קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח-2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/218).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח-2008, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, תציג את הצעת החוק, נשמע ונקבל החלטה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת הוגשה לאחר שחוויתי עם משפחות החיילים החטופים, כשנתיים, את המאמצים הרבים שהם עושים כדי לקדם את שחרורם. הם מתמודדים ויתמודדו עם מציאות אכזרית ונבזית. אנחנו מכירים היטב את הסיפור של רון ארד, ואנחנו רואים כיום את ההתנהלות של "חיזבאללה" ואיש לא יודע לאן פנינו מועדות בתחום הזה. מדינת ישראל, עד עצם היום הזה, חיבקה בחום את המשפחות הללו, אולם בכל המאמץ שהן השקיעו, הן נדרשו לגייס את הכספים בעצמם. אני חושב שהייתי רוצה דווקא לנצל את העובדה שחבר הכנסת מרגי נמצא פה, ולספר כיצד נולדה הצעת החוק הזאת: לפני שנה וחצי נדרשנו לנסוע למועצת אירופה כדי להשפיע על הצעת החלטה של מועצת אירופה בגין המצב בלבנון ובפלסטין, כפי שהם קוראים לזה. ביקשנו שתצטרף אלינו לנסיעה קרנית גולדווסר, אשתו של החייל החטוף. המשלחת היתה של הכנסת, והפעילות היא פעילות של משרד החוץ. נאמר שאין שום בעיה שקרנית תצטרף אלינו; להיפך, שמחו, וכששאלתי את משרד החוץ: מי יממן את הנסיעה? אמרו לי: היא נוסעת על חשבונה, ואנחנו לכל היותר נתאם לה מלון, וגם - לא מלון עם המשלחת הישראלית. הודעתי שאני אסרב לנסוע אם מדינת ישראל לא תהיה זו שתממן לה את הנסיעה. אמרתי שלא עולה על הדעת שאנחנו נוסעים עם גברת שהיא בעצם הפרונט של ההסברה של מדיניות החוץ הישראלית בתחום של לבנון, והיא צריכה לא רק לשאת את הטרגדיה האישית על גבה, אלא לכתת את רגליה ולחפש נדבות. יושבת-ראש הכנסת חברת הכנסת דליה איציק, ששמעה על העניין הזה, הודיעה למשרד החוץ שקרנית תיסע כחברת משלחת לכל דבר ועניין מטעם הכנסת. הנסיעה הזאת היתה הצלחה גדולה, בעיקר בזכות קרנית. חזרנו, ושאלתי את עצמי, הכיצד. פותחים לנו דלתות להסברה בתחום הזה ואנחנו מחפשים כל דרך להסביר את עצמנו, והמסבירים הטובים ביותר, המשפחות הללו, בעצם נאלצות באמת לכתת את רגליהן כדי להביא כסף. הם עולים על מטוס אחד אתנו, הם פותחים לנו את הדלתות באו"ם, והם פותחים לנו את הדלתות אצל נשיאים ומלכים ושרים, והם צריכים לדאוג לזה בעצמם. הגשתי את הצעת החוק הזאת. בעקבות הצעת החוק הזאת הממשלה קיבלה החלטה למנות ועדה שתממן להם את הנסיעות. ואכן הוועדה פועלת - - - היו"ר אמנון כהן: איפה יושבת הוועדה? ישראל חסון (ישראל ביתנו): הוועדה - במשרד הביטחון. את הוועדה מרכז ידידי עמוס גלעד, והוא עושה את זה בלב קשוב, ביד רחבה, עם הרבה רגישות ועם הרבה קשב. היו"ר אמנון כהן: של מי המימון? ישראל חסון (ישראל ביתנו): של משרד הביטחון. המימון אינו במונחים דרמטיים. היו"ר אמנון כהן: לכן אני שואל אם צריך חוק. אולי אפשר היה להסדיר את זה בנהלים פנימיים. ישראל חסון (ישראל ביתנו): יפה. הממשלה בעצם אמרה שלא צריך חוק אם יש ועדה. אדוני היושב-ראש, קודם נתת פה סקירה לחבר הכנסת גדעון סער – ואומרים "בתוך עמי אני יושב". להווי ידוע לך, יותר מאשר לי, ש-70% מהחלטות הממשלה לא תמיד מתקיימות, על-פי דברים שנמדדים. לא הייתי רוצה להשאיר את זה לשיקול דעתו – אני אקרא לזה במלה שאני לא אוהב להשתמש בה – של פקיד זה או זה. לפיכך, אמרתי שאם ממילא יש כוונה טובה, החוק לא רק שלא יפריע, הוא לכל היותר יעזור. גיבשנו את הצעת החוק הזאת, ישבנו ודיברנו עם כל הגורמים הממשלתיים – אם משרד החוץ, אם משרד הביטחון ואם צה"ל, ואם משרד ראש הממשלה – והצעת החוק שמונחת היום לפניכם היא הצעת החוק שבעצם מוסכמת על דעת כולם. אני חושב שאולי התעוררנו מאוחר מדי, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא. בואו נעשה עם המשפחות הללו את הצדק ונעשה את זה מתוך כוונה טובה. נקווה שלא נזדקק לחוק הזה גם בעתיד לבוא. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אדוני. קריאה: - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא רואה אף אחד מהרשימה, ולכן אני חוסך את קריאת הרשימה. חבר הכנסת גפני גם מעוניין לדבר. אני מתנצל על כך. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני מוכן לרדת אם הרב גפני רשום לפני והוא נפגע מכך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אתה תדבר שלוש דקות ולאחר מכן, אם יהיו מתדיינים נוספים, אנחנו נזמין אותם. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת חוק מימון הוצאות משפחות שבויים שהם חיילים מקובלת עלי, אבל אני חושב שצריך להחיל את זה לא רק על חיילים, גם על אזרחים. ישראל חסון (ישראל ביתנו): - - - נסים זאב (ש"ס): הבנתי שהצעת החוק היא רק לגבי שבויים חיילים. זה צריך לחול גם על נעדרים או שבויים אזרחים. כמו שאמר חבר הכנסת חסון, המדינה מחבקת אותם, אבל לא תמיד יכולה לעזור להם. צריך לתרגם את זה לשפת המעשה, כי חיבוקים זה דבר טוב, לעודד זה דבר טוב, אבל כשהם מתמודדים עם הכאב יום-יום ושעה-שעה ואי-אפשר לממן אפילו נסיעה, זו לדעתי חרפה. אני לא מבין מדוע צריך על כל דבר קטן להציע הצעת חוק. על כרטיס טיסה – הצעת חוק. אולי גם על כרטיס לקולנוע נביא הצעת חוק? למה לא נותנים שיקול דעת ליושבת-ראש הכנסת, שתוכל להמליץ בפני ועדת הכנסת? לדעתי, צריכה להיות קופה של צרכים מיוחדים. אני יודע שברשויות המקומיות תמיד היתה קופה לצרכים מיוחדים, כלומר לפי שיקול דעת של העובדים הסוציאליים. הם מחליטים מי נזקק, מה לתת לו, איזה דבר לקנות לו, לפי הצורך. לא כל דבר צריך להגיע למנהל הרווחה או לממונה על תיק הרווחה או ליועץ המשפטי. נותנים לאותו פקיד שמכיר את המצוקה שיחליט. אם היינו עושים קופה קטנה במסגרת המיליונים הרבים שהממשלה בלאו הכי מבזבזת – וברוך השם, אני רוצה לספר לכם איזה חידוש: רק מהקופה הקטנה שהממשלה והאוצר לקחו כתוצאה ממכירת הדירות הציבוריות, הלכנו עם החוק הזה כל כך רחוק, רק מ"פרזות" בירושלים יש החזר של 140 מיליון שקלים. אפשר להקציב 2–3 מיליוני שקלים לאותה קופה קטנה, לתת ליושבת-ראש שיקול דעת, כמובן עם חוות דעת של היועצת המשפטית של הכנסת, כדי שזה לא יהיה דבר מופקר, שלא ייראה כאילו היושבת-ראש היא המחליטה הבלעדית, ולהביא את זה לוועדת הכנסת. היום מדובר בכרטיס של משפחה של שבויים או נעדרים ומחר תהיה בעיה אחרת, אז כל פעם צריכים לחזר על הפתחים. ייתכן שיש מקום לעגן את זה בחוק, שיהיה חוק שיכסה הרבה בעיות, כלומר שתהיה קופה קטנה שאפשר יהיה לקחת ממנה. כמובן, הקופה הזאת לא תהיה אצל ראש הממשלה אלא אצל יושב-ראש ועדת הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מתנצל על טעות שהיתה, כי הסתכלתי ברשימה הלא-נכונה. יש כמה חברי כנסת שנוכחים ואם מישהו מהם רוצה - - - נסים זאב (ש"ס): אני האיש הנכון בכל מקרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה האיש הנכון תמיד בכל דיון, חבר הכנסת זאב, אין בכלל ספק בכך. מי שמעוניין מבין אלה שרשומים, ודאי שהוא יכול לדבר. חבר הכנסת שגאל? מוותר. חבר הכנסת אילטוב? מוותר. חברת הכנסת שמטוב? מוותרת. חבר הכנסת משה שרוני? מוותר על רשות הדיבור, על מנת שנגיע מהר להצבעה על החוק החשוב הזה. תודה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, עד שלוש דקות לאדוני. משה שרוני (גיל): - - - אתה יכול להוסיף עוד שלוש דקות - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, אני אדבר בקצרה, חבר הכנסת שרוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת ישראל חסון, אני אתמוך בחוק הזה. אני גם אגיד לך למה עליתי לדבר. דבר כזה לא היה צריך חוק. אני לא רוצה לדבר ולקחת את זמנם של חברי הכנסת, אני רוצה באמת שנגיע להצבעה. אין דבר גדול כמו הנושא של פדיון שבויים ביהדות. זה דבר שצריך להשקיע בו את כל מה שניתן לעשות על מנת להגיע למצב הזה, במיוחד כשאנחנו מדברים על השבויים והנעדרים הנוכחיים, שהמדינה שלחה אותם. אבל תראו מה קורה פה בכנסת לאחרונה, בעיקר בממשלה הנוכחית – דברים שהממשלה צריכה לעשות. הרי לפי סדרי שלטון תקינים, דבר כזה צריך לעבור בהחלטת ממשלה; זה לא חוק לכנסת, זה צריך לעבור בהחלטת ממשלה. הממשלה מתכנסת ומקבלת החלטה שהיא מסייעת על- פי קריטריון – לא כל אחד, ולא בכל דבר צריך. יש גם בעיה להכניס בחוק את כל הקריטריונים. הרי יש בזה גם בעיות מינהליות, שהן בעיות שניתן להתגבר עליהן, וקביעת דברים מוסכמים. עכשיו תראה מה אתה עושה, חבר הכנסת חסון – ובצדק, אני אתך לגמרי – הכנסת בעצם באה במקום הממשלה. הממשלה היתה צריכה לקבל החלטה. אנחנו הולכים להכניס לספר החוקים חוק שיבייש את הממשלה הנוכחית. הוא פשוט יבייש אותה, כיוון שהיא היתה אמורה לקבל את ההחלטה הזאת. יואל חסון (קדימה): - - - משום שהחוק הזה הוא רלוונטי גם למשפחות - - - הקודמים שלא קיבלו כלום, גם הממשלה הזאת. גם הסיפור של רון ארד שלא קיבלו כלום, גם הממשלה הזאת - - - אני רוצה להבטיח שלהבא אף אחד לא יירדם בשמירה. משה גפני (יהדות התורה): כן, אני מסכים אתך. אני רק אומר - זה מבייש בעיקר את הממשלה הנוכחית, אבל זה נכון - זה חל גם על ממשלות קודמות. זה לא דבר שהיה צריך להיעשות בדרך הזאת. אבל, אתה יודע איך כתוב אצל חז"ל: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". במקום שאין ממשלה, יש כנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גפני. חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי המציע חבר הכנסת ישראל חסון, כבוד השר, אני חושב שהצעת החוק, כפי שאמר חבר הכנסת גפני נכון, באה כי כנראה אנחנו לא חיים באי של שפיות. כי באמת משפחות החטופים, בשליחות שלהן - הבעיה האישית שלהן הופכת להיות משנית. אם הייתי צריך בתקופה שמאז החטיפה ועד היום לעשות עבודת הסברה מטעם משרד החוץ, מטעם הממשלה, לא הייתי מוצא את המוכשר ביותר שיעשה את אותה עבודה שעשו משפחות החטופים. זכיתי והייתי באותה משלחת שחבר הכנסת חסון דיבר עליה במועצת אירופה. ראיתי את המבט בעיניים כשקרנית היתה מדברת. ראיתי את החדירה לתוך הרגש של כל מי שנפגשנו אתו. זו עבודת קודש, ואני לא חושב שהבעיה היא אך ורק של המשפחות; זו בעיה של מדינת ישראל. אנחנו שלחנו אותם. לצערנו הרב, הם נחטפו, והם מטעמנו שם. המשפחות נושאות בנטל, ואין שום סיבה. אני רוצה גם להודות ליושבת-ראש הכנסת על שקיבלה על עצמה, כפי שהזכיר פה - בניגוד לכל תקנון קיבלה את זה על עצמה. נראה מישהו מבקר אותה על החלטה כזאת. אבל, זה היה בלתי נמנע. אני חושב שהחוק הוא ראוי, החוק צריך להיות. נקווה שלא יהיה בו שימוש; נקווה שהוא יהיה חוק יתום ועקר - שלא נראה עוד חטיפות ונראה את הבנים, את האחים - את השבויים כולם בחיק משפחותיהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מרגי. חברת הכנסת דותן – מוותרת. חבר הכנסת גלנטי, חבר הכנסת חיים אורון, חבר הכנסת גלעד ארדן, חבר הכנסת יואל שטייניץ, חבר הכנסת גבאי, חבר הכנסת מרציאנו, חברת הכנסת אורית נוקד, חבר הכנסת מאיר פרוש, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת יעקב כהן, חבר הכנסת אברהם רביץ. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח-2008, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת ישראל חסון. מי בעד? מי נגד? להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 13 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח-2008, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח-2008, אושרה בקריאה ראשונה, ותוכן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית - במהרה אנחנו מקווים – בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.