קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת ניידות), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2614/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: לחבר הכנסת גלנטי יש הצעה דומה, מוצמדת. בבקשה. יצחק גלנטי (גיל): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבר אמר קודמי כי אכן בגיל 65 – מי שהיה נכה לפני זה, לאחר הגיעו לגיל 65, על-פי החוקים הקיימים, ביטוח לאומי קובע שמעתה ואילך הוא מפסיק להיות נכה. הווה אומר, כל מי אשר קיבל תוספות כלשהן, אשר מאפשרות לו לרכוש אמצעי ניידות, הרי שמרגע הזה ואילך, מגיל 65 ואילך, אני כבר לא יודע מה קורה. נכון לרגע זה זה 67, אז גם זה – פה יש אי-התאמה כלשהי עם המציאות הקיימת היום. אבל מגיל 65 צומחות לו פתאום רגליים. הוא פתאום אדם צעיר יותר. הוא פתאום יכול לנוע ביתר חופשיות. כמובן, הדברים הם ציניים. אבל הרי אליה וקוץ בה, כיוון שבין היתר – מה הטענה? הטענה היא שצריך לעזור לאותם מוגבלי תנועה, לאפשר להם לנוע ככל האדם. ככל האדם הם לא יהיו אף פעם, אבל לפחות לשפר את התנאים של החיים שלהם. וראה זה פלא, עד גיל 65 כנראה הם אינם מסוגלים, מבחינה פיננסית, לרכוש את אותם כלים, ולכן המדינה באה ועוזרת להם. אבל כנראה כאשר מוסיפים לאדם חיים והוא עובר את גיל 65 הוא נעשה פתאום יותר עשיר, כי עכשיו הוא יכול, כנראה, לפי אותה תפיסה, בעצם, לרכוש לעצמו, בכוחותיו הוא, אמצעי ניוד. רבותי, האבסורדים מביאים למצב בלתי נסבל. אמר קודמי פה בנאום, חבר הכנסת ג'ומס: זה לא סכום שהמדינה לא מסוגלת לעמוד בו. אדרבה, ככל שהאדם נעשה יותר קשיש, יש לו הוצאות רפואיות יותר גדולות. יש לו קשיים רבים יותר בניידות, גם אם הוא איננו נכה. אז ככה באה המדינה לקראת קשישיה? רבותי, יש להצביע בהקדם על החוק הזה ולשנות את המצב האבסורדי והבלתי נסבל הזה. תודה לכם. היו"ר קולט אביטל: תודה, אני מודה לך. כאמור, גם על הצעת החוק הזאת לא תהיה תשובה, וההצבעה תחול במועד אחר.