קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון - הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3317/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים אורון) היו"ר אמנון כהן: הוצמדה להצעת החוק הצעת חוק של חבר הכנסת חיים אורון. הוא יוסיף לדברים שנאמרו. בבקשה, אדוני. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות פעמיים לחבר הכנסת אריה אלדד. סיבה אחת - שהוא משך את הזמן עד שהגעתי בריצה, והסיבה השנייה - שיכולתי להיצמד כקרון להצעת החוק, שהוא היה הראשון שהציג אותה, והיא עוסקת באותו נושא. התמונה מאוד ברורה. כיום נכה עד גיל 18 זכאי להנחה בארנונה. יש יותר ויותר מקרים – נדמה לי שהגישה הרווחת היא שהפתרון הזה הוא הפתרון הנכון ביותר – שנכים, גם בגיל מבוגר יותר, כמובן אם הם רוצים והוריהם רוצים, ימשיכו להתגורר עם הוריהם, ומדובר בדרך כלל בנכים קשים, והאלטרנטיבה להם היא להיות מחוץ לבית, במוסד או במקום אחר. כאשר המעבר הזה קורה מעל גיל 18, ההורים נפגעים בארנונה. אין לזה שום הצדקה, אין בזה שום היגיון. אני מכיר את הטיעון ששר הפנים, אם היה עונה לנו היום, היה אומר: אתם מעמיסים על העיריות נטל שהן לא יכולות לעמוד בו. שר הפנים מאיר שטרית: האוצר אמר את זה, אני לא עונה. חיים אורון (מרצ): לא עונים היום. אבל אני רוצה לומר שכל מי שקצת מצוי בתחום יודע שהפתרון הזה הוא הפתרון הנכון ביותר אבל גם הזול מכל פתרון אחר שכרוך במציאת דיור חלופי לנכה - אם במוסד, אם בהוסטל ואם במסגרת אחרת. אז אני לא רוצה כאן מעל הדוכן לעשות את ההתחשבנות בין העירייה למשרד העבודה והרווחה או למשרד הבריאות או מי שזה נוגע לו. אבל העיקרון הבסיסי של כוונת החוק הזאת - לעודד אותו. זה אותם – שוב, כמובן רק מי שבוחר להמשיך לגור עם בני משפחתו גם מעבר לגיל 18 יהיה זכאי לאותן זכויות שהיה זכאי להן עד גיל 18. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לכבוד חבר הכנסת חיים אורון. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.