קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)
(תיקון מס' 11), התשס"ח–2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/350).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר דוד רותם:
הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, בקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לביטחון פנים אבי דיכטר להציג את החוק.
השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק שלפניכם, היא בהארכת תוקפו של חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) בחמש שנים נוספות. מטרת החוק היא לתת כלים להתמודדות עם הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל מצד תושבים של אזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל או שוהים בה שלא על-פי היתר כדין או בניגוד לתנאי ההיתר.
החוק נחקק לראשונה בשנת 1996 כהוראת שעה ותוקפו הוארך על-ידי הכנסת מעת לעת. תוקפו עומד לפקוע ב-30 במרס 2008. החוק קובע כעבירות על-פי חוק הכניסה לישראל בין השאר את ההתנהגויות האלה: העמדת מקום לינה או סיוע בעניין זה לתושב האזור שנכנס לישראל או יושב בה שלא כדין; העסקת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם; הסעת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם בין בעצמו ובין על-ידי עובדו או שליחו.
יצוין כי לפני כשנה תוקן החוק בשני סעיפים: ראשית, עוגנה בחוק חובת דיווח מטעמי לוועדת הפנים והגנת הסביבה על המקרים ועל מספר המקרים שבהם הוחל החוק, ושנית, הוגבלה החזקה הקבועה בחוק לגבי מודעותו של נאשם שהוא נהג מונית לעובדה שאדם שהסיע הוא תושב השטחים השוהה בישראל באופן בלתי חוקי.
החוק קובע, אדוני היושב-ראש, כי אם הוכחה מודעותו של אדם לכך שהלין, העסיק או הסיע תושב השטחים, לרבות בעצימת עיניים, עליו חובת הראיה לכך שלא ידע שאותו תושב השטחים שוהה בישראל שלא כדין.
במסגרת תיקון החקיקה נקבע כי נטל הוכחה זה יחול רק על נסיעות של נהג מונית שהתקיימו במרחב התפר בשטח שמפורט במפה שצורפה לחוק. אין פירוש הדבר שבשאר חלקי המדינה מותר להסיע שוהים בלתי חוקיים, אלא שבמקומות אלה לא תחול על נהג המונית החזקה האמורה.
מאחר שלצערנו החשש הביטחוני שעמד בבסיס החוק בעינו עומד, יש לשוב ולהאריך את תוקף החוק. אני מקווה שהארכת תוקף החוק – עם מכלול הצעדים הננקטים על-ידי גורמי הביטחון הנוגעים בדבר – תסייע לממשלה במלחמתה בטרור.
אדוני היושב-ראש, אבקש לאשר חוק זה בקריאה ראשונה ולהעביר אותו לוועדת הפנים לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דוד רותם:
תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. חברי הכנסת, אני נועל את הרשימה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התופעה שהתקנה הזאת כביכול נועדה לטפל בה היא מציאות מלאכותית שיצרה הממשלה. היא יצרה אותה בעצם המצור והשליטה על השטחים הכבושים, במניעת פרנסה ובמניעת היכולת לחיות בכבוד.
האנשים שמדובר בהם, אלה שיש למנוע מהם סיוע או אכסניה כלשהי, לא באים לכאן כתיירים; הם לא באים לכאן כמפגעים ולא באים לכאן כדי לדעת את הארץ. הם באים לכאן בעיקר כדי להתפרנס. הם באים לחפש פת לחם, והחוק הזה, שתחילתו בחטא והמשכו בחטא, עובר היום כל גבול, כי הממשלה באה לבקש את הארכת תוקף התקנה הזאת עוד בחמש שנים – אותה ממשלה התחייבה, כביכול, באנאפוליס לסיים משא-ומתן להסדר שלום בתוך שנה, אבל בעצם היא רואה את עצמה בעוד חמש שנים, ואולי גם בעוד עשר שנים, כשליט הבלעדי על השטחים, כמי שנותן ולוקח, כמי שמכניס ומוציא, כמי ששולט, כמי שמאכיל וכמי שמרעיב.
הציניות חוגגת מעל ומעבר לא רק בעצם מהות התקנה שבאים להאריך את תוקפה, אלא בעובדה שבאים להאריך אותו עוד בחמש שנים תמימות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שלתקנה הזאת אין מקום. מדינת ישראל, כמדינה כובשת, על-פי החוק הבין-לאומי, צריכה לדאוג לפרנסתם ולמחייתם של האנשים שחיים תחת שליטתה.
גם אם יש יצור חדש, שלא הוכר קודם בחוק הבין-לאומי, מין יצור ביניים שנקרא הרשות הפלסטינית, מדינת ישראל היא עדיין המדינה הכובשת, ולכן היא אמורה לספק תשובות בעניין פרנסתם של האנשים ולא לטפל בתוצאות הלוואי של הכיבוש. מטילים מצור, מטילים מגבלות על הכנסת סחורות, מטילים מגבלות על אפשרות של התפתחות, מפקיעים קרקעות פלסטיניות, בונים התנחלויות, בונים גדרות – הגדר היא אותה גדר גזענית – ואחר כך אומרים לאנשים: תחיו, תחיו בתוך המכלאה הזאת. זה דבר שאין לו מקום ואין לו הצדקה.
התקנה הזאת באה לתת הצדקה נפשעת למציאות נפשעת עוד יותר, אבל הפעם במינון בלתי מתקבל על הדעת – עוד חמש שנים. תציעו חוק ותגידו שאתם רוצים לכפות את השליטה של מדינת ישראל על כל השטחים וזהו. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו חבר הכנסת חנא סוייד.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק שהממשלה מביאה לפנינו הוא חוק רע מבחינה משפטית אבל חשוב מאוד מבחינה פוליטית. נתחיל בבחינה המשפטית – החוק הזה בא להאריך תוקף חוק שחוקקה הכנסת עוד בשנת 1996, חוק שקבע תיקוני חקיקה בחוק עובדים זרים ובחוק הכניסה לישראל וקבע מערכת חדשה של עבירות שחלות על סוגים שונים של אנשים שמסייעים לאזרחי השטחים הכבושים כאשר הם נכנסים לישראל או נמצאים בתוכה.
החוק המקורי הוא חוק בעייתי, הוא חוק גורף, הוא חוק מרחיק לכת מבחינת ההסדרים שיש בו, אבל לא פחות חמורה הטכניקה שבה הממשלה בוחרת להאריך את תוקפו. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על חקיקה שהתחילה את דרכה ב-1996, ומאז היא מוארכת כבדרך שגרה, בדרך של הוראות שעה שמתחדשות מפעם לפעם בלי שהכנסת עושה לעצמה חשבון נפש רציני ומקיף ומבררת את השאלה אם אומנם אנחנו צריכים את כל ההוראות האלה, מה מכל ההוראות האלה אינו דרוש, מה מכל ההוראות האלה אינו מתאים, מה מכל ההוראות האלה פוגע מדי בזכויות אזרחיות ואינו תורם לביטחון.
השאלות האלה הן שאלות רציניות שהכנסת צריכה לדון בהן, אבל הכנסת אינה דנה בהן כאשר אנחנו משתמשים בטכניקה של הוראות שעה המתחדשות שוב ושוב, ובעצם בכל פעם אנחנו נמנעים מלקיים דיון רציני ומקיף, כי אנחנו עוסקים בסך הכול בהוראות שעה.
הבעיה הגדולה בהוראת השעה הנוכחית היא שלהבדיל מהוראות השעה השגרתיות שאנחנו נתקלים בהן בכנסת, הוראת השעה הזאת היא לא הוראת שעה אמיתית. כמעט הייתי אומר שהיא הוראת שעה לדורות – היא הוראת שעה לחמש שנים. החוק הזה, שהוא רע מאוד מבחינה משפטית, הוא גם חוק חשוב מאוד מבחינה פוליטית, כי כאשר ממשלת ישראל אומרת לנו שזאת המציאות שהיא רואה בחמש השנים הקרובות, היא גם אומרת לנו בשפה ברורה לחלוטין שכל דיבורי השלום היפים שלה הם דיבורים בעלמא. הממשלה אומרת לנו בצורה גלויה לחלוטין, שגם בחמש השנים הקרובות אנחנו נמשיך במציאות של עימות דמים קשה שבו יישפך דם ויצטרכו הוראות שעה רעות כאלה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה תלוי בחברים שלך.
דב חנין (חד"ש):
זה תלוי בחברים שלך, חבר הכנסת הנדל. ולכן אדוני היושב-ראש, חשיבותו הפוליטית של החוק הזה רבה יותר מאשר כל ההכרזות המדיניות ששמענו מממשלת ישראל הנוכחית, תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'אמל זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הוראת שעה זו חודשה בשנים האחרונות כל שנה למשך שנה. עכשיו בא השר ומציע להאריך אותה בחמש שנים. בדברי ההסבר לחוק נאמר: תקופת הוראות השעה שנקבעו בחוק עומדת להסתיים ב-31 במרס 2008. כאן באה קביעה פוליטית. מאחר שהמצב הביטחוני שהביא לחקיקת הוראות השעה עומד בעינו, ולא נראה שינוי בעתיד הקרוב, מוצע להאריך את תוקפן בחמש שנים נוספות. מה זה אומר? זה לא הצהרה פוליטית כמו שהצהיר אהוד ברק, בחמש השנים הבאות לא תהיינה נסיגות, אלא זה בא בהצעת חוק ממשלתית שקובעת בעצם שבחמש השנים הבאות המצב יישאר בעינו. זו הקביעה, וזו קביעה פוליטית שמעיבה או מכסה או הרבה יותר חזקה מכל ההצהרות הפוליטיות האחרות של הממשלה, והצעדים שנדרשים על-פי חוק זה הם צעדים דרקוניים.
מדינת ישראל שמה את העם הפלסטיני בבית-סוהר, ככה ברצועת-עזה וככה בגדה המערבית. היא הגורם הכובש והיא בעצם מגבילה באופן חמור ביותר את האפשרות של אנשים למצוא עבודה, לחיות, להביא לחם הביתה, ובעצם הופכת את החיים של האנשים בשטחים הכבושים לבלתי נסבלים. המצב הכלכלי מידרדר בשנים האחרונות וממשלת ישראל נושאת באחריות למצב זה ובעיקר על-ידי חוק כמו החוק הזה. זה חוק שבא לגזול פרנסה מאנשים, לגזול מאנשים את האפשרות לבקר את קרוביהם, לגזול מאנשים את האפשרות לבוא לטיפול רפואי – זה בעצם החוק הזה.
עשרות אלפי אנשים שרוצים למצוא עבודה כי אין עבודה תחת הכיבוש הישראלי, כי אין ישות מדינית, כלכלית, שסוחרת עם העולם ומתפתחת בשטחים הכבושים, ואומרת להם, אסור לכם לפתח תעשייה נאותה על-ידי קשרים, כי אתם לא ישות פוליטית, ומצד שני אסור לכם לבוא ולעבוד בארץ.
זה חוק דרקוני, זה חוק שאומרים שהוא בא בשם הביטחון. אני חושב שזה חוק שמסלים את המצב ושופך שמן על גלגלי מעגל הדמים בארץ. מי שרוצה באמת שלום צריך קודם כול לבוא לכנסת ולבטל את החוק הזה ולא להביא ולהאריך את תוקפו בחמש שנים.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה, אחרון הדוברים – חבר הכנסת ניסים זאב, בבקשה אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, החוק בעצם בא להגביל את המעסיקים, מסיעים, מלינים של תושבי יהודה, שומרון וחבל-עזה ולקבוע את הקנסות כפי שמוצע בחוק. הטכניקה היום של ערביי ישראל – הם בעצם מארחים את ערביי יהודה ושומרון. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה בשכונות. אפילו בשכונות סמוכות לבני-ברק, תל-אביב, במרכזי הערים. שוכרים דירות בתוך השכונות והם מארחים את האנשים שלהם. אני לא בטוח שהחוק בעצם מסייע במלחמה בטרור. היום המדיניות להסיר יותר מחסומים, מאפשרים יותר ויותר רשיונות עבודה. יש כאן למעשה תרתי דסתרי ואני רוצה להסביר לך אדוני השר. כי אם אתה בא ואומר: האיש הזה חשוד כי אולי הוא טרוריסט, אולי הוא מחבל. אז אתה בעצם אומר: הוא יכול להיכנס לגבולות "הקו הירוק", אבל הוא לא יכול לעבוד.
אם אנחנו מדברים על לינה או על הסעה אז אתה יכול לומר: מטרת ההסעה של ישראלי ברכב ישראלי באה אולי להסתיר את זהותם בתוך המחסומים כאשר אולי עוברים איזה מחסום, לא רוצים להראות שבאים ערביי השטחים לעבוד בתוך "הקו הירוק". אבל כשאתה אומר שאותם אנשים יכולים לעבור, יכולים לעבור את המחסום על-פי כל דין, אז למה הם לא יכולים גם לעבוד? אני בעד להחמיר בכל מה שקשור ללינה לגבי אותם שמסיעים, כי אני חושב שצריכה להיות פה הזדהות ברורה ולאפשר לכוחות הביטחון כן לבדוק לעומק אם יש איזה חשוד. אבל לגבי אותם שמעסיקים, אני חושב שצריך קצת לנהוג בקריטריונים אחרים. אנחנו רואים לפעמים שנותנים רשיון לערבים לעבוד במעלה-אדומים אבל לא נותנים להם לעבוד בירושלים. אני רוצה להבין, במעלה-אדומים הוא יכול לעבוד כי הוא לא חשוד. אם הוא חשוד פה, הוא גם צריך להיות חשוד שם. ואם מותר לו לעבוד במעלה-אדומים ואין לנו איזה מחסום או משהו שעוצר בין השכונות, איזו מגבלה, אני חושב שאין בזה שום הגיון ואני שוב חושב ואומר שצריך אולי לקיים מדיניות מחודשת בין מעבידים לבין מסיעים ומלינים.
היו"ר דוד רותם:
תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – 6
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
21 בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, נתקבלה והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.