קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/353).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח-2008, בקריאה ראשונה. אני מזמין את השר יצחק הרצוג להציג את הצעת החוק. בבקשה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, היום אנחנו מתקדמים בצעד משמעותי מאוד לעבר שידור ציבורי בריא, לעבר שידור ציבורי שמשרת את כלל הציבור, לעבר שידור ציבורי שהוא מרכיב אמין, עצמאי ובוטח בעצמו בהוויה הדמוקרטית הסבוכה והמורכבת של מדינת ישראל. היום אנחנו מניחים לפני הכנסת את תיקון 18 לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965. תיקון 18 הוא מהפכה מקיפה וכוללנית במצבה, בתפקודה ובמוסדותיה של רשות השידור, בהבטחת השידור הציבורי ובקיומם של כל אלה. אני אציין זאת: בסעיף 3 – תפקידי הרשות – אני אציג את זה לפני הבית היות שאנחנו צריכים לחזור ולשנן את הפסיפס החברתי המרהיב והחשוב של מדינת ישראל, שעליו אמונה רשות השידור. חבר הכנסת סער, זה קצת מפריע לי, ואני גם יודע שלחברתנו שלי יחימוביץ הנושא הזה דווקא חשוב. איתן כבל (העבודה-מימד): גם לגדעון. גדעון סער (הליכוד): אתה מרמז שכאילו לי זה לא חשוב? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה פשוט מפריע, וזה אירוע חשוב. במקום סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא: "הרשות תקיים את השידורים בין השאר בתחומי החברה, החינוך, הכלכלה, המדיניות, התרבות, האמנות, המדע, מורשת ישראל, הבידור והספורט, במטרה – 1. לשקף את המציאות ואת ההוויה החברתית בישראל ובעולם; 2. לשדר מידע אמין; 3. להרחיב את ההשכלה ולהפיץ דעת; 4. לקיים שידורי איכות; 5. לקדם את היצירה המקורית הישראלית ואת השפה העברית; 6. לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית ולקדם את ההבנה והשלום עם מדינות שכנות; 7. לחזק את ערכי הדמוקרטיה, הציונות, הפלורליזם והסובלנות; 8. לשקף ולתעד את חייהם ואת תרבותם של אזרחי ישראל ושל העם היהודי בתפוצות, את תרבות העמים ואת היצירה האנושית; 9. לשקף את ההוויה הישראלית בשידור אל מחוץ לישראל ולקיים שידורים ליהודי התפוצות; 10. לשקף את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה". אלה הן מטרות הרשות, המלוטשות והמחודדות. לאחר עבודה יסודית מאוד, שנמשכה שנים – ועדות על ועדות – אני מניח לפני הכנסת, כשר הממונה על רשות השידור, את החוק שיאפשר לרשות השידור לתפקד בדורות הבאים בלא תלות פוליטית, בשיקולים נקיים וטהורים, ביכולת ניהול אמיתית, בשיתוף פעולה מלא של ההנהלה והעובדים, ביכולת – באמת ובתמים – לשקף את ההוויה הישראלית, בלי שיקולים זרים, בלי שיקולים כלכליים, בלי שיקולים שהם אך ורק שיקולי שוק ורייטינג. אני חושב – ומקווה שתסכימו אתי – שהדבר הזה הוא חיוני – חיוני ממש – לדמוקרטיה הישראלית. אני אומר ש"היינו כחולמים", מכיוון ששנים על שנים כוחות פוליטיים עשו הכול כדי להשתלט על הרשות ולנכס אותה לעצמם, וכוחות פוליטיים חשבו שזו חצרם הפרטית, העסק הפרטי שלהם ושל מפלגתם, וכך הלכה הרשות – ויכולת השידור שלה – ונפגעה, והשידורים לא שיקפו אל-נכון את מטרותיה. הדבר גרם, בתהליך סטיכי, להידרדרות הרשות, ואנו נמצאים באחד החודשים היותר-קשים שלה – בניסיון להבריא אותה, לייצב אותה, ללכת הלאה ולצאת למרחב בשתי זרועות: חוק חדש והסדר הבראה אמיתי חדש. יובל שטייניץ (הליכוד): אתה מדבר על הרשות הפלסטינית? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בהצעת חוק זו מוצעים תיקונים לחוק רשות השידור, שנועדו לתת מענה לתמורות ולשינויים שחלו בשידור הציבורי מאז חקיקת החוק, בשנת 1965, מתוך שמירה על עצמאותה ועל צביונה הייחודי של רשות השידור כגורם משדר שאינו תלוי בגורמי מימון מסחריים או בכל מיני שיקולים שלעתים אנו מוצאים במחוזותינו. כשאני מסתכל במפת התקשורת הישראלית, שהיא אומנם פסיפסית ומשופעת בהרבה מאוד כלים, אני גם מודאג; אני מודאג מהשתלטות של אוליגרכים ואני מודאג מהשתלטות של אילי הון. אני רוצה לראות שידור ציבור עצמאי. ההצעה מתבססת בין השאר על המלצות הוועדה לרפורמה בשידור הציבורי בישראל, המכונה ועדת-דינור, על שמו של רענן דינור, ששימש אז מנכ"ל משרד התמ"ת והיום הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוקמה ברצף של חמש או שש ועדות קודמות שהמליצו פחות או יותר את אותו הדבר וכשלו פעם אחר פעם ביכולת הפוליטית להביא את זה לידי מימוש במליאת הכנסת. בוועדה כיהנו נציגי ציבור ונציגי משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד התמ"ת, והיא הגישה את המלצותיה לשר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, ראש הממשלה דהיום – בחודש ינואר 2005. בהצעת החוק מוצע שינוי מבני ברשות השידור כך שמוסדותיה יתמנו באופן מקצועי וניהולה יהיה כפוף למנגנוני בקרה הדומים ככל האפשר לאלה הקיימים בחברות ממשלתיות. מוצע לשנות את מבנה הרשות באופן שיאפשר לה גמישות תפעולית וניהולית כמתחייב בגוף משדר. לפי ההצעה יבוטלו מליאת רשות השידור והוועד המנהל, ותחתיהן תמונה מועצה בעלת מאפיינים של דירקטוריון שמעמד חבריה יהיה דומה לזה של דירקטורים. המועצה תתווה את מדיניות הרשות ותפקח על יישומה. ניהולה השוטף של הרשות ייעשה בידי המנהל הכללי של הרשות ומנהלי השידור, הם מנהלי הטלוויזיה והרדיו. נוסף על כך מוצע כי המועצה תמנה ועדת ביקורת וימונה לרשות מבקר פנים ורואה-חשבון שיבקר אותה, ויעוגן מעמדו של היועץ המשפטי לרשות. כל אלה יבטיחו את ניהולה התקין של רשות השידור ואת עמידתה ביעדים שקבעה המועצה, ובכללם היעדים התקציביים. עוד מוצע לקבוע מנגנוני בחירה והעברה נושאי משרה מכהונתם ברשות השידור על בסיס מקצועי ובמעורבות מופחתת של הממשלה. אחת הרעות החולות כל השנים היתה העובדה שלא היה אפשר לנהל את הרשות כפי שנעשה בגופי שידור או בתאגידים שמתנהלים באופן תקין, מנגנונים אלה ייקבעו כדי להגביר את עצמאותה של הרשות ואת אי-תלותה בדרג הפוליטי ובשיקולים פוליטיים. על-פי המוצע, בחירת המועצה תיעשה בידי ועדת מינויים, שבראשה יכהן שופט מחוזי בדימוס שיציע השר הממונה בהסכמת שר המשפטים. נוסף על כך, מוצע כי בחירת המועמדים לתפקידי המנהל הכללי של הרשות ומנהלי השידור תיעשה בידי ועדה לאיתור מועמדים. כדי להתאים את פעילות הרשות לשינויים שחלו בשוק התקשורת בשנים האחרונות, מוצע לתקן את הסעיף שעוסק בתפקידי הרשות ולהתאימו למציאות ימינו. בהתאם לכך – כדי להתאים את פעילות הרשות לשינויים שחלו בשוק התקשורת – מוצע לקבוע כי הרשות תוכל לשדר את שידוריה גם באתרי האינטרנט שלה. כמו שאתם רואים ששדרן בסי.אן.אן. אומר: היכנסו עכשיו לסי.אן.אן. דוט קום. וכמו שאתם רואים את זה בערוצים אחרים, יש צורך בכך גם ברשות השידור. אני מבחין בין זה ובין נושא הגבייה, כפי שהעיר לי היושב-ראש. בעניין הגבייה באינטרנט ודאי וודאי נדון בוועדה כאשר החוק יגיע לוועדה. מוצע לעגן את סמכותה של הרשות לשדר תשדירי שירות ותשדירי חסות ולהפיץ מוצרים הקשורים לשידורי הרשות ולהרחיב את סמכותה של הרשות לגבות אגרה – גביית אגרה על עצם האפשרות לצפות בשידורי הטלוויזיה, לאו דווקא באמצעות מקלט טלוויזיה. אשר לעניין האינטרנט, נדון בכך, כפי שהתחייבתי גם בוועדה, והכול פתוח לדיון. כדי להבטיח את שקיפותה המלאה של הרשות, מוצע כי המועצה תנהל פרוטוקולים של ישיבותיה שיהיו פתוחים לעיון הציבור, וכי אחת לשנה תגיש הרשות דוח על התנהלותה שאף הוא יוצג לציבור. היום אפוא יום היסטורי לשידור הציבורי ולכל מי שאכפת לו מהשידור הציבורי. נפל בחלקי הכבוד להביא לקו הגמר את הצעת החוק שכפי שאמרתי, עמלו עליה רבים וטובים, ובכלל זה קודמי חבר הכנסת איתן כבל שהיה השר הממונה על הרשות השידור. למעשה, אני מביא היום הצהרה שאומרת כן לשידור ציבורי אמיתי. וכפי שאמרתי, כדי להתקדם אנחנו מתקדמים במקביל, והיושבים בבית הזה מודעים לכך, שבמקביל לכך קיים משבר תקציבי קשה הפוקד את הרשות זה זמן רב. החוק החדש של רשות השידור הינו אחד משני העוגנים העיקריים להצלת רשות השידור. לצד החוק מחויבת רשות השידור להוביל ולקדם את הרפורמה המוצעת שאושרה במינהלת רשות השידור ובממשלה. אני מאמין כי קידום במקביל של החוק והרפורמה יוביל לשיקום השידור הציבורי בישראל. יחד עם העובדים שהם נכס חיוני וטוב של רשות השידור, אף שהרפורמה מלווה בצעדים כואבים, וכולנו מודעים לכך, נוכל לפני שעת השי"ן להביא להבראתה ולהציל אותה מקריסתה. לכן עלינו לשנס מותניים עם כל הגורמים המעורבים, ובכללם העובדים, ההסתדרות, ההנהלה, וכל מי שעוסק בנושא, המפיקים, התסריטאים, הבימאים, כל מי שאכפת לו מהרשות, מהשידור הציבורי ומהיצירה הישראלית המקורית. בהקשר זה אני רוצה להודות לשר האוצר, לאגף התקציבים, הממונה על השכר, על ניהול משא-ומתן, גם בימים אלה ממש, ומקווה שנזכה לרוח גבית כדי להגיע להסדר מקיף עם העובדים. אני מודה מאוד להסתדרות, ליושב-ראש ההסתדרות עופר עיני, למזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה אריאל יעקובי, על נכונותם והרוח הטובה שלהם, אף שכמו שאנחנו יודעים, לכולנו נכונו עוד ימים לא פשוטים כדי להגיע להבראה. אבל תפקידנו לשמור על זכויות העובדים. כפי שאמרתי, שידור ציבורי הכרחי להבטיח דמוקרטיה תוססת ותקינה. צר לי שיש בתוכנו כאלה שהם חסרי אמון. אני מאמין בשידור הציבורי, ואני מאמין שהוא חיוני לכולם, לכל רבדיה של החברה הישראלית. לסיום, אני רוצה לומר תודה, לך חבר הכנסת איתן כבל קודמי בתפקיד השר הממונה על רשות השידור, שהסכמת באומץ לראשונה לקבל את המודל שלפיו הממשלה לא תהא זאת שמנהלת את רשות השידור, אלא היא תהא גוף עצמאי. בהקשר זה אני רוצה לומר שהדירקטוריון של הרשות יכלול גם נציגים של ארגונים חברתיים, לראשונה. הדבר הזה הוכנס בעצתו של חברי השר שלום שמחון ונכלל בחוק. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב. אני רוצה להודות לראש הממשלה אהוד אולמרט על הגיבוי, על הליווי בתור שר התמ"ת והשר הממונה על רשות השידור. למנכ"לו רענן דינור אשר עמד בראש הוועדה אשר הולידה את טיוטת הצעת החוק. אני רוצה להודות לאנשי משרד המשפטים, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דוידה לחמן-מסר ששתתה מכוס התרעלה המכונה רשות השידור שנים רבות, ואשר עוסקת בכך, באבטחת השידור הציבורי, באמונה ובמסירות. לעוזרתה עורכת-הדין דנה נויפלד, שנשאה בעול ולקחה על עצמה משימה אישית לקדם, לגבש ולנסח את הצעת החוק. לעורכת-הדין שלומית ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ולעוזרה הנאמן, עורך-הדין אבי חליבה, על עזרתם הבלתי נלאית באמת, בכל פרט ופרט, בכל שעה משעות היום. אני רוצה להודות במיוחד להנהגת רשות השידור, ליושב-ראש משה גביש שללא שכר, שעות על שעות ובמנהיגות אמיתית מוביל את הרשות לחוף מבטחים, למנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר שאמון על הטיפול והניהול של רשות השידור בשעות קשות. לסיום, אני רוצה להודות לראש המטה שלי, עורכת-הדין מיכל חומסקי על הסיוע הכביר בהבאת המשימה הזאת אלי סיום, בפרק הזה היום כאן ועכשיו. אני מאוד מקווה שהבית הזה יאשר את החוק, שנעביר אותו לוועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת גלעד ארדן, ונאיץ את הטיפול, והשידור הציבורי בישראל, שהוביל את האיכות והשליחות הנדרשת משידור כזה לעם ישראל, יחזור ויכבוש את מקומו הראוי לו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לשר הרצוג. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, דברים כה נרגשים, והייתי אומר: קמה מדינת ישראל, ברוך השם. אלא שבמשך עשרות שנים, לעתים נדמה לי שהרשות הזאת מתעללת בציבור אזרחיה שהיא כה צריכה לשרת. הטענות הן גם מימין וגם משמאל, אני חושב שאולי קצת יותר מהכיוון שלנו, וכבר הודו והתוודו כמה עיתונאים על הניהול השמאלני. איתן כבל (העבודה-מימד): תלוי - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הם כבר לא עיתונאים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הם כבר לא עיתונאים, הם כבר הגיעו לכנסת. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הטענות היום הן רק מהשמאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): התלונות הן רק מהשמאל, יפה. מישהו יכול לחשוב שיש פה איזה איזון, ואני לא חושב שזה המצב. לצערי הרב, ברשות עדיין לא הפנימו את הצורך להיות באמת רשות ממלכתית שזה עיקר העיקרים בעניין הזה, ולהתחשב בכל חלקי הציבור בארץ – כל העדות וכל הזרמים. לצערנו, היינו צריכים להגיע עד כדי משבר כפי שקורה לעתים בארגונים, שבלי המשבר הזה לא יתקיים בנו "מעז יצא מתוק". השר לשעבר כבל שעסק בזה רבות, ניסה לשנות את המהלך הזה לכיוון אחר, כפי שאכן מופיע בחוק. אני אגיד את זה בצורה הזאת: הניסיון הוא ניסיון אמיתי וכן. אני חושש שהתוצאה לא תצלח, כי מכניסים ארגונים כפי שהשר ציין, ארגוני רוח וארגונים חברתיים ואחרים, שנדמה לי שגם פה יש חשש – והלוואי שנתבדה – שגם הם מייצגים קו מאוד מסוים. אם הדבר הזה יחזור עוד הפעם, רק שזה לא תהיה הממשלה, אלא אלו יהיו ארגונים אחרים, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? לכן, אני לפחות לא יכול להצביע בעד החוק הזה. השאלה, האם להתנגד, היא שאלה. אדוני השר, לעשות מזה יום חג – נא לא להיסחף. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת משה גפני אם הוא יהיה כאן. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, יש אנשים שבשבילם היום הזה הוא יום חג. בשבילי זה יום חג, ואני לא מרגיש לרגע שאני נסחף. כמי שמאמין באמונה שלמה בשידור הציבורי ויודע שיכלה להיות דרך הרבה יותר קלה שאולי אנשים היו יושבים בטריבונה ומוחאים כף למהלך שבו רצו לסגור את רשות השידור, והשידור הציבורי היה נמחק ממדינת ישראל, אני ער מאוד לכל החוליים, ולכל הבעיות שהתקיימו ומתקיימים ברשות השידור. אבל עם זאת, אני מאמין בשידור הציבורי ואני שמח שהשר הרצוג מאמין בשידור הציבורי. יש רבים וטובים במדינת ישראל שמאמינים בשידור הציבורי, כמו שיש כאלה לא רק בישראל, אלא בכל העולם מתקיים שידור ציבורי. חלק מהחוליים של השידור הציבורי נבעו מאותו קשר גורדי שהיה לו עם הפוליטיקה במדינת ישראל. אינני יכול להבטיח גם בחוק שהובא ועמלתי עליו לילות כימים, אינני לעולם יכול להבטיח שהקשר הזה לעולם לא יתקיים. אבל אתה כן בונה מנגנונים כדי להבטיח כמה שאפשר שההתנהלות תהיה התנהלות נקייה, עד כמה שאתה מסוגל. לומר לך שזה יקרה עד הפסיק הקטן אני לא יודע – אני אומר לך את זה ביושר. אם תשים לב גם תראה שהחוק מונח כאן כך שניתנת לחברי הכנסת האפשרות להעיר, להוסיף – גם כשישבנו ודנו בזה לא חשבנו שכל החוכמה כולה נתונה אך ורק בידינו – מתוך אותה ראייה ישרה וכנה של חשיבות השידור הציבורי, ובאמת, שכל בית – אני אומר את זה במלה גדולה – יכול למצוא עצמו בדרך כזאת או אחרת בבית הזה שנקרא השידור הציבורי, שאמור להיות פלטפורמה לכולם. אני מתכוון לזה. זה מה שהנחה אותי, וכשנכנסתי לתפקידי באתי מראש כשר ממונה, והמשימה שלי היתה בסוף התהליך להפקיע מעצמי את כל הסמכויות, וזה לא דבר של מה בכך. עשיתי את זה מתוך אמונה בצורך בשידור ציבורי חזק וטוב. ואני אומר לך, אדוני השר, שאחד הדברים שחשובים כאן הוא לא רק להחיל חוק, אלא גם לחשוב קדימה. חלק מהדברים שדנים בהם בוועדות – ויודע חבר הכנסת גלעד ארדן, שהוא יושב-ראש הוועדה וינהל את הדיונים – הם השאלה איך להילחם את המלחמה הבאה ולא את המלחמה של העבר, כי בבסיס, התקשורת בעולם כל כך מתפתחת ורצה קדימה שהחוק הזה מחייב גם להסתכל על ההתפתחות כמה עשרות שנים קדימה. ככל שהדבר תלוי בי, אקצה את כל הנדרש כדי שהחוק הזה יעבור כמה שיותר מהר, ואני מאמין באמונה שלמה שרוב חלקי הבית, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, ידעו להתאחד סביב החוק הזה. הוא לא חוק פוליטי, אלא חוק שבא לעשות רשות שידור ציבורית לכולם. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את השר הממונה, השר בוז'י הרצוג, ואת השר שקדם לו, ידידי חבר הכנסת איתן כבל, על העבודה שעשו ועל כך שהביאו את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה. איני רוצה לברך על המוגמר מהטעם הפשוט, שאומנם אני מקווה שהחוק, בעיקרו, יצא מהכנסת במתכונת דומה לזו שהוא נכנס בה, אבל היום בהצבעתי בעד החוק בקריאה ראשונה אני לא מתחייב לכל שורה בו. קיבלנו, אלה מאתנו שעוסקים בנושא, הערות ותזכירים. אני לא מתחייב לקבל גם את ההערות והתזכירים של כל מיני גורמים, גם בתוך הרשות וגם מחוץ לה. תתנהל פה מלאכת החקיקה, והיא, אני מקווה, תאפשר לנו להוציא מתחת ידינו מסמך שבאמת יבטיח באופן חוקי שידור ציבורי עצמאי במדינת ישראל. לכן אני גם לא רוצה להיכנס לפרטי הצעת החוק, שמקיפה תחומים רבים. אדוני השר, מתנהל בכנסת כרגע מהלך בשלושה מסלולים; אחד שעבר בשבוע שעבר פה-אחד, ואני שמח על כך, והוא הפחתת אגרת רשות השידור, ואני מקווה שבהמשך ההקפאה לשנה אחת תיפסק ואולי אפילו יהיה לנו אומץ להעלות קצת – אבל זה נושא אחר. המסלול השני, שאני רואה בו את המסלול הכי קשה, הוא המסלול שלא מתנהל כאן אך לדעתי הוא יגיע לכאן, וזה המשא-ומתן שמתנהל כרגע בשקט עם ועד העובדים. הוא מאוד קשה ומסובך, בשלב מסוים הוא עשוי להיות תנאי לכן או לא, ואני מקווה שהממשלה – ופה אני פונה אליך במפורש כחבר הממשלה – תהיה מספיק נבונה ופתוחה כדי שנצליח לעבור את הנושא הזה, שהוא תנאי לביצוע כל הדברים האחרים. שני המהלכים האלה הם סכום כסף מאוד גדול. יש מי שאמר מיליארד, יש מי שאמר 900 מיליון – בכל אופן מדובר בסדרי גודל כאלה. אם אחר כך בשלב מסוים תתחיל התמקחות, ובעצם נקבל רשות שידור צולעת במימון השוטף ובמימון הקבוע והמתמשך שלה, לא עשינו דבר. בלי לפגוע ברשתות המשדרות בארץ היום – ואני לא רוצה לנקוב בשמות כדי לא לומר איזו כן ואיזו לא – אנו נאבקים פה על שידור ציבורי ברדיו ובטלוויזיה, ומדברים על שידור ציבורי שיש בו מגוון ערוצים, שיש בו קול המוזיקה, ועלינו להבטיח שלא ייעשו תרגילים של איחוד שידורי האיכות שבסופם שידורי האיכות יסתכמו בשש שעות ובסוף הם יהיו פינה. לא זאת הכוונה. ואני יודע שהאמירה הזאת על קול המוזיקה עלולה להישמע כאמירה אליטיסטית. זאת לא אמירה אליטיסטית – זה בדיוק תפקידו הייחודי של שידור ציבורי. מלאכה רבה לפנינו. הצעת החוק הזאת היא שלב חשוב, ואני מקווה שגם בשלבים אחרים נצליח לעבוד בשיתוף פעולה, וכפי שהצעת החוק הקודמת עברה על דעת כל סיעות הבית – אם אני לא טועה, היא עברה פה-אחד – אני מקווה שיהיה אפשר להוליך את המהלך הזה כולו פה-אחד. יש הפעם סיכוי. הממשלה מספיק חלשה כדי שנוכל להעביר חוק רשות שידור מרוחק ממנה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, אדוני. אחריו חבר הכנסת דב חנין. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שיש מקום לרפורמה מלאה ברשות השידור, ברוח הזמן, וגם לי אין שום ספק שיש צורך לחזק את השידור הציבורי, אבל יש לי בעיה עם האגרה, עם חוסר השוויוניות בגבייתה וגם עם הברוטליות שלעתים מתלווה לגבייה. שידור ציבורי צריך להיות ממומן מתקציב המדינה – כפי שיש מוסדות להשכלה גבוהה שמתקיימים בהתנהלות עצמאית אבל ממומנים בעיקר מתקציב המדינה, יש מקום לעשות את אותו הדבר גם בשידור הציבורי. אבל למרבה הצער, לשידור הציבורי יש כנראה גוון מסוים. הרי מבחנו של שידור ציבורי הוא ביכולתו לייצג לא רק את האמירה המרכזית בחברה, אלא גם את המיעוט, את השוליים, את האמירה האחרת, ולמרבה הצער הדבר הזה לא מתקיים בשידור הציבורי במדינת ישראל מבחינת התוכן. לא רק זה, אלא שיש כאלה שמופקדים על השידור הציבורי, או מנהלים אותו, ויש גם עובדים בשידור הציבורי, שמבטאים עמדה של אחד הצדדים בכל מיני ויכוחים ציבוריים. אני, כאיש ציבור שנבחר לכנסת, נתקל מדי פעם כשאני מגיע לשידור הציבורי בשאלות של מראיין המנוסחות ב"אתם" ו"אנחנו"; פתאום המראיין מזדהה עם הצד שהוא בא ממנו, וכאילו מייצג את הממלכתיות, את הציבור, לעומת איזה יוצא מן הכלל. זה דבר שאני חושב שאין לו מקום – לא מבחינה אתית, לא מבחינה ציבורית ולא מבחינה מהותית. יש לי שתי הערות על התכנים. קודם כול, צריך להבטיח את זכויות העובדים. אני יודע שהשר שיבח את יושב-ראש ההסתדרות ואת הסתדרות עובדי המדינה, אבל אני חושב שהדבר הזה, צריך להקפיד עליו, ובעיקר צריך להגיע להסדר עם העובדים עצמם. זה דבר ראשון. הדבר השני – המוסדות והגופים שצריך להתייעץ אתם, אדוני השר, כדי להקים את המועצה של רשות השידור – אתה שומע? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: כל מלה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני כמובן לא מתנגד לאף גוף שקיים ברשימה שנמצאת בחוק, אבל אין ספק שצריך ללכת – בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית – לגוף שמייצג את האוכלוסייה הערבית: לוועד ראשי הרשויות ולא לעמותה שאני מכבד את תפקידה, אלא שהיא עמותה שמאגדת אנשים במקרה שהתאגדו תחת חסותה. אבל לא יכול להיות שככה יהיה המגע בין המועצה לבין הציבור הערבי. כמובן, זה יכול להיות נכון לגבי ציבורים אחרים, אבל אין ספק שצריך להרחיב את היריעה על מנת שמגוון הדעות ומגוון צבעי ההרכב של החברה הישראלית יבואו לידי ביטוי בשידור הציבורי. תודה רבה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: התפרצת לדלת פתוחה. מוחמד ברכה (חד"ש): מצוין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת אברהם רביץ, מאיר פרוש, ואם לא נזכה לראות אותם, אז חבר הכנסת טלב אלסאנע. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש כמובן טעם לפגם בדרך שבה הכנסת דנה בהצעות חוק ממשלתיות. כנראה הממשלה לא מכבדת מספיק את עצמה או לא מכבדת מספיק את עבודת ההכנה שנעשית במסגרת הממשלה אם היא מביאה לנו הצעות חוק ממשלתיות שהוקדשה בהן עבודה כל כך רבה ומבקשת מאתנו לקיים דיון כל כך מהיר וחפוז בהצעות האלה ולאשר אותן עוד באותו יום. זאת דרכה של הממשלה. אני חושב שזאת דרך לא ראויה, ואני מצטער שזה נעשה גם במקרה של הצעת החוק הזאת, שהיא אכן הצעת חוק מקיפה. אני קראתי אותה. אני חייב לומר שכמה מהסעיפים שלה עוררו אצלי שאלות. על כמה מהסעיפים יש לי גם תשובות, אבל אני חושב שראוי היה שיינתן לכנסת זמן רב יותר לדיון ולהתלבטות ולחשיבה בהצעת חוק כזאת לפני שהיא מאושרת בקריאה ראשונה. השידור הציבורי חשוב ויקר, השידור הציבורי הוא פונקציה הכרחית בחברה דמוקרטית מתקדמת, ולכן חיוני להבטיח את השידור הציבורי וחיוני להבטיח את עצמאותו של השידור הציבורי. עצמאותו של השידור הציבורי צריכה להיות מובטחת גם כלפי הממשלה וגם כלפי בעלי ההון ששולטים בערוצים האחרים של השידור שאינם ציבוריים. בשני הדברים האלה, אדוני השר, אני חושש שהצעת החוק איננה מספקת לנו תשובות מספיק טובות. המנגנון שהחוק מציע הוא מנגנון מינויים שבו יש חוליה מרכזית, שמרגע שהיא מתמנה – היא ממנה מלמעלה למטה את כל הפונקציונרים המרכזיים ברשות השידור. אני חושב שהמערכת הזאת של ה-Top-Down איננה מערכת נכונה, איננה מערכת דמוקרטית מספיק, איננה מערכת משתפת מספיק, איננה מערכת שנותנת מקום מספיק לאותם כישרונות, יוזמות ורצונות של אנשים שעובדים בשידור הציבורי, וצריך להיות להם מעמד - לא רק במסגרת של Top-Down, לא רק התייעצות אלא בחירות וקביעה מלמטה למעלה של בעלי תפקידים ובעלי מעמד. גם בנושא של עצמאות משלטון ההון, כמה מהפרטים בהצעת החוק הזאת מעוררים ממש דאגה. כך למשל, ועדת המינויים שהחוק קובע – שהיא ועדה רבת-סמכויות, היא נמצאת בסעיף 5 להצעת החוק, שמתקן את סעיף 7 לחוק העיקרי – הוא קובע ועדת מינויים, שהממשלה ממנה חמישה חברים, ביניהם שני חברים שממנה יושב-ראש הוועדה מתוך רשימת מועמדים שיציגו 19 גופים ציבוריים שונים - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. דב חנין (חד"ש): - - שעוסקים בתחום הרוח, החברה והתרבות, אבל שימו לב עמיתי חברי הכנסת, נציג אחד מתוך החמישה ממנה היושב-ראש מתוך רשימה שיקבעו גופים כלכליים המנויים בתוספת השנייה. מי הם הגופים הכלכליים המנויים בתוספת השנייה? אם כן, אדוני היושב-ראש, בתוספת השנייה יש רק גוף אחד ויחיד – לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים - אדוני השר, אדוני השר - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דב חנין, זמנך תם. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – אדוני השר. גברתי השרה המקשרת, אני מנסה לשכנע את השר שהוא עושה מהלך שהוא לא צריך להיות שלם אתו והוא צריך לשנות אותו. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים מקבלת נציג אחד מתוך חמישה באותה ועדת מינויים שקובעת את אופיו של השידור הציבורי. אם זה לא שליטה של ההון – אני לא יודע מהי שליטה של ההון. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. חבר הכנסת רביץ – איננו; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה אדוני. אם גם אתה רוצה לשכנע את השר במשהו, אז תנסה לעשות את זה בתחילת נאומך ולא בסופו. חיים אורון (מרצ): ומי עוד? הוא האחרון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. הפעם נסים זאב הוא לא האחרון. אחריו עוד ידבר אחמד טיבי אם יופיע, ואם לא – אז נסים זאב יהיה כדרכו אחרון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת החוק נחוצה. השידור הציבורי חולה – גם מבחינה כלכלית, גם מבחינת תכנים וגם מבחינת פופולריות, ואם הוא יעמוד למבחן, הוא יקבל ציונים מאוד נמוכים, ואפילו "נכשל" ברוב המבחנים, אם לא בכולם. אחד הכישלונות הגדולים של השידור הציבורי הוא ביחס לציבור הערבי. גם השידורים בערבית אינם שידורים, הם כמעט לא קיימים באופן משמעותי, ואם הם ישנם ומה שיש – אנשים לא רואים, הם שידורים מטעם ולא שידורים שמייצגים את הנעשה בציבור הערבי בארץ. זה עדיין אותו דבר כמו שהיה בעבר – שידורים שמתעלמים מהרצונות של הציבור הערבי, ומטרתם היא דברי המלך אל ההמון, דברי הממשלה אל הציבור הערבי. זה פרופגנדה, ואני מציע לכמה עיתונאים בארץ שיקבלו תרגומים איך הדברים נעשים ואיך החדשות משודרות ומה עומד בסדר-היום וכמה חברי כנסת ערבים מתראיינים בחדשות בטלוויזיה – ואין לתמוה על כך שאחוזי הצפייה של חדשות בטלוויזיה בשפה הערבית הם מהנמוכים בעולם. אפילו חדשות ערוץ ההיסטוריה יכול להתחרות מבחינת רייטינג בשידורים בשפה הערבית. אחר כך באים ומבקשים מהציבור הערבי לשלם אגרה. אני אומר לכם – אין אף אחד בציבור הערבי שמשוכנע שהוא מקבל תמורה בעד האגרה. מיכאל איתן (הליכוד): ובציבור היהודי יש? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יכול להיות שיש אנשים. מיכאל איתן (הליכוד): יכול להיות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יכול להיות. יכול להיות שתקבל 40%-30%, אני יודע כמה. בציבור הערבי – אפס. מיכאל איתן (הליכוד): לא תקבל 40%-30%. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפס, אפס. כל מי שתשאל, יגיד לך: אין תמורה בעד האגרה, אני לא מקבל שירות נאות. ואנשים, איך אומרים, הצביעו ב-Remote Control נגד השידור הציבורי בשפה הערבית. גם הרדיו אותו דבר, אם כי יש שיפורים פה ושם, אבל בתמונה הכללית הדברים לא נשתנו. יש גם בעיה עם האגרה עצמה - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - היא מס רגרסיבי, ואני מציע לשר לשקול כך שציבור שלא נהנה – לפטור אותו מאגרה, עד שיבוא יום שבו יקבל הציבור הזה ייצוג הולם גם בעובדים, גם בטלוויזיה בשפה העברית, ויהיו שידורים בשפה הערבית שייצגו את הציבור הערבי ולא את דבר המלך אל ההמון. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי שכבוד השר אומר שהיום הוא יום היסטורי. יום היסטורי לעם ישראל. אשרינו, עם ישראל, שזכינו להגיע לזמן שבו אפשר לראות את שידורי הטלוויזיה דרך האינטרנט. יום גדול הוא לנו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): על זה מדובר בפרשת השבוע כשכתוב על מכת החושך? נסים זאב (ש"ס): עברנו כבר. זה כבר אחרי החושך. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: - - - רשת "מורשת" ברדיו – הערוץ היחיד שמשדר שידורים בתחום היהדות. נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, כדי להבטיח לרשות השידור מקורות תקציביים, אין לי בעיה עם זה. אין לי בעיה גם עם זה שצריך למצוא להם מקורות תקציביים ולקבוע אגרה שנתית. אבל צריך לזכור שלא כל מי שיש לו מחשב, או כל מי שיש לו אינטרנט, אפשר היום לחייב באגרת טלוויזיה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה ייבחן. נסים זאב (ש"ס): כפי שזה מוצע בחוק כרגע, זה מובן מאליו. אם אי-אפשר היום לעגן את זה בחוק ולומר שתהיה בקרה מסוימת, כך שמי שירצה יקבל את השידור ומי שלא ירצה – זכותו לא לראות את התוכניות. אם אדוני השר אומר שאפשר בישיבת הוועדה לסווג את זה ולומר לכל אלה שיש להם מחשב ואינטרנט לשם עסקים ולא לשם שידורים – אגב, אדוני השר, היום יש פלאפונים שאתה יכול לראות בהם גם טלוויזיה – גם ערוץ-1 ו-2. אני לא יודע אם מישהו מאתנו מסתכל בזה בכלל. כל מי שיש לו היום פלאפון כזה יחייבו אותו באגרת טלוויזיה – כי מה ההבדל אם אני רואה את זה דרך הפלאפון או דרך המחשב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אל תיתן רעיונות. נסים זאב (ש"ס): זה באותה קטגוריה לדעתי. הדבר החשוב ביותר – אם אנחנו באמת רוצים לראות שידורים שהם לכלל הציבור, ומשקפים את דעות כלל הציבור בישראל – לצערי הרב, אלה שמשדרים היום בטלוויזיה וברדיו יש להם דעות משל עצמם, הם מביעים את הדעות של עצמם, נותנים פרשנויות לפי האידיאולוגיה שלהם. אני לא אומר שזה רע, אבל אי-אפשר שזה ייחשב חלק מהשקפת העולם או מהעמדה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל. לצערי הרב, לא פעם אנחנו משחירים את עצמנו בעיני העולם, ואחר כך אנחנו שואלים מה קורה ליחסי החוץ של מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אחמד טיבי, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני. לא שמעתי את כבוד השר כאשר הציג את החוק. אתה יודע מה הבעייתיות והקשר הכמעט חד-צדדי – אפילו לא אמביוולנטי – בין הציבור הערבי כציבור צרכני מדוכא ובין רשות השידור – ערוץ-1, רשת ב' וכדומה? אני רוצה להציג כמה דוגמאות, אדוני השר. יכול להיות שכבר שמעת ממני את הדוגמאות האלה. מאז שנת 2000 – מאז הפגנות אוקטובר – אדוני השר, יש החלטה להחרים את נבחרי הציבור הערבים בתוכניות טוק-שואו, וכמעט לא להעלות אותם למסך, כדי לא להרגיז את הציבור בבית. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: טענתך המצוינת נבדקה בעקבות הטיעון, ואני מודה לך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני יודע שאדוני בדק את הטענה הזאת. לי יש נתונים. מספרים. אני חושב שהם הועברו אליך. במשך כמה שנים, במיוחד בתוכנית "פוליטיקה" – אגב, אין שם גזענות; מראיינים ערבים, אדוני השר. אם יש אייטם שמצריך להביא יהודים, ערבים וכו', מביאים ערבים – אבל מביאים חברי כנסת יהודים ואישים ערבים שהם לא חברי הכנסת. הגדילה לעשות התוכנית הזאת כמה פעמים כאשר לדיון בענייני נישואים – חוק האזרחות למשל – הביאו עורך-דין ערבי עילג, בדרך כלל רצוי שהוא לא ידבר עברית טובה, ומולו חבר כנסת שהנושא הזה חשוב לו מאוד, למשל אפי איתם. זה חבר הכנסת שהביאו. לא הביאו חברי כנסת ערבים. יש חברי כנסת ערבים, אגב, שנשואים לנשים מהשטחים. בנושא הנגב הביאו את חבר הכנסת אהרונוביץ – אז הוא היה חבר כנסת – ואת טלב אלסאנע לא הביאו, אף שהוא חבר כנסת מהנגב. הביאו ערבי אחר. כמה פעמים בודדות היתה חריגה מהחרם הזה. גם ברשת ב' בקושי מראיינים ערבים. לכן, האגרה שכאילו צריך לשלם כדי לשמור על השירות הציבורי לא מדברת לערבים. אין במגזר הערבי נושא שיש עליו הסכמה כללית יותר מאי-תשלום אגרה, וחברי הכנסת הערבים נתבעים על-ידי הציבור שלהם להעלות הצעת חוק כזאת, להתנגד להצעות לשמור על האגרה וכדומה. אדוני, חבר הכנסת זחאלקה הזכיר לי שאתה התחייבת כאן – או אמרת שאתה מוכן שיהיה נציג ערבי – שתמנה נציג ערבי מוועדת המעקב. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא אמרתי את זה כך. אמרתי שבהצעת החוק מדובר על שיתוף אזרחים ערבים כראוי בכל המוסדות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ועדת המינויים. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אם יש צורך – למנות נציגים ערבים לוועדות המינויים ולמוסדות. אני חושב שהוכחתי בכל הקריירה שלי שאני הולך מעל ומעבר. לא דיברתי על ועדת המעקב, דיברתי על - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו לא עומדים על זה שיהיה נציג של ועדת המעקב, אם יהיה נציג ערבי אותנטי, לא ערבי מטעם. איש מקצוע. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: כמוך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן. אגב, לא תמיד כשממנים ערבי זה לשביעות רצוננו. לפעמים יהודי סביר יותר מערבי מחמד. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: ברור. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אדוני, ועדת מינויים היא מקום טוב למנות איש מקצוע ערבי. זה מסר. זאת אמירה. אם הדבר הזה יצא מתחת ידיך, תבורך. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טיבי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, כך שמי שרוצה תמורה בעד האגרה, שיתפוס את מקומו. הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13 בעד, שני מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.