הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת
אופיר פינס פז
דב חנין
משה גפני
מיכאל מלכיאור
דני יתום
נאדיה חילו
יוסי ביילין
איתן כבל
מיכאל נודלמן
פ/3018/17
הצעת חוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח-2007
פרק א': מטרות
מטרות החוק
1.
חוק זה מטרתו להגן על הקרקע ועל עתודות הקרקע, על משאבי המים ועל בריאות הציבור בישראל מפני זיהום הנגרם כתוצאה מהימצאותם של חומרים מסוכנים בקרקע.
איסור זיהום קרקע
2.
לא יגרום אדם ולא ירשה לאחר, במעשה או במחדל, לגרום להימצאותו של חומר מסוכן על פני הקרקע או בתוכה באופן העלול לגרום נזק משמעותי או אירוע פגיעה במים.
פרק ב': הגדרות
הגדרות
3.
בחוק זה -
"אירוע פגיעה במים" – כהגדרתו בחוק המים, התשי"ט-19591;
"בעלים" – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק המקרקעין, ביום שבו הוציא המשרד צווים לפי חוק זה;
"גורם אחראי" - כהגדרתו בסעיף 17 לחוק זה;
"גורם מזהם" – מי שגרם או הרשה לאחר לגרום, במעשה או במחדל, ביודעין או ברשלנות את הימצאותו של חומר על פני הקרקע או בתוכה, וכתוצאה מכך נוצר חשש משמעותי לגרימת נזק משמעותי או להתקיימות אירוע פגיעה במים;
"המשרד" – המשרד להגנת הסביבה;
"חוק המקרקעין" – חוק המקרקעין, התשכ"ט-19692;
"חוק התכנון והבניה" – חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-19653;
"חומרים מסוכנים" - כל אחד מאלה –
(1) החומרים המנויים בתוספת הראשונה והשנייה לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג- 19934;
(2) דלק כהגדרתו בחוק הבלו על דלק, התשי"ח-19585;
(3) נפט כהגדרתו בחוק הנפט, התשי"ב-19526;
(4) תמלחת – שהיא אחד מאלה –
(א) שפכים שמקורם בריענון מחליף יונים בכמות העולה על שלוש טונות כלורידים לשנה או שתי טונות נתרן לשנה;
(ב) שפכים המכילים מלח שמקורם בתהליך ייצור בתעשיית מזון או בורסקאות, הדורשים הוספת כלורידים או נתרן, בכמות העולה על שש טונות כלורידים לשנה או ארבע טונות נתרן לשנה, לכל סוג תמלחת;
(5) חומר נפץ כהגדרתו בחוק חמרי-נפץ, התשי"ד-19547;
"מגיש תכנית מתאר" –מי שרשאי להגיש תכנית על פי סעיף 61א לחוק התכנון והבניה;
"מוסד תכנון" – כמשמעותו בחוק התכנון והבניה;
"מחזיק" – מי שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו או בידי אדם המחזיק מטעמו, בין אם השליטה נעשית מכוח שכירות, חכירה או חכירה לדורות, כמשמעותן בסעיף 3 לחוק המקרקעין, ובין אם בדרך אחרת;
"ממונה" - מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לעניין חוק זה;
"מרשם הקרקעות המזוהמות" – כמשמעותו בסעיף 39 לחוק זה;
"נזק"- פגיעה בבריאותם או בשלמותם של אורגניזמים חיים, וכן כל התערבות במערכת אקולוגית שהם מהווים חלק ממנה;
"נזק משמעותי" – נזק אשר נקבע על ידי השר כי הוא משמעותי;
"פנקס המקרקעין"- כהגדרתו בחוק המקרקעין;
"פעולות הערכה" - פעולה ונקיטת אמצעי לפי חוק או הנחיות, לרבות סקר סיכונים ותסקיר השפעה על הסביבה כמשמעותו בחוק התכנון והבניה, אשר מטרתם הערכת מצבה של קרקע לצורך קביעה האם עקב הימצאותם של חומרים מסוכנים מעליה, בתוכה או תחתיה, קיים חשש משמעותי לגרימת נזק או להתקיימות אירוע פגיעה במים– בתיאום עם רשות המים, ולרבות פעולות אשר יפורטו בתקנות או בהנחיות שיוציא המשרד;
"פעולות שיקום" - פעולה או נקיטת צעדים לפי חוק אשר מטרתם -
(1) מניעה, צמצום, שיקום או הקלה של הנזק שנגרם לקרקע מזוהמת כתוצאה מהזיהום;
(2) השבת הקרקע למצב בו לא תוגדר כמזוהמת לפי חוק זה;
(3) ביצוע פעולות מעקב על מנת לפקח על מצב הקרקע לאחר שבוצעו פעולות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) לעיל;
"קרקע החשודה כמזוהמת" - קרקע, אשר התקיימה בה בעבר או מתקיימת בה בהווה פעילות תעשייתית או מסחרית הכוללת ייצור, עיסוק, שימוש בתהליכי ייצור, אחסנה, אחזקה, זיקוק, עיבוד, הובלה, מכירה או הפצה של חומרים מסוכנים או מתן שירותים לפעילויות כאמור או הכנה וצבירה של חומרים מסוכנים, או שהיה עליה מתקן העלול לגרום לזיהום ביולוגי, קרקע שיש יסוד סביר להניח כי בשל סמיכותה לקרקע כאמור לעיל ועקב קיומם של חומרים מסוכנים על פניה או בתוכה, נגרם או עלול להיגרם נזק משמעותי;
"קרקע מזוהמת" - קרקע, אשר לאחר ביצוע פעולות הערכה, יקבע המשרד לגביה כי עקב הימצאותם של חומרים מסוכנים על פניה או בתוכה או תחתיה או במקורות מים תחתיה, נגרם או עלול להיגרם נזק משמעותי, ולרבות קרקע אשר ריכוז החומרים המסוכנים בה חורג מערכי הסף אשר יקבעו על ידי המשרד בתקנות או בהנחיות;
"רישום" - כהגדרתו בחוק המקרקעין;
"השר" - השר להגנת הסביבה.
פרק ג': נקיטת צעדים לטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת
התקנת תקנות לביצוע
4.
השר יקבע את דרכי הביצוע של הוראות פרק זה ובכלל זה את משמעות המונחים "פעולות הערכה ראשוניות", "פעולות הערכה", "פעולות שיקום", "צו שיקום", "פעולות שיקום מיידיות", "דרישת תשלום".
פעולות הערכה ראשוניות
5.
נודע לממונה, בכל דרך שהיא, על קיומה של קרקע החשודה כמזוהמת, יורה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות לבירור המידע בתוך פרק הזמן שיקבע.
הודעה לגורם אחראי
6.
הורה הממונה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, יודיע לכל מי שעשוי לדעתו להיות גורם אחראי, על חובתו לבצע את אותן פעולות הערכה ראשוניות.
צו ביצוע פעולות הערכה
7.
(א) התברר לממונה, לאחר ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, כי הקרקע עודנה חשודה כמזוהמת, יורה בצו לגורם האחראי על ביצוע פעולות הערכה של מצב הקרקע (להלן "צו ביצוע פעולות הערכה").
(ב) השר יקבע את הפרטים שיש לכלול בצו ביצוע פעולות הערכה כמשמעותו בסעיף זה.
הוראות בצו הערכה
8.
צו ביצוע פעולות הערכה יכלול, בין היתר, -
(1) הוראות לביצוע פעולות הערכה;
(2) לוח זמנים במסגרתו יש לבצע את ההוראות;
(3) הוראות באשר לדיווח אותו על הגורם האחראי להעביר למשרד בקשר להתקדמות פעולות ההערכה ולתוצאותיהן.
צו שיקום
9.
קבע הממונה, לאחר השלמת פעולות ההערכה שנקבעו בצו, כי הקרקע שלגביה בוצעו פעולות ההערכה הינה קרקע מזוהמת, יורה בצו לגורם האחראי על ביצוע פעולות שיקום של הקרקע (להלן "צו שיקום") ויפקח על ביצוע הפעולות בהתאם להוראות השיקום המפורטות בסעיף 10.
הוראות בצו שיקום
10.
צו שיקום יכלול, בין היתר, -
(1) הוראות לביצוע פעולות השיקום;
(2) לוח זמנים במסגרתו יש לבצע את ההוראות;
(3) הוראות באשר לדיווח אותו על הגורם האחראי להעביר למשרד בקשר להתקדמות פעולות השיקום ולתוצאותיהן;
(4) תכנית פעולה למניעת הישנות זיהום בקרקע.
הודעה על השלמת צו הערכה
11. 11.
בוצע צו הערכה בהתאם להוראותיו, יודיע הממונה לגורם האחראי לו נמסר הצו על השלמת ביצוע צו ההערכה. הודעה כאמור תימסר גם לכל מי שעל פי הוראות סעיף 17 עשוי להימצא כגורם האחראי, ותרשם במרשם הקרקעות המזוהמות.
הודעה על השלמת צו שיקום
12.
בוצע צו שיקום בהתאם להוראותיו, יודיע הממונה לגורם האחראי לו נמסר הצו על השלמת הליך הניקוי וכי הקרקע אינה עוד מזוהמת או חשודה כמזוהמת. הודעה כאמור תימסר גם לכל מי שעל פי הוראות סעיף 17 עלול להימצא כגורם האחראי, ותרשם במרשם הקרקעות המזוהמות.
נקיטת פעולות שיקום מיידיות
13.
(א) התברר לממונה, לאחר ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, כי עקב הימצאותם של חומרים מסוכנים על פני הקרקע או בתוכה, קיימת סכנה מיידית לגרימת נזק או זיהום חמור, יודיע לגורמים המנויים בסעיף 18, כולם או חלקם, על פעולות שיקום מיידיות שעליהם לנקוט לצורך מניעת התפשטות הזיהום או גרימת הנזק.
(ב) לא ביצעו הגורמים אליהם פנה הממונה את ההנחיות בתוך פרק הזמן שהורה להם, רשאי הממונה לבצע בעצמו את הדרוש ביצוע.
(ג) השר יקבע את לוחות הזמנים ופרטי הביצוע של הוראות סעיף זה.
כיסוי הוצאות שיקום מיידי
14.
ביצע הממונה פעולות שיקום מיידיות כאמור בסעיף 13 ימסור לאחר השלמת ביצוע הפעולות, לגורם האחראי דרישת תשלום לכיסוי עלות ביצוע פעולות השיקום במלואה. דרישת התשלום תכלול, בין השאר, את פירוט כל הפעולות שנעשו על ידי המשרד, נחיצותן ועלותן.
חובת דיווח על שחרור חומרים מסוכנים
15.
(א) נודע למי מן הגורמים המנויים בסעיף 18 על כך שחומרים מסוכנים שוחררו לקרקע, ידווח על כך בתוך 24 שעות למשרד, ויקבל את הנחיותיו כיצד לפעול.
(ב) לא קיבל מי שהמשרד מען הנחיות לפעולה כאמור בסעיף קטן (א) בתום 48 שעות, יפעל בהתאם לנוהל טיפול בזיהומי קרקע שיפורסם באתר האינטרנט של המשרד או יפעל כמיטב יכולתו ועל פי עקרון הטכנולוגיה הזמינה הטובה ביותר ועקרון הזהירות המונעת על מנת לטפל בחומרים ששוחררו לקרקע ולמנוע את המשך התפשטותם.
(ג) בסעיף זה, "שחרור"- לרבות שפיכה, דליפה, שאיבה, פליטה, הטלה, הזרקה והשלכת מיכלים פתוחים או סגורים המכילים חומרים מסוכנים בסביבה ללא טיפול.
פרק ד': הטלת אחריות לביצוע פעולות הערכה ושיקום
התקנת תקנות לביצוע
16.
השר יקבע את פרטי הביצוע של הוראות פרק זה.
הגורם האחראי
17.
בחוק זה "הגורם האחראי" הוא אחד או יותר מן הגורמים המנויים בסעיפים 18 ו-19 עליו מוטלת האחריות לביצוע צווי הערכה או צווי שיקום, או לממן את עלותן של פעולות במטרה למנוע סכנה מיידית כאמור בסעיף 13, והכל בכפוף להוראות חוק זה.
הטלת אחריות
לביצוע צווי הערכה
18.
האחריות לביצוע צווי הערכה מוטלת על הגורמים הבאים לפי הסדר המפורט להלן:
(1) הגורם המזהם;
(2) המחזיק בקרקע ביום שבו נמסר לו צו הערכה;
(3) בעל הקרקע;
(4) בעל עניין אחר בקרקע שידע או היה עליו לדעת, בשל זיקתו לקרקע, אודות זיהום הקרקע.
הטלת אחריות לביצוע צווי שיקום
19.
האחריות לביצוע צווי שיקום מוטלת על הגורמים הבאים לפי הסדר הממורט להלן:
(1) הגורם המזהם;
(2) המחזיק בקרקע בתקופה או בחלק מן התקופה שבמהלכה אירע זיהום הקרקע, כולו או חלקו, ובמידה ולא ניתן לאתרו המחזיק בקרקע ביום מסירת הצו;
(3) בעל הקרקע בתקופה או בחלק מן התקופה שבמהלכה אירע זיהום הקרקע, כולו או חלקו ובמידה ולא ניתן לאתרו בעל הקרקע ביום מסירת הצו;
(4) בעל עניין אחר בקרקע שידע או היה עליו לדעת, בשל זיקתו לקרקע, אודות זיהום הקרקע.
מדרג האחריות
20.
נוכח הממונה, לאחר חקירה ובדיקה סבירות ולאחר ששקל את השיקולים לפי חוק זה, כי אין באפשרותו להטיל אחריות על הגורם הראשון לפי חוק זה, יפנה המשרד אל הגורם הבא, על פי סדר פירוטם בסעיף 18.
הטלת אחריות על מספר גורמים
21.
אם נוכח הממונה, לאחר חקירה ובדיקה סבירות ולאחר ששקל את השיקולים לפי חוק זה, כי אין מקום להטיל את מלוא האחריות על הגורם הראשון לפי חוק זה, יפנה אל הגורמים הבאים, על פי סדר פירוטם בסעיף 18.
חלוקת האחריות
22.
מצא הממונה כי קיים יותר מגורם אחראי אחד, יקבע את האופן בו תחולק האחריות בין אותם גורמים.
יחוס פעולת שיקום לחומר מסוים
23.
פעולת שיקום המיוחסת לחומר מסוכן מסוים תיוחס לו גם אם היא נדרשת לא רק כתוצאה מקיומו של החומר זה בלבד בקרקע, וגם אם היא נדרשת רק בשל כמויות החומר האמור הנמצאות בקרקע.
שיקולים בהטלת אחריות
24.
(א) בבואו לשקול הטלת אחריות על גורם שהוא בעל הקרקע או המחזיק בה, יביא הממונה בכלל שיקוליו, בין היתר, את השיקולים הבאים: פעולות וולונטריות שנעשו בטרם כניסת החוק לתוקף, פעילות באופן סביר למניעת הזיהום, מיקומה הגיאוגרפי של הקרקע, הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לבעל הקרקע או למחזיק בה, גרימת הנזק כתוצאה מפעולת לוחמה או מכוח עליון.
(ב) לצורך בחינת השיקולים, אין די בהודעת בעל הקרקע או המחזיק בה על כך שאחת מן הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (א) חלות עליו.
(ג) הממונה יחליט לצמצם את היקף האחריות או לבטלה כליל, רק באותם מקרים שבהם נוכח לדעת כי לא יהיה בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית באינטרס הציבורי הגלום בשיקום הקרקע.
אחריות נושאי משרה בתאגיד
25.
לעניין חוק זה, מעשה שנעשה על ידי תאגיד, רואים אדם כאחראי לאותו מעשה גם אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף - למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1) המעשה נעשה שלא בידיעתו;
(2) הוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את המעשה.
ביצוע צווים על ידי המשרד
26.
לא קיים הגורם האחראי הוראות צו הערכה או צו שיקום, רשאי הממונה לבצע בעצמו את הנדרש לפי הצו, או לאפשר למגיש תכנית לבצע את הנדרש בהתאם להוראות סעיפים 42-50; בוצע הנדרש כאמור, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום ההוצאות שהוצאו, על פי הוראות הממונה ובהתאם לשיקול דעתו ולפי חוק זה; סכום ההוצאות בכל מקרה לא יפחת משווי ההוצאות שהוצאו בפועל ולא יעלה על כפל ההוצאות שהוצאו בפועל.
החזר הוצאות על ביצוע צווים על ידי המשרד
27.
(א) בוצע הצו על ידי המשרד כאמור בסעיף 26, יהיה התשלום לקרן למניעת זיהום קרקע כמשמעותה בסעיף 59; בוצע הצו על ידי מגיש תכנית, ישקול המשרד, על פי בקשת מגיש התכנית, מתן החזרים על ביצוע השיקום ואת היקף ההחזר.
(ב) על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול פקודת המסים (גביה).8
פרק ה': הוראות בקשר לצווי הערכה ושיקום
שיקולים בקביעת הוראות בצווי הערכה ובצווי שיקום
28.
בקביעת הוראות בצווי הערכה ושיקום יפעל הממונה על פי עקרון הערכת הסיכונים, כאשר במסגרת הערכת הסיכונים יובאו בחשבון הדברים הבאים:
(1) סוג הקרקע, הסכנה לפגיעה במי תהום ובמשאבי טבע אחרים, חומרת הזיהום ומהירות התפשטותו, דחיפות הטיפול, השימוש שנעשה או אמור להיעשות בקרקע המזוהמת ובקרקעות סמוכות העלולות להיות מושפעות מהזיהום והסכנה הנשקפת לבריאות הציבור משימושי הקרקע הקיימים או המתוכננים, והכל תוך שימוש בעקרון הזהירות המונעת ועקרון הטכנולוגיה הטובה ביותר הזמינה;
(2) אם הגורם האחראי עמד בדרישות הדיווח ונקט בפעולה בהתאם לאמור בסעיף 15.
מתן צווים ליותר מגורם אחד
29.
מצא הממונה כי קיימים שני גורמים אחראיים או יותר, רשאי הממונה למסור צווי הערכה ושיקום שיופנו לכל הגורמים וצווים אלו יכולים לכלול הוראות שונות לגבי כל גורם ולגבי חלוקת האחריות בין הגורמים.
חובת יידוע מקבלי צווים
30.
נמסרו צווים כאמור בסעיפים 21-22, יודיע הממונה לכל אחד ממקבלי הצו על כך שגורמים נוספים קיבלו צווי הערכה או שיקום, ויידע אותו לגבי חלוקת האחריות בין הגורמים.
סמכות ביצוע הוראות בצו
31.
קיבל גורם אחראי צו הערכה או צו שיקום, רשאי הוא לבצע את האמור בו, אף אם אינו מוסמך על פי דין אחר לבצע פעולות כמפורט בצו.
מתן רשות לביצוע צו
32.
מי שרשותו או הסכמתו נדרשת לצורך ביצוע צו הערכה או צו שיקום, ייתן את הסכמתו זו ויאפשר את ביצוע הפעולות המפורטות בצו זה, בכפוף להוראות פרק זה.
שימוע בטרם מתן צו
33.
בטרם ימסור הממונה צו הערכה או צו שיקום, יעשה מאמץ סביר לשמוע את עמדתם של הגורמים הבאים:
(1) מי שעתיד לקבל את הצו;
(2) הבעלים של הקרקע לגביה בכוונת הממונה להוציא את הצו;
(3) המחזיק של הקרקע לגביה בכוונת הממונה למסור את הצו, ככל שמחזיק כזה קיים;
(4) מי שרשותו או הסכמתו נדרשת כאמור בסעיף 32;
(5) כל מי שהשר יקבע כי יש לשמוע את עמדתו.
העדר שימוע במקרה של קיום סכנה מיידית
34.
על אף האמור בסעיף 33, העדרה של שמיעת טענות כאמור לא יהא עילה לתביעה כנגד המשרד, ולא יפגע בתוקפה של פעולה כלשהי לפי כוח חוק זה אשר נקט המשרד במקרה בו נראה היה לממונה כי קיימת סכנה מיידית לנזק חמור או לזיהום מים חמור, ובכלל זה הוצאת צווי הערכה וצווי שיקום.
פיצוי על נזקים בעת ביצוע צו
35.
מי שנתן את רשותו או הסכמתו לביצוע פעולות כאמור בסעיף 32, יהיה זכאי לדרוש ממבצע הפעולות פיצוי על נזק שנגרם לו במהלך ביצוען, וזאת לפי הסדר שיקבע על ידי השר.
ערר על מתן צו
36.
נמסרו צווי הערכה או שיקום, רשאי מי שנמסר לו צו כאמור להגיש בתוך 30 יום מיום שקיבל את הצו ערר כנגד ההחלטה כאמור; הערר יוגש למנהל הכללי של המשרד וזה ידון בו לפי ההסדרים שיקבע השר.
פרק ו' - רישום קרקעות מזוהמות
מרשם הקרקעות המזוהמות
37.
(א) יוקם מרשם קרקעות מזוהמות במשרד ובו ירשום המשרד כל מידע לפי חוק זה ובכלל זה צווים שהוצאו לפי החוק, הודעות שניתנו לצדדים שלדעת הממונה יכולים להיחשב כגורמים אחראיים, הוראות שניתנו למגישי תכנית, הודעות על ביצוע צו שיקום וכיוצא בזה.
(ב) המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור והמסמכים שיכללו בו יהיו נגישים לציבור הן במשרד והן באתר האינטרנט של המשרד.
(ג) השר יקבע הוראות לעניין הקמת המרשם והפעלתו.
רישום הערה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות
38.
הורה הממונה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות לבירור מצבה של קרקע החשודה כמזוהמת, כאמור בסעיף 5, יורה על רישום "הערה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות" בפנקס המקרקעין.
רישום הערה על ביצוע פעולות הערכה
39.
הורה הממונה על ביצוע פעולות הערכה לבירור מצבה של קרקע החשודה כמזוהמת, כאמור בסעיף 7, יורה על רישום "הערה על ביצוע פעולות הערכה" בפנקס המקרקעין.
רישום הערה על ביצוע פעולות שיקום
40.
הורה הממונה על ביצוע פעולות שיקום, כאמור בסעיף 9, יורה על רישום "הערה על ביצוע פעולות שיקום" בפנקס המקרקעין.
רישום הערה על השלמת ביצוע צו שיקום
41.
הודיע הממונה על השלמת ביצוע צו שיקום, כאמור בסעיף 12, יורה על רישום "הערה על השלמת פעולות שיקום" בפנקס המקרקעין.
פרק ז' - פעולות וולונטריות
מי רשאי להגיש תכנית לביצוע פעולות הערכה
42.
בלי לפגוע בהוראה אחרת בחוק זה, רשאי מגיש תכנית מתאר וכן מי שסבור כי הוא עלול להימצא כגורם אחראי אם קרקע תוגדר כקרקע חשודה כמזוהמת, להודיע לממונה על כוונתו להגיש לו תכנית לביצוע פעולות הערכה בקרקע שלגביה הוא מגיש תכנית הערכה. הממונה יודיע לפונה האם הוא מאשר הגשת תכנית כאמור.
תמריצים כלכליים למגישי תכניות שיקום
43.
השר יקבע מערך של תמריצים כלכליים אשר יינתנו על פי שיקול דעתו למי שפעל בהתאם להוראות סעיף 42.
הוראות להכנת תכניות הערכה
44.
הממונה יקבע ויפרסם הוראות באשר לתכנית ביצוע פעולות הערכה והגשת דו"ח הערכה, ובכלל זה הוראות באשר למבנה הדו"ח והפרטים שיש לכלול בו וכן הוראות באשר לקביעת לוח זמנים; הוראות אלו יחייבו כל מי שיבקש להגיש תכנית לפי פרק זה.
קריטריונים למגיש תכנית הערכה
45.
הממונה יפרסם את הקריטריונים בהם על המכין ומגיש דו"ח הערכה לעמוד; הוראות אלו יחייבו כל מי שיבקש להגיש תכנית לפי פרק זה.
הוראות להכנת תכניות שיקום
46.
הממונה יפרסם הוראות באשר להכנת תכנית שיקום וביצועה, וכן באשר להכנת דו"ח על ביצוע פעולות שיקום ובכלל זה הוראות באשר למבנה הדו"ח והפרטים שיש לכלול בו, הוראות באשר לקביעת לוח זמנים והתייחסות לדו"חות ביניים ולדו"ח סופי; הוראות אלו יחייבו כל מי שיבקש להגיש תכנית לפי פרק זה.
קריטריונים למגיש תכנית שיקום
47.
הממונה יפרסם את הקריטריונים בהם על המכין ומגיש דו"ח שיקום לעמוד ובכלל זה מקצוע, השכלה, ניסיון והסמכות נדרשות; הוראות אלו יחייבו כל מי שיבקש להגיש תכנית לפי פרק זה.
אישור תכניות הערכה ושיקום
48.
אישר הממונה הגשת תכנית כאמור בפרק זה, יגיש מגיש תכנית הערכה או מגיש תכנית שיקום, את התכנית שהכין לאישורו של הממונה; אישר הממונה את התכנית, יודיע על כך למגיש התכנית ויאשר לו להתחיל בביצוע.
השתתפות הקרן במימון תכניות
49.
אישר המשרד את התכנית, תישקל אפשרות לפיה הקרן לשיקום קרקע מזוהמת תשתתף במימון התוכנית, בהתאם לקבוע בסעיף 69.
פיקוח על ביצוע תכניות
50.
השר יקבע את הפיקוח שיפעיל המשרד על מגיש התכנית על מנת לוודא כי הביצוע נעשה בהתאם לתכנית, וכן את הפעולות שרשאי הממונה לנקוט כנגד מגיש תכנית שלא עמד בתנאים שנקבעו בו.
פרק ח' - תכנית למניעת זיהום קרקע
גופים עליהם תחול תכנית למניעת זיהום קרקע
51.
מבלי לגרוע מהוראות חוק זה בדבר נקיטת צעדים לטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת על ידי הגורם האחראי, השר יקבע הוראות לגבי סוגים של מפעלים, מתקנים או בתי עסק, שלגביהם תיקבע תכנית למניעת זיהום קרקע.
בדיקה ראשונית של קרקעות
52.
מחזיק קרקע שעליה מתקיימת לפחות אחת מפעילויות אלה: שינוע, עיסוק, אחזקה או ייצור של חומרים מסוכנים, יבצע פעולות הערכה בהתאם להנחיות שייתן לו הממונה, ועל בסיסן ימציא אישור לכך שהקרקע אינה מזוהמת או חשודה כמזוהמת.
גיבוש תוכנית למניעת זיהום קרקע
53.
הוציא המחזיק אישור כאמור בסעיף 52, יגבש הממונה תוכנית למניעת זיהום הקרקע על פי ממצאי פעולות ההערכה.
אישור ניטור
54.
עלה מפעולת הערכה ראשונית על פי סעיף 52 כי הקרקע חשודה כמזוהמת, ימציא מחזיק הקרקע אישור ניטור ויפעל לשיקום הקרקע בפרק זמן שלא יעלה על 5 שנים מיום המצאת האישור.
העברת בעלות, קבלת רישיון עסק וחידושו
55.
(א) אישור הממונה בדבר קיום הוראות סעיפים 52-54 יהווה תנאי להעברת זכויות בקרקע.
(ב) כל רישיון עסק וחידושו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-19689, או רישיון אחר הנדרש על פי כל חיקוק להחזקת חומרים המוגדרים כחומרים מסוכנים לפי חוק זה, יראוהו כאילו הוא מותנה בקיום הוראות חוק זה.
השתתפות הקרן לשיקום קרקע מזוהמת במימון ניקוי קרקע
56.
מילא המחזיק אחר דרישות השיקום וההערכה כמפורט בסעיפים 52-54, והקרקע אינה מזוהמת או חשודה כמזוהמת, תשתתף הקרן לשיקום קרקע מזוהמת, כמשמעותה בסעיף 59, במימון פעולות שיקום והערכה לפי העניין, אם הדבר יידרש כתוצאה מתאונות או תקלות; תחילתו של סעיף זה בתוך 10 שנים מיום פרסומו של החוק.
פרק ט'- חובת המינהל
איסוף נתונים על ידי מינהל מקרקעי ישראל
57.
(א) מינהל מקרקעי ישראל, בשיתוף עם הקרן לשיקום קרקע מזוהמת, יאספו נתונים אודות זיהום הקרקעות שבניהול מינהל מקרקעי ישראל.
(ב) מנהל מקרקעי ישראל יפעל, במסגרת סמכויותיו ותפקידיו, בין היתר, כנאמן ציבור המנהל את הקרקעות ואוכף את זכויות הציבור במקרקעי ישראל, לרבות:
(1) עריכת סקר סיכונים ואיסוף שאר התשתית העובדתית הדרושה לאיתור קרקעות מזוהמות ושיקומן;
(2) פיקוח על אופן השימוש בקרקעות ומניעת כל פגיעה בהן;
(3) הגשת תביעות לשם מניעה או הסרה של פגיעות במקרקעין.
חוזי פיתוח וחכירה של מינהל מקרקעי ישראל
58.
מנהל מקרקעי ישראל רשאי, לשם קיום האמור בסעיף 57 לכלול התחייבויות של הגורם המתקשר עם המינהל בנוגע להחזקת הקרקע ולאופן השימוש בה.
פרק י': הקרן לשיקום קרקעות
קרן לשיקום קרקעות
59.
תוקם קרן לשיקום קרקעות (בפרק זה – הקרן), אשר תנוהל באמצעות תקציב נפרד שמקורותיו מפורטים בסעיף 67.
הקמת הקרן
60.
הקרן תוקם לא יאוחר משישה חודשים מהחלת חוק זה.
מתן סיוע מכספי הקרן
61.
הקרן תסייע לגורמים אחראיים, לאחר שבוצעו על ידיהם כל פעולות השיקום בהתאם להוראות שנקבעו על ידי הממונה, ולאחר שנתן הממונה את אישורו כי הליך השיקום הושלם, בהתאם להוראת סעיף 12.
הרכב הקרן
62.
(א) הקרן תנוהל על ידי ועד מנהל הרכב בן חמישה חברים:
(1) שני נציגים ממשרד התשתיות הלאומיות;
(2) שלושה נציגים מהמשרד;
(ב) בראש הקרן יעמוד נציג המשרד והוא יהיה מנהלה.
הסמכות להכריע במחלוקות
63.
נתגלעו חילוקי דעות בוועד המנהל בדבר הקצאת כספי הקרן או דרך ניהולה – יכריע בעניין השר, לאחר התייעצות עם שר התשתיות הלאומיות ושר האוצר.
מטרות הקרן
64.
מטרות הקרן יהיו:
(1) סיוע לגורם האחראי במימון עלויות הטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת ובקרקע מזוהמת, כמפורט בהוראות סעיפים 5-15, וזאת לאחר שבוצעו כל פעולות השיקום בהתאם להוראות שנקבעו על ידי הממונה, ולאחר שנתן הממונה את אישורו כי הליך השיקום הושלם, בהתאם להוראת סעיף 12;
(2) מימון הטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת ובקרקע מזוהמת, בהם פעל המשרד בהתאם להוראת סעיף 24, עד לגביית עלות הטיפול מהגורם האחראי;
(3) סיוע לרשויות המקומיות ולמדינה במימון תכניות לשיקום קרקעות, באותם מקרים בהם לא ניתן לאתר גורם אחראי כלשהו;
(4) איסוף, עיבוד וקליטה של נתונים בנושא קרקעות מזוהמות בישראל לצורך הפעלת מאגר נתונים על ידי המשרד;
(5) סיוע מימוני לגורם האחראי ולרשויות מקומיות בהחלפת מיכלים המוטמנים בקרקע ומאוחסנים בהם חומרים מסוכנים, שדרוג וניטור דליפות וכיוצא בזה.
כללים להנחיית הקרן ביישום מטרותיה
65.
השר יקבע כללים אשר ינחו את הקרן בבואה להפעיל את שיקול דעתה לצורך יישום מטרותיה, ובכלל זה את סדרי העדיפויות לפיהם יוקצו כספים לפונים לקרן כאמור בסעיף 69.
נזקים במימון הקרן
66.
הקרן תממן עלויות נזקים ישירות שנגרמו מפעולות שנדרשו לטיפול בסילוק הזיהום מהאתר, לרבות סקר סיכונים, ניטור, סילוק שכבת קרקע מזוהמת מהאתר, אך לא תממן עלויות שנגרמו לשימושים פוטנציאליים באתר, כגון עיכוב בניה, מגבלות בשימוש, אמצעי מיגון שידרשו, אובדן מיסוי ונזקים עקיפים אחרים.
מקורות מימון הקרן
67.
מקורות המימון לקרן יהיו כדלקמן:
(1) תקציב שנתי מהמדינה אשר יוקצה לקרן בהתאם למאזנה ובתיאום עם שר האוצר;
(2) אגרת רישוי מפיץ או מייבא דלק (0.5 אגורות לליטר) ;
(3) אגרות על מכירות דלק (1.0 אגורות לליטר);
(4) היטל שנתי למיכלים עיליים ותת-קרקעיים להחסנת חומרים מסוכנים בתעריפים שייקבע על ידי השר;
(5) היטל להפקה, ייצור, מכירה או קנייה של חומרים מסוכנים בתעריפים שייקבע על ידי השר, בהתאם לכמות ולרמת הסיכון;
(6) תשלומים שהועברו למשרד על ידי הגורם האחראי על פי הוראות סעיפים 26 ו-27;
פניה אל הקרן למימון
68.
לצורך קבלת מימון או הלוואה רשאים לפנות אל הקרן:
(1) הגורם האחראי;
(2) בעל עניין בקרקע כמשמעותו בחוק התכנון והבניה.
שיקולים בהקצאת כספים
69.
בבואה לשקול הקצאת כספים לפי חוק זה, תיתן הקרן דעתה, בין היתר, למאמציו הוולונטריים של מגיש התוכנית לשיקום קרקע.
דוח שנתי של הקרן
70.
הקרן תמסור דוח שנתי על פעילותה ומאזנה הכספי למשרד האוצר ולמשרד.
פרק י"א- עונשין
עונשין על אי מילוי הוראות הממונה
71.
העובר על הוראות אלה, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-197710 (להלן - חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - כפל הקנס האמור:
(1) לא מקיים הוראות שנתן הממונה במסגרת צו לביצוע פעולות הערכה כמשמעותו בסעיף 7;
(2) לא מקיים הוראות שנתן הממונה במסגרת צו לביצוע פעולות שיקום כמשמעותו בסעיף 9;
(3) לא מקיים הוראות שנתן הממונה לביצוע פעולות שיקום מיידיות כמשמעותן בסעיף 13 .
עונשין על אי מילוי חובת דיווח
72.
(א) העובר על הוראת סעיף 15 בדבר חובת דיווח על שחרור חומרים מסוכנים, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - כפל הקנס האמור.
(ב) עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
תשלום קנס
73.
קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן לשיקום קרקעות כמשמעותה בסעיף 59.
פרק י"ב - מוסדות התכנון
תיקון סעיף 83א בחוק התכנון והבניה
74. 42.
בחוק התכנון והבניה, בסעיף 83א, האמור בו יסומן "(ב)" ואחריו יבוא:
"(ג) על אף האמור בסעיף 83א, היה תחום התכנית מתוכנן על קרקע החשודה כמזוהמת, יפנה יושב ראש מוסד התכנון אל המשרד ויקבל ממנו הוראות לעניין ביצוע פעולות הערכה ופעולות שיקום בקרקע, באוויר ובמקורות המים שבתחום התכנית או בסמוך לו, הכל בהתאם להנחיות השר ונציב המים ובהתאם לחוק זה.
(ד) קיבל יושב ראש מוסד התכנון הוראות מהממונה לעניין ביצוע פעולות הערכה ופעולות שיקום, יודיע על כך למגיש התכנית.
(ה) תכנית, שתחומה מתוכנן על קרקע החשודה כמזוהמת, לא תופקד בטרם בוצעו כל פעולות ההערכה בהתאם להוראות שנקבעו על ידי הממונה. תכנית, שתחומה מתוכנן על קרקע אשר נקבע על ידי הממונה כי היא קרקע מזוהמת, לא תאושר על ידי מוסד התכנון ולא תקבל תוקף בטרם בוצעו כל פעולות השיקום בהתאם להוראות שנקבעו על ידי הממונה, ולאחר שנתן הממונה את אישורו כי הליך השיקום הושלם.
(ו) קבע הממונה הוראות לגבי ביצוע פעולות שיקום, או שקבע הממונה, לאחר השלמת התנאים שנקבעו לביצוע פעולות הערכה, כי הקרקע שלגביה בוצעו פעולות ההערכה הינה קרקע מזוהמת, יודיעו השר ונציב המים ליושב ראש מוסד התכנון על פעולות השיקום הדרושות לשם הפסקת הזיהום. פעולות אלה יהוו חלק מהוראות וממסמכי התכנית.
(ז) ניתנו הוראות לגבי ביצוע פעולות הערכה ופעולות שיקום, יודיע מגיש התכנית ליושב ראש מוסד התכנון האם בכוונתו לבצע את פעולות ההערכה או פעולות השיקום שנדרשו על ידי הממונה.
(ח) נתן מגיש התכנית הודעה כאמור בסעיף קטן (ז), יודיע על כך יושב ראש מוסד התכנון לממונה, וזה יקבע את ההוראות הדרושות לביצוע.
(ט) תחילתו של סעיף זה בתוך שישה חודשים מיום פרסומו (להלן "יום התחילה"), והוא יחול על תכניות שמוסד התכנון לא החליט להפקידן ביום התחילה.
(י) השר להגנת הסביבה יקבע הוראות לביצוע סעיף זה, ובכלל זה הוראות לגבי חלוקת הנטל בין מגיש תכנית למי שנקבע כגורם אחראי כהגדרתו בסעיף 17 לחוק למניעת זיהום קרקע."
(יא) בסעיף זה -
"פעולות הערכה" - פעולה ונקיטת אמצעי לפי חוק או הנחיות, לרבות סקר סיכונים ותסקיר השפעה על הסביבה כמשמעותו בחוק זה, אשר מטרתם הערכת מצבה של קרקע לצורך קביעה האם עקב הימצאותם של חומרים מסוכנים מעליה, בתוכה או תחתיה, קיים חשש משמעותי לגרימת נזק או להתקיימות אירוע פגיעה במים – בתיאום עם רשות המים, ולרבות פעולות אשר יפורטו בתקנות או בהנחיות שיוציא המשרד להגנת הסביבה;
"פעולות שיקום" - פעולה או נקיטת צעדים לפי חוק אשר מטרתם -
(1) מניעה, צמצום, שיקום או הקלה של הנזק שנגרם לקרקע מזוהמת כתוצאה מהזיהום;
(2) השבת הקרקע למצב בו לא תוגדר כמזוהמת לפי חוק זה;
(3) ביצוע פעולות מעקב על מנת לפקח על מצב הקרקע לאחר שבוצעו פעולות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) לעיל.
"קרקע החשודה כמזוהמת" - כהגדרתה בחוק שיקום קרקעות מזוהמות, התשס"ח-200711, ולרבות קרקע אשר נרשמה לגביה הערה בפנקס המקרקעין על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, על ביצוע פעולות הערכה, או על ביצוע פעולות שיקום.
דברי הסבר
פרק א' - מטרת החוק
עם העלייה במודעות למפגעי הסביבה ולהשלכותיהם על הציבור ועל בריאותו, נוצרו הסדרים בחקיקה אשר מטרתם למנוע מפגעים שונים ולטפל בתוצאותיהם. בהתאם להסדרים אלו, ננקטות פעולות אכיפה שונות כנגד המפגעים ולשם מניעתם.
הסדרים ופעולות אכיפה ידועים בעיקר בתחומים של מניעת זיהום הים, מניעת זיהום מקורות מים, הן מי תהום והן נחלים ומעינות, מניעת זיהום אויר ומפגעי רעש וטיפול בחומרים מסוכנים.
אל מול נושאים חשובים אלה, אשר השלכותיהם על הציבור ועל הסביבה אינן מוטלות בספק, קיים נושא אשר נשכח מאחור ואשר הטיפול המשפטי, החקיקתי והמעשי בו, הוא דל ביותר, כמעט אפסי, על אף השלכותיו השליליות. המדובר בהגנה מפני זיהום הקרקע, בקביעת אמות מידה להגדרות הזיהום ובפעולות למניעה ולטיפול בקרקעות מזוהמות.
בשנים האחרונות, עם חשיפתם של מספר לא מבוטל של מוקדי זיהום קרקע, בפרט במתחמים שבהם התנהלה עד לאחרונה פעילות של התעשיה הבטחונית, התברר כי תופעת הקרקעות המזוהמות הינה תופעה בעלת מימדים נרחבים ביותר ובעלת השלכות קשות על תחומים רבים.
הסתבר כי קיימים ברחבי הארץ, ובפרט במרכזה הצפוף והמאוכלס, אתרים מזוהמים רבים בחומרים מסוגים שונים, רובם רעילים ומסוכנים לאדם ולסביבה. אתרים אלה, ברובם אינם זוכים לכל טיפול וחמור מכך, לגבי רובם אין כל תיעוד או מיפוי הולם, אשר יגדיר את היקף הבעיה ואת הדרכים להתמודד עמה. אתרים אלה עוברים מבעלים אחד למשנהו, ומיועדים לא אחת למטרות מגורים לציבור, זאת ללא כל הסדר הולם למפגע הבריאותי הטמון בהם.
מקורו של הזיהום הינו בחומרים אשר דלפו או נשפכו על הקרקע או לתוכה ממקורות מזהמים שונים. מקורות אלה הינם מפעלי תעשיה צבאיים או אזרחיים, אשר עשו שימוש בחומרים מסוגים שונים, בהם חומרים מסוכנים ביותר וחומרי נפץ, תחנות דלק שמיכליהם דלפו במשך שנים, אתרי פסולת, בריכות אידוי ואגירה, בסיסי צבא, קווי צנרת של דלקים, מוסכים, שדות תעופה ואפילו מאגרי אחסון של מיכלי נפט וסולר ביתיים לצרכי חימום. כל אלה, בהעדר טיפול הולם בחומרים ובהעדר טיפול מונע בדליפות, הביאו למצב בו הקרקע קלטה כמויות רבות של חומרים מסוכנים.
זיהום הקרקע עלול לגרום, מעבר להשחתת הקרקע, לזיהום מקורות מי תהום וכבר נודע על בארות רבות מאד באזור המרכז שנסגרו עקב זיהום, וכמו כן הוא עלול לגרום לזיהום אויר, עקב פליטתם של גזי קרקע (SOIL GAS) אשר מסוכנים לנשימתו של אדם, לחשש לפיצוצים ולמניעת שימוש בקרקע למטרות שונות ורבות. מכאן שסילוק החומרים המזהמים מהקרקע חוסך גם את הטיפול בכל מי התהום לפני השימוש בהם, שידרש במידה שהזיהום יימשך במגמתו הנוכחית.
במדינת ישראל, לאור רמת הצפיפות ההולכת וגדלה, בעיקר במרכז הארץ, קיימת חשיבות רבה לשמירה על הקרקע כך שניתן יהיה לעשות בו שימוש מיטבי למטרות שונות, ובכלל זה לתעשייה, למגורים ולשימושים ציבוריים אחרים. השחתת קרקעות ומניעת השימוש בהן למטרות הנחוצות לציבור, מהווה פגיעה ממדרגה ראשונה אשר יש לתת לה מענה, ולשם כך נועד חוק זה.
על אף היקף הבעיה ומשמעותה, כיום החקיקה הישראלית אינה מתייחסת באופן ישיר וכולל לבעיית זיהום הקרקע. זיהומי הקרקע מטופלים באופן עקיף וחלקי בלבד, על אף שהם גורמים לנזק סביבתי ובריאותי רחב היקף.
בהעדר הסדר חוקי ובפרט בהעדר גורם מממן לעלויות העצומות הכרוכות בפתרון הבעיה ובכלל זה באיתורה, בסקירת מימדיה ובטיפול בזיהום, התוצאה היא העדר טיפול בעוד הזיהום הולך ומתפשט.
במדינות המערב ידוע על יישומם של פתרונות חקיקתיים ומימוניים שונים לשם התמודדות עם הבעיה והחתירה לפתרונה. פתרונות אלה עוסקים במניעת הזיהום, בנקיטת צעדי אכיפה כנגד גורמי הזיהום ובעיקר בשאלות המימון של השיקום והטיפול.
חוק זה נועד להציע הסדר משפטי מקיף אשר יתן מענה לבעיית זיהום הקרקעות במדינת ישראל, למען הגנה על הסביבה ועל בריאות הציבור, החל באיתור וזיהוי הקרקעות המזוהמות, דרך קביעת סטנדרטים לשיקום והטלת האחריות על כך, וכלה באפשרות לסיוע במימון הפעולות הדרושות.
פרק ב'- הגדרות
פרק זה מגדיר את המסגרת בתוכה פועל החוק. ההגדרה המרכזית בפרק זה היא ההגדרה שנקבעה ל"קרקע מזוהמת". הגדרה זו מתמקדת בשאלת הנזק בדומה לגישה הבריטית, להבדיל מהגישה האמריקאית המתבססת על בדיקה טכנית של נוכחות חומרים מסוכנים בקרקע, תוך התמקדות בנזק. הגדרה זו מגדירה קרקע מזוהמת ככזו אשר המשרד יקבע, לאחר הערכת מצב, כי הימצאותם של חומרים מסוכנים בה עלולה לגרום נזק לבריאותם או לשלמותם של אורגניזמים חיים, וכן כל התערבות במערכת אקולוגית שהם מהווים חלק ממנה. הדגש על שאלת הנזק נועד לאפשר למשרד להגנת הסביבה להתמקד בטיפול בקרקעות אשר לאור מצבן מהוות סכנה לסביבה או לבריאות הציבור, מבלי להיות כבול להגדרות טכניות של ריכוזים וסוגי חומרים. עם זאת, ההגדרה קובעת כי ייקבעו גם ערכי מקסימום לכל סוגי החמרים המסוכנים, אשר חריגה מהם תחייב את סיווג הקרקע כקרקע מזוהמת, וזאת על מנת לאפשר פעולה במקרים שהם מקרי זיהום קשים במובהק.
החוק מבחין בין "קרקע חשודה כמזוהמת", שהיא קרקע אשר למשרד יש יסוד סביר להניח שעקב מצבה עלול להיגרם נזק כהגדרתו בחוק, לבין "קרקע מזוהמת" שהיא קרקע אשר המשרד קבע לגביה כי עקב מצבה עלול להיגרם נזק משמעותי כהגדרתו בחוק. האבחנה בין שני המונחים נועדה לאפשר את השלביות בטיפול בקרקע מזוהמת, כאשר אם מדובר בקרקע החשודה כמזוהמת, חלות על המשרד חובות לפעול ולברר את החשד, ולאחר שנקבע כי קרקע כלשהי עונה להגדרת "קרקע מזוהמת", חלות עליו חובות לפעול לניקוי ולשיקום הקרקע.
לאור ההתמקדות של הגדרת הקרקע המזוהמת בסוגיית הנזק, הנזק עצמו הינו מונח מרכזי נוסף המוגדר בפרק זה. הגדרה זו כוללת בחובה כל פגיעה באורגניזמים חיים, וכן התערבות במערכות אקולוגיות שהם חלק מהן. הדגש המושם על הנזק נובע מתפישה המבוססת על הערכת סיכונים העומדת בבסיס הטלת האחריות על הנזק ועל השלכותיו. "נזק משמעותי", שהוא חלק מהגדרת קרקע מזוהמת, יוגדר בתקנות, כאשר השיקולים שיהיה על הרשות לשקול הינם שיקולים מקצועיים של סוג הנזק, עוצמתו והשלכותיו.
פרק ההגדרות מתייחס גם לפעולות הערכה, שהן פעולות שמבצע המשרד על מנת להעריך את מצבה של קרקע החשודה כקרקע מזוהמת, ופעולות שיקום, שהן פעולות המתבצעות לאחר קבלת ההחלטה. ההגדרה בחוק היא רחבה במתכוון ומטילה על המשרד לקבוע הנחיות מפורטות לביצוע הפעולות והאמצעים הדרושים. הגדרה חשובה נוספת הינה הגדרת "גורם מזהם" בחוק. הגדרה זו כוללת בתוכה הן את מי שפעל באופן אקטיבי ויצר, כתוצאה מכך, חשש לזיהום קרקע, והן את מי שפעל ברשלנות או שניתן לייחס לו מחדל, וזאת מתוך תפישה שיש להטיל אחריות רחבה על כל מי שבא במגע, במסגרת עבודתו או בכל מסגרת אחרת, עם חומרים מסוכנים. גישה זו נועדה להגביר את המודעות ואת הזהירות של העוסקים בחומרים מסוכנים, מתוך הבנה שטיפול רשלני בהם עלול ליצור נזק שהטיפול בו מורכב ביותר ויקר מאוד, ומכאן החשיבות שבמניעה.
פרק ג'- נקיטת צעדים לטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת
מטרת פרק זה הינה לקבוע את דרכי הפעולה שעל המשרד לנקוט כאשר נודע לו על קיומה של קרקע שעלולה להיות קרקע מזוהמת. החוק קובע את שלבי הפעולה, הכוללים ביצוע הליכי בירור ראשוני שלאחריהם, באם נמצא כי יש ממש בחשדות, יש לבצע פעולות הערכה מעמיקות יותר, דוגמת סקרי קרקע, אשר יתנו תמונה מלאה של מצב הקרקע. באם יתברר כי אכן מדובר בקרקע מזוהמת בהתאם להגדרתה בחוק, יש לנקוט פעולות לניקויה ולשיקומה. השר הוא שיקבע בתקנות את פרטי הביצוע של הוראות פרק זה, כמפורט בהמשך (הליכי בירור ראשוניים, פעולות הערכה, פעולות שיקום).
תחילתו של התהליך הינה כאשר נודע לממונה, בכל דרך שהיא, על קיומה של קרקע החשודה כמזוהמת. במצב כזה עליו להורות על ביצוע הליכי בירור ראשוניים, אשר יוגדרו בתקנות ונועדו לכלול בירור של פרטי השטח, הפעילות שנעשית בו והסיבות לכך שהוא חשוד כמזוהם. החובה לבצע את הליכי הבירור הראשוניים הינה חובה רחבה ביותר, והיא הוגדרה כך במכוון על מנת למנוע מצבים בהם המשרד יתעלם מדיווח שעלול להתברר כדיווח אמת. על מנת לאזן את החובה הרחבה, נקבע שלב הבירור הראשוני, שמתבצע בידי המשרד ונתון לשיקול דעתו, על מנת לאפשר לו לקבוע סדרי עדיפויות בהתאם למידע שתברר. רק אם אכן נותר החשד לאחר קיום הליך הבירור הראשוני, יעבור המשרד לשלב ביצוע פעולות ההערכה.
משלב זה עוברת האחריות לביצוע אל מי שיוגדר על ידי המשרד כגורם האחראי לטיפול בקרקע. בשלב הראשון יוציא המשרד צו לביצוע פעולות הערכה, אשר יאפשרו לו לדעת במדויק מה מצב הקרקע ומהי הסכנה הנשקפת מהזיהום. הגורם האחראי יבצע את פעולות ההערכה בהתאם להנחיות והממצאים יועברו למשרד. לאחר בחינת הממצאים, יקבע המשרד את הפעולות שיש לנקוט, ויורה לגורם האחראי לבצען בצו לביצוע פעולות שיקום. החוק מגדיר בקווים כלליים את ההוראות שיש לקבוע בצווי הערכה ושיקום, כאשר על המשרד לקבוע הוראות מפורטות ומחייבות באשר לתוכן ולמבנה של צווים אלו.
סעיפים 11 ו- 12 לחוק קובעים את חובת המשרד לקבוע ולפרסם את דבר השלמתם של ביצוע צווי הערכה וצווי שיקום, וזאת על מנת ליצור רמה גבוהה של וודאות בקרב בעלי העניין השונים בקרקע ולמנוע, ככל הניתן, פגיעה בשוק הנדל"ן ובפעילות בו.
תהליך הוצאת צווי ההערכה והשיקום הינו תהליך ממושך, ולעיתים יש צורך לנקוט בפעולה מהירה ומיידית על מנת למנוע התפשטות זיהום או גרימת נזק חמור ובלתי הפיך. לפיכך מאפשר סעיף 13 לחוק דרך פעולה ייחודית כאשר קיימת סכנה מיידית לגרימת נזק או זיהום חמור. במצב כזה, על המשרד לפנות מיידית אל מי שנראה לו כגורם האחראי ולהורות לו על הפעולות המיידיות שעליו לנקוט. החוק מאפשר למשרד, במידה שהגורם האחראי לא ביצע את שהוטל עליו, לבצע בעצמו את הפעולות הנדרשות, ולשוב לאחר מכן אל הגורם האחראי בדרישה לכיסוי ההוצאות.
סעיף 15 לחוק נועד למנוע מצב בו גורם אחראי היודע על קיומו של זיהום ישב בחיבוק ידיים וימתין לקבלת הוראות מהמשרד, וזאת מתוך תפיסה כי המידע הרב והעדכני ביותר מצוי בידי מי שיש לו עניין בקרקע, וכי למשרד יהיה קשה מאוד להגיע לכל המידע ללא דיווח מבעלי העניין בקרקע. לפיכך קובע הסעיף חובת דיווח המוטלת על כל מי שעשוי להימצא כגורם אחראי. במידה שנודע לגורם זה על שחרור של חומרים מסוכנים לקרקע, עליו לדווח על כך בתוך 24 שעות למשרד ולקבל את הנחיותיו. גם במידה שלא קיבל הגורם הנחיות לפעולה כיצד לפעול, עליו לפעול בהתאם לפרוטוקול שיפרסם המשרד או על פי עקרון הזהירות המונעת ולטפל בזיהום. חובת הדיווח אינה נגזרת מהשאלה האם קיימת סכנה כתוצאה מנוכחות המזהמים, אלא מן השאלה האם התבצע "שחרור" שלהם לקרקע, בדומה לקבוע בחוק האמריקאי, וזאת מתוך מטרה למנוע מצבים בהם ינסו גורמים מזהמים להסתתר מאחורי הטענה כי לדעתם לא היה קיים חשש לנזק, ולהפוך את חובת הדיווח לבהירה וחד משמעית.
פרק ד'- הטלת אחריות לביצוע פעולות הערכה ושיקום
פרק זה עוסק באחת השאלות המרכזיות בנושא הטיפול בקרקע מזוהמת, והיא השאלה על מי תוטל האחריות לביצוע פעולות להערכה ולשיקום של קרקע מזוהמת.
בקביעת הנושאים באחריות בחוק זה באה לידי ביטוי הלמידה מן הניסיון שהצטבר בארצות שונות באשר להיקף הנושאים באחריות. בניגוד לשיטה האמריקאית, בה קשת הגורמים האחראיים היא רחבה ביותר, וכתוצאה מכך עלויות העסקה גבוהות ביותר, כאן נבחרה קבוצה מצומצמת יותר של גורמים שניתן להטיל עליהם אחריות, וכן נקבע מדרג של אחריות אשר אמור לשקף את מידת האחריות וכנגזרת ממנה את מידת הזהירות אותה נכון להטיל על כל גורם. הסדר זה דומה יותר להסדר האנגלי אשר קובע רק שני סוגים שונים של גורמים אחראיים ומגדיר מדרג ביניהם. אימוץ העמדה הבריטית נובע, בין השאר, מהנוהג המשפטי הקיים וממעמדה החוקתי של זכות הקניין.
מדרג האחריות שנקבע בחוק מבטיח כי שיקולים ערכיים ומשפטיים הם שינחו את המשרד בבואו להטיל אחריות על גורמים אחראיים, וכן יש לו חשיבות כמכווין התנהגות בקרב גורמים אחראיים פוטנציאליים.
עם זאת, חוק זה אינו מסתפק באימוץ ההסדר האנגלי באשר ליצירת מדרג בין הגורמים, אלא מרחיב את קשת הגורמים שניתן להטיל עליהם אחריות וכולל גם אפשרות להטלת אחריות על גורמים פיננסיים שבסיועם עמד הגורם המזהם על רגליו וזיהם את הקרקע. לצורך הטלת האחריות, החוק מבחין בין ביצוע צווי הערכה שנועדו לקבל תמונת מצב של הקרקע בהווה, ובין צווי שיקום שנועדו לתקן נזקי עבר. הכלל שנקבע בחוק זה הינו כי האחריות הן לביצוע צווי הערכה והן לביצוע צווי שיקום מוטלת בראש ובראשונה על מי שגרם את הזיהום כהגדרתו בחוק. אם לאחר שקידה סבירה התברר כי לא ניתן להטיל עליו את האחריות, בין אם משום שאין לאתרו או משום שהוא, למשל, חדל פרעון, תוטל האחריות על הגורם הבא. כאשר מדובר על ביצוע צווי הערכה המשקפים את המצב בהווה האחריות תוטל על המחזיק הנוכחי בקרקע שהוא, על פי הגדרת החוק, מי שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו או בידי אדם המחזיק מטעמו בקרקע, וזאת מתוך מחשבה שעל בעל השליטה בקרקע מוטלת האחריות הרבה ביותר לבירור מצבה על מנת שניתן יהיה לנקוט אמצעי זהירות הנחוצים בשימוש בה ועל מנת לקבוע כיצד יש לפעול כדי לשקמה. במידה שלא ניתן להטיל אחריות על בעל השליטה בקרקע, היא תוטל על בעלי הקרקע שגם עליו מוטלת האחריות לנעשה בה.
לעומת זאת, כאשר מדובר על ביצוע השיקום ממש, הרי שהגורם הבא במדרג האחריות אחרי הגורם המזהם עצמו הוא המחזיק בקרקע בתקופה בה אירע הזיהום, ורק במידה ולא ניתן להטיל עליו אחריות תוטל האחריות על המחזיק הנוכחי בקרקע, מתוך תפיסה שהאחריות מוטלת קודם כל על מי שהחזיק בקרקע בתקופה בה אירע הזיהום. גם לגבי צווי השיקום קובע החוק כי הגורם הבא במדרג האחריות הוא הבעלים של הקרקע, וגם במקרה זה האחריות תוטל קודם כל על הבעלים בתקופה הרלוונטית לזיהום.
אפשרות נוספת לפנייה לגורם הבא במדרג האחריות, בנוסף לגורם האחראי, מפורטת בסעיף 21 בחוק והיא במקרה שבו לא מצא המשרד לנכון להטיל את מלוא האחריות על הגורם הראשון במדרג האחריות, בין אם משום שלדעת המשרד ראוי לחלק את האחריות ובין אם משיקולי תועלת בביצוע השיקום.
במידה שגורם עליו הוטלה האחריות אינו מבצע את שהורה לו המשרד לבצע, מאפשר החוק למשרד לבצע את הדרוש בעצמו, ולהטיל עליו להשיב לה את ההוצאות שהוציאה. על מנת לתמרץ ביצוע עצמאי של הצווים, מאפשר החוק למשרד להטיל על גורם שלא ביצע את שהוטל עליו הוצאות בסכום של עד כפליים מן ההוצאות שהוצאו בפועל. ההוצאות יופנו לקרן לשיקום קרקעות, המוקמת מכוח פרק יא' לחוק זה. המשרד יכול גם לשקול מתן החזרים למי שביצע את עבודות הניקוי בפעולה יזומה.
פרק ה'- הוראות בקשר לצווי הערכה ושיקום
פרק זה קובע הוראות שונות באשר להוצאת צווי הערכה ושיקום, ומתייחס לחובת שימוע בטרם הוצאת צווים, לאפשרות מקבל צו לערור כנגד ההחלטה ולחלוקת האחריות בין הגורמים השונים. הלכה למעשה מקיים המשרד להגנת הסביבה הליכי שימוע למפעילים מזהמים ולמנהליהם טרם הוצאת צווים מסוגים שונים, בהתאם לסמכות הנתונה לו בחקיקה הסביבתית לסוגיה.
הסעיף המרכזי בפרק זה הוא סעיף 28 המתייחס לשיקולים שעל המשרד לשקול בקביעת הוראות בצווים. העקרון הבסיסי הוא פעולה על פי הערכת סיכונים, כלומר תוך שקילה של מכלול נסיבות המקרה, ולא רק על פי כמויות החומר או סוגו. כך יש לשקול את סוג הקרקע, את הסכנה לפגיעה במי תהום, את חומרת הזיהום ומהירות התפשטותו, את השימוש שנעשה או אמור להיעשות בקרקע המזוהמת ובקרקעות סמוכות העשויות להיות מושפעות מהזיהום. כל זאת תוך שימוש בעקרון הזהירות המונעת ועקרון הטכנולוגיה הטובה ביותר הזמינה.
בנוסף, יש לשקול את הדרך בה פעל הגורם האחראי, ובמידה שהוא פעל בהתאם לחובת הדיווח הקבועה בסעיף 15, יש להתחשב בכך בקביעת ההוראות.
במקרים בהם המשרד ימצא יותר מגורם אחראי אחד, פרק זה קובע כי זה יוכל להוציא צווים למספר גורמים, תוך קביעת הוראות שונות לכל אחד מהם, וכן כי עליו לידע את הגורמים על כך ועל חלוקת האחריות ביניהם.
סעיף 35 קובע כי מבצע הצו רשאי לדרוש פיצויים על נזקים שנגרמו לו במהלך הביצוע, וזאת בהתאם להסדר שיקבע על ידי השר בתקנות.
סעיף 36 נותן רשות לערור, תוך 30 יום, על צווי הערכה או שיקום שהוצאו על פי צו זה, וזאת על פי הסדרים שיקבע השר בתקנות.
פרק ו'- רישום קרקעות מזוהמות
אחד העקרונות החשובים ביותר על מנת לאפשר הליך יעיל של שיקום קרקעות הוא עקרון השקיפות. ככל שמידע בדבר שיקום הקרקע יהיה נגיש וזמין יותר, כך תגדל הוודאות של שחקני השוק השונים וניתן יהיה להשתמש במוטיבציות הכלכליות הקיימות לשיקום קרקעות. בנוסף, ככל שתשתית המידע תהיה רחבה יותר, כך יגבר יכולתו של המשרד לקבוע סדרי עדיפויות להתמודדות עם הנושא.
לפיכך מקים פרק זה את מרשם הקרקעות המזוהמות, אשר בו יתעד המשרד את כל המידע שנאסף מכוח חוק זה. במרשם תתועדנה כל הפעולות שביצע המשרד, כמו הוצאת צווים שונים, וכן כל מידע שקיבל המשרד לגבי קרקעות שונות, בהתאם להוראות המפורטות שיקבעו על ידי השר.
בנוסף, קובע פרק זה את חובת המשרד להורות על רישום הערה במרשם המקרקעין בכל מקרה בו הוא מורה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, פעולות הערכה או פעולות שיקום, וזאת על מנת להבטיח כי מי שמבקש לבצע עסקאות במקרקעין יביא בחשבון, בטרם ביצוע העסקה, את מצבה של הקרקע ואת ההוצאות שעלולות להיות מוטלות עליו עקב ביצועה.
פרק ז'- פעולות וולונטריות
פרק זה נועד לאפשר לפעולה בלתי מחויבת ואף ליוזמה פרטית לקחת חלק ב"שוק" הקרקעות המזוהמות, מתוך תפיסה שאחת הדרכים הטובות ביותר להביא לשיקום קרקעות היא על ידי שימוש בתמריצים כלכליים ועל ידי מתן אפשרות לבעל אינטרס, בין אם זהו אינטרס כלכלי או אינטרס להימנע מסנקציה של המשרד, לנקוט יוזמה לשיקום קרקעות ובכך להפחית את העומס על המשרד ולהגביר את היעילות בטיפול. לשם כך מאפשר הפרק יוזמה פרטית של הערכת קרקעות ושיקומן, אולם תוך שמירה על התנאים שיקבע המשרד על מנת להבטיח כי השיקום יעשה בצורה הטובה ביותר.
שיטה זו נלמדה מהניסיון האמריקאי המראה שהסדרים עם אחראים פוטנציאליים הם מקור מימון בעל חשיבות פיננסית וציבורית. ה-EPA רואה בהשתתפותם בעלויות השיקום משימה ראשונה במעלה ויוצר מנגנונים שונים, כגון הסכמים עם אחראיים ומימון חלק מהעלויות באופן המכוון לסייע לקידום ההליך.
ההגדרה של מי שרשאי ליזום פעולות הערכה ושיקום מתבססת על הגדרת "מגיש תכנית" בחוק התכנון והבניה. זו הגדרה הכוללת משרד ממשלתי, ועדה מקומית או רשות מקומית, כל אחת בתחום מרחבה, וכן בעל קרקע או מי שיש לו עניין בקרקע. לאור הגישה הרחבה בפסיקה לשאלה מיהו בעל עניין בקרקע (ר' עע"מ 2797/01 ועד עין כרם ואח' נ' הועדה המחוזית, תק-על 2002(1), 47, שכלל גם התאגדויות תושבים), אמורה הגדרה זו לאפשר לכל גורם רלוונטי ובעל מוטיבציה כלכלית ליזום את פעולות ההערכה והשיקום. גורם שמבקש ליזום פעולות מעין אלה צריך בשלב ראשון לעדכן את המשרד על מנת למנוע כפילויות, לקבל את אישורו העקרוני, ובהמשך לקבל אישור קונקרטי לתכנית המוצעת. סוגן והיקפן של הפעולות יקבעו בתקנות ובתמריצים.
פרק ח'- תכנית למניעת זיהום קרקע
מטרת פרק זה לקבוע סטנדרטים בדומה לנעשה בארה"ב בכל הנוגע למיכלי הדלק התת-קרקעיים – הרעיון הוא שתוך כ-10 שנים מיום כניסת החוק לתוקף, כל מחזיקי הקרקעות יצטרכו להגיע לנקודת מוצא אחידה של קרקעות נקיות מזיהום. מפעלים או מתקנים שיחולו עליהם הוראות פרק זה, ולא יפעלו לפיו, יאלצו להיסגר.
פרק זה עושה שימוש בחקיקה קיימת על מנת להבטיח את קיום החובות שנקבעו בו. כך, נקבע בו כי מחזיק בקרקע לא יוכל לקבל ולחדש רישיון עסק או להעביר בעלות בקרקע מבלי שיעמוד בסטנדרטים שיקבעו.
הפרק מציע תמריץ להמשך שמירה על הקרקע נקייה, לאחר שנעשו כלל הפעולות הדרושות, בדמות השתתפות הקרן לשיקום קרקע מזוהמת במימון שיקום הקרקע, אם אירע זיהום למרות נקיטת אמצעי הזהירות והמניעה כנדרש בחוק.
פרק ט'- חובת המינהל
"מקרקעי ישראל" מהווים כ-92% משטח מדינת ישראל, ואלה מנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן גם "המינהל"), לכן יש מקום למעורבות מוגברת של המינהל בפעולות מניעה ואכיפה הקשורות למפגעים סביבתיים המתרחשים בקרקע או מתוכה. מעורבות מוגברת של המינהל במניעת זיהומי קרקע ובשיקום חיונית להבטחת ערכם של הנכסים לטווח ארוך.
מנהל מקרקעי ישראל מחכיר היקפים אדירים של מקרקעי ישראל לגורמים פרטיים, ולכן עליו לנקוט בפעולות בסיסיות הדרושות לשם אכיפת זכויות הציבור בקרקעות ציבוריות אלה. הפיקוח על השימוש בקרקע והשמירה על זכויות המינהל, הם באחריות המינהל ומחובתו לקיימם, ואל לו להטילם על גופים אחרים.
המינהל מנהל את מקרקעי ישראל כנאמן הציבור, ולכן עליו לאכוף את זכויות הציבור במקרקעי ישראל המוחכרים, ולהקפיד על איסוף הנתונים שיש בהם כדי לאפשר אכיפה כזו. ניהול זה הוא מליבת הסמכות המרכזית של המינהל, עפ"י סעיף 2 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960 והוא מהווה את התכלית לקיומו שלו. הניהול השוטף שעל המינהל לבצע, לאור כללי הדין המינהלי, כולל אכיפה של הזכויות החוזיות שלו – שהן בעצם זכויות חוזיות של הציבור בנכסים השייכים לציבור.
פרק זה נועד להנחות את המינהל הנושא ב"תפקיד כפול" בהיותו בעלים של מרבית הקרקעות במדינה וגם גורם מפקח ולוודא כי הוא ממלא את תפקידו כנאמן הציבור בכל הנוגע לשמירה על הקרקעות על ידי מניעת זיהומן ואכיפת חובות המחזיקים.
כיום ישנם סעיפים בחוזה הפיתוח הסטנדרטי ובחוזה החכירה הסטנדרטי המפרטים התחייבויות של הגורם המתקשר עם המינהל בנוגע להחזקת המגרש ולאופן השימוש בו, אך אלה הוראות כלליות ומעורפלות העוסקות בעיקר בהתחייבויות הכספיות לפיצוי במקרה של אי קיום התחייבויות או של מחדלים מטעם היזם / החוכר. הנוסח הכללי מותיר מקום רב לפרשנות, ולא ברור כיצד יבחר המינהל לפרש את סמכותו לאור סעיפים אלו ואחרים. לשם כך מציע החוק את האפשרות להוסיף לחוזי הפיתוח והחכירה סעיפים שיתייחסו במפורש לחובת החוכר למנוע ולטפל בזיהום קרקע.
פרק י'- הקרן לשיקום קרקע מזוהמת
פעולות איתור, ניטור ושיקום קרקעות הינן פעולות מורכבות ויקרות עד מאוד. כתלות בחומר המזהם, בסוג הקרקע ובטכנולוגיית הטיפול, עלויות ניקוי קרקע מגיעות לכדי כ-600 יורו לטון באירופה, 1000 לירה שטרלינג באנגליה ולכדי כ-140 דולר לטון בארצות הברית (בבסיסי צבא). עלות ממוצעת לטיפול באתר מיכלים תת-קרקעיים בו זוהמו מי תהום בארצות הברית מוערכת במיליון דולר.
העיקרון המנחה במימון פעולות שיקום הוא "המזהם משלם", אולם היות שלרוב פעולות הניטור והשיקום הינן כה יקרות, אין די בהטלת האחריות על המזהם ויש צורך במנגנון עזרה למימון פעולות אלה. מנגנון כזה נחוץ ביתר שאת במדינת ישראל, בה רוב הקרקעות הינן בבעלות המדינה, ובאין אחראי אחר לזיהום, היא זו שתידרש לשיקום. אם נניח כי בישראל עשרות אתרים מזוהמים וכי עלות מוצעת לשיקום תהיה כ-500 אלף דולר, נבין כי אף המדינה - או בא כוחה לעניין זה – המשרד להגנת הסביבה, אינה יכולה לעמוד בנטל כלכלי שכזה ללא תקציב ייעודי ומשמעותי לעניין. השארת קרקעות מיותמות, ללא טיפול, עלולה לגרור הפסדים מתמשכים ומתעצמים בהיבטים כלכליים, בריאותיים וסביבתיים. דוגמאות לקרקעות כאלה ניתן למצוא באתרים שונים בעולם העומדים נטושים ומזוהמים, ומהווים מטרד לסביבתם ונזק לכלכלה המקומית.
הבנת היקף התופעה הביאה לכך שבמדינות רבות מוקמות קרנות שתפקידן לסייע במימון עלויות אלה. הקרנות שונות זו מזו במובנים שונים (זמן ההקמה, מטרות, מקורות מימון, מבנה, סמכויות וכו'), אולם לכולן מטרה משותפת – יצירת מנגנון שיממן את שיקום הקרקעות לאחר מיצוי ההליכים עם האחראיים. השאיפה היא ליצור את מאגר המימון מהאחראיים הפוטנציאלים לזיהום.
מקורות המימון בקרנות מימון לזיהום קרקעות בעולם הינם מס על דלק נמכר (בין 0.1 – 1.1 סנט לגאלון בארצות הברית, 0.30 אירו-סנט לליטר באירופה - BOFAS), אגרות קיבולת למיכלי דלק (7.5 סנט לגאלון בקרן USTIF, קרן שיפוי למיכלי אכסון תת-קרקעיים בפנסילבניה) ואחוז ממס פסולת (מספר קרנות בגרמניה). כמו כן, הכנסות חלק מהקרנות באה מהשתתפות עצמית לניקוי אתר מזוהם המשולמת על-ידי מפעילי האתר ו/או בעליו, במקומות בהן הקרן משמשת מעין ביטוח.
פרק זה מטיל את התשלומים למימון הקרן הן על אוצר המדינה והן על גורמים בתעשיות הדלק (לשלביו השונים) ועל התעשייה העושה שימוש נרחב בחומרים מסוכנים (לעניין זה ראה הגדרתם בחוק החומרים המסוכנים), ובכלל זה ייצורם, אחסונם, שינועם ומכירתם במרכזי מכירה שונים. גופים אלה יפרישו לקרן סכומים בהתאם לנפח הנוזלים שהם מייצרים, מחזיקים או מוכרים (ללא חיוב כפול), בהתאם לנוחות הגבייה ותחום העיסוק, על-פי התקנות שיתקן המחוקק/השר הממונה. כמו כן, יועברו לקרן סכומי התשלומים שיטיל המשרד על גורמים מזהמים שלא מילאו את חובתם על פי חוק זה.
מטרות הקרן כמפורט בפרק זה אינן מופיעות לפי סדר עדיפות מסוים. הקרן תשאף לרכז מידע על כלל הקרקעות המזוהמות בישראל ולתעדף את סדר הטיפול בהן, בהתאם לממצאים. הכספים המצטברים בקרן ישמשו לטיפול ראשוני בקרקע שאותרה כמזוהמת במידה שיהיה צורך למנוע את התפשטות הזיהום או באם קיימת סכנה מיידית לאוכלוסייה שבסביבתה, בסיוע מימוני לגורם האחראי וכן למימון שיקום קרקעות באין אחראי אחר לזיהום הממלא אחר חובתו לשיקום. הנהלת הקרן תדאג לעתודות כספיות אשר יענו על צרכי השיקום מחד, אך לא ירוקנו את הקרן מאידך. לשם כך תגדיר הנהלת הקרן קריטריונים ברורים להקצאת הכספים ותחליט בכל מקרה לגופו לאור קריטריונים אלו.
פרק יא' –עונשין
בדומה לחוקים אחרים בתחום איכות הסביבה,מוצע לקבוע הוראות עונשיות בחוק זה לגבי הפרת הוראות הממונה בכל הנוגע לשיקום קרקע והפרת חובת הדיווח. העובר על ההוראות יהיה צפוי לקנס מרבי העומד כיום על 202,000 שקלים חדשים.
לאור החידוש שבהצעת החוק, מוצע כי על מזהמים אשר יפרו את צווי הממונה בכל הנוגע לשיקום קרקע יוטל קנס, ואילו על מזהמים שיפרו את חובת הדיווח הקבועה בחוק ניתן יהיה להטיל גם עונש מאסר.
ביצוע עבירות בתחומי איכות הסביבה מתאפיין במקרים רבים בהעדר כוונת גרימת נזק סביבתית מצד אחד ובתוצאות קשות ובלתי הפיכות מצד שני. לפיכך, מוצע לקבוע כי עבירה על חובת הדיווח היא עבירה של אחריות קפידה.
לאור העלויות הכבדות הכרוכות בשיקום קרקע מזוהמת, מוצע כי קנסות לפי חוק זה יועברו אל הקרן לשיקום קרקעות המוקמת מכוח החוק.
פרק יב'- מוסדות התכנון
פרק זה מבקש להשתמש בהליכי התכנון והבנייה ובמוטיבציות הכלכליות המניעות אותם לצורך הנעת הליכי שיקום קרקע. מטרתו היא הטמעת תהליך טיהור הקרקע ושיקומה בהליך התכנוני מראשיתו ועל ידי כך מניעת מצבים בהם קרקע מזוהמת תשמש למטרות שונות שאינן הולמות את מצבה, דוגמת מגורים. כיום אין כל הוראה מפורשת בחוק התכנון והבניה, המחייבת בדיקה של קרקע ששימשה לפעילות תעשייתית מזהמת, כחלק מההליך התכנוני של שינוי הייעוד. עקב כך, פעמים רבות בעבר הופקדו תוכניות בנייה באתרים מזוהמים אשר אינן כוללות התייחסות לזיהום הסביבתי ובלא שיובטח הטיפול בקרקע ובמים כחלק מן התהליך התכנוני. לעיתים, הבדיקה נדרשה באופן מקרי, לאחר שהתוכנית אושרה, ואף לאחר תחילת הבנייה או בסיומה.
לפיכך קובע החוק תנאים להפקדה ולאישור של תוכנית שהוגשה למוסד תכנון, במידה שהקרקע מזוהמת או חשודה כמזוהמת. השר יקבע בתקנות הוראות לביצוע הפעולות לפי פרק זה, ובכלל זה הוראות לגבי חלוקת הנטל בין מגיש תכנית לבין מי שנקבע כגורם אחראי. מגיש התכנית יוכל לקחת על עצמו את ביצוע הפעולות, וזאת על מנת לאפשר את העברת האחריות לביצוע הפעולות לבעל האינטרס הכלכלי בביצוען, ולאו דווקא למי שעליו מוטלת האחריות, אך לא בהכרח מסוגל לבצע את השיקום. כדי למנוע כפילות נדרש תיאום בין הגורמים השונים, לכן מוסד התכנון חייב לפנות למשרד ולפעול בתיאום איתו, ולא לתת הנחיות עצמאיות.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י' בחשון התשס"ח – 22.10.07