קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2691/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת סילבן שלום) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיגון מבני ציבור חיוניים, התשס"ז–2007, של חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו מבקר המדינה מגיש את הדוח על מוכנות העורף בזמן המלחמה בצפון בשנה שעברה. הכותרות הראשיות בעיתונים מדברות על דוח חמור, דוח חמור מאין כמוהו, ושוב, כל הצדדים מפילים את האשמה זה על זה והאזרחים נופלים בין הכיסאות. הרמטכ"ל מגבה את האלוף, לשכת ראש הממשלה תוקפת את המבקר, וכן הלאה וכן הלאה. במקום להתעסק בתוכן, במקום להתעסק בבעיה האמיתית ובשאלה איך מונעים אסון בפעם הבאה, שוב אנחנו מתעסקים בהאשמות ולא מטפלים בנושא עצמו. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מדברת על הצורך למגן מוסדות ציבור בדרום ובצפון, על הצורך למגן בתי-ספר, גני-ילדים, בתי-חולים ומוסדות ציבור אחרים. בעוד פחות מחודשיים ימים, ב-1 בספטמבר, יחלו בתי-הספר וגני-הילדים לפעול. חלילה וחס שלא יקרה דבר, אבל אם יקרה, לא תוכל הממשלה להגיד: לא ידענו. היא לא תוכל להגיד: ידי לא היתה במעל, כי הכתובת רשומה על הקיר. הנסים שהתרחשו בצפון במלחמה האחרונה היו גדולים, אבל נסים לא מתרחשים תמיד, ולא לעולם חוסן. הציבור שבע הבטחות. הציבור רוצה לדעת שכאשר הוא שולח את ילדיו לבתי-הספר ולגני-הילדים, בצפון ובדרום, הם יהיו מוגנים מפני התקפה, חלילה, ומפני פגיעה ישירה של טיל, שינחת על אותו מוסד. היום התקשורת מרבה לעסוק בכך. אני רוצה לצטט את אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" היום: "ברגע שיסיים היום מבקר המדינה את מסיבת העיתונאים, יפנה את גבו לתקשורת ויצא מהאולם, תתחולל סערה, ולא בגלל הדוח המקיף שהכין על היערכות העורף במלחמה האחרונה. זה יידחק לשוליים. הכול יתעסקו בדברים החשובים באמת – איך הכניס וכמה עמוק הכניס מבקר המדינה לראש הממשלה, האם זה זובור קטן או שמא זובור גדול?" שר הבינוי והשיכון זאב בוים: הוא יפנה את פניו, לא את גבו. סילבן שלום (הליכוד): ברגע שאני מביא ציטוט בשם אומרו, הבאתי גאולה לעולם. מיכאל איתן (הליכוד): הבאת גאולה ל"ידיעות אחרונות". סילבן שלום (הליכוד): בשורה התחתונה, חוץ מהאשמות לא נעשה דבר. האחריות נשארת באוויר ואין טיפול אמיתי בבעיה. אדוני היושב-ראש, תושבי הצפון היו בקו האש, ותושבי שדרות ועוטף-עזה נמצאים היום בקו האש. קו העימות הפך להיות גדול, רחב וארוך מאין כמותו. תושבי קו העימות חיים בפחד מתמיד ובאיום מתמיד. המלחמה האחרונה לא חידשה את הסכנה – הסכנה תמיד היתה שם – היא פשוט הניחה אותה מחדש על סדר-היום. שש שנים ניהלו תושבי הצפון חיים רגילים, עד שיום אחד הותקף כל אזור הצפון, בלי להבחין בין תושבים יהודים לתושבים ערבים; הטילים פגעו בכולם. כך גם תושבי שדרות, שכבר שנים החיים שלהם אינם שפויים, אינם רגילים. ילדים אינם הולכים לבתי-הספר בגלל פחד, ילדים אינם מוכנים להגיע למוסדות החינוך משום שהם בסכנת חיים, בסכנה קיומית. ואם מישהו נפגע, חלילה, ומובא לבית-חולים – גם בתי-החולים אינם ממוגנים; בית-החולים "זיו" בצפת, בית-החולים "פורייה" בטבריה, בית-החולים הממשלתי בנהרייה, בית-החולים "רמב"ם" ובתי-חולים נוספים, וגם בתי-החולים בדרום, "ברזילי" ואחרים. הצעת החוק נועדה לשים סוף למחדל הזה, ולשים סוף לפחד. אין ספק שהאיום ימשיך להתקיים, לצערי, גם לאחר המיגון, אבל אולי הרצון לנסות לנהל חיים תקינים יחזור ויבוא על מקומו ועל סיפוקו. מה הממשלה אומרת? הממשלה מתנגדת להצעת חוק שקוראת למגן את מוסדות הציבור בצפון ובדרום. הממשלה מתנגדת למגן את בתי-הספר, את גני-הילדים ואת בתי-החולים. אומרים – לא צריך חקיקה, צריך שזה יהיה בהחלטת הממשלה. אני אומר: בסדר, אין בעיה, שתהיה החלטת הממשלה, אבל היא כבר ישנה, ואין מיגון. אומרים – בג"ץ. אבל יש החלטת בג"ץ, ואין מיגון. קראתי היום שבית-החולים "זיו" בצפת נערך להגיש בג"ץ נגד הממשלה על כך שהיא אינה מעבירה תקציב למיגונו. זה בית-חולים שטיפל בחולים רבים במלחמה האחרונה. כמו רבים וטובים כאן, גם אני מקבל מדי יום פניות מאזרחים מודאגים, השואלים מה יקרה בעוד חודש וחצי, כאשר תיפתח שנת הלימודים וילדיהם יצטרכו לחזור לבתי-הספר ולגני-הילדים. אזרחים מודאגים גם מהעזיבה ההמונית את מקום מגוריהם, מכך שבתי-העסק במקום מגוריהם נסגרים. יש גבול לאבסורד; יש גבול לעצימת העיניים. למה אנחנו מחכים, אדוני היושב-ראש? האם אנו מחכים למלחמה הבאה? האם אנו מחכים ל"קסאם" הבא? האם אנו מחכים ל"קטיושה" הבאה? האם אנו מחכים לדוח הבא של מבקר המדינה על מצב העורף? אי-אפשר להמשיך לבנות את עתידנו רק על נסים. מוסדות הציבור מספקים שירותים חיוניים לאוכלוסייה, ואם הם אינם ממוגנים, הם יהיו הבטן הרכה של מדינת ישראל כאשר תהיה התקפה על המדינה מצפון או מדרום. מצב החירום הביטחוני ששרר לפני כשנה בגבולה הצפוני של מדינת ישראל ושורר היום גם בדרום, בשדרות, מעלה את הצורך החיוני, הדחוף וההכרחי למגן את מוסדות הציבור, כי הדבר הוא חובה הכרחית וחיונית לשמירת חיי אדם. אני מפציר בכם, חברי הכנסת, כל אחד מכם יהיה אחראי באופן אישי, כל שר, כל חבר מחברי הכנסת שירים את ידו נגד הצעת החוק למיגון מוסדות ציבור יהיה אחראי באופן אישי אם חלילה וחס תהיה פגיעה ישירה באותם בתי-ספר, גני-ילדים, בתי-חולים או מוסדות אחרים. כולכם יודעים שאם הצעת החוק תעבור היום בקריאה טרומית היא תהיה כחרב המתהפכת מעל ראשה של הממשלה כדי להביא לסיום תיאטרון האבסורד. גבירותי ורבותי, אנחנו חייבים להזדרז – ב-1 בספטמבר מתחילה שנת הלימודים. אני מכיר את שר האוצר זה שנים רבות, ואני יודע שגם לו חשוב למגן את מוסדות הציבור באשר הם. לצערי הרב, פעם נוספת – אולי גורמים אחרים באותם משרדי הממשלה, אולי גורמים פקידותיים – הובילו לקבלת החלטה לא נכונה. זה הזמן לקבל את ההחלטה הנכונה כממשלה. זה הזמן לקבל את ההחלטה הנכונה ככנסת, שאומרת היום: אין קואליציה, אין אופוזיציה, כי מי שיושבים בצפון ובדרום הם עם ישראל. אין דתיים וחילונים, אין יהודים וערבים, אין עשירים ועניים, כולם נמצאים באותה סכנה. לכן, האם מישהו מאתנו מסוגל להעלות בדעתו שמוסדות הציבור לא יהיו מוגנים, שיהיו חשופים לטילים שעלולים לפגוע גם פגיעה ישירה? אין כאן מאבק על קרדיט, אלא מאבק אמיתי מתוך רצון לשמור על חיי אדם. בשעה שאני מעלה את הצעת החוק כאן, מבקר המדינה נמצא במשרדה של יושבת-ראש הכנסת ומציג לפניה את דוח מבקר המדינה, דוח חמור מאין כמוהו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שביקשתי שהממשלה תתמוך בהצעת החוק, מתוך התחייבות שהליך החקיקה כולו ייעשה בתיאום עם משרד האוצר, בתיאום עם שר האוצר – בתיאום עם הממשלה. לצערי הרב, לא קיבלתי תשובה חיובית, ולפיכך אני פונה אל כל אחד מכם באופן אישי: כל אחד מכם יצטרך לומר את הצבעתו באופן אישי, ובכך להגיד אם הוא מוכן לסכן את חיי אזרחי ישראל, את חיי ילדי ישראל, או שמא הוא מתעלה מעל ההחלטה הקואליציונית ונותן יד למהלך נכון שיביא פתרון אמיתי לבעיות האמיתיות שעם ישראל ניצב לפניהן. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אינך צריך להשיב כרגע. קבענו שבשעה 13:00 נציין את יום הערבים הבדואים בכנסת, כל האורחים נמצאים כאן, ומכיוון שזאת הצבעה אישית, הייתי רוצה שחברי הכנסת, לפני שיצביעו, ישמעו. מכיוון שהמציע האריך בדבריו, ומכיוון שההצבעה היא אישית – – – חיים כץ (הליכוד): אבל הנושא חשוב. היו"ר אמנון כהן: הכול חשוב, אין פה נושא אחד שהוא לא חשוב. שר הפנים מאיר שטרית: שתי דקות. היו"ר אמנון כהן: אם המציע יבקש שלא תהיה הצבעה אישית, בבקשה. חיים כץ (הליכוד): הצבעה אישית. אנחנו רוצים לראות מי מהממשלה מצביע. היו"ר אמנון כהן: בבקשה, כבוד השר. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע לחייב הקמת ממ"ד או מקלט בכל מבנה ציבור ומבנה חינוך באזור שהוכרז בו מצב מיוחד בעורף ולהטיל את האחריות לכך על שר הפנים. חובת ההתגוננות האזרחית, שבאחריותו של שר הביטחון, קובעת כבר היום כי בכל מבנה או סמוך לו יוקם מקלט שישמש את השוהים במבנה, וכי לא יינתן היתר להקים מבנה אשר אינו עומד בהוראה זו. החוק קובע גם חובה על בעל מבנה שאין בו מקלט להסדיר בעבורו מקלט על-פי הנחיות הרשות המקומית. מכאן שהצעת החוק מיותרת ואין בה צורך. אם יוחלט לתקן את הוראת החוק בעניין זה או להרחיב אותה, ראוי לעשות זאת במסגרת חוק ההתגוננות האזרחית ובסמכותו של שר הביטחון. מאחר שאין בידי שר הפנים כלים המאפשרים אכיפה של חוק מיגון ממין זה, אם יוחלט כאמור, יש כמובן לדאוג למקורות התקציביים ליישום החוק. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת לשבת, זה מפריע. השרה רוחמה אברהם. חבר הכנסת גבאי. שר הפנים מאיר שטרית: מינהל התכנון רואה חשיבות בקידום פתרונות מיגון ובהקמת מקלטים באזורים שהוכרז בהם מצב מיוחד בעורף ובאזורים אחרים. עם זאת, ההכרעה בנושא זה צריכה להיות במסגרת המדיניות וסדר העדיפויות של הממשלה מבחינה ביטחונית ומבחינה תקציבית. יובהר כי להערכתנו ברוב המקרים יש פתרונות תכנוניים מספקים למיגון, והחסם העיקרי הוא תקציבי. לאחרונה יזם מינהל התכנון, בשיתוף עם מחוז הדרום, מחוז הצפון ומחוז חיפה במשרד הפנים, כמה מהלכים שיאפשרו הוצאת היתרים וביצוע מיגון בהליך מזורז בכל מקום שהוא נדרש. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שרק בשנה האחרונה השקיעה המדינה בדרום, באזור שדרות ועוטף-עזה, מאות מיליוני שקלים במיגון מוסדות חינוך, מיגון מעל ומעבר לנדרש בחוק, מתוך רצון להביא לידי כך שבכל מוסד חינוכי יהיה מיגון מתאים. לכן, אדוני היושב-ראש, נראה לי שהצעת החוק מיותרת ואני מציע להסירה מסדר-היום. היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצבעה. איפה החתימות? סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד אהוד אולמרט – אינו נוכח חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – אינה נוכחת אפי איתם – בעד מיכאל איתן – בעד רפי איתן – נגד אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – אינו נוכח חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – אינו נוכח גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בוים – נגד יוסף ביילין – בעד בנימין בן-אליעזר – נגד יעקב בן-יזרי – נגד שלמה בניזרי – נגד יצחק בן-ישראל – נגד מנחם בן-ששון – אינו נוכח רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד שלמה ברזניץ – נגד מוחמד ברכה – בעד אליהו גבאי – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – אינו נוכח משה גפני – בעד עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – נגד שמואל הלפרט – בעד צחי הנגבי – נגד צבי הנדל – בעד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – אינו נוכח אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד ג'מאל זחאלקה – בעד יצחק זיו – נגד עבאס זכור – בעד נאדיה חילו – אינה נוכחת דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – נגד שי חרמש – אינו נוכח ואסל טאהא – בעד אחמד טיבי – בעד דוד טל – נגד אסתרינה טרטמן – נגד שלי יחימוביץ – נגד אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – נגד דני יתום – אינו נוכח איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יעקב כהן – בעד יצחק כהן – נגד רן כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד מיכאל מלכיאור – נגד יעקב מרגי – נגד שרה מרום-שלו – אינה נוכחת יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – נגד מיכאל נודלמן – נגד אורית נוקד – נגד סעיד נפאע – בעד בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – אינו נוכח גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד אופיר פינס-פז – אינו נוכח מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – בעד אברהם רביץ – בעד דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – בעד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – נגד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – נגד סילבן שלום – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח משה שרוני – נגד רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד היו"ר אמנון כהן: תוצאות ההצבעה: בעד – 34, נגד – 51. לכן הצעת החוק הוסרה מסדר-היום.