלאון יודעת את זה. היא הקשיבה למסבירים ולמציעים. יש פה שוב אותה היתממות, אותה התנתקות מהמציאות הביטחונית שאנחנו חיים בה, והטלת דופי בכולנו. כולנו גזענים, כולנו איננו מבינים מהי דמוקרטיה – כולנו, פרט למרצ, לחברת הכנסת גלאון, לחבר הכנסת נפאע ולחבר כנסת לשעבר בשארה; הם היחידים שיודעים מהי דמוקרטיה. כל אזרח שרוצה להביע את שאט הנפש שלו על זה שמנצלים את בימת הדמוקרטיה הזאת והופכים אותה לאנרכיה, ועל זה משתמשים בדוכן הזה, שעכשיו אני עומד עליו, כדי לחרף ולגדף, ולעשות – אז אנחנו כועסים, ואזרחים רבים כועסים. אבל מישהו אמר שנוציא חבר כנסת שמחרף ומגדף? לא. אמרנו שאם נעשים מעשים שיש בהם משום בגידה – במהותם – כמו שהחוק הזה מציע, זאת תהיה עילה שלא לאפשר לאנשים שעושים אותם להיבחר לכנסת. חבר הכנסת אורלב אמר שהדברים כבר כתובים. כמו שצוין, בסעיף 7 הקיים קבוע איסור ומוגדר מי לא יוכל להיבחר. הדבר לא חודש, אלא רק הובהר כאן, בהקשר ספציפי, שמדובר במי שמבקרים בארץ אויב שלא בהיתר. אני מציע לכולנו באמת לחזור לפרופורציות ולהפסיק להטיל רפש ברוב הגדול של אזרחי ישראל שהדמוקרטיה חשובה להם, שנעלבים כשמאשימים אותם בגזענות ובשאר האשמות שווא, כשמדובר בסך הכול על הבסיס האנושי הנורמלי ביותר של כל עם ושל כל מדינה שרוצים להגן על עצמם, ורוצים בדמוקרטיה מתגוננת ולא מתאבדת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלון. חבר הכנסת הנדל – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): על-פי התקנון, המציע ירצה לסכם את הדיון - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, ודאי. הזכות עומדת למציע. אני רק מזכיר למציע שלא תתקיים היום הצבעה. אם אדוני רוצה לפעול כחבר כנסת מנוסה, הוא ירצה לסכם את הדיון לפני ההצבעה. הזכות עומדת לך בכל עת כמובן. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, במובן מסוים אני קצת שמח שהדיון הזה לא מסתיים בהצבעה, כי לפני הצבעה נצליח אולי לקיים דיון קצת רגוע יותר, ואולי אפילו ערכי, בשאלה הזאת, שהיא שאלה מאוד מורכבת. אני לא רואה – אף שאולי זה נראה הכיסוי שלה, ואני לא חושב – שההצעה הזאת היא הצעה קיצונית, ונראה לי שהיא לא הצעה של קיצונים. אני רוצה להסביר למה אני חושב זאת; אני מסכים עם חברת הכנסת גלאון שחברי הכנסת הערבים, ככל חברי הכנסת, ראויים לחופש פעולה, ליכולת פעולה והתבטאות. אין לי בכלל ויכוח בנושא הזה. כשראיתי את חבר הכנסת אחמד טיבי בוועידת קטאר – באותה ועידה שבה היתה ציפי לבני, וראיתי את אחמד טיבי – למעשה לכל מיקרופון שציפי לבני עברה לידו מייד אחריה הגיע אחמד טיבי ועשה הכול כדי לסכל ולקלקל את מה שציפי לבני רצתה להשיג ואת מה שהיא אמרה. בכל מקום הוא כל הזמן ניסה לסכל. לא אהבתי את זה, תקפתי את זה אפילו, אבל בעיני זה לגיטימי. אחמד טיבי הגיע, אמר את דברו, אמר את מה שהוא מאמין וקיבל את הבמה. בסדר, לא אהבתי את זה. אני חושב שזה לא נכון, לא ראוי ולא פטריוטי. אני גם לא מצפה לזה ממנו. אבל, מדוע חברי הכנסת שמייצגים את ערביי ישראל בוחרים להגיע למקומות שבכלל לא דנים בהם בעתיד ערביי ישראל, כמו למשל ועידת "חיזבאללה" בלבנון, שחבר כנסת כזה או אחר מגיע לוועידה הזאת, יושב בלב האנשים ששיגרו טילים לעבר העם שהוא מייצג, ויושב שם, בקבוצה הזאת, זה מהלך קיצוני – לא הצעת החוק הזאת. כי איזה תפקיד יש לחבר כנסת ערבי בכינוס של ה"חיזבאללה" בלבנון? איך זה קשור לתפקידו? איך זה קשור למה שהוא מייצג? האם דנו שם בעתיד מערכת החינוך באום-אל-פחם, בנצרת או בכל מקום אחר? לא עשו את זה. לכן, בסופו של דבר, ההצעה הזאת היא לא הצעה קיצונית, והיא לא הצעה של קיצונים. היא הצעת חוק שכוונתה באמת להגן על הדמוקרטיה פה, ולא למשוך את החבל יותר מדי. אגב, אני רוצה לומר לכם שבעיני נאנסנו – הכנסת נאנסה להביא את הצעת החוק הזאת. נאנסה. זהבה גלאון (מרצ): תמצא - - - יואל חסון (קדימה): מישהו מתח את החבל יותר מדי, וזה מה שהכריח אותנו ליזום את הצעת החוק הזאת. אף אחד לא עושה את זה בחדווה, ואף אחד לא רצה להגיע לזה. אבל – בואו נגיד את האמת – יש פה כמה חברי כנסת, חלקם עדיין פה, וחלקם לא, שמשכו את החבל הזה יותר מדי והם מי שגרמו לנו לעשות את הצעד הזה. לכן, חברי, בסופו של דבר, אני רוצה לומר שאני חושב שכמובן ראוי וחשוב שלערביי ישראל יהיה ייצוג בבית הזה, וראוי שלחברי הכנסת הערבים, כמו לכל חבר כנסת אחר, תהיה אפשרות להתבטא, לבטא את עצמם ולהיות בכל מקום, גם במקומות שלא הייתי רוצה שהם יהיו בהם. אבל כשמדובר בהשתתפות או בנסיעה למדינות שמוגדרות מדינות אויב, ראוי שיהיה מנגנון של היתר, מנגנון שיבחן את נחיצות הביקור, וכמו שהוא נוהג כלפי אזרחים רגילים, ישפיע גם על מי שהם חברי כנסת ומי שרוצים להיות חברי כנסת בעתיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת רותם, בבקשה, אדוני. קריאה: - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. אצלי זה הופיע הפוך, אבל אין שום בעיה. חבר הכנסת טאהא, בבקשה. יחתום את הדיון חבר הכנסת רותם, ובזה נסיים את הדיון בנושא הזה. כאמור, אין הצבעה על החוק הזה היום. קריאה: - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, אני זוכר את זה. רשום לי. אדוני, בבקשה. עד שלוש דקות. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מנסים ליצור כאן אווירה נגד חברי הכנסת הערבים, נגד נבחרי הציבור הערבים. כל הזמן אני עד לכך שבכל חוק דומה מנסים ליצור כאילו שחברי הכנסת הערבים הם שגורמים לדמוקרטיה הישראלית להתמוטט, הם שמותחים את החבל יותר מדי. אני חושב שהאשמות כאלה והצעות חוק כאלה הן אנטי-דמוקרטיות, לא מידתיות ולא חוקתיות. להיפך, הצעת החוק הזאת פוגעת בזכות האזרח הבסיסית, בזכות נבחר הציבור הבסיסית שעצם היותו חבר כנסת מקנה לו חופש פעולה, אפשרות לקיים פעילות פוליטית שהוא מאמין בה, וההצעה הזאת באה כדי למנוע ממנו את הזכות הזאת. לגבי מה שאמר חבר הכנסת בנימין אילון, שאי-אפשר שהדמוקרטיה תתאבד. אני לא חושב שהדמוקרטיה בישראל היא יותר נאורה מהדמוקרטיה בארצות-הברית. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בארצות-הברית היו מאפשרים לסנטור - - - ואסל טאהא (בל"ד): אני אגיד לך ששר המשפטים האמריקני, רמזי קלארק, היה בבגדד כשהפציצו את בגדד. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): באישור. ואסל טאהא (בל"ד): מה זה באישור? קריאה: אתם - - - ואסל טאהא (בל"ד): והוא דיבר שם במסיבת עיתונאים ותקף את בוש ואת בגדד, ולא ראינו שהדמוקרטיה האמריקנית מתאבדת. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): באישור - - - ואסל טאהא (בל"ד): לא ראינו שהדמוקרטיה בבריטניה מתאבדת כשג'ורג' גאלאווי מבקר ותומך במאבק של העירקים נגד הכיבוש האמריקני, לא ראינו. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אף סנטור ערבי ואף איש קונגרס מוסלמי לא - - - ואסל טאהא (בל"ד): אבל על חבר כנסת ערבי, עלינו, כולם קמים, כולם קמים: אסור לכם לבקר את קרובי המשפחות שלכם, אסור לכם לבקר במדינות - - - השר עמיחי אילון: זה כאין וכאפס - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - ואסל טאהא (בל"ד): אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת זבולון אורלב, אתה דיברת על האפשרות שהמדינה אפשרה לעולי הרגל לבקר במכה. אלפים. חברך אמר שכשמבקרים בסוריה קרובי משפחה, הם יהיו חשופים ללחץ על מנת לגלות דברים ביטחוניים, אינפורמציה מודיעינית שפוגעת בביטחון המדינה. אז תגיד לי: אם יש זדון כזה, בחאג' לא עושים את זה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, נא לסיים. ואסל טאהא (בל"ד): העולים לרגל לא עושים את זה שם? למה דווקא שם אתה לא רוצה? אתם רוצים למנוע את הקשר ההומניטרי בין אנשים, זה מה שאתם מתכוונים. יואל חסון (קדימה): אם תצעק, זה לא יעשה את זה אמת. ואסל טאהא (בל"ד): לכן זו הצעה גזענית, לא חוקית, אנטי-דמוקרטית, פוגעת בזכויות האזרח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דוד רותם הוא, כאמור, אחרון המשתתפים היום בדיון הזה, אלא אם כן חבר הכנסת אורלב ירצה היום לסכם את הדיון. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מבקש שסיכום הדיון ייעשה לפני ההצבעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סיכום הדיון ייעשה לפני ההצבעה. חבר הכנסת רותם, בבקשה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שלא הבנתי את רוב הדיון היום. קריאה: - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חששתי מן הבקשה הזאת. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא ראיתי בחוק הזה שום דבר שמדבר על חברי כנסת ערבים, על הציבור הערבי. תגידו, למה אתם חושבים שמדובר בחוק נגד ערבים? זהבה גלאון (מרצ): מה ההיתממות הזאת, חבר הכנסת רותם? לפחות הם אומרים בריש גלי - - - דוד רותם (ישראל ביתנו): חברת הכנסת גלאון, בואי נסכם: כשתגיע דקה ואני לא אענה על השאלה שלך, את תוכלי לקרוא לי את קריאות הביניים. תודה. יש גם ישראלים, יהודים, שנוסעים למדינות אויב. יש יהודי אחד מירושלים עם זקן ופאות, קוראים לו משה הירש. גם אותו אני לא רוצה לראות בבית הזה. הוא לא יותר טוב מאלה מבני הציבור הערבי שנוסעים למדינות אויב. אז אם כך, זו כבר לא גזענות. זה נכון, זה חוק לאומי. זהבה גלאון (מרצ): הוא לא מתמודד לכנסת. דוד רותם (ישראל ביתנו): הוא עוד עשוי להתמודד. למה? את חושבת שרק לך יש זכות להתמודד לכנסת? יום אחד גם הוא ירצה להתמודד לכנסת. הוא יגיע למסקנה שזה דבר לא רע. אז למה אנחנו מלקים את עצמנו וישר רצים לזה: חוק גזעני, נגד הציבור הערבי? אני רוצה לשאול: כמה אזרחים ישראלים מהימנים יוצאים מדי שנה למדינות אויב ברשות? עשרות רבות. האם עולה על הדעת שדווקא אלה שלא מקבלים רשות, ובדרך כלל הם אלה שאחר כך מגישים את מועמדותם לכנסת – אנחנו צריכים לאפשר להם להיבחר? אני מוכרח לומר לחברת הכנסת גלאון, כשהייתי חבר כנסת חדש, ואני חושב שזו היתה הישיבה הראשונה שבה השתתפתי בוועדת הכנסת, היה דיון על הדחת נשיא המדינה. את לחמת בעוז – לא נבצרות אלא הדחה ממש. האיש היה לפני כתב אישום. האיש היה באמצע חקירות. את אמרת: יש חוק, הוא יעמוד לדין, הוא ילך לבית-סוהר, הוא יצא זכאי. רצית לערוף את ראשו מייד. אבל זה דמוקרטי, משום שזה היה באג'נדה שלך. זה היה באג'נדה שלך. זהבה גלאון (מרצ): איזו דוגמה אתה מביא. תתבייש על הדוגמה הזאת. הכנסת צריכה להתבייש - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תני לו להתבייש ולסיים את דבריו. דוד רותם (ישראל ביתנו): את צריכה להתבייש שאת חושבת שאת מבינה בדמוקרטיה, כאשר זה נוגע לאנשים שאינם נאמנים למדינה. כאשר מדובר בעבריין, אז את חושבת שהדמוקרטיה צריכה לחול. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רותם. כאמור סיכום והצבעה במועד אחר.