קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק נושאי משרה ציבורית (חיוב בהוצאות), התשס"ח-2008 [הצעת חוק מס' פ/3289/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצעת חוק. נדמה לי שהיום חבר הכנסת גפני הוא הראשון שיציע הצעת חוק. הצעת חוק נושאי משרה ציבורית (חיוב בהוצאות) - תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, אדוני, יש לך עשר דקות. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעות. אברהם הירשזון (קדימה): יש לו עשר דקות. היו"ר דליה איציק: למה עשר דקות, חבר הכנסת הירשזון? הוא יכול בשתי דקות להציג "קייז". חבר הכנסת גפני, תראה, יש פה התייחסות מאוד גדולה אליך, הערכה גדולה לכישוריך. כמו שאומר חבר הכנסת צבי הנדל, יש לך עשר דקות. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ביקשתי שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר מכיוון שבוועדת השרים התנגדו לחוק הזה. אני לא יודע עד עכשיו אם הם התנגדו לזה מסיבות ענייניות או מפני שזו הצעת חוק שלי, אבל יש גם חברי כנסת אחרים שחתומים - - - שר האוצר רוני בר-און: מה אתה מעדיף? בהכירי אותך, אתה מעדיף - מפני שזה חוק שלך ולא בגלל העניין. משה גפני (יהדות התורה): הבעיה שלי היא שחתומים על הצעת החוק הזאת חברי כנסת נוספים, ואז השאלה היא, למה התנגדו גם להם? אלא אם כן נאמר: אוי לרשע ואוי לשכנו. איתן כבל (העבודה-מימד): זה העניין, אוי לרשע ואוי לשכנו. משה גפני (יהדות התורה): אמרתי. לא היה חוק אחד מתחילת הקדנציה שוועדת השרים אישרה אם היה כתוב עליו גפני. זה גם ענייני. מנחם בן-ששון (קדימה): אתה בחברה טובה, לא אלמן ישראל. שר האוצר רוני בר-און: השאלה היחידה שנשאלת, למה אתה לא מבין את הרמז? למה אתה לא מפסיק להטריד אותנו? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חבר הכנסת גפני - - - משה גפני (יהדות התורה): חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני מעביר חוקים, אבל בהתנגדות של ועדת השרים. ועדת השרים התנגדה לזה, הרי גם בוועדה היא מתנגדת - חוק מצוין שלך ושלי. אני מתכבד להגיש בפני הכנסת הצעת חוק נושאי משרה ציבורית (חיוב בהוצאות), התשס"ח-2008. הצעת החוק מדברת על כך שנושאי משרה ציבורית יחויבו, במקרים מוגדרים בחוק, בחיוב אישי על פעולות שהם עשו, אם הפעולות הללו - אסור היה לעשותן. הצעת החוק מפרטת מהם המקרים שבהם נושא המשרה יחויב באופן אישי. נושא המשרה יחויב באופן אישי במקרים האלה - וזה יוגדר בחקיקה, זה מה שמונח בפניכם: אם אישור ההוצאה נעשה תוך מעשה תרמית או הונאה, זאת אומרת, נעשתה כאן פעולה של תרמית. האפשרות השנייה היא שהוא יחויב בחיוב אישי - - - שר האוצר רוני בר-און: אני באופן אישי תומך בהצעת החוק. משה גפני (יהדות התורה): בממשלה הזאת אני לא מבין כלום. כל השרים אומרים לי שהם תומכים בחוק הזה וועדת השרים החליטה נגד. כולם תומכים, אני פשוט יוצא מדעתי. שר האוצר רוני בר-און: מכיוון שהחוק של החיוב האישי חנה רק בחצר שלי כשהייתי שר הפנים, אני אומר לך שהוא חוק פנטסטי. אני מוכן להרחיב אותו. משה גפני (יהדות התורה): אני מוכן להצביע על זה עכשיו. דבר עם הקואליציה, אני מוכן לתאם את זה עם הממשלה. שר האוצר רוני בר-און: אני חבר בממשלה. משה גפני (יהדות התורה): אבל אתה איש חשוב בממשלה, אתה שר האוצר. שר האוצר רוני בר-און: אני אומר לך שזה חוק פנטסטי. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, מה אני עושה עכשיו? היו"ר דליה איציק: משכנע את שר המשפטים. שר האוצר רוני בר-און: התבלבלת? משה גפני (יהדות התורה): כן. שר האוצר רוני בר-און: זאת היתה תכלית ההצהרה. משה גפני (יהדות התורה): האפשרות השנייה - אם נושא המשרה שעליו מדובר קיבל התראה מהיועץ המשפטי שאמר לו: תדע לך, אתה הולך לעבור על החוק, ואף-על-פי-כן הוא ביצע את זה, אז הוא יחויב בחיוב אישי. האפשרות השלישית - אם הוא הורשע בפסק-דין סופי בבית-המשפט הוא יחויב באופן אישי. מה המצב היום? גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, המצב היום הוא שבהחלטה מינהלית, ללא פסק-דין של בית-המשפט, ללא כל התראה, יכול פקיד להחליט שאותו ראש עיר – אגב, זה רק על השלטון המקומי, זה לא על שום נושאי משרה אחרת – ללא התראה, ללא דיון בבית-משפט, ללא החלטה, ללא שום הליך, פקודה מנדטורית מיושנת שאיננה מתאימה לעידן שאנו חיים בו, יכול ראש עיר, בהחלטה של איזה פקיד במשרד הפנים או במשרד המשפטים, להיות פתאום מחויב במיליוני שקלים, בלי שמישהו התריע בפניו, בלי שהועמד לדין, בלי איזו החלטה שעל-פי ההחלטה הזאת הוא היה יכול להביע את עמדתו. מחליט פקיד שראש עיר נבחר יחויב במיליונים, בעשרות מיליונים, במאות מיליונים. איזה ראש עיר יסכים ללכת ולהיכנס לפעילות שהיא לטובת התושבים - בגלל פקודה מנדטורית מיושנת שניתנת בידיו של איזה פקיד, נכבד ככל שיהיה? הצעת החוק הזאת באה לעשות סדר: קודם כול, לבטל את הפקודה המנדטורית, את פקודת העיריות המיושנת שאיננה מתאימה לעידן שלנו. היא באה לקבוע באופן מסודר חיוב אישי - אגב, לא רק לשלטון המקומי אלא לכל נושאי המשרה: עובד רשות מקומית, עובד מועצה דתית, עובד המוסד לביטוח לאומי, עובד בנק ישראל, עובד ההסתדרות הציונית, עובד לשכת התעסוקה, נושא משרה או תפקיד על-פי חיקוק. למה הם שונים מראשי ערים או ממה שהשלטון המקומי עומד בפניו? למה? כפי שאמרתי, החוק בא להסדיר גם - אין מציאות כזאת שלוקחים עובד ואומרים לו: אתה תשלם הון עתק על החלטה שביצעת או על פעולה שעשית רק מפני שאותו פקיד החליט שזה לא בסדר. מי קבע את זה, פקודת העיריות המנדטורית? מי קבע את ההחלטה הזאת? לכן אני מציע את ההצעה - אגב, לא רק אני. מציעים את ההצעה הזאת חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת דני יתום, חבר הכנסת לשעבר אביגדור יצחקי. אנחנו קבוצת חברי כנסת שבאה לעשות סדר בעניין החיוב האישי, ורק על הדברים המוגדרים בחוק - הדברים המוגדרים בחוק כפי שמניתי אותם: א. נעשה באופן של תרמית והונאה; הפעולה שאותו נושא משרה עשה נעשתה בניגוד להתראה שנתן לו היועץ המשפטי; או שהורשע בפסק-דין סופי. לפי דעתי, החוק הזה הוא חוק טוב. אני מעריך שרבים מאוד מחברי הכנסת רוצים להתחיל בהליך חקיקה מהסוג הזה, וודאי שהגיע הזמן לדון בזה באחת מוועדות הכנסת - או בוועדת הפנים או בוועדת החוקה. צריך לדון בעניין הזה כדי לקדם אותו. אני כמובן לא מתכוון להפר הסכם. אני הבנתי שהקואליציה מתנגדת, כמו שהיא מתנגדת לכל דבר שלי. ביקשו ממני שלא להצביע ואני מסכים שלא תהיה הצבעה, אלא אם כן - מבחינתי אני אבקש להצביע אם הקואליציה תסכים. היו"ר דליה איציק: השרה רוחמה אברהם, שמעת את ההצעה? נא תגובתך. השרה רוחמה אברהם-בלילא: כן. היו"ר דליה איציק: מה כן - מצביעים או לא? השרה רוחמה אברהם-בלילא: לא מצביעים. היו"ר דליה איציק: לא מצביעים. לא מצביעים. תשובה סופית בהחלט, אנחנו ממשיכים הלאה. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה.