הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת גלעד ארדן אלכס מילר פ/2582/17 הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון- פטור ממס לגמול התובע המייצג), התשס"ז -2007 תיקון סעיף 22 1. בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–20061, בסעיף 22, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ד) על אף האמור בכל דין, שולם גמול, ולמעט אם שולם לחברה או לחבר בני אדם כהגדרתם בפקודת מס הכנסה2, לא יעלה השיעור המצטבר של מס או כל תשלום חובה אחר על 25 אחוזים מסך הגמול. (ה) הוראות סעיף קטן (ד) יחולו גם על גמול שנפסק לתובע מייצג לפני פרסומו של חוק זה, ובלבד שישנם הליכים תלויים ועומדים בנוגע לגמול." דברי הסבר התובענה הייצוגית הינה אמצעי לאכיפה אזרחית מקום בו האמצעים האחרים שנועדו לאכיפת הדין כשלו, או למצער כשאינם מספיקים למילוי ייעודם. וכך גם מופיע מפורשות בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 - הקובע את מטרת החוק - ולפיו חלק ממטרות החוק הינן לקדם את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". כך מופיע בפסיקת בית המשפט העליון למשל בדנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת, ולפיו התובענה הייצוגית "מהווה גם אמצעי לאכיפת החוק במישור האזרחי" או ברע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ו-8 אח', "ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית". פעמים רבות "כשל השוק", אותה באה התובענה הייצוגית לפתור, קיים בזירות בהם המדינה והרגולטורים מטעמה (הממונה על הגנת הצרכן, המפקח על הביטוח, המפקח על הבנקים, רשות ההגבלים העסקיים, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, הרשות השניה וכיוצב') – לא הצליחו במשימתם. מחקרים שנעשו בתחום מראים (ס. דויטש "תובענות ייצוגיות צרכניות – קשיים והצעות לפתרון", מחקרי משפט כ(2), 299, 300, בר-ניב (בורנובסקי), "גבולה של התובענה הצרכנית הייצוגית", עיוני משפט יט (תשנ"ה-1994) 251; בר ניב, "האכיפה של חוק הגנת הצרכן על ידי המגזר העסקי", עיוני משפט י"ז (תשנ"ג-1992), 299) כי רשויות החוק לא צלחו במשימה של הגנת הצרכן ובכדי להתגבר על בעיה זו, תוקן חוק הגנת הצרכן בשנת 1994, והוסף הסעד החשוב של תובענה ייצוגית. בכדי לעודד צרכנים "לעטות על שכמם" את מלאכת הייצוג, כשפעמים רבות הנזק האישי שנגרם להם עומד על שקלים בודדים (ולפיכך אין כל תמריץ כלכלי אמיתי לגשת לביהמ"ש), קבע המחוקק – בסעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות - שיש לתגמל את התובע (בנפרד מעוה"ד) באמצעות פסיקת תגמול מיוחד לזכותו. ואולם, אותה מדינה – אשר כשלה במשימת ההגנה על זכויות הפרט – שולחת ידה לכיסו של אותו תובע וגובה ממנו מס של 50% מאותו גמול שנפסק לו. ואם לא די בכך הרי שלדברי מומחים ישנו חשש ממשי שלא רק מס הכנסה ייטול את חלקו, אלא גם רשויות מע"מ ואולי גם הביטוח הלאומי. כך, שבסופו של התהליך המדינה (שכאמור כשלה בתפקידה) היא המרוויחה המשמעותית מהגמול, בעוד שהתובע (שהסתכן בפסיקת הוצאות משפט לחובתו, התייצב לדיונים וכיוצב') נשאר עם פחות מחצי מהסכום שנפסק לו. גביית מס מתובע מייצג אינה מוצדקת ועלולה לחבל ברצון לעודד את האזרחים לתבוע חברות שרימו אותם ולכן התיקון הכרחי, ביחוד נוכח פסיקת ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (כפי שניתנה לאחרונה בעמ"ה (ת"א) 1109/04 חיים קרן נ' פקיד שומה גוש דן (טרם פורסם)), אשר קיבל את עמדת המדינה וקבע שהתגמול לתובע המייצג חייב במס של 50%. חוסר הצדק מודגש שעה שעמדת רשויות המס הינה שתובע מייצג שהפסיד, וחויב בהוצאות משפט, לא יוכל לנכות הוצאה זו מהכנסתו, כך שתוצאת המס הינה חד צדדית לחלוטין – המדינה רואה עצמה כשותף לרווחיו של התובע אך מתעלמת ממנו שעה שהפסיד. ולא זו אף זו. מחקרים מגלים שתובעים ייצוגים שהפסידו נאלצו לשלם עשרות ואף מאות אלפי שקלים הוצאות משפט. עמדת רשויות המס עלולה לפגוע ברצונם של תובעים עתידיים להסתכן בניהול הליכים ייצוגיים. תוצאת הדברים תהיה, כמובן, פגיעה בציבור כולו ועיקור כל תכליות ויעדי המכשיר הייצוגי. בהקשר זה ראוי לציין כי המחוקק, בשורה ארוכה של חוקים דומים, העניק פטור מלא או חלקי מתשלום המס, שעה שהכיר בצורך לתמרץ פעולה או מצב כלשהו. כך לדוגמא, בשל הרצון לתמרץ שירות מילואים נקבע בסעיף 33א(ה)(1) ו – ה(2) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 כי תגמול מיוחד המשולם לחייל מילואים יהיה חייב במס מירבי של 25%. באופן דומה, ולשם שילובם של ספורטאי חוץ, נקבע בתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998 כי המס על הכנסתם יוגבל לתקרה של 25%. באותו אופן, ולשם שילובם של עיתונאים זרים, נקבע בתקנות מס הכנסה (עיתונאי חוץ), התשנ"ז-1996 כי המס על הכנסתם יוגבל לתקרה של 25%. ביטוי נוסף לגישה זו מצינו בחוק קרן וולף, תשל"ה-1975, בחוק איגרות מדינת ישראל (הנפק שער נייד), התשמ"ג-1982, בתקנות קרן המדע הדו-לאומית (פטור ממסים), תשל"ח-1978 או בחוק איגרות מדינת ישראל (מילווה הפיתוח והשיקום), תשל"ד-1973 בהם קיים פטור מלא ממס. אפילו לגבי אדם שזכה בפיס או בהימורים, אשר עד לאחרונה היה פטור ממס לחלוטין, קבע המחוקק שאין להטיל עליו מס מלא אלא בכפוף לתקרה. אותו הגיון, של עידוד פעולה, באמצעות פטור או הקלה בהשלכות המיסוי שלה, קיים גם – ועל אחת כמה וכמה - ביחס לתובע המייצג אשר פעולתו מניבה תשואה מיידית לציבור כולו. על כן מוצע להקל על תשלומי המס הנובעים מפסיקת התגמול המיוחד לזכותו של התובע המייצג ולהגבילם לתקרה של 25%. סעיף התחולה המוצע נובע מכך שלא היתה הלכה כלשהי בענין שיעור המס המוטל על התובע המייצג אלא רק לאחרונה והוא נועד לעגן את השלכות המס בהתאם לציפיות הלגיטימיות של התובעים המייצגים. תובעים אלו לא ידעו, שעה שהסכימו לייזום ההליך או לסיומו באמצעות הסכמי פשרה, כי ייאלצו לשלם את חלקו המכריע למדינה ומשום כך מוצע להחיל את הוראות התיקון גם לגביהם. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד' בסיון התשס"ז – 21.5.07