הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת יצחק לוי פ/2791/17 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון - ערעור על החלטת המפקח לגבי רשיון סוכן ביטוח), התשס"ז-2007 תיקון סעיף 102 1. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-19811, בסעיף 102(א), אחרי "מי שרואה עצמו מקופח בהחלטת המפקח לפי סעיפים" יבוא "25(ב)(4),". דברי הסבר מוצע לתקן את סעיף 102(א) לחוק באופן שיצוין בו גם סעיף 25(ב)(4) כסעיף המקנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. סעיף 102 לחוק שכותרתו "ערעור" מפרט מקרים בהם מוקנית במפורש זכות ערעור על החלטות המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח"). סעיף 102(א) קובע כי: "מי שרואה עצמו מקופח בהחלטת המפקח לפי סעיפים 25(ג1) ו-26(ה), 29(א), 51, 52 או 100, או מבטח או סוכן ביטוח שרואה עצמו מקופח בהחלטת המפקח לפי סעיף 62(א), רשאים לערער לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מקבלת ההודעה על ההחלטה לפי הסעיפים האמורים; הערעור יידון בדן יחיד". הסעיפים הנזכרים לעיל בסעיף 102(א) עוסקים כולם בסמכותו של המפקח ליתן רשיון סוכן וכיוצא בזאת להתנות בו תנאים, לשללו או להתלותו, כמפורט להלן: סעיף 25(ג1)(1) עוסק בסמכות המפקח לסרב ליתן רישיון סוכן ליחיד בנסיבות בהן הוגש כתב אישום בשל עבירה כאמור בסעיף 25(ב)(4) או "מתנהלת חקירה פלילית בשל חשד לביצוע עבירה כאמור". סעיף 25(ג1)(2) עוסק בסמכות דומה של המפקח אף בהעדר הליך פלילי כאשר קיימות "נסיבות שבשלהן אין הוא [הנדון] ראוי לשמש כסוכן ביטוח, בשים לב לדרישות המקצוע". סעיף 26(ה) עוסק בסמכות המפקח שלא ליתן רשיון סוכן לתאגיד. סעיף 29(א) עוסק בסמכות המפקח לבטל או להתלות רשיון סוכן לענף ביטוח פלוני או להתנות בו תנאים בהתאם לעילות הקבועות בסעיף. סעיפים 51 ו- 52 בוטלו. סעיף 100 עוסק בסמכות המפקח להגבלת השימוש במילה "ביטוח". כאמור בסעיף 102(א), לגבי כל הסעיפים המוזכרים לעיל, מוקנית לנדון זכות ערעור על החלטת המפקח לבית המשפט המחוזי. גם סעיף 25(ב)(4), שאינו נזכר בסעיף 102(א), עוסק בסמכות דומה של המפקח לשלול או להשעות רישיונו של הנדון לשמש כסוכן ביטוח אם הורשע בעבירה אשר לדעת המפקח "מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא [הנדון] רשאי לשמש סוכן ביטוח". יוצא, אפוא, כי הן סעיף 25(ב)(4) והן סעיף 25(ג1) המופיע בסעיף 102(א) עוסקים בסמכות זהה במהותה של המפקח לסרב ליתן רישיון. בדומה לכך, גם שאר הסעיפים עוסקים במהותם בהוצאה לפועל של סמכותו של המפקח ליתן או לשלול רשיון או להתנות בו תנאים וכדומה מכוח החוק. סעיף 25(ב)(4) אינו נזכר כאמור בסעיף 102(א). כך יוצא כי החלטת המפקח לפיו אינה נתונה לביקורת שיפוטית. הנדון לפיו נותר ללא סעד של ערעור בזכות לערכאה שיפוטית והסעד היחיד הנותר לו לכאורה הוא פניה לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק על בסיס תפריט סעדים שהוא מצומצם יותר מטיבו. העדר אזכורו של סעיף 25(ב)(4) בין הסעיפים המנויים בסעיף 102(א) יוצר אפוא מצב בלתי ראוי לפיו על החלטות זהות או דומות במהותן של המפקח קיימת מדיניות ערעור שונה. היות ונראה שאין כל יסוד להבחנה בין הסעיפים השונים לענין זכות הערעור, הרי שאין להותיר ענין זה לשיקול דעתו הבלעדי של המפקח, וזאת בדומה לקבוע בסעיף 25(ג1), כמפורט להלן. כל הסמכויות הנדונות הן כאמור דומות ונוגעות לעיסוק במקצוע אשר נתונות בידי המפקח כרשות מנהלית ויש לאפשר לגביהן כענין של מדיניות אחידה זכות ערעור בפני ערכאה שיפוטית ללא חריגים. מדיניות זו אף משתלבת במגמה השלטת בשנים האחרונות להעברת סמכויות ונושאים מסוימים מטיפולו של בג"צ לבתי המשפט המחוזיים. היות ולפי סעיף 102(א) ממילא מרוכזים כל הערעורים על החלטות המפקח (למעט לפי סעיף 25(ב)(4)) בידי בתי המשפט המחוזיים, מוצע להוסיף כאמור את סעיף 25(ב)(4) ולמנוע אגב כך פיצול מיותר בין ערכאות שונות. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ג בתמוז התשס"ז – 9.7.07