קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5 ) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה - תחולה על מי שמלאו להם 45 שנים), התשס"ז-2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/318).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה - תחולה על מי שמלאו להם 45 שנים), התשס"ז-2007, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, חבר הכנסת אלי ישי. בבקשה, אדוני. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שזה באמת אחד הרגעים החשובים והמשמחים בעיני במאבק הקשה והכאוב נגד תוכנית מהל"ב, ויסקונסין. אין ספק שהרעיון שמדבר על שילוב אנשים בתעסוקה הוא רעיון חשוב וגדול, אין חולק עליו ואין עוררין, אבל ניסו להכניס את מקבלי הבטחת הכנסה, חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה. רובם של אלה שמקבלים הבטחת הכנסה הם אנשים עם בעיות, חלקם עם מוגבלויות כאלה ואחרות, נכויות כאלה ואחרות, בעיות פסיכו-סוציאליות ועוד בעיות קשות. עליהם הטילו משימה קשה, מורכבת, אכזרית ורעה מאין כמותה, ואיימו עליהם - או שהם הולכים לעבודות פיזיות קשות, עם משמעת כמו בשוק עבדים, כמו בטירונות, או שתישלל מהם הקצבה. אדוני היושב-ראש, אני לא אכנס לפרטי פרטים, משום שחלק גדול מאוד מחברי הכנסת מכירים את זה היטב, פעלו ונלחמו כנגד התוכנית - כמו חברת הכנסת ליה שמטוב. הובלנו מאבק קשה מאוד עוד בממשלה הקודמת, שלא היינו חברים בה, בקדנציה הקודמת. היום, אחרי מאבק של שנה מיום כניסתי למשרד, מאבק קשה ומורכב של שנה, הבאנו למהפכה אמיתית, דהיינו, לסגירת תוכנית מהל"ב, ויסקונסין, ולפתיחת תוכנית "אורות לתעסוקה" החדשה. התעקשתי על כך שהיא תהיה במסגרת פיילוט עד 2009 - לא לשנה אחת בלבד - ואחר כך להרחיב אותה מייד לכל הארץ. התוכנית הזאת היא קלה ורכה, עם שינויים משמעותיים ועם תיקונים מרחיקי לכת. אני אתייחס לחלק מהם, כמו למשל, גיל 45. חברי חברי הכנסת, אני מותקף יום-יום, מדוע אני מגביל לגיל 45. אדם בגיל 45 לא יכול לעבוד? בגיל 46 הוא לא יכול לעבוד? בגיל 47 הוא לא יכול לעבוד? אנחנו נאבקים על כך שיכניסו אנשים בגילים האלה למעגל העבודה. בואו נאמר את האמת ולא נשתמש בססמאות שהאנשים האלה בטלנים ולא רוצים לעבוד. לא. מדובר באנשים קשי יום ברמות שונות, עם מוגבלויות מאוד מאוד קשות. חלקם עם בעיות נפשיות, חלקם עם בעיות פסיכיאטריות, נכויות, אנשים שלא עבדו עשרות שנים כתוצאה מבעיות וממחלות. אותם ניקח לטיפול בקהילה? יש רעיון שמצלצל טוב. מה זה טיפול בקהילה? אתה לוקח אשה בת 60-55, אשה חולה, זקנה עם כדורים ותרופות, אחרי ניתוחים. אני לא יודע אם אפשר היה להעסיק אותה אפילו בעבודה הכי קלה בעולם. אומרים לה: לכי תצבעי בתוך בסיס צבאי. עבודות רס"ר. את זה עשינו בטירונות. או - תשטפי כלים באיזה ארגון וולונטרי בשביל לקבל 1,300 שקל לחודש, אפילו לא שכר מינימום. לא הייתי יכול לתת לה שכר מינימום ולא הייתי יכול להעסיק אותה בעבודה הפיזית הקשה הזאת. יש עוד שורה ארוכה של דברים קשים מאוד מאוד. אני מנסה להעלות על קצה המזלג את הדברים הקשים, להעלות את היחס הקשה. הרופאים הם שקובעים מה הוא יכול ומה הוא לא יכול. ואיפה נמצאים הרופאים? לא פחות ולא יותר, בתוך המרכזים. איך המרכז מקבל תגמול? המרכז מקבל תגמול אם הוא שולל קצבה. למה שהמרכזים לא ישללו קצבה בהמוניהם למאות ולאלפי אנשים? זאת שיטה? זה מה שהממשלה צריכה לעשות? אני רואה את האנשים האלה, את מקבלי הבטחת הכנסה, כלקוחות של המדינה, של הממשלה. צריך לקחת אותם, לשלב אותם ולעזור להם. השינויים שנעשו פה הם שינויים גדולים מאוד ובעתיד אני אנסה להביא עוד תיקון משמעותי. כל האנשים בני 50-45 ומעלה, מקבלי הבטחת הכנסה, יוכלו להשתלב בעבודה ללא שלילת קצבה. זה ייצור קטליזטור עצום, כמו ב"המשקם". אנשים שמוגבלים בעבודה, ישאירו להם את הבטחת הכנסה. מה כבר אפשר לקחת? 1,300 שקל. יחשיבו את זה כמו מסלול תעסוקה. המדינה רוצה להרוויח שני דברים. ראשית, שהם יעבדו, שיהיה דור שני של עבודה ולא של מצוקה. שהילדים בבית יראו שאבא ואמא הולכים לעבודה. הרווחנו, כי האנשים המוגבלים האלה, עם כל המגבלות שיש להם, הולכים לעבוד. שנית, הבטחת הכנסה תישאר בידם והם לא יפחדו ויחששו שמחר ייקחו להם אותה ויגזלו להם אותה. הם ישתלבו בעבודות, עבודות שהם יכולים לעמוד בהן והם לא יהיו מתחת לקו העוני. אפשר להרים 50,000 אנשים אל מעל לקו העוני בעצם ההחלטה הזאת. חברים, שאף אחד לא ייפול במלכודת הססמאות של כל מיני אנשים, שאומרים: מה פתאום בני 45 ומעלה? לא מדובר באנשים בריאים. אנשים בריאים יעבדו גם בגיל 60 או 70. מדובר במקבלי הבטחת הכנסה, אנשים מאוד מוגבלים, כפי שהגדרתי אותם. 20%-15% מהם אולי ניסו, לטענת אלה שטוענים מה שטוענים, לעבוד על המדינה, לקבל הבטחת הכנסה ולא לעבוד. אני לא מבין - אדם יכול להתפרנס מ-1,300 שקל לחודש ומזה הוא יחיה? מה אומרים לי? הוא עובד "שחור" אחרי הצהריים. הוא עובד "שחור" בערב. תעשה סיירת ירוקה, תתפוס אותו כשהוא עובד ונגמר הסיפור. למה לקחת את כל האומללים האלה, לשים אותם בתוך התוכנית, לפגוע ולהתעלל בהם? חברים, הייתי בסבב ביקורים במרכזים. פשוט זוועה. לא יכולתי לישון בלילה. ואני לא אומר את זה כדמגוגיה. ראיתי דברים קשים וחמורים ביותר. אני חושב שזה לא הזמן להאריך בעניין. חטפתי גם אני הרבה ביקורות על הגילאים. לגבי המודל - זה דבר יפה. חבר הכנסת ריבלין העיר לי בחוכמה רבה לגבי המודל. שינינו את המודל, ובמקום שאותו מרכז יקבל תגמול על שלילת קצבה, הוא יקבל תגמול על השמה בעבודה. מצאת לו מקום עבודה? הצלחת? קח בבקשה. מצאת לו עבודה מכובדת יותר וטובה יותר עם שכר גבוה יותר? קח תגמול יותר גבוה. המרכזים יעבדו בהכשרה מקצועית, בהתאמה של אנשים לעבודה ולמקצוע שלהם. אנחנו בעד. אין אדם שרוצה להתפרנס אך ורק מ-1,300 שקל לחודש. אנשים רוצים להתפרנס בכבוד, ועל זה אין ויכוח. השאלה היא אם הם מסוגלים או לא מסוגלים. האמינו לי, ראיתי אנשים, ראיתי אישורים רפואיים שלהם מבית-חולים ומרופאים מומחים. ראיתי בעיות קשות, ניתוחים, בעיות נפשיות קשות לחלק מהאנשים. מדובר באנשים מבוגרים, שבקושי הולכים. ראיתי במרכזים אשה שבקושי זזה, בת 62 היא היתה, עם שורה ארוכה של מחלות ושל ניתוחים, והיא הולכת לעבוד בניקיון. היא תוכל לעבוד בניקיון? היא כמעט סיעודית. חברים, ראיתי דברים קשים ומורכבים, ואני מוכרח לומר את זה בכוונה. אני שם את זה פה, על השולחן, על מנת שהחברים יבינו שהיתה פה שנה של מאבק ושל מלחמה. אי-אפשר לעשות את השינויים המשמעותיים האלה בלי החלטת ממשלה, ובסוף, כמובן, בלי חקיקה. את החלטת הממשלה העברנו, והיא מדברת על שינויים משמעותיים ביותר בכל התוכנית. מי שמכיר את התוכנית יכול לראות אותה בהמשך, ואני אבקש שהיא תובא לוועדת הכספים לדיון, אדוני היושב-ראש. שם יהיה דיון הרבה יותר מפורט, ואני רוצה להביא את הצעת החוק לפני תום המושב לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אנחנו רוצים לגאול את אותם אנשים בני 45 ומעלה, המוגבלים בעיקר. הרי למה אני הולך על 45 ומעלה? משום שמדובר באוכלוסייה מאוד קשה, לא באוכלוסייה בריאה. נפריד – כשמדובר באוכלוסייה בריאה, אין 45; אני בעד שאנשים יעבדו גם בגיל 65. מה הבעיה? אנשים שיודעים לעבוד מבקשים שלא לצאת לפנסיה, אלא להמשיך לעבוד, כי זה נותן להם כוחות חיים. אבל כאן מדובר באוכלוסייה ממש קשה, מאוד מוגבלת. להם יצטרכו לעשות תוכנית וולונטרית, מרצון, שאנשים ישתלבו בעבודה וגם יקבלו את הבטחת ההכנסה שמגיעה להם, אלא אם כן ימצאו עבודה טובה ומכובדת ויוותרו על הבטחת ההכנסה. תהיה כמובן מגבלה על סוג העבודה ועל גובה השכר, ואם השכר יהיה גבוה. העובד יוכל לוותר על הבטחת ההכנסה, אבל אם השכר יהיה נמוך, והוא יהיה כזה שאתה יודע שהוא כבר בתהליך של שיקום – בפרט בני 55 ומעלה, שהם בלאו הכי קרובים לפנסיה, ואף אחד לא יעלה על דעתו שהמדינה יכולה לחנך אנשים בגיל הזה; גם אם היא חושבת שצריך לחנך אותם, לא כך הוא. אפשר לשלב אותם בהתאמה אמיתית, במלוא הרגישות. לכן, הרעיון להוציא אנשים בני 45 ומעלה מהתוכנית יאפשר למרכזים לטפל באנשים עד גיל 45, וגם הם – עד גיל 45 – יעברו בדיקה של רופא תעסוקתי ממלכתי, ולא במרכזים, כדי שלא יהיה לאף אחד חשד שיש פה קשר בין רופא ובין מרכז מסוים וניסיון להרוויח יותר כסף. בהצעת החוק כרגע סעיף אחד משמעותי ומהותי, שנועד להביא לכך ששר התמ"ת – וגם זה הישג גדול – לא צריך את הסכמת שר האוצר. זה ההישג הגדול ביותר, כי אחרת לא תתקבל בחיים הסכמת שר האוצר, ולעולם לא הייתי יכול להוציא אוכלוסייה כזאת מחוץ לתוכנית. שר התמ"ת יכול להוציא אותם, ואני כבר חתמתי על צו, שכולם בחוץ שעה בשבוע. ברגע שהחוק יעבור, חברים, כל מי שמצביע בעד החוק הזה הוא שותף לסיוע אדיר לכל האוכלוסיות האלה. בעצם העברת החוק משחררים את כל בני ה-45 ומעלה, והם לא משתחררים הביתה סתם, אלא ילכו לשירות התעסוקה, יבואו באופן וולונטרי למרכזים וישתלבו במרכזים. בעתיד כוונתי היא לשלב אותם במעגל העבודה ללא שלילת הקצבה, כך שאני משוכנע ששיעור גבוה מהם יעבוד, כל אחד ואחד ביכולת שלו, בתחומי העבודה שלו, בהכשרה המקצועית שתתאים לו. זה אפשרי. כך גם נרוויח תרבות עבודה וגם האנשים שהחוק יחול עליהם לא יהיו מתחת לקו העוני. אין ספק שהאנשים האלה יקומו בבוקר בשמחה ויחזרו הביתה באושר. באחד האגפים אצלנו במשרד התמ"ת, אנשים מוגבלים מ"המשקם", עם אחוזי נכות גבוהים – 100% נכות, אוטיסטים ועוד – באים לעבודה, ומאושרים מכל רגע במשרד. אבל את זה הם עושים ברצון, ולא שוללים מהם את הקצבה. בשילוב של קצבה ושל תעסוקה יש להם הגנה; הם לא חושבים שלמחרת יפטרו אותם ולא תהיה להם שום הגנה. אני מוכרח לומר שהסבל היה נורא, והתיקון יביא לרווחה משמעותית. לא פעם בתפילת שבת, כשהיינו מגיעים ב"נשמת כל חי" לסוף – ל"שוועת עניים אתה תשמע וצעקת הדל תקשיב ותושיע", הפסוק הזה מהדהד יום-יום בראשי; איך אנחנו יכולים לשמוע את שוועת העניים, את הזעקה שלהם, את הצעקה שלהם, ואיך אנחנו יכולים להושיע ולעזור להם. אני לא מסתיר, אני אומר את זה בגאווה: במהלך השנה הזאת היו לי מאבקים קשים ומורכבים, והתפללתי יום ולילה, בכל תפילות שמונה-עשרה, שבעזרת הקדוש-ברוך-הוא יעלה בידי, שבעזרת השם אני אוכל לשמוע את זעקת העניים האלה, הדלים האלה, ולהושיע אותם. אני גם רוצה להודות מעל הדוכן למנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור. אי-אפשר להתעלם מהעבודה המקצועית והמיוחדת שרענן דינור עשה פה והוביל כמה חודשים; מלאכת מחשבת, מאבק לא קל ולא פשוט עם האוצר, בכשרון רב, עם יכולת גבוהה ועצומה, יחד עם צוות משרדו ועם אנשי משרד התמ"ת – יוסי פרחי, שליווה את התוכנית מאלף ועד תיו אצלי במשרד, גם עם ניסיון רב וגם במסירות נפש להפליא, וכמובן חברי הכנסת שהיו שותפים מההתחלה: ליה שמטוב, מוחמד ברכה, רובי ריבלין, מיכאל נודלמן – שמתחילת הקדנציה ישבנו ודיברנו ותכננו יחד איך להביא למהפכה הזאת, איך להביא את התשועה הגדולה הזאת. היום, ברוך השם, אני יכול לבשר שהחוק הזה מובא לקריאה ראשונה, בתקווה שבוועדה זה יעבור ביום אחד. אני מציע שההצעה תעבור לוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. התיקון הוא תיקון קל, לא מסובך, ואפשר לעשות אותו בעבודה של יום אחד, ולהחזיר את ההצעה מחר או ביום שני בשבוע הבא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואז באמת – ובא לציון גואל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר התמ"ת, חבר הכנסת אלי ישי. מדובר בקריאה ראשונה, לכן ודאי שיש לנו דיון. חבר הכנסת יעקב כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה - בבקשה, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני שר התמ"ת, אדוני שר התיירות, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לדבר בשבחו של השר ישי. השר ישי הוא שר התעשייה והמסחר - - ראובן ריבלין (הליכוד): והתעסוקה. מוחמד ברכה (חד"ש): - - והתעסוקה, אבל הוא גם שר המסחר והתעשייה, והוא כביכול אמור לייצג את ההון הגדול, או להיות רחוק מהגישה החברתית, אבל אני חושב שהוא באמת מילא תפקיד חשוב בעניין הזה של צמצום הסבל שנגרם עקב הפעלת תוכנית ויסקונסין. בעבר, כשראש הממשלה היה שר התמ"ת, חשב מי שחשב שהחיבור של תחום התעסוקה עם המסחר והתעשייה נועד בעצם להכפיף את העבודה, את התעסוקה ואת העובדים להון הגדול. בא השר ישי ואמר דברים חשובים אחרים, ואני מברך אותו עליהם. הנקודה שאנחנו נמצאים בה היום בהצעת החוק היא חשובה מאוד; היא עדיין לא כל הדרך, אבל היא כברת דרך די רצינית: הנושא של 45 שנים, והפטור שניתן לאנשים שמעל גיל 45, ביטול הדיבידנדים שהחברה המפעילה היתה אמורה לקבל על ניפוי אנשים, וגם העובדה שאין צורך בהסכמת שר האוצר – אני חושב שכל הדברים האלה הם דברים חשובים. אבל מה שמפליא אותי, חבר הכנסת ריבלין, הוא שדווקא שר הרווחה, איש מפלגת העבודה, יצא בפומבי נגד הפטור לבני 45 ומעלה. אני שלחתי מכתב, חשבתי שהיתה טעות בעניין, והיום קיבלתי תשובה שהוא עומד מאחורי האמירה שלו עד הסוף - - - ראובן ריבלין (הליכוד): חבר הכנסת ברכה, מפלגת העבודה היא נציגת ההון. מוחמד ברכה (חד"ש): מסתבר שמאז ממשלת האחדות של 1984, כשהיא התחברה עם הליכוד - - ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אנחנו פריימריס, לא - - - מוחמד ברכה (חד"ש): - - הגישה הכלכלית של העבודה ושל הליכוד משותפת, וההבדלים היטשטשו לחלוטין. מיכאל איתן (הליכוד): תיקח את כל השכונות של העשירים בישראל: קיסריה - - ראובן ריבלין (הליכוד): אין לנו אחוז שם. מיכאל איתן (הליכוד): - - סביון, כפר-שמריהו - - מוחמד ברכה (חד"ש): אתה צודק. דפוסי ההצבעה - - - מיכאל איתן (הליכוד): - - אנחנו מקבלים כמעט כמוכם שם. מוחמד ברכה (חד"ש): - - - דפוסי ההצבעה שם, אתה בהחלט צודק. ראובן ריבלין (הליכוד): אתם מקבלים יותר. מוחמד ברכה (חד"ש): לא, אנחנו לא מקבלים יותר. אני מקווה שיבוא יום ונקבל יותר. בכל אופן, עדיין יש כברת דרך שצריך לעבור בכל מה שקשור לטיפול בעניין הזה של מקבלי קצבאות הכנסה ותוכנית מהל"ב. הביקורת העיקרית שאני עדיין מחזיק בה, והיא הביקורת העקרונית, היא שאני חושב שהטיפול במקבלי קצבאות הכנסה – השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה – לא צריך להיות נתון בידי חברה פרטית. זה עדיין – וצריך להישאר – בידי המדינה, בידי הממשלה, בידי הממלכתיות במדינת ישראל, ולא בידי חברה, כי כל חברה המטרה שלה היא להרוויח. כסף ציבורי נכנס אליה, וחלק ממנו נשאר אצלה, והאינטרס הבסיסי שלה הוא שכמה שיותר ממנו יישאר אצלה. לכן אני עדיין מחזיק בביקורת הזאת, שהיא ביקורת אידיאולוגית ופרקטית, אבל אני חושב שהיום עברנו כברת דרך. אני מברך את השר אלי ישי, אבל עדיין צריך לבחון את התוכנית החדשה ביישום; לבחון גם מצוקות וגם מקרים יוצאים מן הכלל, גם אצל בני 40, בני 35 ובני 42. הרי המספר 45 הוא מספר שרירותי במידה מסוימת, וצריך לבחון את המצוקות של האנשים גם כשהם קרובים לאותו גיל. אבל בכל זאת, הצעד שנעשה היום הוא צעד חשוב. אני מברך עליו, אנחנו נתמוך בו. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת מאיר פרוש - איננו. חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): על-פי בקשת השר אלי ישי אני ודאי אקצר, אבל אני רואה שמחובתי גם לברך את השר – במשך שנה שלמה, פה, מעל במת הכנסת, שמענו את התלונות ואת התרעומות, את הקיטורים כנגד השר, שכאילו השר אינו עושה דבר בעניין הזה. וצריך להבין. לשנות תוכנית - לא משנים מהיום למחר. אז השר הקים את הוועדה הזאת ועמד בכל הכוח כדי לשנות את המדיניות של תוכנית ויסקונסין, ואני מברך את השר על כך שסוף סוף ההתעללות שהיתה באותם אנשים מסכנים שלא היו יכולים בלאו הכי לעבוד – גם אין עבודה, אז מוצאים מתחת לאדמה איזו שיטה איך להעביד אותם. "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" - מה זה "בפרך"? כובד העבודה שהיה במצרים, זה ששינו את העבודה - נתנו את העבודה של נשים לגברים ושל גברים לנשים, וזה מה שעשתה תוכנית ויסקונסין. המשיכו את אותה עבודה שהיתה אז, במצרים. נתנו לאנשים זקנים, קשישים, עבודות שפשוט היו מבזות את בעליהן, ומדובר באנשים בכירים, אנשי מקצוע, אנשי רוח, והשפילו אותם, כדי להביא אותם למצב שהם יוכלו לאכול פת לחם. לכן, יבורך כבוד השר ישי על שפעל בעניין הזה, ואני חושב שזו ההזדמנות להודות על עבודתו בעניין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זאב. חבר הכנסת מיכאל איתן - בבקשה, אדוני. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ויכוח על דבר אחד: שהחברה צריכה ללכת לקראת כל אדם שלא יכול להשתכר בגלל מגבלות בכושר וביכולת העבודה שלו. על זה אין ויכוח. אני מקווה מאוד, אדוני השר, שגם אתה אומר שאין ויכוח על כך שאדם שיכול לעבוד – שיצא למקום העבודה, ואנחנו צריכים לעשות איזושהי אבחנה, לא להתבלבל בין שני התחומים. אני רוצה גם לומר לך, שכשר המסחר והתעשייה, אני לא יודע אם אתה מודע לזה, שאם אנחנו מפספסים, מייצרים מצב שבו לאנשים שכביכול עובדים בעבודות פשוטות - כביכול מוותרים על כוח-אדם, ואומרים - זו היא עבודה פשוטה, והתוצאה היא שאחר כך, אם מעבירים מפעל בגלל ביקוש, והיום המשק דורש כוח-אדם, אבל אם אין כוח-אדם לעבודות מסוימות, אז אומרים – לא נורא, זו עבודה פשוטה, נחיה עם זה. אבל אז, כשעובר המפעל למקום אחר, גם בעבודות של הטכנאים והמהנדסים ואלה שהם במשרות יותר גבוהות, שמוסיפות יותר לתוצר הלאומי, גם הם לא יכולים לפתח ולהתקדם, והם צריכים לעבור לדברים אחרים. לכן אני חושב שהגישה צריכה להיות מאוזנת, ואני יכול לומר שאני מקווה שרגישות חברתית לא תהיה חסרה, ושתהיה גם רגישות כלכלית. כי כדי שתהיה לנו חברה חזקה שאפשר יהיה להתקדם - צריך גם כלכלה. אבל אני רוצה לעלות הנה ולשבח את השר על דבר אחר. אני רואה את המאבק שלך על מחיר הלחם, ואני רוצה לומר לך שאני שמעתי את הפתרון שאתה מנסה להציע ואני חושב שזה פתרון מעולה, נכון, והוא משרת את כל המטרות גם יחד. אי-אפשר לחייב עסקים פרטיים שהם יממנו – הלוואי שהיו יכולים, והיו מעצמם נותנים תרומה, אבל אי-אפשר מכוח החוק או מכוח החלטות ממשלתיות לחייב עסקים פרטיים לסייע לחלשים. אנחנו כן צריכים להתגייס כולנו יחד לסייע במחיר הלחם לאוכלוסייה חלשה. זה דבר משמעותי, יש בו סמליות, ואני שמח שאתה מתייצב על שתי הרגליים ואומר: אני רוצה להגן על השכבות החלשות, על מנת שמחיר הלחם מבחינתם לא יעלה, שלא נגיע למצב שהוצאה עבור הלחם הבסיסי תגרום לכך שיקנו פחות לחם, אפילו. וזה ערך, זה משהו חשוב שכולנו עומדים מאחוריו. אם מותר לי להזכיר – אני זוכר את האמירות הנחרצות של מנחם בגין שאמר – במחיר הלחם לא פוגעים. אני גם שמעתי שהצעת, והפתרון הוא גם נכון – שאנחנו נוכל לתת פיצוי למשפחות שיש להן ההטבות הסוציאליות, שהביטוח הלאומי נותן להן את הקצבאות, שנוכל לתת להן את הפיצוי, ואז אנחנו לא חוזרים למצב שהיה פעם, שמחיר הלחם היה כל כך מסובסד שהשתמשו בו לכל מיני מטרות, כולל האכלת בעלי-חיים, כי מחיר הלחם היה לא ריאלי - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בעלי-חיים בירדן, לא בארץ. מיכאל איתן (הליכוד): אז אם הפתרון שלך שהמשפחות יקבלו את הפיצוי ויהיו להן השקלים הנוספים כדי שיוכלו לקנות בעזרתם לחם גם אם הוא יהיה במחיר קצת יותר גבוה, או לקנות תחליפים אחרים, וזו כבר החלטה שלהם - אני חושב שזה הפתרון הנכון, ואני בטוח שבבית הזה יהיה לו רוב עצום. זאת אומרת - גם אם הממשלה לא תשתכנע, אל תיחת. יהיו כאן מספיק חברים שירימו יד בעד ההצעה הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן. חבר הכנסת ראובן ריבלין הוא אחרון הדוברים. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן ראש הממשלה והשר – אתה זוכר שהייתי קורא לך "סגן ראש הממשלה" כשהיית חבר אופוזיציה. אמרתי - בעבר ובעתיד, והיום – בהווה. אני רוצה להכות על חטא. היו דברים וגזירות אשר אנחנו, כמפלגת שלטון, הליכוד, פעלנו בהם ועשינו ככורח בל יגונה, כאשר ביקשנו להציל את כלכלת ישראל; להציל את כלכלת ישראל מפני הידרדרות שהיתה יכולה להביא אסון לאומה. אבל נדמה לי שבצעד אחד, אשר אתה, אדוני, כחבר בכיר באופוזיציה, עמדת וזעקת נגדו באומרך – על האכזריות ועל פשעי הליכוד אשר עליהם שילמנו מחיר כבד, אני לא הייתי מודע לו עד אשר הייתי לחבר ועדת הכספים וביקרתי באחד המוסדות שהיו תוצאה של החוק המכונה בפי הבריות - ויסקונסין, ותוכנית ויסקונסין. אני מוכרח לומר שכאשר ביקרנו שם ראינו גם אנשים שהחוק היטיב עמהם. אבל הם היו אחד לאלף. אחד לאלף. התוכנית הזאת היתה בה אכזריות, התוכנית הזאת היה בה, לפחות, חוסר רגישות משווע, והתוכנית הזאת היתה צריכה אם לא לעבור שינויים אולי אפילו לעבור מן העולם. ואני אומר זאת ויודע ששילמנו מחיר כבד, ולבוא ולבכות היום על מחיר כבד על מנת לבקש את נפשם של אותם אנשים שזנחו את הליכוד - אינני בא, אלא אני בא ואומר: צריך להודות שהתוכנית לא מתאימה לארץ. אין אנחנו ארצות-הברית, שבה אפשר לזלזל באלה אשר אינם יכולים להשתלב בחברה ולהיכנס לתנאי השוק. אנחנו נמצאים במדינה שהיא ראשית צמיחת גאולתנו, והיא מדינה אשר רבים ממנה הולכים לצבא ומשרתים בו, ואנחנו צריכים לתת את דעתנו גם לאותם אזרחים ערבים אשר בין שרצו ובין שלא רצו – גזרו את גורלם יחד אתנו. אני מוכרח לומר שהיתה משפחה אשר כתוצאה מתוכנית ויסקונסין האשה הפילה שלוש פעמים. אלה לא דברים שאני אומר בעלמא; אנחנו ביקרנו וראינו זאת בעינינו. ראינו אנשים אשר אינם מסוגלים לבצע עבודה כזאת או אחרת, אשר נשלחו לאותן עבודות. ראינו אנשים, שגם אם היו רוצים בכל מאודם להגיע למצב שבו הם לא ייחשבו בעיני הבריות פרזיטים אלא אנשים אשר רוצים לעבוד, לא יכולים היו לעמוד באותם תנאים בלתי הגיוניים שהציבה התוכנית הזאת. פקפקתי כאשר עלית לכאן לבמה. היה לך מאבק לא פשוט עם משרד האוצר, עם אנשים – אני מוכרח לומר, ביניהם רבים שבאמת כוונתם היתה טובה, אלא פשוט התוכנית הזאת לא מתאימה. היא לא מתאימה, חבר הכנסת איתן, היא פשוט לא מתאימה לחברה הישראלית. יש בהם רבים שלא רוצים להיות פרזיטים, שבאמת באו לוויסקונסין או לתוכנית עם לב פתוח ועם רצון עז להשתלב בתוכנית ולא יכלו לה, משום שהיתה בה איזושהי מידה של אכזריות והעמדת אדם כפושע מראש. לכן אני אומר, אדוני, כשעמדת כאן, אדוני סגן ראש הממשלה, ואמרת את הדברים לפני שנה, לא האמנתי שתצליח כאשר אתה בשלטון לראות את הדברים באותה מידה שראית כאשר היית שם, בספסלי האופוזיציה. אני מברך אותך על כך. אני מקווה שהליכוד, אף שהוא היה, כממשלה, בין היוזמים של תוכנית ויסקונסין, יהיה מספיק בוגר לומר: טעינו בעניין זה, ואנחנו צריכים להשתלב ולהתכנס לתוכנית המצומצמת שאדוני מביא כאן לחקיקה, ואנחנו נצביע בעדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה – תחולה על מי שמלאו להם 45 שנים), התשס"ז-2007. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מנחם בן-ששון (קדימה): אני בעד השר אלי ישי. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה – תחולה על מי שמלאו להם 45 שנים), התשס"ז-2007, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מפציר בשר ישי לסיים את החקיקה במושב הזה, כפי שהוא הצהיר. משה שרוני (גיל): למה לא לוועדת העבודה והרווחה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פעלתי על-פי בקשת שר התמ"ת. חברי הכנסת, מכיוון שיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה מבקש להכין את זה אצלו - טוב, חבר הכנסת ריבלין, יש כנראה דברים יותר חשובים מאותם בני 45 פלוס. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר שחוק ויסקונסין, שהחוק הזה הוא תיקון לו, עבר בוועדת הכספים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לי זה ברור, אלא אם חבר הכנסת שרוני רוצה לחזור בו מבקשתו. אתה עומד על כך שזה יעבור לוועדת העבודה והרווחה? טוב, לא ציפיתי למשהו אחר. חברי הכנסת, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת. אני רק מקווה שחבר הכנסת מרגי יקדם מהר ככל האפשר את הדיון בחוק הזה.