קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הקולנוע (תיקון – תמיכה בקולנוע ייעודי), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3555/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק הקולנוע (תיקון – תמיכה בקולנוע ייעודי), התשס"ח–2008 של חברי הכנסת אליהו גבאי ושי חרמש. ינמק חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה. גם כאן, תשובה והצבעה במועד אחר. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, תלמידי היקר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לקבוע את הקריטריונים לקבלת מענק וסבסוד ממשלם המסים הישראלי. מדינת ישראל מקציבה קרוב ל-60 מיליון שקל עבור עידוד, תמיכה וסבסוד של סרטים ישראליים. מה נחשב סרט ישראלי? פשוט סרט שנעשה בישראל, ללא כל התייחסות לתוכן, לערכים ולמה שהוא בא לומר או לייצג. ההקצבה זאת התחילה לפני חמש שנים בעיקר. היו הקצבות גם לפני כן, אבל הסכום של כ-60 מיליון שקל הוא בעקבות החוק שנחקק לפני כחמש שנים. על מנת לתמוך בסרט ישראלי מקרן רבינוביץ וקרן הקולנוע הישראלי, הסרט בסך הכול צריך להיות סרט שנעשה בארץ. אנו מצפים מכל היצירה הקולנועית שתעסוק בנושאים שונים ומגוונים, אך לצערנו אנו רואים שהקולנוע הישראלי עוסק בעיקר בקונפליקט הישראלי-הפלסטיני ומציג אך ורק את העוולות והרשעות של ישראל. זה בעיקר הסרטים, ברובם, להוציא סרט זה או אחר. מה מאפיין את היצירות האלה, חוץ מרמה קולנועית שאינה הכי גבוהה? אני אצטט כמה משפטים שכתב גיא בכור: מה מייצג? עליבות ישראלית יהודית, התבטלות עצמית, שנאה עצמית. היהודים והישראלים הם לפיהם עם סופני, זקן די דוחה, נוטה למות, אם הם עם בכלל. הערבי, לעומת זאת, תמיד יתואר ביצירות הללו כאציל, נאצל, אמיתי, חי, צעיר, יצרי וגאה. היהודי הוא המגוחך, המבולבל, טיפשי, מכוער, כשבמקרה הטוב הוא ראוי לרחמים. את הסרטים האלה אנו מפיצים ברחבי העולם להעיד על עצמנו. הבטתי שוב ושוב ברשימת הסרטים, ורבותי, אם אנחנו נבדוק אותם ונראה מה משותף לכולם, זה בעיקר התקצוב והסבסוד הישראלי. אני מעריך שהיוצרים כבר הבינו שסרט הנגעל מישראל יזכה ברמה גבוהה יותר של ודאות במימון ואף בתהילה מסביב לעולם. מהסיבה הזאת אני לא מתרגש מהזכיות שלנו בפסטיבלי הקולנוע באירופה ובשאר המקומות. זאת היתה תמיד חוכמה קטנה מאוד לזכות בתהילה של השמצת ישראל. השמץ את ישראל וסע למסע תהילה מסביב לעולם. ואשר לסרטים המציגים אותנו בקלוננו ובעליבותנו בעולם: אם זהו הקולנוע הישראלי, נשאלת השאלה האם אנחנו צריכים לממן אותם ממשלם המסים הישראלי? כך הסרטים מציגים את חיזוק הטענה הפלסטינית. כך קורה שהסרטים האלו מוצגים על-ידי שונאי ישראל הגדולים ביותר בעולם הערבי, כהוכחה לצדקת טענותיהם. אם הישראלים מראים זאת, את עוולותיהם ואת מוראות הכיבוש, את עליבותם, זאת חייבת להיות הוכחה. כך קורה כשישראלים בונים ומרוממים את הסיפור הפלסטיני הערבי. השנאה העצמית של אנשי הקולנוע הישראלי מגיעה לשיאים. ראינו את העצומה שהם הוציאו בזמן מלחמת ישראל ולבנון, בזמן שחיילי צה"ל נלחמים בלבנון ותושבי הגליל מופצצים ב"קטיושות" על-ידי ה"חיזבאללה". הם כותבים להם כך: "אנו, אנשי הקולנוע הישראלי, מברכים את כל אנשי הקולנוע הערבים שהתכנסו בפריס", לכבוד הכנס ההוא, "דרככם אנו רוצים לשלוח מסר של ידידות וסולידריות לעמיתינו הלבנונים והפלסטינים שנמצאים כרגע במצור ומופגזים על-ידי הצבא של מדינתנו. אנו מתנגדים באופן מוחלט לברוטליות ולאכזריות של המדיניות הישראלית אשר הרקיעה לפסגות חדשות בשבועות האחרונים". זה מה שהיה להם לכתוב לפלסטינים בזמן שהם יורים טילים מלבנון לישראל. האם אנחנו נרצה שאלה האנשים שייצגו אותנו בסרטים ויביעו את דעותיהם בכל סרט? בואו ניקח דוגמה מאוד מאלפת ומעניינת, אם אנחנו רוצים לבדוק את האהדה לישראל בעולם. מטבע הדברים, באיזו מדינה נצפה שיאהדו אותנו? - מדינות שיש להן ולנו ערכים משותפים: כלכלה חופשית ליברלית, דמוקרטיה, מסורת, מורשת, באירופה. והנה תסתכלו, כאשר נעשתה בדיקה מה מידת האהדה לישראל באותה מדינה, באותן המדינות באירופה - אנגליה, צרפת, ספרד, איטליה - מתברר ששם, במדינות האלה, האהדה אלינו משתווה כמעט לזו שקיימת כלפי ה"חמאס" וכלפי שלטונו של אחמדינג'אד באירן. ממה זה נובע? מדוע דווקא במדינות שצריכות להיות אתנו, ובינינו לבינן יש ערכים משותפים, הם משתמשים בתרופות שמדינת ישראל מייצאת אליהם, משתמשים בהמצאות המדעיות שמדינת ישראל מייצאת אליהם, ודווקא שם אנחנו שנואים, ולעומת זאת במדינה כמו חוף-השנהב ובאפריקה אנחנו אהודים. מתברר שאם ננסה לבדוק, בחלק, בכל אופן, של השנאה הזאת שהתפתחה באירופה יש מרכיב חשוב לקולנוע הישראלי ולתרבות שאנחנו מייצאים. מובן שיש גם מרצים מסוימים שיוצאים שם לכינוסים של סולידריות. אתן לכם דוגמה. אייל סיוון, שהיה ידוע גם כן, בא לבקש כאן תמיכה בסרטים שלו. הוא מכנה את ישראל טעות היסטורית. הוא קורא לאזרחי צרפת לא לתמוך בישראל כי בגלל התמיכה שלהם בישראל נוצרת אנטישמיות. האם מדינת ישראל צריכה לממן את פעילותו של אדם זה והדומים לו? האם המדינה צריכה לתמוך בדעותיהם ובפעילותם האנטי-ישראלית והפוסט-ציונית, פעילות אשר רק פוגעת ומזיקה למדינה למעמדה ולאזרחיה? רבותי, שום תקציב של משרד החוץ, יהיה אשר יהיה, ושום תקציב של הסברה לא יוכל לכסות או לבלום את השנאה שיוצר סרט אחד מהסרטים האלה שנוצרו בישראל. אתן לכם דוגמה: "עץ הלימון", שזכה באיזה פרס באירופה. מה מראה הסרט הזה? מראה את כוחות האופל בהדרכת מנהיג הרשע שמטיף לשלטון עריץ ושרירותי בדמות שר ביטחון. הסרט הזה הוא "עץ הלימון", כמובן. הוא מציג את שר הביטחון כדמות מפלצתית. "עץ הלימון" הוא סרט רע עם יומרות פוליטיות קיצוניות, אנטי-ישראליות, והוא לא יותר מעוד חלק מתהליך התחנפות לקהל בין-לאומי בדרך לקבלת פרס נחשק. "מחילות", סרט שמציג חייל בשירות צבאי שבשוגג הורג ילד פלסטיני. אחר כך החייל הזה משתגע, מתאשפז. ואיפה מאשפזים אותו? בכפר דיר-יאסין, ששם מציגים את הטבח, כביכול, שעשו חיילים לפני קום המדינה. בסרט מוצגים חיילי צה"ל כבלתי אנושיים. דיר-יאסין מוצג כטבח והבמאי יוצר סוג של השוואה מסולפת בין שואה של ה"נכבה" והשואה היהודית. יש הסרט "הבועה" ועוד סרטים. "גן-עדן עכשיו" מציג את חייהם של המתאבדים הפלסטינים, הוא מציג את חייהם היומיומיים של המחבלים, כביכול כרגיל לחלוטין, מציג את הכיבוש הישראלי ומגדיר שיתוף פעולה עם ישראל כחטא שיש לכפר עליו במעשה התאבדות. אז בסרטים האלה אנחנו תומכים, ולכן אני מגיש את הצעת החוק ומבקש מחברי חברי הכנסת מכל קצוות הבית ומכל גוני הקשת שיתמכו בה. בסך הכול קבעתי כללים ומטרות לחוק. מה עשיתי? לקחתי את הקריטריונים לתמיכה ממלכתית בסרטי הקולנוע הישראליים, בהסתמך על התכנים הקיימים כיום בחוק רשות השידור ובחוק החינוך הממלכתי, התשי"ג-1953, שהגדירו את התכנים הראויים לתקצוב ממלכתי. כלומר, הוצאתי את הנושאים שצריכים לתמוך בהם מחוק רשות השידור ומחוק חינוך ממלכתי. לכן אני אומר, סרטים מהסוג שמייצרים כעת, מוטב שה"חמאס" יתמוך בהם, ואש"ף, ולא אנחנו. חייבים לקבוע קריטריונים. מה אומרים הקריטריונים? היו"ר אמנון כהן: אדוני, סליחה. היו לך עשר דקות - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): עוד משפט. דקה אחת. היו"ר אמנון כהן: אתה מתחיל להקריא את כל הסעיפים? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא את כל הסעיפים. כמה סעיפים. הצעת החוק נועדה לקבוע שאנחנו נתמוך בסרטים שבאים לשקף את חיי המדינה, את מאבקה ואת הישגיה, טיפוח אזרחות טובה, אהבת האדם, העם והארץ, הנחלת העקרונות שעוגנו בהכרזה על הקמת מדינת ישראל, ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית, העמקת הקשר לתולדות ארץ-ישראל, הכרה במדינה יהודית ודמוקרטית, חיזוק הקשר עם המורשת היהודית, שיקוף חייה ונכסיה של ישראל. ועוד משפט: הנחלת התודעה של זכר השואה. סרט שבא לסכן את מדינת ישראל ואת קיומה לא יקבל תמיכה. אני מבקש מחברי הכנסת – אני מבקש שהכנסת כולה תתמוך בסרט הזה. היו"ר אמנון כהן: אין הצבעה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא עכשיו, כשיבוא שוב בשבוע הבא. הסרט הזה יובא להצבעה בשבוע הבא. היו"ר אמנון כהן: בעזרת השם.