הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת: דוד רותם שי חרמש אורית נוקד יוסף שגל רוברט אילטוב גדעון סער יעקב מרגי אלכס מילר יצחק זיו ליה שמטוב ניסן סלומינסקי ראובן ריבלין נסים זאב משה שרוני יצחק לוי יצחק גלנטי יוסף שגל רוברט אילטוב גדעון סער יעקב מרגי אלכס מילר יצחק זיו ליה שמטוב ניסן סלומינסקי ראובן ריבלין נסים זאב משה שרוני יצחק לוי יצחק גלנטי ישראל חסון סופה לנדבר אמנון כהן צבי הנדל אריה אלדד אליהו גבאי אורי אריאל יצחק וקנין שרה מרום שלו ישראל כץ מיכאל נודלמן רונית תירוש אבישי ברוורמן דוד טל זבולון אורלב פ/3167/17 הצעת חוק העונשין (תיקון – גניבות חקלאיות), התשס"ח–2007 החלפת סעיף 393א 1. בחוק העונשין, התשל"ז–19771 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 393א יבוא: "הגדרות 393א. בחוק זה – "בהמות" – צאן, בקר ובהמת עבודה מכל סוג, חיה או מתה; "בעל חיים" – כל בעל חיים, שגודל במשק חקלאי או מחוצה לו, או שנועד לצרכי ייצור או יבול חקלאי, בין אם הוא חי או מת, לרבות דבורים; "גידולים חקלאיים" – לרבות עצים ושתילים; "יבול חקלאי" – תוצרת חקלאית, מן הצומח או מן החי, הנמצאת בשדה, בכוורת, במטע, בבית האריזה, בחצרים בתוך הרכב או בתוך מבנה סגור או פתוח, מאוחסן או לא, המיועד למאכל אדם או לצרכים חקלאיים; "ציוד חקלאי" – כל ציוד וחומר שהוא, חי או דומם, קבוע או מתכלה, המשמש את החקלאי באופן ישיר או עקיף ולרבות כלי רכב לשימוש חקלאי מכל סוג וכוורת." הוספת סעיפים 393ב עד 393י 2. אחרי סעיף 393א לחוק העיקרי יבוא: "גניבה ופגיעה בציוד חקלאי 393ב. (א) הגונב ציוד חקלאי, מקנה, בעל חיים, יבול חקלאי או גידולים חקלאיים, בין שמטרתו הייתה למכור את הגניבה ובין שלא, דינו – מאסר שבע שנים. (ב) הפוגע בציוד חקלאי, מקנה, בעל חיים, יבול חקלאי או גידולים חקלאיים מתוך כוונה לגנוב אותם או לחבל בהם, דינו – מאסר שבע שנים. קבלה ואחזקה או השגת שליטה ברכוש שהושג בפשע 393ג. המקבל, בעצמו או על ידי שלוח, ציוד חקלאי, בעל חיים, בהמה או יבול חקלאי, כשהוא יודע כי הושגו בעבירה, והנוטל עליו בעצמו או על ידי שלוח, לבדו או ביחד עם אחר, את השליטה או העשייה ברכוש כאמור, דינם – מאסר שבע שנים. חזקת הידיעה בבהמות 393ד. חזקה על אדם שידע כי בהמה הושגה בפשע בהתקיים אחד או יותר מן התנאים הבאים: (1) הוא החזיק או השיג שליטה בבהמה חסרת סימן זיהוי וללא העתק תעודת רישום המונפקת מכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–19852, ומכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח–19573, והתקנות שהותקנו לפיהם לעניין סימון; (2) הוא הוביל בהמה ללא שהיו בידו העתקי היתר, הובלה וטרינרי ממשלתי והיתר הובלה מקורי לרכב, המונפקים מכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–1985, והתקנות שהותקנו לפיה לעניין הסדרת תנועה; (3) הוא הכניס לבית מטבחיים בהמה ללא היתר הובלה וטרינרי ממשלתי לשחיטה, ללא תוויות זיהוי וללא תעודת רישום שהפרטים ביניהן זהים; (4) הוא החזיק, השיג שליטה או הוביל בשר בהמה מבלי שהבשר נשא את כל תעודות או החותמות והפרטים הנדרשים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח–1957, והתקנות שהותקנו לפיו לעניין שחיטה; (5) הוא לא פעל לפי הוראות פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–1985, וחוק פיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח–1957, ותקנות שהותקנו לפיהן. חזקת הידיעה ביבול 393ה. חזקה על אדם שידע כי היבול הושג בפשע בהתקיים אחד או יותר מן התנאים הבאים: (1) הוא הוביל פירות, פרי הדר או ירקות ללא שהיו בידו העתק תעודת משלוח או חשבונית המונפקות מכוח פקודת מס הכנסה4 או תקנות והוראות שהותקנו מכוחה לעניין זה; (2) הוא הוביל ביצי מאכל או רביה ללא העתק תעודת משלוח רישומית המונפקת מכוח חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד–19635; (3) הוא החזיק או השיג שליטה בביצי מאכל או רביה שהובלו אליו ברכב, שאינו עומד בתנאי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–19686, והתקנות שהותקנו מכוחו לעניין תנאים תברואתיים; (4) לעניין דבש כוורות וחלות – הוא אינו מחזיק בהעתקים של רישיון ייצור למגדל דבורים המונפק מכוח חוק הפיקוח על מוצרים ושירותים, התשי"ח–1957, וצילום של תעודת דבוראי והיתר להחזקה של כוורות המונפק מכוח חוק השבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים), התשי"ב–19527, והתקנות שהותקנו לפיו לעניין זה. חזקת הידיעה בדגים 393ו. חזקה על אדם שידע כי הדגה הושגה בפשע בהתקיים אחד או יותר מן התנאים הבאים: (1) הוא הוביל דגה ללא העתקי אישורים המונפקים מכוח חוק פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג–19838, ותעודת משלוח או חשבונית המונפקת מכוח פקודת מס הכנסה, מבריכת הדגים או מבית הקירור שממנו נשלחו; (2) הרכב שבו הובלה הדגה אליו, לא עמד בתנאי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, והתקנות שהותקנו לפיו לעניין תנאים תברואתיים. חזקת הידיעה בעופות 393ז. חזקה על אדם שידע כי העופות הושגו בפשע בהתקיים אחד או יותר מן התנאים הבאים: (1) הוא החזיק, השיג שליטה בעופות או הוביל אותן ללא שהיו בידו תעודות משלוח ואישור וטרינרי המונפקים מכוח חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד–1963, ומכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–1985, ותקנות שהותקנו לפיהם לעניין הסדרת תנועה וייצור; (2) החשוד הכניס לבית השחיטה עופות ללא העתק תעודת משלוח רשמית המונפקת מכוח חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד– 1963, וללא העתק תעודת בריאות לעופות המיועדים לשחיטה, המונפק מכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–1985, ומכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט ותקנות שהותקנו לפיהם לעניין זה; (3) החשוד החזיק, השיג שליטה או הוביל עופות שחוטים ללא שהיו בידו היתרים ווטרינריים, להוצאת עוף שחוט מבית השחיטה, המונפקים מכוח פקודת מחלות בעלי [נוסח חדש] , התשמ"ה–1985, ותעודת משלוח או חשבונית מבית השחיטה, המונפקת מכוח פקודת מס הכנסה, ותקנות, כללים או צווים שהותקנו מכוחם. חזקת הידיעה לגבי ציוד חקלאי 393ח. חזקה על אדם שידע כי הציוד החקלאי הושג בפשע אם הוא החזיק או השיג שליטה בציוד חקלאי המחויב ברישיון על פי כל דין ללא שהיה רישיון בידו. פיצויים 393ט. (א) הורשע אדם לפי סעיף 393ב או סעיף 393ג, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי לפי סעיף 77 מבלי שיידרש להוכחת רמת נזק או סבל. (ב) אין באמור בסעיף זה כדי למנוע את קורבן העבירה להגיש תביעה אזרחית על מלוא הנזק." דברי הסבר 1. המצב כיום למרבה הצער, אף שחלפו למעלה מעשר שנים מאז החמיר המחוקק עם עבריינים אלה – המציאות בשטח, כך נדמה, לא השתפרה. אדרבא, התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית הלכה ופשתה, וכיום היא בבחינת מכת מדינה (רע"פ 2806/07 חיר יונס נ' מ"י, ניתן ביום 29.3.07, כבוד השופט אדמונד לוי). הפשיעה החקלאית איננה עבירת רכוש רגילה. עבריינות זאת, פוגעת בתחומים רבים: פגיעה חוקתית ישירה בחופש העיסוק, פגיעה חמורה בבריאות הציבור, פגיעה ברגשות הדת של ציבור שלם, מגבירה את גניבות הרכב ואף כוללת בתוכה התאכזרות לבעלי-חיים. אחד מענפי הפשיעה החקלאית, ענף המקנה, "זכה" להחמרה בענישה. ברם, מאז תוקן סעיף 393א לחוק העונשין, התשל"ז–1977, והועלה רף הענישה לארבע שנים לא חלה ירידה בהיקף הגניבות בתחום המקנה אלא ההפך הוא הנכון. דומה כי ענף המקנה משקף נכונה את המצב בכל ענף הפשיעה החקלאית – בכל אחד ואחד מהם יש החמרה בשל הרווחיות הגבוהה, קלות הביצוע הבילתי נסבלת והענישה המקלה. המדינה ניסתה לתת פיתרון למצב זה על ידי הפניית כוחות משמר הגבול לאיזור הכפרי. עם זאת, למרות עבודת הקודש של כוחות הביטחון עדיין אין סד"כ זה מספיק לבלימת כמות הגניבות ההולכת ועולה. מה גם, שפעמים רבות, בעת עליה במתח הביטחוני, נשלחים כוחות אלו לצורך ביצוע משימות אחרות וכך נותר המגזר הכפרי מופקר. 2. סקירת מצב ענפית מקנה ענף הבקר, "זכה" להחמרה בענישה. ברם, מאז תוקן סעיף 393א לחוק העונשין והועלה רף הענישה ל 4 שנים לא חלה ירידה בהיקף הגניבות בתחום המקנה אלא ההפך הוא הנכון. יש מספר סיבות להחמרה: עליית הביקוש לבשר ועליית מחירו, הקלות הבילתי נסבלת בה מבוצעות הגניבות, הסיכון הנמוך להיתפס והענישה המקלה. בתחום הצאן המצב זהה. טרם הקמת הגדר סגר אחד הקיבוצים באיזור ירושלים דיר בן כ-700 ראשי צאן בשל דרישת הביטוח למיגון בסך כ-500,000 שקלים חדשים. עופות וביצים כיום משמשים הלולים בעיקר מטרה לונדליזם וגניבת ציוד חקלאי המשמש את הלול (מתכות, מאווררים וגנרטורים). אולם, בעקבות הרפורמה בשלוחת ההטלה שתרכז כמויות ביצים גדולות לפני משלוחן עשויים להיות ריכוזים אלה מטרה נוחה לגניבת ביצים. דאגת המגדלים נתונה בעיקר לביצי ועופות רבייה והודים שמחירם יקר מאוד – כלומר: אם לא יינקט צעד משמעותי ענף הלול ילך בדרכו של ענף המקנה! חשוב לציין כי גניבת עופות מטילות מהווה גדיעת העץ הכלכלי עליו נשען החקלאי. פירות וירקות חקלאים רבים נמצאים במצב בילתי נסבל בו הם מגלים כי תוצרת חקלאית רבה, שעליה עמלו כל העונה, נגנבה מן השטחים החקלאים שאותם הם מעבדים. הקטיף הבלתי חוקי של פירות, שנחשב להיות "חברמני" במשך שנים רבות, הפך להיות עסק כלכלי מצויין עבור גנבי תוצרת חקלאית, המוצאים פרנסתם בקטיף מהיר והעמסתו על רכב הממתין בצד הדרך או לחלופין מסתלקים עם הגניבה ברגל. וכל זאת תוך סיכון נמוך להיתפס אפילו באור יום. מיותר לציין כי חברות הביטוח לא מכסות נזקים אלו והחקלאי נותר ללא מענה. דבש גניבת כוורות באישון לילה היא עניין שבשיגרה במהלך 2007, בכל חודש, נגנבו או הושחתו 212 כוורות בממוצע. הכוורות, שלרוב ממוקמות בשטחים פתוחים שלא ליד מקומות מאוכלסים נגנבות בקלות, כאשר מרביתן מועמסות על גבי משאיות, של חברות פרטיות על מנת להקשות את לכידת העבריין, ומועברות ליהודה ושומרון מה שהופך את הסיכוי לאתרן לאפסי. הנזק הכלכלי, לחקלאי באופן אישי, הוא אדיר. גם כאן, בדומה לענף הלול, גניבת החלות הדבש או הכוורת כולה מהווה גדיעת העץ הכלכלי עליו נשען החקלאי. ציוד חקלאי הציוד החקלאי נותר פעמים רבות בשטח: מחשבי השקייה, צנרת, מיכלי גז, חומרי הדברה ורכבי עבודה יקרים. חברות הביטוח מסרבות לבטח את הציוד החקלאי. שערו לעצמכם עד כמה חסר אונים הוא החקלאי, שמשאיר את מחשב ההשקיה, בשטח, לילה לילה לחסדי הגנבים ללא כל ביטוח שיפצה אותו. עד כמה יכול להיות מתסכל לגלות שכל חומרי ההדברה נגנבו ויש לרכשם מחדש. מכת גניבת המתכות לא פסחה על המגזר החקלאי. גנבי המתכות גונבים צנרת, גדרות, מאווררים, וכבלי חשמל המזינים ציוד חקלאי. מתכת אינה משמיעה המולה כאשר גונבים אותה ולא ניתן למגן או לבטח אותה. וחשוב להדגיש נזקי המתכת לעולם לא מסתכמים בעלותה בלבד: יש להוסיף עליהם את המשמעות הכלכלית המתמשכת של הנזק הנגרם כגון: התייבשות יבול שלא הושקה. הפגיעה החוקתית חקלאי ישראל זכאים להנות מההגנה החוקתית שמעניק חוק יסוד חופש העיסוק. הפסיקה קבעה כי חוק זה מגן מפני פגיעת הרשויות בחופש העיסוק של האזרח וגם מפני פגיעתו של הזולת במקרה שבו עסקינן, הזולת הפוגע הינו הגנבים. "חופש העיסוק הוא ביסודו חופש הנתון לאדם לפעול בעסקיו בלא הפרעה, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. זוהי במהותה זכות בעלת אופי הגנתי, שנועדה להבטיח לאדם מרחב מחיה משלו בלא הפרעה, בלא התערבות המדינה ובלא התערבות אחרים" (בג"צ 5936/97 לם נ' מנכ"ל משרד החינוך, פ"ד נג(4) 673, 692). "חופש העיסוק הוא 'זכות הגנתית' (status negativus). היא נועדה להבטיח לפרט תחום מחייה בלא התערבות הזולת. במהותה, היא אינה דרישה כלפי המדינה (status positivus) אלא עיקרה בהגנה מפני פגיעה של הזולת ושל המדינה", ור' א' ברק, פרשנות במשפט (כרך ג: פרשנות חוקתית, תשנ"ד) 597. ראו גם בג"צ 1452/93 איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד מז(5) 610; בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485. "חופש העיסוק הוא בעיקרו חופש של אדם לפעול בעיסוקו כחפצו, בלא התערבות חיצונית של פרטים או של המדינה" (בג"צ 4330/93 גאנם נ' ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221, 233). יודגש כי למרות גילם של פסקי דין אלו הם עדיין משמשים את מערכת המשפט ונלקחו מתוך בג"צ 777/06 פולגת גינס נ' ממשלת ישראל, ניתן ביום 7.12.06. הסקירה הענפית שערכנו מעידה כי הפשיעה החקלאית מכוונת ישירות כנגד אמצעי ייצור ותוצרת חקלאית. פגיעה זאת היא בעלת משמעות כלכלית קשה: רכושם הפך הפקר ועמל של שנים רבות יורד לטמיון ממש לנגד עיניהם ואין מושיע. התוצאה היא נטישה מכורח של ענפי חקלאות שונים או מחקלאות בכלל בשל אי יכולתם לעמוד בנזקי הגניבות – היווצרות הכורח, היא שמהווה את הפגיעה החוקתית. לדידו של החקלאי הנפגע אין זה משנה אם חופש הבחירה שלו לעסוק בגידול מקנה נפגע בידי גזירות הרשויות או בידי "גזירות" הגנבים. הכנסת שדואגת לזכויות החוקתיות של החשוד, הנאשם והאסיר צריכה לדאוג גם לזכויות הקורבן. מה גם שהתעלמות מזכויות היסוד של החקלאי, ע"י בית המחוקקים, עשויה להתפרש כהתעלמות מסעיף 5 לחוק היסוד הקובע כי רשויות השלטון חייבות לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב. בעניין זה כבר נקבע על ידי נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרון ברק, בבג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258 כי: "יש ליתן משקל למהות הסעד. ככל שמדובר בסעד, שעיקרו תיקון של פגיעה בזכות יסוד של הפרט, יש מקום לצפות להסדרה מהירה יותר של העניין ותיקון המעוות, מטעמים של שמירה על זכויות היסוד של הפרט וקיום חובת השלטון לכבד ולקיים את הדין החוקתי." גניבות חקלאיות – התעללות בבעלי חיים פשיעה החקלאית, בעיקר בתחום המקנה, טומנת בחובה התעללות קשה בבעלי חיים. ההתעללות שעובר המקנה עד לשחיטתו היא נוראית כאשר פעמים רבות הוא נפצע קשות בנסיונות השחיטה, טרם הכנסתו לרכב, ונותר להתבוסס בדמו. לעיתים דוחפים הגנבים את המקנה לתוך מכונית קטנה, תוך שימוש באלימות ובכוח רב, ונמלטים כאשר הבהמות דחוסות וחונקות למוות, זאת תחת זאת, תחת משקלן. גם מצבן של החיות שאינן נשחטות או מתות בנסיעה הראשונית אינו טוב – לרובן ככולן נקטעים אברים על מנת למנוע זיהוי ללא כל הרדמה. מעשים אלו אינם מפרים רק צו מוסרי אלא גם חקיקה קיימת שנועדו להגן על בעל חיים בכלל ובהמות בפרט: סעיף לחוק צער בעלי חיים – הקובע איסור התעללות בחיה, תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הובלת בהמות), התשס"ו–2006, סעיף 451 לחוק העונשין הקובע איסור היזק לחיה. גניבת רכבים לצורך ביצוע הפשע והשחתתם עברייני הפשיעה החקלאית נזקקים לרכבים, שיישמשו אותם לביצוע העבירה. מאחר שיש צורך להשחית את פנים הרכב על מנת להעמיס לתוכו תוצרת או מקנה ומאחר והעבריין חושש מחילוט רכבו אם ייתפס – אין דבר פשוט יותר מאשר לגנוב את רכבם של אחרים ולהורסו. מכאן שכל גניבת מקנה טומנת בחובה גם גניבה של כלי רכב על כל המשמעויות הכלכליות והחברתיות העולות מכך. התייחסותה של מערכת המשפט לפשיעה החקלאית משתמשת הקצה בתיקון המוצע – מערכת בתי המשפט, תאמץ החמרה בענישה. אמירה זאת מתבססת על המסר הברור היוצא מפיהם של שופטי בית המשפט העליון. "למרבה הצער, אף שחלפו למעלה מעשר שנים מאז החמיר המחוקק עם עבריינים אלה – המציאות בשטח, כך נדמה, לא השתפרה. אדרבא, התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית הלכה ופשתה, וכיום היא בבחינת מכת מדינה. .... במצב דברים זה המעט שמערכת בתי המשפט יכולה לתרום בניסיון להשיב את הסדר על כנו – הוא להחמיר עם מבצעיהן של העבירות, במטרה להבהיר לכל כי מי שישלח את ידו בקניינו של אחר, ישלם על כך מחיר כואב." רע"פ 2806/07 חיר יונס נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.3.07, כבוד השופט אדמונד לוי. "...וראינו לנכון לשוב לבטא גם מצדנו את מחויבותם של בתי המשפט למאבק בתופעה של גניבת בקר". ע"פ 4266/07 מדינת ישראל נ' כלפה, ניתן ביום 29.7.07, כבוד השופט א' רובינשטיין. ".... מכאן ועד נטילת החוק לידיים, אף שאין להצדיקה בשום פנים ואופן, קצרה הדרך. למותר להרחיב על המשמעויות החברתיות הקשות הטמונות בתגובות אלימות מצד חקלאים, שהתייאשו ממערכת אכיפת החוק, בבחינת "אם אין אני לי – מי לי". לשם מיגור התופעה, ראוי שגם בית המשפט ירתם למלחמה בה. זאת יעשה באמצעות ענישה מחמירה, שתרתיע גם עבריינים בכח, המוכנים ליטול סיכונים, שאינם גבוהים מכורח הנסיבות, והסבורים שיצליחו להמלט מבלי שיתפסו. כאן טמונה הסכנה שישובו לבצע מעשים דומים." ת"פ (ב"ש) 1493/07 מ"י נ' הואשלה איוב מיום 15.7.07. כל הנתונים האמורים לעיל תומכים בהעלאת רף הענישה מארבע שנים לגניבת בקר ומקנה ומשלוש שנים לגניבת ציוד חקלאי – לשבע שנים בגין גניבה חקלאית או חבלה ברכוש חקלאי. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת שי חרמש (פ/1885/17), חברת הכנסת אורית נוקד (פ/2504/17) וחבר הכנסת אופיר פינס-פז (פ/3030/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ח' בטבת התשס"ח – 17.12.07