קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח-2007 [הצעת חוק פ/3178/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: שלוש הצעות מוצמדות, הראשונה שבהן הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בשירות סדיר, התשס"ח-2007, של חבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת פרץ. לרשותך עשר דקות. בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מאוד מסוכן - - - עמיר פרץ (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציג היום לפני מליאת הכנסת הצעת חוק שבהחלט נראה שהיא עשויה לשפר את מצבם הכלכלי של חיילים בשירות סדיר, וזה אומנם נכון. עם זאת, היא נוגעת בשורשי ויכוחים מהותיים ומשמעותיים מאוד – השאלות המהותיות ביותר של החברה הישראלית. אני בהחלט חושב שכאשר יקומו חברי כנסת ויאמרו: אנחנו הופכים את צבאנו לצבא של חיילים שמתגייסים עבור כסף – אני חושב שזאת אמירה שאין לה כל בסיס. חייל מתגייס משום שיש חוק שירות חובה, והוא מגויס מתוקף החוק, וגם היום הוא מקבל שכר. מדוע שכר מינימום בשאלה המהותית והעקרונית שונה משכר של 700 שקלים, 800 שקלים, שהיום חייל בשירות חובה מקבל? אני חושב שזאת עובדה שחייל בשירות סדיר מאבד את השנים הטובות ביותר שלו – אלה שלוש שנים שבהן אזרח – מי שלא התגייס לצה"ל – יש לו כל ההזדמנות לבסס את עצמו. אזרח שלא התגייס לצה"ל והלך לאוניברסיטה, יפגוש את החבר שלו באותו גיל לאחר שהוא כבר סיים תואר ראשון. אזרח שלא התגייס לצה"ל והחליט ללכת לעבוד יפגוש את חברו ששירת בצה"ל כשהוא כבר מבוסס כלכלית וצבר "פור" גדול לעומתו – לעומת מי ששירת את מדינת ישראל ונתן את תרומתו. לכן אני חושב שהניסיון להציג את חוק שכר המינימום לחיילים בשירות חובה כאילו הוא כביכול הופך את המשוואה והופך את הצבא של מדינת ישראל לצבא של שכירי חרב – ביטויים מסוג זה אין להם כל מקום. כולנו יודעים באיזו חברה אנחנו חיים, כולנו יודעים עד כמה קשים המצבים שבהם איש צעיר צריך להתמודד עם יציאתו מהשירות בצה"ל, כמה קשה – קשה מאוד – להשתלב בחברה תוך כדי נשיאת המשא הכבד והיקר של לימודים אקדמיים – ודאי אם מדובר באדם שרוצה לבנות את עצמו מבחינה כלכלית כבר בשנים הראשונות. לכן אני חושב שהגיעה השעה שנתייחס אל חיילינו התייחסות מכובדת ומאוזנת. דרך אגב, גם חיילים שמגויסים גיוס חובה לצבאות אחרים, ההגדרה שלהם היא קודם כול של מי שגויסו בתוקף חוק ולא ניתנה להם הזכות להחליט שלא להתגייס. עם זאת, אין מה להשוות – אין מה להשוות את התמורה שמתקבלת מכך שאותו חייל יודע שכשהוא משתחרר יש לו תשתית כלשהי שאתה הוא יכול לפעול בחיים האזרחיים. אני רוצה שתדעו: אני, בתפקידי כשר הביטחון, תמכתי בהצעה הזאת. גם שר המשפטים תמך בה. ניסינו לקדם אותה. התחלנו לעשות עבודת מטה מקיפה במשרד הביטחון, ואין לי מושג מה קורה אתה היום. אבל בהחלט, התגובה המיידית על הצורך הזה היתה תגובה חיובית. אני יודע שמדובר בעלות כספית מאוד גבוהה, ואני יודע שזה ייגע בנושאים נוספים, שמייד אציין אותם, אבל בהחלט – אנחנו יכולים לעשות את זה בתהליך ארוך. לא מדובר בכך שמחר בבוקר אדם מתגייס ומתחיל לקבל שכר מינימום. מדובר בהחלט בתהליך, שבו שבשלב הראשון יתחילו לשלם לחיילים שכר מינימום בשנה השלישית לשירות, כך שרק מי שהשלים שנתיים והגיע לשנה השלישית יתחיל לקבל את התמורה הממשית. אני בהחלט אעשה כל מאמץ להגיע להסכמה עם האוצר ועם הגורמים הנוגעים בדבר, כדי שהתהליך יהיה מדורג ובסופו של דבר נגיע למצב שבו חייל סדיר יודע שמרגע שהוא מתגייס מדינת ישראל מפקידה בעבורו סכום נאה, סכום יאה, בהתאם למקובל במשק, והוא יודע שכשהוא יסיים את השירות, הסכום הזה יעמוד לרשותו. אני יודע שהסיעות הערביות מתנגדות, ואני בהחלט יכול להבין את האינסטינקט שלפיו הן פועלות בכל מקרה שמתכוונים לתת "צ'ופר" לחיילים בישראל, כי בכל זאת, חבר כנסת מסיעה ערבית לא יאמר לעצמו: אני הולך לתמוך, לחזק ולשפר את מצבם של החיילים בצה"ל, שעושים פעולות כאלה ואחרות שאנחנו מתנגדים להן – ואני לא רוצה לגלוש לוויכוח הזה. אני חושב שחברי הכנסת מהסיעות הערביות טועים. טועים מאוד. הסיעות טועות, כי מה קורה באמת? הרי בכל בוקר מחדש יש חבר כנסת שמגיע למליאה ומציע הטבות כאלה ואחרות לחיילים – הטבות במס, הנחות בשכר לימוד, פטור ממשכנתה – אלף ואחד נושאים שעולים כאן חדשים לבקרים, והם עולים – אני מניח שחברי הכנסת שמעלים אותם עושים זאת כי הם מאמינים שכך צריך להיות. אני הייתי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בעת שראש הממשלה דאז יצחק רבין, זיכרונו לברכה, קיבל את ההחלטה הדרמטית ביותר בשאלת שוויון ואפליה במדינת ישראל בכל מה שקשור לשיפור התנאים של החיילים המשרתים בצה"ל. הוא קיבל אז את ההחלטה לבטל את קצבת הקי"ץ. אתם הרי זוכרים את הקצבה הזאת, שבעצם למשפחה שאחד מבניה שירת בצה"ל קצבת ילדים גדולה מקצבת הילדים למשפחה שאף אחד ממנה לא שירת בצה"ל. ובצדק. באו הרבה משפחות ואמרו: מה הקשר? מה הקשר בין הילדים לחיילים? למה הילדים שלנו – ואולי אף אחד ממשפחתנו לא שירת – למה הם זכאים לקצבה יותר נמוכה? וזה היה אחד הנושאים שבהם, דרך ההכרה בשירות בצה"ל, נוצרה אפליה בתחום רחב מאוד. אני זוכר את היום הדרמטי הזה. אני הייתי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, והעמדתי כאן, לפני הכנסת, את הנושא הזה להצבעה, ואני חושב שזה היה יום חשוב, שבו נקבע כלל – שאם רוצים ל"צ'פר" חיילים, צריך לעשות את זה באופן ישיר ולא באופן מתחכם. ואז קבענו את החוק לפיצוי חיילים משוחררים, שלפיו הקמנו את הקרן לחיילים משוחררים. לכן, אני פונה אל חברי הכנסת מהסיעות הערביות: אם אתם לא רוצים שגם בעתיד יבואו חברי כנסת, זה אחר זה, ויציגו הצעות חוק והנחות מסוג זה ואחר בתחום כזה ואחר, שאינן נובעות מעצם העניין של השירות ויגרמו באמת אפליה לשמה, אני מציע שתבואו ותתייצבו באומץ ותתמכו בהצעה הזאת. כי גם אתם יודעים שלשרת ולהפסיד שלוש שנים, את שלוש השנים הטובות ביותר שלך, זה בהחלט דבר שראוי שהמדינה תפצה אותך עליו. דבר נוסף, אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת: לפני מלחמת לבנון השנייה עמדה - - - מיכאל איתן (הליכוד): אם הם חושבים שהגנה על שדרות היא מעשה פסול, אז איך אתה מצפה מהם שיחשבו שלצ'פר חיילים זה מעשה נכון? עמיר פרץ (העבודה-מימד): תראה, חבר הכנסת איתן. אתה יודע – אני תושב שדרות – ואני מברך אותך על זה שאתה תושב שדרות היום. אני מברך אותך. אני, מעולם, אולי שמת לב, מעולם, כאשר חבר כנסת, שר או איש מסוים, בא, ביקר בשדרות, הזדהה עם שדרות – והיו מספיק כאלה נשמות טובות שאמרו לי: אולי תגיד. מה זה? באים, מתיירים והולכים? אמרתי: סליחה. התוקף המוסרי של חבר כנסת, שר, גם כשהוא מגיע ליום, לשעה, לשעתיים, מבחינתי, זה תוקף שאני נותן לו את כל הגיבוי. מעולם לא שמעת אותי משתמש בעובדה שאני תושב שדרות - - - מיכאל איתן (הליכוד): זה רק משל היה. עמיר פרץ (העבודה-מימד): סליחה. מעולם - - - ראובן ריבלין (הליכוד): צריך לציין גם את אשתך, אדוני. בעניין הזה. כל הכבוד לה. עמיר פרץ (העבודה-מימד): אנחנו לא רואים שום זכות יתר בעובדה שאנחנו תושבים, אנחנו רואים בזה זכות שקיבלנו על עצמנו. לא החלטנו על כך שהעיר שלנו תהיה מופגזת, אבל אם זה המצב, אני רואה בזה זכות להיות חלק מאותם תושבים, שהם המוצב האזרחי הקדמי עבור מדינת ישראל כולה. ואני מנסה לא לגלוש לוויכוח סביב העניין הזה. אני מנסה להתמקד כרגע בשאלות של פיצוי, של אפליה. אלה השאלות שאני מנסה להתמקד בהן. אני לא מוכן, לא אגרר לוויכוח הזה עם הסיעות הערביות והאמירות החמורות שהם אמרו שם לגבי צה"ל והניסיונות לפגוע בתדמיתו. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - עמיר פרץ (העבודה-מימד): אמרתי בראיונות האחרונים שלי, גם בוויכוח שמתקיים היום על ירי בכיוון אזורים מאוכלסים, אמרתי פעם אחר פעם, שאם יש צבא עם קודים מוסריים – לא מפקדים בלבד שנותנים הוראות עם קודים מוסריים, אלא חיילים בשטח – ואם העלית זאת, תרשה לי דקה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לספר לכם סיפור שאני חוזר עליו כל הזמן, אולי חברי מהסיעות הערביות ישמעו זאת. באחד הסיורים שלי כשר הביטחון ניגש אלי אחד החיילים, ושאלתי אותו מה בדיוק התרחש כאן. הוא אמר לי שבאותו מבצע, שהיינו בתוך בית-חאנון, בתוך בית-לאהיא, הוא אמר, הוא סיפר לי, שהוא, באחת הסמטאות, ראה לנגד עיניו מחבל עם אר.פי.ג'י. ביד אחת ועם ילד ביד השנייה. ושאלתי אותו: אז מה עשית? אומר: לא יריתי במחבל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חמור מאוד. עמיר פרץ (העבודה-מימד): אמרתי לו: למה לא ירית? הוא אומר: כי אם הייתי פוגע בילד, כל חיי לא הייתי ישן ואת המחבל אני אפגוש מחר בסמטה אחרת. ואני הייתי גאה בו, והייתי גאה בכך שאלה הקודים המוסריים של חיילי צה"ל. ואני מבקש מכל אלה שמנסים לעשות כאן איזו ערבוביה שלמה: צריך לדעת להבחין בין מטרות לגיטימיות של אזרחים שנותנים חסות, לבין אזרחים שנכפתה עליהם הפעילות. ואני מקווה מאד שהמערכות אכן ימצאו את הקו הדק הזה לא בגלל החוק הבין-לאומי ולא בגלל המשפט הבין-לאומי אלא בגלל המוסר שלנו, כי הקודים המוסריים של צה"ל, יש להם משמעות לעוצמתו של צה"ל אולי יותר מאשר טנק או מטוס. ואני באמת חושב שהאמירות האלה הן אמירות שראויות לכל גינוי. עם זאת, אני לא רוצה לגלוש לוויכוח הזה. אני רוצה להתמקד אתם ולתת להם הזדמנות להיות שותפים להחלטה שפותרת בעיות קשות מאד של אפליה. הדבר האחרון, אדוני, הנימוק האחרון: לפני עד לא מזמן, לפני מלחמת לבנון השנייה, היו דיונים בשני חוקים. לצערי, אני לא אכנס לזה – זה היה חלק מהאופוריה, שנגמרו המלחמות והכול בסדר, לא היה צריך אימונים, לא היה צריך כלום. היו שני חוקים: היה חוק המילואים, שהיה אמור להגביל את יכולת צה"ל לגייס מילואים. והיה חוק לקיצור שירות סדיר. הרי עמדנו לפני הצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית - לקצר את השירות הסדיר לשנתיים וחצי. זה עמד לפתחה של המליאה. לולא פרצה המלחמה החוק הזה היה היום חלוט, גמור, מוכן. בדיונים מול האוצר, כאשר דנו בעניין, וצה"ל הציג בהחלט עמדות שאם ייקחו ממנו היקף כזה של סד"כ בשל העובדה שמצמצמים את היקף משרתי הסדיר, הוא יצטרך להשלים זאת בגיוס קבע זמני, קבע סדיר, קבע כזה וקבע אחר, משרד האוצר הודיע חד-משמעית: אנחנו מוכנים לממן זאת, מתוך עמדה של תפיסה כלכלית אחרת, של להעביר יותר אנשים למשק. אבל לא היתה בעיה של תקצוב. אז לא יכול להיות שכאשר מדובר בחקיקה של קיצור השירות הסדיר לשנתיים וחצי זה לגיטימי פתאום לשלם לאותם חיילים שהצבא יכריז עליהם כהופכים מסדיר למשרתי קבע, קבע זמני, ופתאום היום האוצר אומר: ייקוב הדין את ההר. זו הצעה שאין לה שום בסיס. ולכן אני בכל זאת רוצה לעשות מאמץ, ועד השבוע הבא בכל זאת לנסות להגיע להסכמה עם הגורמים בממשלה. אני מקווה שבשבוע הבא נגיע לכאן להצבעה בתמיכה יותר רחבה, כי אני חושב שחיילי צה"ל ראויים לתמיכה רחבה, לקונסנזוס בתוך סיעות הבית, בתוך מליאת הכנסת, ולכן אני הסכמתי לדחות את ההצבעה לשבוע הבא. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה אדוני. בטרם נמשיך את הדיון אני רוצה לברך את הקבוצה המבקרת כאן מהיישוב פקיעין. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לביתנו – ביתכם.