קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - שידור בערוץ פתוח של נבחרות וקבוצות ישראליות), התשס"ח-2007
[הצעת חוק מס' פ/3131/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידור בערוץ פתוח של נבחרות וקבוצות ישראליות), התשס"ח-2007. ינמק חבר הכנסת גלעד ארדן. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
גלעד ארדן (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזאת שהגשתי עם חבר הכנסת יואל חסון עוסקת גם היא בבעיה צרכנית קשה, שגובה אלפי שקלים מציבור גדול מאוד במדינת ישראל, והוא ציבור חובבי הספורט.
בשנים האחרונות נדרש הציבור במדינת ישראל לשלם סכומים גבוהים בעד צפייה בשידורי ספורט, גם בעד משדרים שבעבר הציבור היה מקבל חינם אין כסף.
אפשר להזכיר משחקים של נבחרת ישראל – הן הבוגרת והן הצעירה – משחקים של קבוצות ישראליות שמייצגות את מדינת ישראל במפעלים רשמיים, שבעבר היינו יכולים כולנו לצפות בהם, לפעמים בערוץ-1, לפעמים בערוץ-2, לפעמים בערוץ-10, לפעמים בערוץ הספורט. שר האוצר רוצה לומר משהו בעניין? נראה שלא.
שר האוצר רוני בר-און:
אתה נותן - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
לא, זה משהו קצר. בשנים האחרונות, לצערי הרב, מועצת הכבלים והלוויין אישרה לכמה ערוצים להתחיל ולשדר שידורי ספורט בתשלום - למיטב הבנתי, בניגוד לאינטרס הציבורי. זה נכון שתחרות היא דבר חשוב, זה נכון שצריך לאפשר לציבור הרחב יותר היצע ויותר אפשרויות לצפות ביותר משחקים, ואני חושב שהקִדְמה הטכנולוגית בעניין הזה היא מבורכת.
אבל תפקידם של אנשי הציבור – הן הרגולטורים והן נבחרי הציבור – לוודא שיש איזה רף מינימלי שאותו הציבור יכול לקבל ולצפות לו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שאלה - רק מה ההגדרה של הרף המינימלי.
גלעד ארדן (הליכוד):
נכון. חינם אין כסף, והשאלה היא באמת – כמו שמציין יושב-ראש הכנסת לשעבר, חברי חבר הכנסת ריבלין – מה הרף המינימלי.
הכנסת חיוותה את דעתה בעבר, כאשר ועדת החינוך – דומני בראשותו של זבולון אורלב – דנה בעבר מהם משחקים בעלי חשיבות ציבורית.
אבל, מה לעשות, כמו שעולם התקשורת משתנה - - -
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - - הכוונה היא לנבחרות הלאומיות.
גלעד ארדן (הליכוד):
נכון, אבל כמו שהתקשורת משתנה ומתפתחת, גם הספורט משתנה ומתפתח, וגם העניין הציבורי במדינת ישראל משתנה. ומה שבעבר אולי פחות הסתכלו עליו כבעל חשיבות ציבורית לאומית – לדוגמה, משחקים של נבחרות הנוער של ישראל – היום יש תחושה שהציבור חושב אחרת, בעיקר כאשר אישרו כבר לערוצי ספורט נוספים לעלות לאוויר.
והיום - אני רוצה לסבר את אוזניכם – כדי להיות מנוי על הכבלים או הלוויין בחבילת הבסיס וכדי להיות מנוי על אותם ערוצי ספורט וגם לשלם את אגרת רשות השידור, התשלום השנתי מגיע לכדי 4,000 שקלים בשנה; 4,000 שקלים בשנה, כן. אגרת רשות השידור – 350, חבילת הבסיס במדינת ישראל, שהיא מהיקרות בעולם, כ-200 שקלים בחודש - זה 2,400, ואנחנו מגיעים כבר בערך ל- 2,750. תוסיפו לזה את כל ערוצי הספורט בתשלום שאושרו: "חמש פלוס", "גולד לייב", אחד, שתיים - אנחנו מגיעים לעוד תשלום חודשי בסדר-גודל של 100 שקלים בחודש, 1,200 בשנה, והנה הגענו ל-4,000 שקלים בשנה.
אני חושב שאם אנחנו דורשים מהציבור סכומים כאלה גדולים ועדיין לא הסדרנו את נושא אפשרויות הבחירה של הציבור – שיוכל לבחור בחבילות מצומצמות יותר, בעלות פחות ערוצים, ומעל זה להוסיף מה שהוא רוצה על-פי הצריכה שלו – אנחנו צריכים גם להרחיב את החובות שאנחנו דורשים מאלה שמשדרים את אותם שידורי הספורט, גם לשדר חלק נרחב יותר מהשידורים בערוצים פתוחים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה יבטיח שהנבחרות גם ינצחו?
גלעד ארדן (הליכוד):
לא, עד כאן. זה שהציבור מגלה עניין רב יותר ויותר, אף-על-פי - לא גדלים, זה כבר עניין של הציבור. זו זכותו.
אני חושב שהצעת החוק קובעת רף מאוד מצומצם. הצעת החוק קובעת שלאירוע ספורט מרכזי ייחשב כל אירוע ספורט רשמי של נבחרת ספורט ישראלית שמייצגת את מדינת ישראל בכל הגילאים בארץ או בחוץ-לארץ, וכן אירוע ספורט רשמי הנערך בין קבוצות ספורט אשר לפחות אחת מהן ישראלית, במשחק שנערך במסגרת בין-לאומית. אני רוצה להזכיר שמועצת הכבלים והלוויין כבר חיוותה את דעתה בעניין הזה, אומנם באופן זמני, אבל גם היא קבעה שהמשחקים האלה צריכים להיות משודרים בערוץ פתוח.
שר התקשורת תומך בעמדה הזאת. לצערי, רוב משרדי הממשלה הביעו התנגדות, ולכן שר התקשורת ביקש 60 ימים לקיים שימוע ציבורי על-ידי מועצת הכבלים והלוויין, ואני כמובן הסכמתי להמתין את הזמן הזה. לאחר שתהיה עמדה סופית של מועצת הכבלים והלוויין, אני אחליט אם להעלות את החוק להצבעה או שהוא מתייתר.
אדוני שר האוצר, רצית לומר משהו.
שר האוצר רוני בר-און:
- - - השידור האלה עולות הרבה מאוד כסף. לא תמיד השידור הציבורי מוכן לקנות אותם - - - ואז בא יזם פרטי, ומה?
גלעד ארדן (הליכוד):
אדוני צודק. הצעת החוק איננה קובעת שרק ערוץ-1 יכול לשדר את המשחק. היא קובעת שיכולים לשדר אותו רק ערוץ-1, ערוץ-2, ערוץ-10 או ערוץ-5, שמשודר פתוח בחבילת הבסיס. לכן, אם במקרה רכש את הזכויות מישהו שאין לו פלטפורמת שידור, ידע אותו אדם מראש שהוא יוכל לנהל משא-ומתן רק עם אחד מארבעת הגורמים האלה. דרך אגב, יכול להיות שזה גם יפחית את המחירים, שהיום הגיעו לדעתי לרמות גבוהות מדי, מפני שיודעים שניתן לגבות מהציבור בהתאם לצפייה במשחק הספציפי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רשות השידור, כרשות ציבורית, מחויבת קודם כול בדברים שהם על-פי החובה - - - כמו גמר גביע העולם, גמר גביע המדינה. יש לזה הגדרות. אלה הם דברים בעלי חשיבות ציבורית – אולי לא צריך להגזים – אבל בעלי גישה ציבורית - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
דרך אגב, הצעת החוק מתייחסת רק למקרים שבהם מדובר על נבחרת ישראל או על קבוצה שמייצגת את ישראל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם נבחרת ישראל לא מחייבת את הרשות - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
למה זה צריך להיות בחקיקה ראשית?
שר האוצר רוני בר-און:
אם אתה מצמצם את מספר - - - ואותו אחד שהולך לקנות שידורים יודע שאין לו שום שיקולים, אז הוא לא יקנה. נימצא במקום שבו - - - אני אתן לך דוגמה מהימים האחרונים: רשות השידור, שהיא הזוכה האוטומטית, בגלל בעיות שידור, ביקשה למכור לערוצים אלטרנטיביים חלק מהשידורים ולשדר רק את הפתיחה ואת הנעילה. נניח כמה דברים שהם אטרקטיביים - - - אבל אף אחד לא בא. פתחו מכרז, אבל אף הצעה לא באה. מה תעשה? יכול להיות שיש אנשים שאומרים שהם מוכנים לשלם 4,000 שקל - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
אדוני שר האוצר, אני מקבל את עמדתך, ואני חושב שאולי ניתן להכניס סעיף שאומר שבמקרה כזה, כשנוצר כשל שוק, שר התקשורת או מועצת הכבלים והלוויין יכולים לאשר החרגה לחוק, אבל אז הם יצטרכו לתת דין-וחשבון לציבור, להראות שכך באמת קרה. מה קורה היום? היום קורה ההיפך – התהליך של זליגת התוכנית הוא הפוך.
שר האוצר רוני בר-און:
כשהייתי יושב-ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט רציתי לעודד את הכדוריד - - - אמרתי שנאפשר לערוץ-5 לקחת חסויות, אף-על-פי שאסור לו, ובלבד שהוא יביא את הספורט הזה לידיעת הציבור. יש פה כוחות שוק מאוד מאוד בעייתיים.
גלעד ארדן (הליכוד):
אדוני ישמח לשמוע שמאז הצעת את זה, אני, כחבר הכנסת, כבר גרמתי לכך שזה יעבור, והיום ניתן לעשות חסויות. עם כל הכבוד, פה מדובר כאשר יש מי שמעוניין בכלל לקנות, כי אם אין מי שמעוניין – זה לא יהיה לא בתשלום ולא בערוץ פתוח. הרי מראש ההצעה מניחה שמדובר במשחקים האטרקטיביים יותר, ואם הם לא אטרקטיביים, אז אף אחד מהם לא יהיה מעוניין. אני בהחלט מקבל את זה שצריך לעשות חושבים, ואולי לאפשר יותר שיקול דעת גם להחריג.
אשר לשאלתך, חבר הכנסת בן-ששון - את השאלה שלך אפשר לשאול על הצעות רבות שעוברות בכנסת. במקום הצעות רבות שעוברות בכנסת ניתן היה להתקין תקנות במקום לחוקק בחקיקה ראשית. לצערי, כל עוד חלק משרי הממשלה מאוד אטיים בפעולה של המשרדים שלהם, ולעתים גם ממתינים לחוק ההסדרים או למשיח, אז אין ברירה, ולפעמים הכנסת מגישה הצעות חוק, שאני מסכים אתך שאתית - או יותר נכון ציבורית – היה ראוי יותר שיעוגנו בתקנות. בעניין הזה אני חושב שמועצת הכבלים והלוויין לא מילאה את תפקידה בהגנה מספקת על הזכויות הצרכניות של הציבור, ולכן הגשתי את זה בחקיקה ראשית. אם יהיה פתרון מספק, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, בתום השימוע הציבורי, אני בהחלט אשקול למשוך את הצעת החוק.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה, חבר הכנסת ארדן. אני מציע לך לבדוק כדי לכלול בחוק גם התייחסות לנבחרות של נכים. זה מאוד מאוד חשוב.
גלעד ארדן (הליכוד):
אין כאן הבחנה.
היו"ר עתניאל שנלר:
ולך, אדוני שר האוצר, אני רוצה בשם הכנסת להגן על קבוצת הכדורעף, כי אמרת שכדורעף לא מעניין. ובכן, כשחקן נבחרת הכדורעף של הכנסת, גם התחום הזה מעניין מאוד. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.