קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק המים (תיקון - איסור ניתוק מים לרשות מקומית), התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3326/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעות חוק לדיון מוקדם. אנחנו נתחיל בהצעת חוק המים (תיקון – איסור ניתוק מים לרשות מקומית), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת. שר הפנים ישיב על ההצעה. הוצמדה אליה הצעה נוספת, של חבר הכנסת ברכה. יעלה ויבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. תשובה והצבעה במועד אחר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני מסכים. זה מוסכם גם על חבר הכנסת ברכה. היו"ר עתניאל שנלר: בבקשה, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעה חוזרת, והיא ניתוק מים ליישובים שלמים. משמעות הדבר היא ענישה קולקטיבית של כלל האוכלוסייה. זה כולל ניתוק מוסדות ציבור כגון בתי-ספר, מרפאות, בתי-אבות, ולפעמים גם ניתוק של אנשים שפרעו את חובם ואינם חייבים מאומה. אלא מה? "מקורות" מצאה את הדרך הכי קלה והכי טובה לחייב רשויות מקומיות לפעול, ואז היא משתמשת בענישה הקולקטיבית כאמצעי גבייה. אין דבר כזה שמישהו יכול להשתמש במנגנון כזה של ענישה קולקטיבית, של ענישת אנשים שלא חייבים, כאמצעי גבייה או כמנגנון גבייה. לא יכול להיות שהכלי הזה, שהמציאות הזאת תהפוך להיות כלי בידי "מקורות" כדי לגבות את חובותיה, כאשר בעצם היא איננה משתדלת או מתאמצת לגבות את החובות בדרכים אחרות. אנחנו עדים לכך ש"מקורות" איננה פועלת נגד הרשות המקומית: לא עיקולים ולא תפיסת רכוש או תפיסת נכסים. הדרך הכי טובה היא להפסיק את המים, להכניס את כל האנשים למצב קשה מאוד, במיוחד בעונת הקיץ או בתקופות קשות, להשאיר תלמידים בבתי-ספר ללא מים - אפילו בשירותים, ונגרמת סכנה, מצב בריאותי עגום - ולפעמים סוגרים את בתי-הספר כאשר אין מים. אז איך התלמידים יכולים להמשיך ללמוד? כל הדבר הזה הוא בגלל איזה חוב כספי של הרשות המקומית ל"מקורות". בעצם, התושבים, האנשים, אין בינם לבין "מקורות" הסכם, כלומר, ההסכם הוא בין הרשות המקומית לבין "מקורות". אם הרשות המקומית חייבת, ש"מקורות" תפעל נגד הרשות המקומית, אבל למה שתעניש את צד ג', שהוא לא צד להסכם ולא חייב ל"מקורות", והוא פרע את חובו והוא נענש? היו"ר עתניאל שנלר: מה אם בית-ספר שייך לעירייה או למועצה? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בדרך כלל בית-הספר שייך למשרד החינוך. בתי-הספר היסודיים שייכים למשרד החינוך. לכן, המציאות הזאת תמוהה לחלוטין גם מבחינה משפטית. מה שקורה בעצם הוא שכאשר הרשויות המקומיות גובות את הכסף, הן שמות את זה בקופה, והכסף הזה נבלע בחובות אחרים של הרשויות המקומיות, והן לא מעבירות את התשלומים האלה ל"מקורות". הצעת החוק שאני מגיש היא הצעת חוק שבאה לעשות צדק ולתקן את העוול הזה. מאחר שכולנו מסכימים שמים הם כמו אוויר, ואי-אפשר להתקיים בלי מים, וזו זכות יסוד של הפרט שלא ניתן לשלול אותה מאדם, אפילו מאותם חייבים - לדעתי, צריך לאפשר גם הליכי גבייה בצורה מסודרת מאוד. בדרך כלל היה אמור להיות תאגיד שינהל את אספקת המים ושירותי הביוב בנפרד מענייני הרשות המקומית, וכך תימנע בליעת תשלומי המים בתקציב הרשות הכולל. אבל הדבר הזה לא התקיים בהתאם לחוק לתאגידי מים וביוב משנת 2001, ולא הוקמו התאגידים האלה עד שנת 2007. אדוני היושב-ראש, כבוד שר הפנים, כאן מעל הדוכן אני מודיע שאנחנו לא באים לבטל לחלוטין את השימוש באמצעי ניתוק מים כאמצעי גבייה. בהצעת החוק אנחנו בעד לנתק את אותם חייבים כאמצעי לחץ ולחייב אותם לשלם, כמו בחברת החשמל, אבל אלה ששילמו - לא תהיה אפשרות לנתק אותם ותהיה ענישה קולקטיבית. אנחנו מעבירים את סמכות הניתוק מ"מקורות" לרשות המקומית. כלומר, "מקורות" לא יכולה לנתק את הגוף הכולל, הרשות המקומית - את כל התושבים, 50,000, 100,000, בתי-ספר, מוסדות ציבור. היא לא יכולה להעניש את כולם בגלל חוב של קבוצה קטנה, אלא היא יכולה לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד הרשות המקומית, עיקולים ותפיסות, ולרשות המקומית תהיה הסמכות לנתק את אותם חייבים כדי לאלץ אותם לפרוע את חובם. אני מעמיד את הצעת החוק בצורה הזאת, כלומר לבטל את הסמכות של "מקורות" לנתק רשויות מקומיות, להעביר את הסמכות לנתק את החייבים עצמם לרשות המקומית ולאפשר ל"מקורות" לנקוט הליכי הוצאה לפועל כשאר האנשים במדינת ישראל. לפיכך, אני מבקש להביא את הנושא הזה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. אנחנו מסכימים שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע.