קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק והדרת פני זקן (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3237/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד רותם) היו"ר קולט אביטל: עכשיו אנחנו עוברים לדון בהצעת חוק והדרת פני זקן, של חבר הכנסת דוד רותם, פ/3237. עד שהוא יגיע, אני רוצה לברך את היחידה לדמוקרטיה, שמארחת כאן את תיכון "הראל" ממבשרת-ציון. ברוכים הבאים. דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים, גברתי השרה המקשרת, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מבקש להביא היום לפני הכנסת, יש לה מטרה אחת ויחידה, והיא להגן ולשמור על קשישי מדינת ישראל. החוק הזה מטרתו להמשיך חקיקה קודמת שלי, שבה התחלתי בהחמרת עונשים על תוקפי קשישים, כדי להבטיח שהקשישים במדינת ישראל יהיו מוגנים מפני כל תוקף, מתקיף, מתעלל או פוגע. ממשלת ישראל קיבלה ב-2 בדצמבר 2007 תוכנית הגנה על קשישים, והתוכנית כללה ארבעה פרקים, ובין היתר – החמרת הענישה כלפי תוקפים. בנושא זה עברה הצעת חוק שלי ונכנסה לספר החוקים. אני מקווה שהיא תשיג את מטרותיה. המטרה השנייה, או הפן השני, היה מיגון בתי קשישים, התקנת לחצני מצוקה, פטור מתשלום על טיפול רפואי ושחזור מסמכים, ליווי וטיפול לאחר השחרור מבית-החולים. לכאורה הדברים האלה כבר היו אמורים להתבצע, ואז אולי לא היה מקום להצעת החוק שלי. אבל, לצערי הרב, הממשלה מקבלת החלטות ולא מבצעת אותן. לצורך זה באה הצעת החוק שלי, שבאה להבטיח כי המדינה תתקין לחצן מצוקה בביתו של כל קשיש על חשבונה. אדוני השר, אני יודע שזה בתוכנית שלך, אבל זה רק לא מתבצע. השר רפי איתן: אין צורך - - - דוד רותם (ישראל ביתנו): אין צורך בחוק אם הייתי מאמין ואם הייתי סומך שאכן אתם תבצעו, אבל אתם החלטתם בדצמבר, עברו שישה חודשים ולא התקנתם לחצן מצוקה אחד. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): שישה חודשים זה לא הרבה זמן לעומת הבטחות של הממשלה - - - דוד רותם (ישראל ביתנו): חברת הכנסת טרטמן, כקשיש אני אומר לך שחצי שנה זה המון זמן, ואם זה ייקח עוד חצי שנה, בינתיים יהיו עוד גנבות ותקיפות. לכן, אדוני השר, אני אמרתי את זה לפני שתי דקות – אני אמרתי שלא היה צריך לחוקק את החוק אילו הייתי סומך עליכם שתבצעו. הבעיה היא שאני לא מייצג את הגמלאים, אני לא סיעת גמלאים. אבל אני לא רואה שדואגים לגמלאים ולקשישים, ולכן אני מגיש את הצעות החוק שלי. השר רפי איתן: אתה לא רחוק משם. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני לא רחוק, אבל אני עדיין לא בסיעת הגמלאים, ולכן אני דואג. אני זוכר שכשהייתי ילד קטן אמרו לי שמי שלא זוכר ומכבד את עברו, אין לו עתיד; ומי שלא זוכר ומכבד את הקשישים שבנו את המדינה הזאת והיום נותן שיתעללו בהם – סופנו שלא יהיה לנו עתיד. לכן אני עומד כל יום על משמר הקשישים. אני אמשיך לחוקק לטובתם ואני אמשיך להגן עליהם כדי שהם יחיו את חייהם בשקט, בשלום ובבטחה. אני הסכמתי שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה, אדוני.