קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק פיצוי נפגעי פוליו (תיקון - נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התשס"ח-2007 [הצעת חוק פ/3194/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצעת חוק פיצוי נפגעי פוליו, של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. חבר הכנסת אדלשטיין, תשובה והצבעה במועד אחר, נכון? אדוני, בבקשה, יש לך עשר דקות. אני כבר מזהירה, שהצעת חוק הפיקוח – תשובה והצבעה בלבד. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים - - - היו"ר דליה איציק: אתה לא תדבר כך. חבר הכנסת גפני, נא לשבת. חבר הכנסת ד"ר ברוורמן. חבר הכנסת ברוורמן, נא לשבת. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): - - - היו"ר דליה איציק: יש מדליפים, כן? נא לשבת. חברת הכנסת טרטמן. אדוני, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים - - - היו"ר דליה איציק: למה יש רעש כזה במליאה? חבר הכנסת דוד טל. זו פעם ראשונה שאני מרימה כך את קולי. מה קורה לכם? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא פעם ראשונה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, פעם ראשונה. דוד טל (קדימה): אפשר להצטרף אליו? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טל, פעם ראשונה. אדוני, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אולי הרעש נובע מכך שלאנשים לא נעים לשמוע מה שיש לי לומר, כי בלב כבד הסכמתי או סיכמתי, כפי שמקובל לומר במקומותינו, שתשובה והצבעה על הצעת החוק יתקיימו במועד אחר, אף שלכאורה כל הכנסת ללא יוצא מן הכלל היתה צריכה להצביע פה-אחד. במה דברים אמורים? לפני פחות משנה אושר חוק חשוב בבניין הזה, במשכן הזה - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חסון. כל אחד מדבר קצת, ואז נהיה רעש גדול. כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן. אתם מכירים את השיר? קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: כן. רק המורים יודעים לשיר את השיר הזה. בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): כפי שאמרתי, אושר חוק פיצוי נפגעי פוליו, וכולנו, כל אלה שעוד זוכרים את העבודה בכנסות הקודמות ואת הנכים, נכי הפוליו, שהסתובבו כאן ועשו לובי וביקשו והתחננו, שמחנו מאוד. היו"ר דליה איציק: שני השרים, השר בוים והשר - - - סלחו לי, אבל יש דלת ממש על-יד. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): באמת, למה לשר האוצר לשמוע מה שיש לי לומר? ואז, גברתי היושבת-ראש, עוד לפני שיבש הדיו, התחילו להתקבל גם בלשכתי – ואני יודע שגם בלשכות של חברי כנסת נוספים – טלפונים ומכתבים מאנשים שאמרו: מה אתנו? הסתבר שהפרשנות לחוק היא כזו שאנשים שנולדו בארץ-ישראל, בפלשתינה, לפני קום המדינה, לפני 1948, ילדים רכים, לפעמים תינוקות, שעלו לארץ בשנים הראשונות של המדינה, וגם ודאי העולים החדשים מברית-המועצות, מאתיופיה וממדינות שונות שהגיעו לארץ כשהם נכי פוליו – הם בכלל לא חלק מהציבור שהחוק הזה חל עליו. אפשר לשאול איך יכול להיות, אבל זו עובדה – יכול להיות. גברתי היושבת-ראש, מזל שכנראה גורמים מסוימים לא היו אחראים למבצע אנטבה, כי אחרת אולי היו מסבירים לרבין המנוח ולאנשי הסיירת שהם צריכים קודם כול לבדוק מי אזרח ישראל ומי לא ולשחרר רק את אזרחי ישראל, ואם יש שם חס ושלום מישהו שאולי התגורר בישראל ועזב את הארץ או משהו כזה הוא ודאי וודאי לא זכאי למבצע שחרור. זה אותו היגיון. הרי בחוק הזה יש דברים שהם פיצוי חד-פעמי לאלה שנפגעו וחלו כאן במדינה, והמדינה כביכול או לא כביכול לוקחת אחריות, אבל יש גם סדרה ארוכה של דברים לגבי טיפול בנכה באשר הוא נכה פוליו – מבחינת ניידות, מבחינת כל מיני מוגבלויות, שלצערי, כולנו מכירים. מסתבר שמספר רב של אנשים בכלל לא זכאים לחסדי החוק הזה. קרה דבר. הרי אם היינו שומעים את התשובה, ברור מה התשובה: יקר, לא תכננו, פריצה בתקציב. גברתי היושבת-ראש, יש לי בשורות בנושא הזה. מעבר להיותך יושבת-ראש הכנסת, את חברת כנסת ותיקה, את מכירה את המציאות. באים אנשי האוצר, וכשאת מציעה חוק או תיקון, אומרים: זה עולה מיליארדים. לא היה שונה דין החוק הזה. דבר ראשון, המדינה הסבירה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שיש כ-5,000 זכאים, ולכן החוק תוקצב – בסופו של דבר, כשלמרות כל ההתנגדויות וכל העיכובים הוא עבר – הוא תוקצב ל-5,000 זכאים. אבל מה, פתאום הסתבר שאין 5,000 זכאים, פתאום מסתבר שעד עכשיו הוכרו 2,100, ו-600 נדחו, ואלה כל מי שניגשו לפי החוק הזה. אלה שנדחו הם על-פי רוב אלה שעלו כתינוקות או נולדו לפני קום המדינה, כלומר הם כבר כלולים בהצעה שלי. ופתאום הסתבר שכל מי שיטען שאם יעבור התיקון האיום והנורא שאני מציע – והוא, אגב, תיקון פשוט מאוד, למחוק מן החוק את המלים "מי שנולד במדינת ישראל" – אם יעבור התיקון הזה, לא תהיה שום פריצה תקציבית, או אם תהיה, היא תהיה מינימלית, כי מלכתחילה החוק תוקצב ל-5,000 איש, ואין 5,000 זכאים שעונים על ההגדרה הזו. ולכן רוב אלה שיצטרפו – ויש הערכות שונות, יש כאלה שאומרים עוד 2,000, יש כאלה שאומרים עוד 4,000 – אבל כל אלה שיצטרפו ודאי לא יפרצו את גדרות התקציב ולא ימוטטו את תקציב המדינה. הייתי מצפה שבמציאות הזו, במיוחד כשאנו כאן יוצאים לפרוזדור ומסתכלים לאנשים בעיניים, שתהיה תמיכת קואליציה בחוק הזה. אבל כדרכי טעיתי. כנראה גם בקדנציה הזו, שהיא לא הראשונה ולא השנייה שלי, אני מוכיח שאני חבר כנסת נאיבי. כנראה, כשמוגשת הצעה כזאת, אין שום סיבה לתמוך בה. הכול בסדר. את מחיאות הכפיים על זה שעבר בזמנו חוק פיצוי נפגעי הפוליו כולם קיבלו, אז למה לטפל בכמה אלפי נכים וחולים נוספים? לכן אני סיכמתי והסכמתי שיתקיימו תשובה והצבעה במועד אחר, רק כולי תקווה שזה לא יהיה עיכוב טכני ובסופו של דבר בתוך כמה שבועות אתייאש ואגיד: יהיה מה שיהיה. לא רציתי אפילו לקחת את הסיכון המינימלי שמכיוון שמישהו יבוא וילחץ ויצביע כמו רובוט, החוק הזה ייפול, ואז עוד חצי שנה לא נוכל לתת מענה לאנשים האלה. לכן כולי תקווה שאנשים שמקשיבים, גם אחרי שהודיעו שתשובה והצבעה במועד אחר, וכנראה זה מראה שהנושא חשוב וכואב להם – כולי תקווה שייעשה מאמץ משותף להביא את החוק הזה להצבעה במועד הקרוב ביותר האפשרי. אם יהיה צורך, אני כבר מודיע, בתיקונים מסוימים בתיאום עם הממשלה, ודאי אסכים לתיקונים האלה, אבל כדאי להתחיל לדון בחוק הזה בוועדת העבודה והרווחה מתוך כוונה לסיים את החקיקה מה שיותר מהר. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה.