קטע מדברי הכנסת

אדוני השר, חברי חברי הכנסת, צהריים טובים לכם. אנו עוברים להצעת חוק ידועים בציבור, של חברי הכנסת יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, אבשלום וילן, אלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת. מי שינמק את הצעת החוק הוא חבר הכנסת יוסי ביילין. בבקשה, אדוני. יש לך 10 דקות. יוסף ביילין (מרצ): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. חוק הידועים בציבור הוא לא ההעדפה הראשונה שלנו. רבים מאתנו חושבים שבמדינה דמוקרטית ומתוקנת, כמו בכל המדינות הדמוקרטיות, ראוי שלצד נישואים דתיים יהיו נישואים אזרחיים, וכל מי שמתחתן בנישואים אזרחיים יכול להתחתן אחר כך בנישואים דתיים, כפי שירצה. לצערנו הרב, הדבר הזה הוא לא ריאלי במציאות של חיינו, ולכן מדובר בחוק הזה, שמכשיר תופעה שכבר קיימת. ידועים בציבור זו תופעה שקיימת בחברה הישראלית. בית-המשפט כינה אותה כך ואישר אותה ב-1948. החוק הזה נועד קודם כול להעניק הגדרה אחידה למושג ידועים בציבור: בני-זוג החיים חיי משפחה, דומים לזוג נשוי ומנהלים משק-בית משותף. הדבר העיקרי בהגדרה כאן הוא שמדובר במשק-בית משותף. זהו המבחן. אנשים שהם ידועים בציבור הם אנשים שמחלקים ביניהם את ענייני הבית שלהם והם חיים ביחד. אם הם לא חיים ביחד, הם לא יכולים להיות מוגדרים כידועים בציבור. כך לפי הפסיקה היום וכך לפי הצעת החוק הזאת. מדובר במצב שבו, מלבד התופעה הרגילה, שבה אנשים חיים ביחד, ובדרך כלל מדובר באנשים שחיים ביחד שנים לא מעטות, כאשר יש להם צורך לקבל זכויות מסוימות – משכנתה, הכרה בצוואה או בדברים אחרים – בית-המשפט מכריז עליהם כידועים בציבור על-פי בקשתם, או לא מקבל את זה. זה המצב כבר 60 שנה. ההצעה שמדובר בה בחוק הזה היא שבני-זוג יוכלו לבוא לרשם במשרד המשפטים ולומר: אנחנו מבקשים לחיות כבני-זוג. יכול להיות שהחוק הישראלי לא מאפשר לנו להתחתן, ויכול להיות שיש סיבות אחרות. אנחנו מבקשים לחיות ביחד. אנחנו לא רוצים לחיות בלי מסגרת שהמלכות מכירה בה. כיוון שאתם, כמדינה, לא מעניקים לנו את האפשרות לנישואים, אנחנו מבקשים שתכירו בנו בדבר שכבר קיים בין כה וכה. נאמר בחוק במפורש: אין אדם יכול להיות ידוע בציבור ולנהל משק-בית משותף אלא עם בן-זוג אחד בלבד. יש כאן גם סוג של מונוגמיה בהקשר הזה, כדי למנוע מצב שבו מישהו יבוא ויגיד: אני רוצה לחיות עם 10 בני-זוג. המערכת היא מערכת שדומה למסגרות אחרות ככל האפשר, ומאפשרת לאנשים לחיות במסגרת. אני אומר לכם שוב, זאת פשרה בתוך פשרה. אני בא לבית הזה עם ההצעה הזאת בהרבה כאב לב. אני מעריך שרוב חברי הכנסת היו מוכנים לתמוך בנישואים אזרחיים או בחוק הזוגיות. הדבר הזה נמנע, בגלל ההקשר הקואליציוני, כמעט מכל מי שנמצא בשלטון. אני לא מאשים כאן ממשלה מסוימת. לצערי, הדבר הזה חוזר על עצמו הרבה מאוד שנים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גבאי, עד פה שומעים אתכם. זו נראית שיחה מאוד חשובה. יוסף ביילין (מרצ): בשלב מסוים עלה הנושא של ברית הזוגיות, ונדמה היה, בשיחות שהיו עם רבנים, בשיחות שהיו עם חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות, שאולי ברית הזוגיות זה דבר אפשרי, שהדת לא תראה בזה סוג של נישואים שדורשים גט לחומרה, והיא תאמר: אנשים רושמים את עצמם כבני-זוג, זה דבר שקיים היום בהרבה מקומות בעולם. בהרבה מקרים זה קשור בבני-זוג מאותו מין, אבל לא רק – ברוב המקרים מדובר בבני-זוג ממינים שונים, שרוצים לקשור עצמם בברית הזוגיות, והמדינה מאפשרת להם את זה. אנחנו בדקנו את האפשרות הזאת בזמנו בממשלת ברק, ב-1999. הממשלה הנוכחית התחייבה בקווי היסוד שלה – בסעיף 52 נאמר כך: הממשלה תביא בלי דיחוי לחקיקת חוק לפתרון בעיית מנועי החיתון. מנועי החיתון זה דבר שלא מספיק בעיני, כי אינני יודע מה זה מנועי החיתון, האם זה מי שנבצר מהם, מי שהחוק לא נותן להם או מי שלא רוצים להתחתן בנישואים דתיים. אבל מילא, לפחות תפתרו את הבעיה הזאת. יש 400,000 אנשים שעלו מברית-המועצות לשעבר ואין להם פתרון. אני אומר לכם, אני נפגש אתם, זה מה שנקרא המשפחות המעורבות. אין להם פתרון. אתם יודעים שבקפריסין מתחתנים יותר ישראלים מקפריסאים? יעקב מרגי (ש"ס): כמה אזרחים יש בקפריסין? יוסף ביילין (מרצ): עדיין יש. חשבת על זה פעם? יותר ישראלים מתחתנים בקפריסין מקפריסאים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): והם מתחתנים בישראל? יוסף ביילין (מרצ): זה אחד האבסורדים של החיים שלנו. כשנודע לי הדבר הזה, זה נראה לי הגיוני, אבל לא חשבתי שדבר כזה יכול להיות, הרי זאת בדיחה, שאנחנו צוחקים מעצמנו. אנחנו לא יכולים לפתור אפילו את הבעיה הזאת. מילא נישואים אזרחיים, מילא זוגיות, אבל ידועים בציבור שכבר ישנם בחוק הישראלי – הם נזכרים ב-20 חוקים, בכל הפסיקות. אם הם מבקשים: תרשמו אותנו מראש – מעיקרא, מה שנקרא בתלמוד, ולא בדיעבד, אז צריך להגיד: לא, לא. אני אומר לכם, אני אומר לאנשים הדתיים בקרבנו: אתם הרי מכירים את החיים, אתם יודעים על הנושא הזה של נישואים אזרחיים בקפריסין, אתם יודעים איך אנשים צעירים חיים היום, בשם הערכים הנשגבים. אתם נותנים יד לסוג חיים שאתם לא אוהבים אותו מאוד, אבל אתם אומרים: זה לא בחצר שלי, זה בחצר של מישהו אחר, של מאיר שטרית, של יוסי ביילין, זאת הבעיה שלהם, לנו אין בעיה כזאת. אני אומר לכם, זאת האחריות שלכם כמו שזאת האחריות שלנו. בזה שאתם מונעים את כל הצורות של חיים משותפים פורמליים מאנשים לא דתיים, אתם נותנים יד לסוג של חיים משותפים שאתם, וגם אני, לא היינו רוצים בהם. ואת האחריות הזאת לא תוכלו לנקות מעצמכם. אני אומר לאנשים במפלגת העבודה, בקדימה, שהם בעד נישואים אזרחיים, בעד חוק הזוגיות: אל תיתנו יד לוויתור מהיר על דבר מהסוג הזה. בעיקר ישראל ביתנו, בהקשר הזה – ישראל ביתנו, נציגים שלה תמיד מופיעים אתי כשאני מופיע בפני המשפחות המעורבות. מדברים כל כך יפה על ההכרח לפתור את הבעיה של מאות אלפי האנשים האלה שהעלינו מברית-המועצות לשעבר, ולצערי נותנים יד לכל חקיקה שהיא בעצם חקיקה דתית שמונעת זוגיות של אנשים כאלה, שבסך הכול רוצים לחיות ביחד. מה הם רוצים? אני אומר לכם, החוק הזה הוא החוק הכי דיאטתי בהקשר הזה שיכולתי להעלות בדעתי. זה חוק שהוכן ביוזמת ארגון "משפחה חדשה", והוא מציע את פשרת הפשרות. יכול להיות שגם הוא לא יעבור. אבל דבר אחד אני אומר לאותם חברים מהמפלגות הדתיות שמתנגדים לחוק הזה: הנכונות לפשרה של הרוב החילוני שרוצה לחיות את החיים שלו בארץ הזאת היא לא אין-סופית. הדור הבא, הדור הצעיר יותר, לא יוותר על הזכות שלו. אנחנו באים מבתים אחרים. אנחנו רצינו תמיד את הפשרה, את ההבנה, את ההסכמות. גדל כאן דור צעיר אחר, שלא ידע את יוסף. והעימות בין הדור הצעיר החילוני הזה, שלא יוותר על זכויותיו, לבין אולי דור צעיר דתי חרדי, שינסה לאנוס אותו לחיות לפי הנורמות שלו – העימות הזה לא יוסיף לחברה הישראלית. אני מציע לכם לחשוב על זה ובטרם פורענות להגיע לפשרה הזאת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת יוסי ביילין. השר משולם נהרי, יש לך תשובה? בבקשה, אדוני. השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, התשובה היא לא רק של שר המשפטים, היא גם התשובה שלי, שילבנו את שתי התשובות יחד. הממשלה מתנגדת להצעת החוק מכמה טעמים. ראשית, במישור העובדתי – לצערי, המצב המשפטי כיום הוא שלבני-זוג ידועים בציבור זכויות כשל בני-זוג נשואים. כך, לדוגמה, בחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995, בהגדרת "בן משפחתו", בסעיף 1 נאמר: "בן-זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו", או בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 1 נאמר: "'אשתו' – לרבות ידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". המחוקק הסדיר בחוקים השונים, בצורה מפורשת ומתואמת לחוק הרלוונטי, את מעמדו של בן-זוג ידוע בציבור. מוסד הידועים בציבור מבוסס כבר במשפט הישראלי, ואין כל צורך בהוראה הכללית שבחוק המוצע כדי להעניק לידוע בציבור זכויות כשל בן-זוג נשוי. שנית, ההוראה הכללית שלפיה כל רשויות השלטון תצטרכנה להכיר בידועים בציבור כבני-זוג נשואים תפגע באופן מהותי בהסדרים משפטיים הנוהגים בעניינם של כמה חוקים. לפי ההצעה, די בהצהרה של בני-זוג בפני נוטריון שהם ידועים בציבור כדי שהם יוכרו לכל עניין כבני-זוג נשואים. משמעות הדברים היא כי לעניין חוק הכניסה לישראל או חוק השבות, די בהצהרה האמורה כדי להקנות לבן-זוג זכות להיכנס לישראל או לקבל מעמד בישראל. ברור לכול כי בכך נפתח פתח רחב לעקיפה קלה של חוקים אלה. שלישית, ההצעה מבקשת להכיר כידועים בציבור גם בבני-זוג מאותו מין. נמצא כי בהצעת החוק לא מדובר בעיגון המצב הקיים של הקניית זכויות לבני-זוג מכוח המשפט הנוהג, אלא בהענקת מעמד ידועים בציבור לבני-זוג שכאלה. שינוי משפטי מעין זה פוגע בסטטוס-קוו הקיים בענייני דת ומדינה. במישור הערכי הייתי מוסיף ואומר שמטרת הצעת חוק זו היא לקעקע הסדרים ומסגרות הקיימים מימים ימימה ולתת גושפנקה משפטית מפורשת, כוללת וברורה לתהליכים שהמחוקק מצא לנכון להסדיר רק בדיעבד וככורח המציאות. מושג הידועים בציבור נוצר מלכתחילה כפתרון משפטי, לאפשר שמירה על זכויות בני הזוג החיים חיים זוגיים ללא מסגרת נישואים. הצעת חוק זו באה להפוך את המסגרת החורגת לשוות ערך ושוות זכויות למסגרת המשפחתית הרגילה, שהוכיחה את עצמה במשך אלפי שנים. הייתי מוסיף נקודה נוספת, גברתי היושבת-ראש: מאחורי הצעת חוק זו מסתתרים אינטרסים נוספים, שאינם מסתכמים במעמד הידועים בציבור אלא חותרים תחת מעמדה של הרבנות הראשית ובתי-הדין בכל הנוגע לסמכות הנישואים. הצעת חוק זו, שיזם ארגון "משפחה חדשה" מאפשרת קביעת מעמד ידועים בציבור על סמך הצהרה בפני בית-המשפט ובפני נוטריון, כשקודם לכן בני-זוג יעברו הליך התקשרות או תעתיק מזויף של נישואים על-ידי הארגונים המקיימים כיום טקסים אלו באופן לא רשמי. ואני מקריא מדברי ההסבר להצעת החוק, שאומרים במפורש את הכוונה האמיתית של יוזמי החוק. כך נאמר בדברי ההסבר: "בהגדרת ידועים בציבור נכללים בני-זוג אשר נישאו בטקס שאינו רשמי על-ידי המדינה כמו נישואי חוזה, טקס של רבנות רפורמית או קונסרבטיבית או טקס חילוני". מכאן שלא מדובר רק בעניין מעמדם של ידועים בציבור, אלא גם – ואולי בעיקר – בעצם הסמכות להשיא בני-זוג בישראל, סמכות שארגונים אלה מבקשים כבר שנים רבות לקבל באופן רשמי. כעת הם מנסים בדלת האחורית, במסווה של עיגון מעמד הידועים בציבור. גברתי היושבת-ראש, אנו נמצאים בעידן של פריצת מסגרות ושחיטת פרות קדושות, אשר הביאו להידרדרות של עם ישראל לתהומות מוסריים, ערכיים, חברתיים וחינוכיים, לשפל שכמוהו לא ידע העם הזה מאות בשנים. במקום להמשיך במגמה זו ולהמשיך את ההידרדרות האין-סופית הזאת, אני מציע לעצור ולהתחיל להבין שדווקא המסגרות הישנות והמסורתיות, שהיו טובות לעם היהודי במשך אלפי שנים, ששמרו על ייחודו האתני הערכי והמוסרי, יכולות לתקן במשהו את הקלקולים הרבים שאנו חווים כמעט בכל רובד מהחיים בארץ הזאת. לסיכום אומר עוד שהצעת החוק הזאת סותרת באופן מהותי את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה, ועל כן אני מציע להתנגד להצעת החוק. אביגדור יצחקי (קדימה): בגלל זה. היו"ר דליה איציק: המציע, חבר הכנסת ביילין, יש לך עוד חמש דקות אם אתה – בבקשה, אדוני. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא בטוח שהבנתם, אגיד לך למה. אני שומע את התשובה - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ליצמן, מה שלומך? יוסף ביילין (מרצ): - - אני אומר לעצמי: מדובר כאן בעיוורון? אתם לא רואים מה קורה מסביבכם? אתם לא רואים מה קורה בחברה הישראלית? אתם חושבים שאם יהיה חוק כזה אז תהיה התפרקות. עכשיו הכול בסדר, כולם מתחתנים ברבנות מבחינתכם. השר משולם נהרי: בגלל זה. אמרתי. יוסף ביילין (מרצ): הרבנות באמת מייצגת את כל העדות בישראל – חילונים, חרדים, כולם. הרי היום מתחתנים פחות מאשר התחתנו לפני 30 שנה, או כמעט אותו דבר. אני אומר את זה בתור שר הדתות לשעבר. זה אחד הדברים הכי מדהימים, מספר הזוגות הנישאים היום זה כמו בשנות ה-70. איך זה יכול לקרות? ברוך השם יש גידול טבעי, 2.8% כל שנה, איפה מסתובבים כולם? יעקב ליצמן (יהדות התורה): אמרת - - - מייצגת את כולם, אז איפה - - - יוסף ביילין (מרצ): התשובה היא שבין כה וכה המדינה מכירה 60 שנה בידועים בציבור, ויש 20 חוקים שמשווים את התנאים שלהם לתנאים של זוגות נשואים. היא הנותנת. אם היית אומר: בא יוסי ביילין ורוצה להרוס את קודשי ישראל, הוא לא רוצה מדינה יהודית – מאה אחוז, הייתי אתך. אבל מדובר כאן בדבר קיים, כל מה שאני אומר: בואו נעשה את זה מעיקרא, זה הכול. שיוכלו שני אנשים צעירים לא לחכות 20 שנה עד שאחד מהם ימות כדי שבית-המשפט יגיד: כן, הם היו ידועים בציבור; שיוכלו לבוא למקום כלשהו, לפקיד כלשהו בעולם הזה ולהגיד: אנחנו רוצים מעתה ואילך לחיות כידועים בציבור. אם המדינה תאפשר להם נישואים אזרחיים – מה טוב; אם יאפשרו נישואים לאנשים שיש מניעה מלהשיא אותם – מה טוב. אבל אתם לא עושים כלום. תנו להם את המינימום הזה. אביגדור יצחקי (קדימה): זה לא קשור לענייני דת, תאמין לי. עזוב אותם. יוסף ביילין (מרצ): אתה צודק. לעניין קלות ההגדרה. השר נהרי, אתה באמת אומר לי שבעיניך העובדה שזוג נוסע בבוקר לקפריסין וחוזר אחרי הצהריים עם פתק, זה הרבה יותר חזק מאשר אם הם נרשמים על-ידי נוטריון כאן וחיים כזוג של ידועים בציבור? זה העניין? אתה פתאום כל כך מודאג, אילו זכויות פראיות הם יקבלו כאנשים נשואים? אז אני אומר לך: אתה, וכולנו, כבר הרבה שנים מכיר בנישואים רפורמיים – שבשבילכם הם דבר נורא ואיום – בנישואי קפריסין, בנישואי קונסולים. בכל זה אתם מכירים, מה לעשות? אז אני אומר לך: אולי פעם אחת נעשה משהו כחול-לבן? השר משולם נהרי: גם על זה אנחנו מצטערים. יוסף ביילין (מרצ): כי אתה יודע שהחיים חזקים מזה. אם לא תיתן לאנשים האלה לחיות, ולחיות כזוג, הם ימצאו דרכים אחרות. כל מה שאני אומר זה שתפקח עליהם, שלך יהיה מרשם, שתבדוק אתה אם זה נכון או לא מה שהם תובעים, שהם לא ירמו את הנוטריון. למה אתה מעדיף לברוח מהמציאות לקפריסין ולכל מיני מקומות אחרים, במקום לאפשר להם את החיים שהם רוצים בהם? לגבי הנושא של בני-זוג מאותו מין, זאת פרשנות של בית-משפט. אני מקווה שהוא יקבל אותה, אבל לא בהכרח. אתה יודע שבית-המשפט, גם בארץ וגם בעולם, נוטה היום לקבל הרבה יותר את הנושא הזה של בני-זוג מאותו מין, אף שבהצעת החוק הזאת זה לא נועד דווקא לאנשים האלה. השר משולם נהרי: אתה יודע שבית-המשפט ייתן לזה פרשנות כזאת. יוסף ביילין (מרצ): אני אשמח. אני לא יודע, אני מקווה. אף שהבעיה היא קודם כול בעיה של מאות אלפי אנשים, שאתה לא מאפשר להם, כמדינה, להינשא. הם לא מבינים את זה, הם לא מבינים איך את הזכות המינימלית הזאת אתה לא יכול לתת להם. אני מציע לכם לחשוב על זה שנית. יכול להיות שבסטטוס-קוו זה לא פוגע. לפי דעתי, זה באמת לא דבר שפוגע בסטטוס-קוו. מרינה סולודקין (קדימה): זה שומר על הסטטוס-קוו. יוסף ביילין (מרצ): זה שומר על הסטטוס-קוו, זה נכון. השר נהרי, אם הייתי בא עם נישואים אזרחיים, היית צודק. אני מאוד רוצה לבוא עם זה ואין לי סיכוי. אני אומר לך, באתי אחרי שיחות עם הרבה אנשים דתיים, שאמרו לי: אי-אפשר להגיד שזה תחליף לנישואים. מבחינתנו, עם זה אנחנו יכולים לחיות, אין צורך בגט לחומרה. דווקא הנציגים של האנשים האלה בבית הזה, כיוון שהם חוששים, הם אומרים: בואו נהרוג גם את הדבר הקטן הזה, כדי שלא יבואו מחר עם דבר גדול יותר. את המחיר של זה נשלם, לפי דעתי, כולנו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת ביילין. נמתין לך עד שתשב. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ידועים בציבור, התשס"ח–2007, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, ההצעה לא קיבלה רוב, ולכן אני קובעת שההצעה הוסרה מסדר-היום. אני נורא מצטערת שאנחנו מפריעים לך, חבר הכנסת גפני. אולי נצא. משה גפני (יהדות התורה): שאלתי למה חברים מהקואליציה הצביעו בעד. מה היה קורה אם אני הייתי בקואליציה? אני אומר את זה בתור משקיף. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת גפני, אתה רוצה שאני אנעל את הישיבה? חבר הכנסת זחאלקה, נא לשבת. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מסירת נתוני תקשורת), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2784/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לנושא הבא. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אומר שהגעתי להסכמה עם הקואליציה שהתשובה וההצבעה על הצעת החוק יהיו במועד אחר, מאחר שכל הנושא הזה - - היו"ר דליה איציק: כבוד השר, אתה מתחת לדוכן וזה מפריע. גדעון סער (הליכוד): - - תהליך גיבוש העמדה של ועדת השרים לחקיקה בנושא הזה לא הסתיים. יש הצעת חוק דומה של חבר הכנסת אופיר פינס, אשר גם עליה היתה תשובה והצבעה במועד אחר בשבוע שעבר, ובעצם אנחנו מחילים את אותו עיקרון כאן. הצעת החוק הזאת מטרתה להגן על הפרטיות של משתמשי טלפונים סלולריים. לפי ההצעה לא ייעשה שימוש במידע על אודות מיקום של משתמש שלא בהסכמתו. ההצעה מתייחסת למקרים רבים שבהם המכשיר בבעלות המעביד, דבר אשר קורה פעמים רבות בחיים שלנו. במקרה כזה המעביד לא יוכל לקבל מידע או נתוני מידע על אודות מיקום העובד באמצעות הטכנולוגיה הסלולרית. אנחנו חושבים שהדבר הזה מגן על כבוד האדם וחירותו, הוא מגן על הפרטיות. היתה לי הצעת חוק דומה בכנסת השש-עשרה, וגם בתחילת הכנסת הזאת. לצערי, לא הצלחתי להעביר אותה, וההצעה הזאת משותפת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ ולי. אני לא יודע כמה מחברי הכנסת יודעים, אבל זה מנהג מאוד מאוד נפוץ היום, לעקוב אחרי עובדים באמצעות טכנולוגיה סלולרית, זה ניתן בקלות רבה. יש כאן שאלות נוספות. אנחנו הגדרנו אפשרות להסכמה לשימוש מהסוג הזה. פנו אלי ארגוני זכויות אדם ואמרו לי שזה צריך להיות דבר קוגנטי, במובן הזה שבעל הסלולר – יכולים להחתים אותו על חוזה אחיד והוא ייתן את הסכמתו לעניין הזה, זה לא צריך לתפוס. זה דבר שאני מציע שבמהלך הליכי החקיקה נשקול, אבל העיקרון צריך להיות הגנה על הפרטיות. אנחנו בעידן כזה. בקרוב מאוד תבוא לאישור הכנסת הצעה של ועדת חוקה, חוק ומשפט, על בסיס הצעה ממשלתית, שפוגעת בפרטיות לשם מלחמה בפשע – מה שנקרא חוק "האח הגדול" – וזה בוודאי, עם כל המחלוקות שקיימות, לפחות לתכלית שכולנו מבינים אותה. במקרה הזה, הפגיעה בפרטיות היא פגיעה שאין לה תכלית מוצדקת – ויש כל מיני הערות כאלה ואחרות, כל מיני גורמים ממלכתיים שיש להם הערות כאלה ואחרות – אבל כל זה צריך להיות חלק מתהליך של חקיקה, ואנחנו צריכים לקבוע את העיקרון. כאמור, גברתי, ההסכמה היא שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני.