קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008
[מס' מ/343; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' ; מושב שני, חוב' כ"ה, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עתניאל שנלר:
נעבור לסעיף הבא – הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, תודה. מעת לעת מזדמן לכנסת לעשות היסטוריה, ואני חושב שכזה הוא גם הרגע הזה. היינו שמחים, אדוני היושב-ראש, להקים את המועצה, להפוך את המועצה לביטחון לאומי למטה לביטחון לאומי, עם שלל הסמכויות שמייד אבהיר אותן, לאו דווקא בהזדמנות שלאחר מלחמה, לא קשה, לא קלה, שהסתיימה בתחושת החמצה ותסכול. אבל, מכל עז יכול, כמאמר שמשון, לצאת מתוק, ולמרות המחיר הכבד ששילמה מדינת ישראל, מחיר יקר – 160, קצת יותר, חיילים, לוחמים, אזרחים, ששילמו את מחיר המלחמה הזו – הרי קרו גם התפתחויות חיוביות בעקבות אותה מלחמה, ואחת מהן היתה ההתפכחות, בהקשרים של ניעור הצבא, חיזוק מערך האימונים, הבנה שמן הראוי להפסיק לפגוע בתקציבי הביטחון – להיפך, יש לחזק אותם, ככל שהדבר אפשרי, בתוך מכלול העלויות של הובלת המדינה.
דבר חשוב אחר שקרה היה שהכנסת חוקקה את חוק המילואים, שיזמו אותו גם חברי הכנסת שנמצאים כאן, באולם הזה, אבו וילן ואחרים, וגם הממשלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת זיו. חברי הכנסת. פתח יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואמר שזה מסוג החוקים היותר משמעותיים – חבר הכנסת זיו, בבקשה ממך, אני מודה לך עד מאוד. בבקשה, אדוני ימשיך.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
ובין היתר התבשלה ההכרה, בבית הזה, בממשלה, בוועדת-וינוגרד שישבה על מדוכת לקחי המלחמה, בוועדת החוץ והביטחון, שאי-אפשר עוד להותיר את תהליכי קבלת ההחלטות של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, בעינם, ומן הראוי לחזק אותם, לשפר את איכותם, לטייב אותם, ואחד האמצעים התכליתיים לעניין זה הוא חיזוק מעמדה של המועצה לביטחון לאומי.
הוצגה לכנסת הצעת חוק פרטית בעניין זה, עוד לפני שוועדת-וינוגרד הגיעה אל מסקנותיה אלה, על-ידי חברת הכנסת עמירה דותן, ואליה הצטרפו רבים בבית הזה – עשרות חברי הכנסת, שיחד העבירו את החוק בקריאה טרומית לפני תקופה לא קצרה. יחד עמם ישבה, כאמור, ועדת-וינוגרד, שהוקמה על-ידי הממשלה - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת כהן, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
תגיד איזה כהן.
היו"ר עתניאל שנלר:
מי שעומד עם הגב אלי, אתה יודע. מי שחושב שאליו התכוונתי – אליו התכוונתי. תודה.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - ובין היתר המליצה ועדת-וינוגרד – אני אקרא את השורה הרלוונטית: נדרש חיזוק ושינוי בדרך תפקודה של המועצה לביטחון לאומי, וזאת על מנת להבטיח עבודת מטה מדינית, ביטחונית, מקצועית, מתכללת, עצמאית וארוכת טווח ליד ראש הממשלה והממשלה, כתנאי הכרחי – אם כי לא מספיק – לשיפור טיב ההחלטות.
ולאחר מכן, לאחר שוועדת-וינוגרד השלימה את מלאכתה - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חברת הכנסת לבנת, זה מפריע לחבר הכנסת הנגבי.
לימור לבנת (הליכוד):
יכול להיות, אבל מפריע לנו שאין לנו סדר-היום.
היו"ר עתניאל שנלר:
אז הנה, עוזרים עכשיו שיהיה לך סדר-היום. כשהוא יגמור לדבר נדאג שלכולם יהיה סדר-היום. את לא יכולה להפריע באמצע הדיון.
לימור לבנת (הליכוד):
סליחה - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
לא, לא סליחה. עכשיו הוא מדבר, ואת לא אומרת לי סליחה.
לימור לבנת (הליכוד):
סליחה - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
לא.
לימור לבנת (הליכוד):
- - -
היו"ר עתניאל שנלר:
לא, גברתי. גברתי תשב ותאזין לדברים, ואחר כך אשמח לשמוע אותך. בבקשה, אדוני ימשיך.
לימור לבנת (הליכוד):
- - - סדר-יום, ואם לא, אז - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
אז הערת את זה ודאגו לך. את מחזיקה סדר-יום. בבקשה, חבר הכנסת הנגבי.
לימור לבנת (הליכוד):
- - -
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לך. חבר הכנסת הנגבי ימשיך.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
ולאחר שהממשלה אימצה את מסקנות ועדת-וינוגרד הוקם צוות היגוי ליישום אותן מסקנות, בראשותו של רב-אלוף (במיל.) אמנון ליפקין-שחק. גם הוא וועדתו הציעו הצעה דומה ואפילו ניסחו לעיון הממשלה הצעת חוק בעניין המל"ל.
אדוני היושב-ראש, פרטי ההצעה נמצאים בפני חברי הכנסת, אני גם אביא את תמציתם, כמובן, בפני הבית. באופן עקרוני אפשר לומר שמה שלאורך שנים הכשיל את הרעיון המקורי, שמי שיזם אותו, בשעתו, כמדומני, היה חבר הכנסת בני בגין – להקים לצד ראש הממשלה צוות מקצועי של אנשים שיכולים להיות לעזר לו, לסייע לו בחשיבה, לרכז את עבודת המטה שמכינה את דיוני הממשלה – מה שעמד אז לנגד עיניהם של חברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה ההיא היה התחושה שראוי להקים מערך כזה, מקצועי, מתוך הבנה שראשי ממשלות יקבלו את הכלי הזה כדבר מובן מאליו, כדבר שאיננו שנוי במחלוקת, כמה שנועד לסייע להם ולא להיות לצנינים בעיני גורמים אחרים במערכת הביטחונית.
אבל לאורך שנים ראינו מאבקים בין מוסדות, בין רשויות ובין ארגונים על הקשב, על הנגישות לראש הממשלה, על המעורבות בקבלת ההחלטות של ראש הממשלה ושל משרדו. כמו כן ראינו גם יחסים ששידרו חוסר אמון בין ראש ממשלה – שהיה מקבל, כאשר הגיע לכהונתו, בירושה, ראש מל"ל שלא הוא מינה, ראש מל"ל שאולי אין ביניהם יחסים אישיים המאפשרים אינטימיות, הרמוניה ואמון. כתוצאה מזה, ומסיבות נוספות – ארגוניות, ביורוקרטיות ואחרות – נוצר מצב שהמל"ל, לאורך שנים, לא קיבל לידיו את העוצמה הנדרשת כדי להוות כלי עזר אמיתי לשיפור איכות קבלת ההחלטות של ראש הממשלה ושל הממשלה.
לאחר שנחוקק את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, המצב הזה משתנה מן היסוד. ראש ממשלה שמגיע לכהונתו מקבל סמכות להחליף את ראש המטה לביטחון לאומי ולתת אמון בראש מטה אחר. הוא כבר לא ירגיש שהוא חייב לשתף בהגיגים שלו, במחשבות שלו, ברעיונות שלו, ביוזמות שלו, אדם שלא ברור לו שהוא איש אמון מובהק שלו. כמובן, יש תנאים למינוי, ואי-אפשר למנות אדם שאיננו כשיר בכל המובנים הממלכתיים, המקצועיים והחוקתיים, לעניין זה. אבל זו הופכת להיות אמירה שמאפשרת לצמד הזה לעבוד יחדיו, כי הם נועדו, מבחינת ההחלטה של ראש הממשלה, שהוא בוחר את האיש שיקבל את הסמכות ואת האחריות הכל-כך משמעותיות, שהחוק מפקיד בידי המל"ל.
נושא אחר, שגם הוא מעוגן עכשיו בחוק, זו האחריות שהמל"ל מקבל לרכז ולתכלל – המונחים בלשון העברית למושג השגור "אינטגרציה" – לרכז ולתכלל את עבודת המטה של כלל הרשויות הממשלתיות, ובראשן ראש הממשלה, שמופקדות על תחומי החוץ והביטחון. המל"ל לא בא להחליט במקום הנבחרים. הממשלה היא בעלת הסמכות, ראש הממשלה הוא הקברניט שבסופו של דבר מתמודד עם הדילמות, בבדידות עצומה, ומקבל את ההחלטה הקשה. אבל למדנו כבר בעבר שהחלטות שמתקבלות לאחר הכנה יסודית, לאחר שכלל החלופות נבחנות לעומקן ומוצגות בדרך מיטבית בפני מקבלי ההחלטות – הדבר הזה איננו מבטיח שאף פעם לא יהיו טעויות, איננו מבטיח שכל החלטה תהיה ההחלטה הנכונה, אבל הוא בהחלט מבטיח שמרווח המשגים מצטמצם ויהיה יותר כרוך בהחלטות – של בני אנוש, שאף פעם לא יכולים להיות נביאים לכל תהליכי העתיד ולחזות אותם במדויק – אבל הוא לא יהיה פרי של תהליך חפוז, בלתי סדור, שמבחינה מבנית מייצר קשיים מובהקים בתוכו.
האחריות העליונה, כאמור, בנושא ביטחון לאומי, היא של הממשלה. אך באותה מידה הממשלה חייבת – ואת זה הכנסת קובעת בהצעת החוק הזאת – חייבת שתובטח קיומה של עבודת מטה מקצועית ראויה לשמה, לפני קבלת ההחלטות.
אנחנו, למעשה, קבענו בוועדה פה אחד, לאחר שורה ארוכה מאוד של דיונים, כשהופיעו בפנינו מומחים מן האקדמיה ומן המועצה לביטחון לאומי; אנשים שכיהנו בעבר בתפקיד הזה, אנשים שתרמו תרומה לביסוסה ולהקמתה, עוד בתחילת הדרך, כאמור, בשנת 2001 – אנחנו ארגנו את החשיבה החדשה על-פי שלוש סוגיות עיקריות: סמכויות המטה לביטחון לאומי, קבלת מידע על-ידי המטה והעצמאות הארגונית של המטה. הוועדה ביקשה לעגן בחוק סמכויות שונות, שאם תתממשנה נדע שהתקיימה עבודת מטה מקצועית עצמאית ליד ראש הממשלה והממשלה. אנחנו רוצים שעבודת המטה הזאת, למעשה לא תכתיב את התוצאה אלא תאפשר מרחב החלטה משמעותי ככל שניתן על בסיס הצגת חלופות שונות והבהרת השונה והזהה ביניהן.
המטה לביטחון לאומי ייתן שירותי מטה לממשלה בכללותה, אבל גם לוועדת השרים לביטחון לאומי ולכל הרכב שרים אחר שידון בנושאי חוץ וביטחון; יכין את הדיונים, יציג את אותן חלופות, ינתח אותן, וברצותו גם יוכל להמליץ על החלופה העדיפה. הוא לא חייב להמליץ אך כמובן זאת זכותו. להמלצתו זאת אין משקל עודף על פני המלצה של גופי ביטחון אחרים, אבל אני מניח שהיא תזכה למשקל הראוי בקרב מקבלי ההחלטות.
אחת לשנה לפחות, כך קבענו, המטה יגיש לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הערכה שנתית ורב-שנתית של המצב המדיני הביטחוני וחוות-דעת וניתוח בתחומי המודיעין השונים, לפי הצורך, כמובן באישור ראש הממשלה. אלה יידונו לפחות אחת לשנה בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.
המטה גם יכין את עבודת המטה של ראש הממשלה לקראת הדיונים בתקציב הביטחון ובתקציבים אחרים שעניינם ענייני חוץ וביטחון, כי, כפי שכולנו יודעים, להכרעה תקציבית יש גם הכרעה קונספטואלית, הכרעה מעשית, הכרעה אסטרטגית לעתים, ולכן משקלו של התקציב הוא עצום ואי-אפשר שהמטה לביטחון לאומי יעסוק בכל התחומים האסטרטגיים אך לא תהיה לו מעורבות גם בהצגת חלופות בהקשר התקציבי.
כמו כן, המטה לביטחון לאומי יבחן מיזמים ביטחוניים שיש להם חשיבות בתחום המדיני-הביטחוני. כאלה יש מעת לעת – מיזמים, פרויקטים שהמדינה מובילה, כמו גדר ההפרדה, כמו רכש משמעותי, כמו פיתוח כלי נשק משמעותי. בכל הדברים האלה חשוב שגם העין של המטה לביטחון לאומי תהיה על המתפתח והוא יוכל להציג את עמדתו. הוא יוכל גם להציג חלופות למיזמים האלה. הוא יוכל בעניינים האלה להרגיש חופשי להביא בפני ראש הממשלה והממשלה גם דעות אפיקורסיות, גם דעות שונות, סותרות, שמערערות על ההכרעות כפי שנפלו.
הדברים האלה בסך הכול מפרים את החשיבה של הממשלה ושל ראש הממשלה וחשוב שלמל"ל תהיה תחושה שכשהוא עושה את הדברים האלה הוא בא עם גיבוי פרלמנטרי, של הכנסת, וכמובן עם הגיבוי הביצועי של משרד ראש הממשלה ושל ראש הממשלה. אלה פרויקטים שיש להם משמעויות ביטחוניות-לאומיות רחבות היקף, לא רק בתחום הביטחוני המובהק אלא בהקשרים החברתיים, הכלכליים והמדיניים, ולכן הבחינה שלהם צריכה להיעשות בראייה כוללת, בהקשר הרחב של ביטחון לאומי ולא רק בראייה הספציפית, החשובה כשלעצמה, של מערכת הביטחון.
לשם מילוי תפקידיו של המטה לביטחון לאומי אנחנו הסמכנו בחוק את ראש המטה לביטחון לאומי לקיים דיונים שאליהם הוא רשאי להזמין את נציגי הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם: צבא-הגנה לישראל, כמובן, משטרת ישראל, משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.
קבענו דבר שבדרך כלל, אדוני היושב-ראש, לא נוהגים לקבוע בחקיקה. הוא נראה קצת קנטרני, הוא נראה קצת מתריס, הוא נראה קצת, אולי אפילו אזוטרי, לא ממש מספיק לחקיקה: ראש המל"ל יוכל לקבוע מה דרג המשתתפים באותם דיוני הכנה שהוא מקיים – לא רק דיוני הכנה אלא גם דיונים כלליים ועקרוניים.
הסיבה היא שבעבר היתה טרוניה, שהובאה גם בפנינו, וגם ניתן לה פומבי בשיח התקשורתי שהיה לאורך שנים, שהמערכות הביטחוניות השונות לא נלהבות לשגר לדיונים האלה את הנציגים הבכירים ביותר, אולי מתוך תחושה שיש איזה קרב בין-ארגוני, אולי מתוך חשש שמא השתתפותם של נציגים בכירים תעניק משקל יתר למל"ל. כתוצאה מזה המל"ל היה לאורך שנים – חי בתחושה שהוא לא מסוגל לגבש את ההמלצות המיטביות, כי הוא לא יכול אפילו לקיים את הדיונים ברמה הנדרשת, בהייררכיה האלמנטרית שהוא מצא לנכון.
לכן כל חברי הוועדה חשבו שאף שאלה דברים שלא קובעים בחקיקה ראשית, לפעמים אפילו לא בתקנות, לא בכללים, יש פה אמירה. האמירה היא שמדינת ישראל מבהירה שהיא מטילה אחריות וסמכות על המטה לביטחון לאומי והיא תבוא אליו אחרי זה בדרישה לסייע לראש הממשלה לקבל החלטות, אבל היא גם מעניקה לו את הכלים לזמן את מי שראש המטה לביטחון לאומי מוצא לנכון – מכל הארגונים, גם אם מדובר באנשים בכירים מאוד, עסוקים מאוד, אנשים שבדרך כלל לא נוהגים להיות מזומנים לראשי גופים אחרים. אבל הדבר הזה חיוני ולכן הוא כלול בחוק כמו שהובא לכנסת.
עוד דבר שהמטה לביטחון לאומי העיר עליו בדיונים שהתקיימו אצלנו - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא מטיל סנקציות על כאלה שלא נענים לזימון?
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
היתה על זה חשיבה. לא רצינו להיות קנטרניים מדי, מכיוון שחזקה על מערכת הביטחון ועל גופיה שהם לא יפירו חוק. זאת אומרת, אם מבקש ראש המל"ל מהרמטכ"ל לשלוח לו את אלוף הפיקוד המסוים לדיון, הרמטכ"ל לא יפר את החוק. החוק קבע מפורשת את הדרג ואת הסמכות לבטא את העוצמה הזאת – העוצמה הארגונית, או אפילו אחריות ולא עוצמה, באמצעות זה שצריכים לשלוח את הנציג הספציפי. לכתוב שאנחנו נעניש את הרמטכ"ל או חס וחלילה גורם אחר בשלושה חודשים כאלה ואחרים, זה קצת נראה לנו – אבל כפי שאתה אומר, החוק מחייב - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
תכתוב שהזימון מחייב את המוזמן, אם ראש המוסד או ראש השב"כ.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
כן, חד וחלק, בדיוק. כיוונת לדעת החברים שהוא מחייב. לכן אני גם מדגיש את זה ובחרתי בסעיפים האלה הבודדים מבין כל הסעיפים על מנת להבהיר עד כמה אנחנו רואים חשיבות בהבנת המשמעות של המלים בחוק.
גם בהקשר זה אני מתייחס לעוד תחושה שליוותה את המל"ל לאורך שנים, והיא שהמל"ל, למעשה, אם ננקוט את עגת הרחוב, הוא לא ב"לוק", הוא לא יודע על כל דבר כשהוא קורה. אנשיו קוראים בעיתון על מפגשים מדיניים, על פורומים שמתכנסים, על תוכנית ההתנתקות שהחליטו עליה בחווה, על הסכם אוסלו שהחליטו עליו בפורום של כמה אנשי אקדמיה, על דברים שבאופן טבעי במדינה מתוקנת גוף מתכלל מרכזי כמו המטה לביטחון לאומי היה מעורב בהם מתחילה בחשיבה. כאמור, כבר קבענו שהוא לא יכול להכריע וזאת לא סמכותו, אבל אם הוא שומע שיש התנתקות או שיש הסכם אוסלו בתקשורת – דרך אגב, גם גופים ביטחוניים, לא רק המל"ל, הופתעו מהמהלכים האלה, כמו ממהלכים רבים אחרים בעבר. זה דבר שהכנסת תמיד ראתה אותו בחומרה. אבל היום אנחנו גם קמים ועושים מעשה ומונעים, מלכתחילה, את האפשרות שדבר כזה ייעשה.
איך אתה מונע את האפשרות? בכך שאתה מחייב על-פי חוק למסור למל"ל כל מידע רלוונטי שקיים במערכת והופך אותו נגיש לסוגיות המשמעותיות ביותר, הרגישות ביותר, החשאיות ביותר, ככל שהדברים נוגעים למגעים מדיניים, למפגשים מדיניים, להקשרים ביטחוניים שנעשים בחדרי חדרים.
לפי ההשקפה שלנו, כפי שעיגנו אותה בהצעת החוק, אין אפשרות עוד להסתיר מן המל"ל חומרים שראש הממשלה יודע עליהם. כלומר, אם ראש הממשלה, חס וחלילה, לא ישתף את איש האמון שהוא עצמו בחר בעשייה שלו, זה באמת דבר שאתה לא יכול למנוע בחוק, זה כשלעצמו יהיה התפתחות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ראש המל"ל הוא משרת אמון?
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
כן, זו משרת אמון.
כל ענייני החוץ והביטחון שמועברים לעיונו של ראש הממשלה חייבים להיות מועברים לעיונו של ראש המטה לביטחון לאומי.
אדוני היושב-ראש, היו לנו בנושאים האלה דיונים שבהם לפעמים תפסנו את עצמנו ואמרנו: רגע, אולי אנחנו קצת מגזימים? ואז חברים, כמו עמירה דותן, שהיתה מה שנקרא "שומרת החותם" של הצעת החוק המקורית – כך גם צבי הנדל וחברים אחרים שנטלו חלק בדיונים – והם אמרו: לא, לנוכח הניסיון הקשה של העשור האחרון, שום דבר שנכתוב, שום דבר שנאמר באופן מפורש לא יהיה מוגזם. אלה לקחים של מי שנכווה ברותחין וכעת כבר מבין שאין הוא רשאי להרשות לעצמו והוא חייב להיזהר גם בצוננין.
לכן קבענו במפורש שהנגישות לחומר תתאפשר גם לראש המטה לביטחון לאומי, וכך אפשר יהיה להיות סמוכים ובטוחים שעבודת המטה של המטה לביטחון לאומי תתבסס על בסיס עובדתי מהימן, וגם – כיוון שהמטה הזה איננו גוף איסופי ואיננו גוף מחקר – אנחנו מעגנים את סמכותו לדרוש מידע מגופי הביטחון השונים שדרושים לו למילוי תפקידו, ואנחנו מניחים שלא תהיה סטייה מהעיקרון הזה.
כדי לחזק גם את העניין הזה קבענו שראש הממשלה יקבע בתקנות או בכללים הוראות שנוגעות להעברת מידע למטה לביטחון לאומי, בעניין פגישות של שרים או מי מטעמם עם גורמים זרים, או של ראש המטה הכללי של צבא-הגנה לישראל וראשי הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם או מי מטעמם עם המקבילים שלהם וגורמים ישראליים אחרים עם גורמים זרים.
לכן אנחנו מניחים שראש הממשלה יסדיר את העניין הזה בתקנות כפי שנקבע. אבל בכל מקרה אנחנו רוצים להדגיש – ואני מדגיש את זה בדברי – שגם בזמן הביניים, עד שיהיו כאלה כללים ותקנות שראש הממשלה יתקין, כי באופן טבעי זה לוקח זמן, בתקופת הביניים הגופים האלה אינם פטורים מלהביא את המידע הזה מתוך תחושה שאולי טרם הוסדר הנושא הזה בתקנות. לא, הנושא הזה ממילא מחויב על-פי החוק, על-פי סעיף אחר בחוק, הקובע את עניין העברת המידע לפי סעיף 6(ג) לחוק.
יש עוד כמה וכמה נושאים, איני רוצה להאריך, אדוני היושב-ראש, אולי רק להזכיר בקצרה מספר מינימלי של נושאים. קבענו שאם יש זכות למטה לביטחון לאומי לדרוש כאמור מידע מגופים, לפעמים יכולה להיות סיטואציה שבה היועץ המשפטי לממשלה, בסוגיה שנוגעת לחקירות שקשורות לנושא ביטחון, יחוש או יחשוב שלא לערב בחקירות האלה – כמו בעבר בנושא ואנונו או מרגלים כאלה ואחרים וכו' – שבגלל קיומה של החקירה ורגישותה לא ראוי שבשלב הזה יועבר החומר למל"ל; עדיין הנושא הזה יצטרך הכרעה של ראש הממשלה. אנחנו מניחים שלא תהיה מחלוקת כזאת בין הגופים וגם לא עם היועץ המשפטי לממשלה.
עם זאת, קיבלנו את העמדה שהביא בפנינו המשרד לביטחון הפנים, שגם במקרה שבו המשטרה נדרשת למסור מידע, שבדרך כלל לא יוצא מן המשטרה, שנוגע לחקירות פליליות בנושא חוץ וביטחון, חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה – כפי שהחוק קובע וההלכה קובעת – תוגש לראש הממשלה והוא יכריע בה רק לאחר שעיין בה.
כדי לחזק את עצמאותו של המטה לביטחון לאומי עיגנה הוועדה בחקיקה גם את מעמדו המינהלי. קבענו שזו תהיה יחידת סמך, ובזאת מעמדה יהיה שונה ממעמדם של עובדים רגילים במשרדי ממשלה רגילים. זה יאפשר להעניק לה עצמאות בנושא תקציב, עצמאות וגמישות בניהול כוח-אדם. הכוונה כאן ברורה – אנחנו רוצים גוף חזק. גוף חזק אומר גוף איכותי. גוף איכותי אומר שאנשים בעלי ניסיון, בעלי מעמד, בעלי רקע מתאים, מוכנים לשרת במסגרתו ומוכנים להירתם למלאכתו לאורך שנים. לצורך זאת אנחנו רוצים להבטיח להם תנאים דומים לאלה שמוצעים בגופים ביטחוניים חשובים אחרים, כדי שגם במל"ל תתקבץ – כמו שקיים כבר היום, אפשר לומר – חבורת אנשים שמהווה את מיטב כוח-האדם האיכותי שלנו, עם היכולות והכישורים הדרושים לנשיאה באחריות כל כך משמעותית כפי שהכנסת תטיל מהיום הזה עליהם.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, כמו שפתחתי, יש כאן שינוי היסטורי. הוא שינוי מבני, הוא שינוי ארגוני, הוא שינוי מינהלי, לכאורה הוא עוסק רק בביורוקרטיה של קבלת ההחלטות, אבל כבר למדנו שגם בתחום הזה יש מקום עצום לשיפור, ואנחנו מרגישים טוב שאנחנו שותפים לחיזוקה של מערכת קבלת ההחלטות בישראל. אנחנו מניחים שעם האתגרים האסטרטגיים, אדירי המשמעות, שמונחים על שולחנה של הממשלה ושל הכנסת, יש חיוניות לא רק בהעברת החוק הזה היום – כשהיא נעשית בקונסנזוס – אלא בעיקר ביישומו המהיר והמושלם על-ידי הממשלה. זהו האתגר של ראש הממשלה ושל הממשלה – לתרגם באופן מעשי את המלים לחיי המעשה של תרבות קבלת ההחלטות בישראל.
החוק יצא לדרך, הוועדה תמשיך לעקוב מקרוב אחר היישום שלו, ואני מקווה שבניגוד לעשר השנים ה"רעות", שידענו – אני אומר במירכאות, כי עדיין המועצה לביטחון לאומי, בשמה הקודם, עשתה עבודה חשובה ורצינית – היום מוטלת עליה אחריות נוספת. אנחנו נביט בה בתקווה שהיא תישא בנטל הזה, עם הכלים החשובים שהכנסת מעניקה לה היום הזה.
אני רוצה גם כאן, כמו בחוק הקודם, להודות מאוד ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, עו"ד מירי פרנקל-שור. בשנה הזאת הטלנו עלייך, מירי, הרבה מאוד חוקים – מחוק שירות המילואים שעליו עמלת חודשים ארוכים, החוק שאוסר על חברות ישראליות להשקיע בתאגידים שמושקעים באירן, חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני ועוד סדרה ארוכה. בכל החוקים האלה עשית עבודה משמעותית. בחוק הזה עוד התעלית על עצמך, כי להגיע בסוף לניסוחים שמאפשרים לכל הממשלה ולכל שריה, ולצבא ולמוסד ולשב"כ ולוועדה לאנרגיה אטומית, ולכל חברי הכנסת בוועדת החוץ והביטחון, לחיות אתו בשלום ולהרגיש שהוא איננו מחליש איש מהם, אלא רק מחזק – זו כבר מלאכת מחשבת, והיתה לך תרומה משמעותית בהשגת ההישג הזה. אני מודה בשם כל הכנסת לך ולכל צוות הוועדה, בראשותו של מנהל הוועדה, תת-אלוף (מיל') אבריאל בר-יוסף. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי, אשר הציג את הצעת חוק המטה לביטחון לאומי.
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
רק כדי שלא אחזור לבמה, יש הסתייגות שלי שאני לא אחזור כדי לנמקה, כי המסתייגים אמורים לעלות, אז אחסוך זמן ואומר במשפט אחד שההסתייגות שלי הוגשה בעצה אחת עם חברי כנסת ועם הממשלה כדי לתקן שגגה שלדעתנו נפלה מטעמנו בעת שחשבנו על החוק. אנחנו אמרנו שהתקציב של המטה לביטחון לאומי יידון בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, ואחרי זה שר האוצר הבהיר שאין לכך הצדקה והביא את הנימוקים ולכן הגשתי הסתייגות - כדי שוועדת הכספים היא שתדון בתקציב המטה לביטחון לאומי - - -
גדעון סער (הליכוד):
חוץ מההסתייגות שלך אתה מציע לדחות - - -?
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
ככל הידוע לי, כל ההסתייגויות הוגשו כדי לשאת דברים. אף אחת מהן איננה מייצגת באמת איזה לקונה בחוק, ולכן, אדוני יושב-ראש סיעות האופוזיציה, כשבחוק הזה אין אופוזיציה - לדחות את כל ההסתייגויות. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה ליושב-ראש הוועדה. כפי שכבר שמעתם, יש כמה מסתייגים או כמה הסתייגויות, ואנחנו נלך לפי סדר ההסתייגויות. הראשון הוא חבר הכנסת רן כהן, ואכן, לפי התנועה שלו הוא כבר מוכן לעלות. אחריו - יוסי ביילין, עמירה דותן, צבי הנדל, עתניאל שנלר; צחי הנגבי כבר נימק את ההסתייגות שלו. עד חמש דקות לרשות כל דובר.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מסכים שזהו יום גדול שבו יש הזדמנות לכנסת לקבל את החוק הזה. אני במיוחד רוצה לברך את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת הנגבי, את יושבת-ראש ועדת המשנה ויוזמת חוק המועצה - המטה לביטחון לאומי, חברת הכנסת עמירה דותן, ואת חבר הכנסת עתניאל שנלר, שעמד בראש ועדת המשנה שטיפלה בחוק. הנחיצות של החוק הזה באמת אין לה שיעור.
כמדומני שהכנסת חטאה בעבר בכך שלא קידמה את חוק המועצה לביטחון לאומי עוד בתקופתו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת דאז דוד מגן. היה לי הכבוד, בעידודו, להביא את זה למליאת הכנסת ולהעביר את זה בקריאה טרומית, ולאחר מכן הממשלות שמו רגליים לחוק הזה. היה להם תמיד הרבה יותר נוח לעבוד כ"חאפרים" ולא בעבודת מטה מסודרת, ומכאן חשיבותה של הצעת החוק הזאת, בעבודה הרצינית והיסודית על-פי חוק ולא רק על-פי יוזמה ממשלתית.
אני סבור, אדוני היושב-ראש, שהחמצת הזמן רק מעידה עד כמה היום אנחנו צריכים לקדם את החוק הזה. אני לא עליתי לכאן, חבר הכנסת הנגבי, רק בגלל רצון לדבר. הייתי עושה את זה בדרך אחרת, אלא שיש לי כמה הסתייגויות, לא הרות גורל אפילו, לחלק ידוע שהסכמת לפחות קודם לכן - אני לא מחייב אותך בזה. אני להסתייגות שלך מסכים, אני חושב שהיא נכונה, אלא שיש כמה דברים משמעותיים, וברשות היושב-ראש אנמק אותם.
המטה לביטחון לאומי, על-פי הגדרה שניתנה כאן, אמור לעסוק בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל. היתה מחלוקת בוועדה שהכינה את החוק בין העמדה הזאת לבין זה שהמטה יעסוק בתחום המדיני-הביטחוני, בעצם כאילו אין הבדל אבל יש הבדל, כי העיסוק בתחום המדיני-ביטחוני יותר רחב, יש בו יותר אופקים, יש בו יותר גמישות למטה לעסוק מול הממשלה וראש הממשלה בתחומים רחבים, ואני יכול לתת שתי דוגמאות.
דוגמה אחת - מה השלכות מדיניות האנרגיה בעולם ומחירי הדלק בעולם על יחסי החוץ של מדינת ישראל או על מצבה הביטחוני. בהגדרה שניתנה כאן המטה לא יכול לעסוק בזה, והוא יכול לומר שזה בכלל לא נושא שנוגע לחוץ וביטחון, שזה נושא כלכלי טהור. זה לא נכון, כי למחירי הדלק בעולם יש השלכות משמעותיות גם על המצב הביטחוני וגם על המצב המדיני, ונדמה לי שלהצר את יכולתו של המטה לביטחון לאומי לעסוק בנושא הזה היא הצעה לא נכונה, ואני מבקש שבעניין הזה הצעת התיקון שאני הצעתי עם חבר הכנסת ביילין, תתקבל.
דוגמה שנייה שאני יכול לתת, נדמה לי שהיא הוזכרה כאן. קחו את תוכנית ההתנתקות. לכאורה, תוכנית ההתנתקות היא לא נושא למטה לביטחון לאומי, אבל מה לעשות שיש לה השלכות על המצב המדיני-הביטחוני של מדינת ישראל. היא לא שייכת לענייני החוץ והביטחון אבל בהחלט יש לה השלכות על התחום המדיני-הביטחוני. אילו היה המטה בסמכות הזאת שאני מציע, הוא היה יכול לדון בתוכנית ההתנתקות - לרצונם של אנשי הימין, לא לרצונם של אנשי הימין, לרצוני בוודאי. יש לזה השלכות, ולעניות דעתי צריך לאפשר למטה הזה לעסוק בזה. זה הדבר הראשון שבתוכן.
ההערה השנייה, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש - נאמר שהמטה לביטחון לאומי יוכל לנהל עבודת מטה גם על גופים שכפופים למשרד החוץ ולמשרד הביטחון אבל לא למשרד ראש הממשלה, דבר שהוא מאוד מוזר. המטה לביטחון לאומי מתפקד בתוך משרד ראש הממשלה ובסמכותו - - -
צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - -
רן כהן (מרצ):
לא, ראש הממשלה יכול להורות לו לעשות מה שהוא רוצה וזה ברור, זה כתוב כאן, אבל לא תוקן החוק, וההסתייגות שלי בעניין הזה, שלצערי לא התקבלה, מציעה שלא רק ששר החוץ ממונה עליו אלא גם משרד ראש הממשלה. נדמה לי שההצעה הזאת בסיסית ונכונה, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה.
בכל מקרה, אני מברך על הצעת החוק וכמובן אצביע בעדה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יוסי ביילין – איננו, ולכן, חברת הכנסת עמירה דותן, בבקשה. חבר הכנסת הנגבי, אתה בוודאי יודע שאם תרצה להשיב למסתייגים תוכל לעשות זאת.
עמירה דותן (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אם יש רגעים של גאווה, זה אחד הרגעים. אני מוכרחה לומר שאני מאוד גאה להיות היום חברת הכנסת, להציג בפניכם את החוק הזה ולבקש מכם להצביע עבורו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כי כל אמירה שיפוטית שזה שינוי סדרי בראשית וכל המלים הגבוהות האלה - אתם מכירים אותי ויודעים שאני לא אוהבת אותן, אבל יש בזה באמת מתן יכולת להביא לקבלת החלטות מיטבית, נכונה ומקצועית יותר.
אני הנחתי את הצעת החוק הפרטית שלי לפני שנתיים, בשלהי המלחמה, מאוד רועדת, גם בהיותי חברת כנסת חדשה, גם מזה שבפעם הראשונה ראיתי בעיניים את הפער בין הצורך בקבלת ההחלטות ובין דרך קבלת ההחלטות, וגם מפני שהרבה מאוד חברי כנסת ותיקים אמרו לי: עמירה, חבל על הזמן, ניסו לפנייך גדולים וטובים ממך, תעשי דברים אחרים.
אני מוכרחה לומר שהודות לצוות היוצא מן הכלל של ועדת החוץ והביטחון, המונהג על-ידי חברי חבר הכנסת הנגבי, ובהולכה מאוד תבונית עם המון ידע, עשינו תהליך של צמיחה וקבלה של חוק שהיה בעצמו עבודת מטה. בכל החוק הזה, בכל הדיונים, שהיו רבים וטובים, השתתפו כל הנוגעים בו, והשינוי הוא לא שינוי של מלה אלא שינוי של דרך קבלת ההחלטות וכניסה לקבלת החלטות בצורה אחרת, כמובן, דני ארדיטי, שהוא היום המל"ל שלנו, המוסד, השב"כ, צה"ל, משרד הביטחון ומשטרת ישראל - כל מי שרק יודע וצריך להיות בתוך החוק הזה. ההערות היו רבות מאוד, החל ממה זה ביטחון לאומי - האם ביטחון לאומי זה כל הקשת או שאנחנו מדברים על חוץ וביטחון כדי לתת לאנשים האלה את האפשרות לעבוד; דרך הסמכויות, מה מותר ומה אסור; דרך העובדה שאותו אדם צריך להיות איש אמונו של ראש הממשלה אבל גם צריך להיות שם זיכרון ארגוני, ולכן כדאי שיהיה לו אדם שיישאר שם גם כאשר מתחלף ראש הממשלה וראש המל"ל. ההתלבטויות היו רבות. התוצרים הם דגשים שלהערכתנו הם מאוד נכונים, מאוד יפים ומאוד טובים גם ב"מה" וגם ב"איך".
שתי נקודות שהייתי רוצה לומר, לא כהסתייגות, אבל כמו שאמר צחי הנגבי, מה שנקרא הארה והערה, לגבי יישום החוק או האתגר שביישום החוק. אחת, אם באמת נבנה, מינהלית, גוף שיהיו בו אנשים מצוינים והוא יהיה אבן שואבת לידע, גם אקדמי וגם מהישויות של מוסד, שב"כ, משרד הביטחון, צה"ל ומשרד החוץ כמובן, ואנשים יראו בו גוף שמאפשר פרק זמן לעשייה, ללמידה ולאפשרות לצמיחה, ולחזור אחר כך לארגונים שמהם הם באו – אני חושבת שבזה אנחנו תרמנו גם למל"ל וגם לכל אחד מהארגונים האלה, כי בעצם זו תהיה אבן שואבת לאותה יכולת, לאותו ידע ולאותה הקניה של תפיסת עולם רחבה. כי כולנו זוכרים שהיום אנחנו נצרכים לקבל החלטות בעולם מאוד מורכב ומאוד לא שחור ולבן.
הנקודה שבה יש לי הרגשה פחות טובה לגבי החוק הזה היא סעיף 8, שאני עדיין רואה בו לקונה. אני מאוד לבד בנושא הזה, אבל אני רוצה לומר את זה כאן, מעל הבמה הזאת, ולוודא שוועדת חוץ וביטחון, גם הנוכחית וגם בכנסות הבאות, יוכלו לשים דגש שאכן הדברים מבוצעים כמו שצריך. זה אותו מתח בין מי שראש הממשלה לוקח לידו כאנשים שהוא רוצה שייעצו לו לבין הכוח שיהיה למל"ל. אני באמת מבקשת מכולנו לוודא ולשים את היד על הדופק שהמשקל יהיה לאותם אנשים במל"ל שיהיה להם הידע, הניסיון והאמון – שהם אלה שלא ייעשה דבר בלי שתישמע דעתם. אפשר אחר כך להחליט אחרת, אבל דעתם המנומקת והמלומדת, שנשענת על ידע מצטבר רחב ככל הניתן – אני חושבת שחשוב לנו שזה יהיה שם. אחרת, נחזור למה שקורה היום.
אני מאוד רוצה להודות – כמובן, בשבילי זו מירי – לעורכת-דין פרנקל-שור, שכפי שאמרתי קודם בהולכה מאוד תבונית ובתהליך של צמיחה ממש מדהים היא יצרה את הדבר, כפי שאמר חבר הכנסת צחי הנגבי, שקשה אפילו לומר אותו במלים: מלאכת מחשבת יפהפייה. כמו כן, לצוות המדהים של ועדת החוץ והביטחון, שכיף לי תמיד להיכנס ולהיות חלק ממנו. כמובן לחברי מהמל"ל שיושבים כאן, וד"ש לדני שלא יכול היה, בגלל משימות אחרות, להיות אתנו כאן. וכן לכל אחד שבאמת תמך ועסק בדבר הזה, ובמיוחד לאלוף במילואים אמנון שחק, שלולא התבונה שלו במסקנות שהוא נתן אחרי ועדת-וינוגרד ומתוך המסקנות שלו נוצרה הצעת החוק הממשלתית שאוחדה להצעת החוק הפרטית שלנו, לא היינו מגיעים עד הלום.
אני רוצה שוב להזכיר לנו שהצעות החוק, גם הפרטית וגם הממשלתית, התחילו כתיקון לחוק. מה שיש לנו היום, בניצוח של מירי פרנקל-שור, זו הצעת חוק ממש אמיתית של המטה לביטחון לאומי. הלוואי שיהיו לנו עוד חוקים כאלה ונוכל ליישם אותם. תודה רבה לכולם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עמירה דותן. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. לרשות אדוני עד חמש דקות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה הספר- - - להתפלל?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כנראה זה נועד לאלה שאין להם מה לומר.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מכובדי היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברות וחברי הכנסת, כשאתה מסיים או שותף לסיום עבודה כזאת, אתה שוכח איפה זה התחיל ואיך זה צמח. אני מאמין באמונה שלמה שאילולא שילבה חברת הכנסת עמירה דותן ידיים עם יושב-ראש הוועדה צחי הנגבי, בתוספת של מלחמת לבנון השנייה, ועדת-וינוגרד – שלדעתי זה לא היה מספיק – אילולא התחלתם בשלב הראשון, חברת הכנסת עמירה דותן שבחוכמתה שילבה אתך ידיים כיושב-ראש ועדה, לא היינו מגיעים לחוק ברמה כזאת ובאיכות כזאת.
על המעט שהייתי שותף לזכות הזאת שניתנה, אני מודה. נעשתה עבודה יפה מאוד. כבר בתחילת הדרך ישבנו עם כל ראשי המל"ל בעבר ושמענו את כל הניתוחים האפשריים. אלה באמת אנשים חכמים ופיקחים. שמענו הרבה דברים טובים. היו קטני אמונה בקשר להצלחה, כמו שאמרה חברת הכנסת דותן, ואני שמח שהם התבדו ובסופו של דבר החוק הזה מונח.
אני רוצה לומר רק משפט אחד: אני באופוזיציה, ותמיד כשאתה יושב על חוק, מול עיניך עומדת הממשלה הנוכחית. החוכמה היא להתעלות ולזכור שכל כמה שנים זה מתחלף והמדינה נשארת וטובת המדינה חשובה לנו.
השליחות שלי היא להזכיר לכולם כל הזמן שזה הכוח הכי רציני בתחום הזה שעומד לימינו של ראש ממשלה, ולא משנה איזה ראש ממשלה. לראש ממשלה יש המון בעיות לפתור וסדר-יום צפוף. חשוב מאוד שיהיה גוף רציני מאוד, שיודע להכין לו את החומר, שיודע לקבל, לאסוף, לאחד, להשוות ולהוציא את העיקר מהטפל ולעבד, ולראש הממשלה יהיה אמון בו. חשוב מאוד שהאיש יהיה ברמה גבוהה, איש אמון גמור לראש הממשלה. אחרת, אנחנו כבר מכירים את השיטות. אם – ואני לא משלה את עצמי וזה לא יקרה בקדנציה הראשונה, וספק אם בקדנציה השנייה, אלא זה תהליך – על מנת שהמל"ל יגיע למעמד, למקום שהוא ראוי לו וכולנו מאמינים, כל מי שעסק בחוק, שהוא צריך למלא את התפקיד שהוא צריך למלא, זה ייקח זמן להיכנס ולתפוס את המעמד. אני לא נבהל מזה. גם אם זה ייקח שנתיים, שלוש שנים או ארבע, חמש ועשר שנים, אני משוכנע שהיום הנחנו תשתית שבסוף זה יתמלא בתוכן, כמו שאנחנו חלמנו, וזה יהיה כלי עבודה, אחד מהמשובחים, מעבר לגופים הקיימים.
שאף אחד לא יבין אחרת: כולנו מעריצים ומעריכים את כל הגופים הקיימים ומצדיעים להם: מוסד, שב"כ, צבא ומשטרה, הוועדה לאנרגיה אטומית, ואין שאלה בעניין הזה. זה לא, חס וחלילה, שאנחנו רוצים להוריד מזה. אבל לעתים חשוב שיהיה עוד גוף – אפילו אם ניזכר רק במלחמת יום כיפור – שיהיה עוד מישהו שעובר על ניירת, שעוד מישהו נותן חוות-דעת וכו', ולא הכול רק בגופים הקיימים. דייני.
אני מודה על הזכות שנתתם לי להיות שותף בחוק הזה. אני חושב שהחוק מצוין. תודה מיוחדת לכל מי שאמרתם, וזה נכון: גם ליועצת המשפטית, וודאי ליושב-ראש הוועדה, וגם לחבר הכנסת עתניאל שנלר, באמת לכל מי שעמל. אבל בעיני, אף-על-פי שהחוק הזה גם ממשלתי, זה חוק של חברת הכנסת עמירה דותן, ולך יש לי תודה מיוחדת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ברצונך להציג את ההסתייגות שלך? מוותר?
עתניאל שנלר (קדימה):
מוותר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מוותר.
קריאה:
תתחיל לוותר מוקדם היום. למה מאוחר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת הנגבי כבר הציג את ההסתייגות, ולכן אנחנו יכולים לעבור להצבעות. מאלו שמעוניינים להצביע אני מבקש לשבת.
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח-2008, בקריאה שנייה. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 – הסתייגות חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. חבר הכנסת רן כהן, אתם מבקשים להצביע על ההסתייגות?
רן כהן (מרצ):
כל סעיף 1 – מוותרים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סעיף 1 – מוותרים.
הסתייגות נוספת – חברי הכנסת עמירה דותן וצבי הנדל?
עמירה דותן (קדימה):
מוותרים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מוותרים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מוחק את כל ההסתייגויות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת רן כהן כבר אמר שבסעיף 1 הוא מוותר.
לכן, אנחנו נצביע על שם החוק וסעיף 1 – קריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. שם החוק וסעיף 1 כנוסח הוועדה, קריאה שנייה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 1 – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, אין מתנגדים או נמנעים. שם החוק וסעיף 1 אושרו כנוסח הוועדה.
לסעיף 2 – חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין?
רן כהן (מרצ):
אני מבקש להצביע רק על הסתייגות מס' 1.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לגבי סעיף קטן (א). כרגע, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. שימו לב שיש כאן כמה הסתייגויות לסעיף 2, של הזוג הזה, ואנחנו מצביעים על סעיף קטן (א) שמכונה הסתייגות (1).
מי בעד ההסתייגות לסעיף 2? מי נגדה? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 22
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 4, נגד – 22, וללא נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני מדבר על ההסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין. הם הסירו את שאר ההסתייגויות שלהם.
רן כהן (מרצ):
לא. אני מבקש להצביע על הסתייגות מס' 3.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה מבקש להצביע גם על 3. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, לגבי סעיף קטן (א)(7). בבקשה, הסתייגות של חברי הכנסת רן כהן ויוסי ביילין - מי נגדה? מי בעד? בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 4
נגד - 25
נמנעים - אין
ההסתייגות (3) של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ובכן, בעד – 4, 25 מתנגדים, אין נמנעים. גם ההסתייגות הזאת לא נתקבלה.
חבר הכנסת שנלר?
עתניאל שנלר (קדימה):
מסיר את ההסתייגות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סעיף 2 כנוסח הוועדה - ההסתייגויות לא התקבלו בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 29
נגד - אין
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ובכן, בעד הסעיף הצביעו 29, אין מתנגדים או נמנעים. גם סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות.
אנחנו מצביעים על ההסתייגויות לסעיף 3 של חברי הכנסת רן כהן וביילין. נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגויות – 5
נגד - 25
נמנעים - אין
ההסתייגויות של חברי הכנסת רן כהן ויוסף ביילין לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד - 5, 25 מתנגדים, אין נמנעים. גם הסתייגויות אלה לא אושרו.
חברי הכנסת דותן והנדל – מסירים לסעיף 4? מסירים. מסירים את כל ההסתייגויות. לסעיפים 3, 4 ו-5 אין הסתייגויות. לסעיף 6 – חברי הכנסת כהן וביילין מסירים, חברי הכנסת דותן והנדל מסירים. לסעיף 7, כהן וביילין? גם מסירים.
אנחנו מצביעים כרגע בקריאה שנייה על סעיפים 3–9, כולל, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 3–9, כהצעת הוועדה – 29
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיפים 3–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד - 29, אין מתנגדים או נמנעים. סעיפים 3–9 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
לסעיף 10 יש הסתייגות של חבר הכנסת צחי הנגבי, שמבקש להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות - 28
נגד - 1
נמנעים - אין
ההסתייגות של חבר הכנסת צחי הנגבי לסעיף 10 נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד - 28, נגד - 1, אין נמנעים. הסתייגותו של חבר הכנסת צחי הנגבי התקבלה.
אנחנו נצביע על סעיף 10 לרבות ההסתייגות.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה - 29
נגד - אין
נמנעים – אין
סעיף 10, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 10 אושר בקריאה שנייה, לרבות ההסתייגות שהתקבלה.
סעיפים 11–14 ללא הסתייגויות – אנחנו נצביע עליהם בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 11–14 - 28
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיפים 11–14 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. סעיפים 11–14 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
חבר הכנסת הנגבי, אני מניח שאני יודע מה התשובה, אבל האם אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית? קיבלנו את אישור יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.
אם כן, אנחנו מבקשים להצביע על הצעת חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, בקריאה שלישית, לרבות ההסתייגות שהתקבלה.
הצבעה מס' 14
בעד החוק - 28
נגד - אין
נמנעים - אין
חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד - 28, נגד - אין, נמנעים - אין. חוק המטה לביטחון לאומי אושר כנדרש בשלוש קריאות.
אני מבין שיושב-ראש הוועדה כבר הודה למי שעסקו במלאכה. עשתה זאת גם היוזמת, עמירה דותן.