קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון - הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאמנות), התשס"ח-2007 [הצעת חוק מס' פ/3147/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאמנות), התשס"ח-2007, של קבוצת חברי הכנסת, ובכללם חברי הכנסת מיכאל מלכיאור, אמנון כהן, רוברט אילטוב ואבישי ברוורמן. ינמק חבר הכנסת מלכיאור. בבקשה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש פה אירוע חגיגי. באה לכנסת ישראל - להתחבר פה לכנסת ישראל - קבוצה חשובה מאוד של אמנים יוצרים. הם עלו לירושלים והם נמצאים פה ביציע שלנו. אני רוצה לברך אותם. הם מייצגים את השופרא דשופרא של התרבות הישראלית, מהתיאטראות הגדולים, התזמורות, האופרה, להקות מחול, מוזיאונים. ברוכים הבאים. אני רוצה לאחל רפואה שלמה לשר התרבות, שתומך מאוד בחוק הזה, ולהגיד כמה דברים בשם קבוצה גדולה של חברי הכנסת, קודם כול שותפי להצעה, חברי הכנסת אבישי ברוורמן ואמנון כהן, וכן חבר הכנסת אילטוב, שלא נמצא כאן כרגע. מאז תחילת הציונות היתה התרבות תמיד עניין מרכזי מאוד. היו ויכוחים ערים בשאלת התרבות, אבל כולם ידעו דבר אחד: לא יכול להיות עם - אומה, מדינה - בלי שיהיה לעיצוב של התרבות בישראל מקום מרכזי. לא קלה היתה דרכה של התרבות בישראל. יש פה כור היתוך של עמים שבאו מכל רחבי העולם, יש דתות שונות, תרבויות שונות. אבל למרות כל אלה, התרבות הישראלית ידעה בתחילת דרכה לפלס דרך ולהגיע להישגים אדירים. הדבר הזה הלך ונשחק מבחינת הלחם לתרבות במשך השנים. ידענו שמדינה מקימים על-ידי ספרא וסייפא. את הסייפא ידענו לקיים, וטוב שכך, אבל את הספרא לאט-לאט עזבנו. את הספרא, מכל הבחינות – גם מבחינת התרבויות של הציבור הדתי, של הציבור החילוני, של הציבור הערבי בישראל – לאט-לאט הזנחנו בכל המגזרים. מה שעוד יותר ראיתי, מאז נכנסתי לתפקידי הנוכחי, הוא שאנחנו לא רק לא נותנים, אלא מבזים את מוסדות התרבות בישראל. כל שנה מקצצים אותם לאורך ולרוחב, מכל הכיוונים, והם צריכים לבוא לכאן כעניים בפתח ולבקש משהו. הדבר לא מבזה אותם, אלא מבזה אותנו, מבזה את כנסת ישראל. ההצעה שלי, שאני מציג עם רוב חברי הכנסת שתומכים היום בהצעה, באה להגיד: אנחנו לא מדברים על כסף; אנחנו מדברים על המקום שהתרבות במדינת ישראל צריכה להיות בו. יש קביעה של אונסק"ו שמקובלת על כל המדינות התרבותיות בעולם. הקביעה הזאת אומרת שצריך לתת לתרבות 1% מהתקציב, ממה שיהיה התקציב. בשנה טובה – התקציב גדול, בשנה פחות טובה - התקציב פחות גדול. אנחנו הולכים בצניעות רבה ומכירים את כל המגבלות של מדינת ישראל היום. אנחנו הולכים מאוד מאוד בצניעות. אנחנו לא אומרים: נקבע לפי המסגרת של אונסק"ו; אנחנו אומרים: בשמונה שנים נגיע ל-0.5% מתקציב המדינה. שר הפנים מאיר שטרית: למה לא נעשה את זה - - - מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אדוני, אם תהיה לך הצעה טובה בתחום הזה אני בטוח שתקבל תמיכה. כבוד השר, אני משוכנע, הרי אתה אחד מאלה שהיו במשך תקופה קצרה שר התרבות בישראל. כן עשית אז, כשייצגת את המגזר. אבל אנחנו פה לא מדברים על דבר מגזרי, אנחנו מדברים על דבר ערכי – מתנה חשובה למדינת ישראל, ואני רק רוצה לסיים בכך. אני מקווה שכל חברי הכנסת יתמכו. אני קיבלתי על עצמי בשם המציעים כמה מגבלות. אחת – שזה יהיה בתיאום מלא עם משרד התרבות, ומובן שכך. וכן, קיבלתי על עצמי, בניגוד לרצוני אלא בדרישה, כנראה של משרד האוצר, שזה יידון לא בוועדת החינוך והתרבות, ושם מקומה הטבעי של הצעת חוק זו, אלא בוועדת הכספים. מאחר שאני יודע שבוועדת הכספים יש לובי חזק, מקיר לקיר, למען המטרה הזאת, והיושב-ראש הבטיח לי שהדבר הזה יקודם ובמהרה, ואנחנו סומכים עליו, מאחר שכך – אני נתתי את הסכמתי לעניין. אני רוצה לסיים במשפט ולומר: אמור לי מה הוא אחוז התמיכה שמקציבה מדינת ישראל מתקציבה השנתי לנושא התרבות, ואני אומר לך מה היא דמותה, מה הם יעדיה, מה הם תכניה ומה הן שאיפותיה של המדינה ושל החברה שלנו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה לחבר הכנסת מלכיאור.