קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008
[הצעת חוק פ/3373/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת חיים אורון)
היו"ר אמנון כהן:
המשך סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. מוצמדת אליה גם הצעת החוק של חבר הכנסת יואל חסון, מייד לאחר מכן.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאשר הנחתי לראשונה את הצעת החוק הזאת ב-16 ביולי 2007, כתבתי: "בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של גילוי אלימות מצד מטופלים ובני משפחותיהם"; כאשר נערך הדיון בהצעת החוק ב-24 באוקטובר 2007 חזרתי ואמרתי: "בתקופה האחרונה" וכו'; כאשר הנחתי את הצעת החוק פעם שנייה – אחרי שהיא נפלה כאן – ב-12 בפברואר 2008, שבתי וכתבתי: "בתקופה האחרונה", וכו' וכו'.
וגם היום, אני מתחיל את דברי ואומר – בתקופה האחרונה, וכולנו יודעים שלא מדובר בתקופה האחרונה. מדובר בתופעה שלצערי הרב הולכת ומעצימה, הולכת ומחריפה, שאנחנו איננו עושים מספיק, וכאשר ניסינו לעשות מהלך בכנסת לפני חצי שנה – מסיבות שעד היום אני לא מבין אותן – הקואליציה הורידה את הצעת החוק הזאת. ואני שמח שהפעם – גם כיוון שהממשלה לא משיבה, אבל נדמה לי גם משום שחבר הכנסת יואל חסון יעלה הצעה דומה אחר כך – שהפעם החוק יעבור בקריאה טרומית.
נמצאת ביציע קבוצה של רופאים ממוסדות בריאות ובתי-חולים מכל הארץ, שבאה לכאן כדי להביע זעקה, תביעה, דרישה מהכנסת לעשות מעשה. נמצאת פה גם אשתו של ד"ר מריוס גיא, ד"ר נינה גיא. הוא הנפגע – אני לא יכול לומר האחרון, כי למיטב ידיעתי, בימים האחרונים כבר נפגעו – אני יודע על עוד ארבעה עובדי רפואה. כל יום. ובהחלט מדובר בתופעה קשה, אלימה, שנעשית גם אלימה יותר, ואי-אפשר שלא להגיב עליה.
אני לא רוצה ליצור אצל אף אחד אשליה – והרופאים יודעים שהאשליה הזאת, אין לי כוונה להפיץ אותה – שכאילו החמרה בדיני העונשין פותרת את הבעיה, אבל בהצעת החוק שמוגשת כאן, שמחמירה את עונש המקסימום מחמש לשש שנים, ובעיקר מציעה עונש מינימום של חצי שנה, אני מאמין שיש גם אלמנט של הרתעה ואזהרה כלפי מי שאנחנו רוצים להתריע כלפיהם ולהזהיר אותם.
אבל יש גם לא פחות – ואולי אפילו יותר – אמירה של הכנסת; אמירה שהיא חלק מההתמודדות עם הנושא הקשה הזה, שעובדי הרפואה מבחינה זאת הם לא עוד אחד מעובדי הציבור.
יש כאן מציאות מאוד מיוחדת ביחסים שבין הרופא ובין המטופל, בין הרופא ובין החולה, בין הרופא ובין בני משפחתו, שמעמידים את המפגש הזה במקום שונה ממפגשים אחרים בין עובדי ציבור – שאגב, גם הם לפעמים חשופים לאלימות: גם בבתי-הספר, גם עובדים סוציאליים – אבל כאן המפגש מלכתחילה הוא מאוד טעון, הוא מאוד מתוח. כאשר מדובר בדיני נפשות, זאת לא אמירה, זאת לא מליצה. זה לבו של העניין עצמו.
והתופעה הזאת – שהיא לא רק תופעה ישראלית אלא היא קיימת גם בארצות אחרות – מחייבת התמודדות, וההתמודדות חייבת להיות הרבה יותר מאשר הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא מהלך ראשון – הכרחי שתוגבר פעולת האכיפה.
חברי סיעת ש"ס, אתם מדברים יותר חזק ממני עם המיקרופון.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
בלי ש"ס החוק הזה לא יעבור.
חיים אורון (מרצ):
בסדר, אבל זה אפילו מפריע עד כאן. והיושב-ראש – הוא לא רצה להפריע לכם כי לא נעים לו. והאכיפה איננה מספקת - - -
היו"ר אמנון כהן:
אבל נוכחותם של סיעת ש"ס פה - - -
חיים אורון (מרצ):
בסדר, אבל - - -
היו"ר אמנון כהן:
נוכחותם מבורכת – אפילו יותר מסיעתך שם.
חיים אורון (מרצ):
אתה רואה, אני לא מגיב.
השר משולם נהרי:
בלעדיהם לא היה לך עם מי לדבר.
חיים אורון (מרצ):
יש הכרח להחמיר את האכיפה. כאשר מתרחש אירוע קשה, או אפילו אירוע פחות קשה, לא יכולה להיות – לבטח לא בעת הזאת – אמירה שמחוסר עניין לציבור אנחנו סוגרים את התיק.
הציבור כולו – ומדובר בציבור כולו, אין פה מה לעשות; אי-אפשר לאתר איזו קבוצה מסוימת או עיר מסוימת או בית-חולים מסוים.
הנושא השני – צריך להגביר ולהחמיר באמצעי הביטחון. אגב, אף אחד מהנושאים האלה לא יפתור את העניין כולו.
אגב, לפחות על-פי הנתונים של בית-חולים אחד, "הדסה" בירושלים, בשנה שעברה נפגעו אנשי ביטחון כמעט כמו עובדי רפואה – 30 מול 33. המספרים הם עצומים – 60 איש בבית-חולים אחד, תחשבו. זה יותר ממקרה לשבוע – זה לא הולך בדיוק בחלוקה אחידה על פני כל השנה. ולכן, אני חושב שחיזוק עובדי הביטחון והגברת הביטחון והאמצעים הם מהלך נוסף.
המשטרה צריכה להיות יותר מעורבת. אני יודע שיש הצעות עד כדי הקמת נקודת משטרה בכל בית-חולים. אני לא מארגן עכשיו – חבר הכנסת אהרונוביץ – אני לא מארגן עכשיו את פעולת המשטרה, אבל ללא ספק ולבטח כהוראת שעה במצב הזה, נוכחות המשטרה, עם כל המשמעות שלה לציבור – בלי לפגוע באף עובד ביטחון אחר – היא יותר מאשר עובדי הביטחון. אז דיברתי קודם על האכיפה ועל הדבקות באכיפה; אני מדבר עכשיו גם על הנוכחות.
אבל אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – ואני אומר את זה בהחלט גם בכובעי כיושב-ראש הלובי לרפואה ציבורית. מי שלא קושר את המשבר שמערכת הבריאות נתונה בו עם התופעות האלה – עוצם את עיניו. שלא ישתמע מדברי כאילו שאני מצדיק אלימות כלפי עובדי רפואה משום שיש בעיות במערכת הבריאות. אני לא מתקרב בכלל לאמירה הזאת.
אבל, היפוכו של הטיעון הזה, לטעמי הוא נכון, משום שבמערכת בריאות שיש בה יותר לחצים, יותר מתיחות, תורים יותר ארוכים, פחות זמן של עובד הרפואה להיענות לחולה – עוד פעם, כל מה שאני אומר עכשיו הוא לא הצדקה לאלימות – אבל אם רוצים להתמודד עם העניין בשורשיו ולא משלים את עצמנו שרק שינוי בחקיקה פה והכנסת עונש מינימום פותרים את העניין, אי-אפשר שלא לראות גם את ההיבט הזה.
ההיבט הזה לא ייפתר באמצעות הצעת חוק. אנחנו עוסקים בו לאורך כל השנה; אדוני היושב-ראש, אתה ואחרים שמעתם אותי בנושא הזה עשרות פעמים.
מצוקת מערכת הבריאות – כאחת המערכות החברתיות המרכזיות – היא מצוקה שהולכת ומחריפה. מבחינה זאת צר לי ששר הבריאות – אפילו לצורכי הזדהות עם הנושא – לא מצא לנכון להיות נוכח בדיון הזה פה עכשיו. קטונתי מלהבין ולפרש את התנהגותו של שר הבריאות, לא רק בנושא הזה, אבל הכנסת סוברנית והיא תחליט את החלטתה. אני מקווה מאוד, שנשלים את הכנסת החוק הזה, אולי אפילו עוד במושב הזה; הוא לא מסובך, הוא לא מורכב. אני מקווה, שוועדת החוקה חוק ומשפט, שהיא הוועדה המתאימה לדון בחוק הזה – אף שהייתי מעדיף שזה יהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אבל אם אני מבין, דיני עונשין הם בוועדת החוקה – תתפנה ותעביר אותו בקריאה ראשונה ובשנייה ובשלישית.
אני מסכם את מה שאמרתי קודם, גם כהחרפת הענישה לגופה וגם כמסר ברור של הכנסת, שהיא רואה בנושא הזה נושא שיש לו חשיבות גדולה מאוד. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה לחבר הכנסת אורון.
ה