קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/242).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת זאב אלקין ומיכאל נודלמן. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין להציג את הצעת החוק. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): צריך שתהיה הכרזה של יושבת-ראש הכנסת, כי היא הממונה על הטקסים. קריאה: אז אנחנו נמתין לה? זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד כאן להציג, לקראת קריאה ראשונה, את הצעת החוק, שהיא תיקון לחוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, אבל בפועל, מבחינה מעשית, מדובר בתיקון לחוק הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, משנת 2000. המחוקק קבע שכל המעמד של 9 במאי כיום הניצחון על גרמניה הנאצית יירשם בחוק זיכרון השואה והגבורה, ולכן, כאשר באנו לטפל במרכיב שהוא אולי החשוב ביותר - בציון הממלכתי של יום 9 במאי - למעשה נזקקנו לתיקון "משורשר" לא של חוק ותיקי מלחמת העולם השנייה אלא של חוק זיכרון השואה והגבורה. למעשה, כמו שקורה הרבה פעמים לחוקים בכנסת, החוק הזה נולד ממחדל מצד הווטרנים מלפני שנה, כאשר במסגרת המאבקים הפוליטיים שהיו בין ראש העיר ירושלים דאז לבין הנדבן הידוע, כמעט אפשר להגיד, ארקדי גאידמק, הווטרנים נפלו בין הכיסאות. הם באו למצעד כדרכם, כמו שתמיד עשו בירושלים ביוזמתם, וכדרכם, כמעט כמו מקבצי נדבות הם פונים אל כל הרשויות בבקשה לתמוך ולעשות מה שמבחינתם הדרך היחידה והחשובה ביותר לציין את היום הזה, וכך עושים בכל העולם, וכך היה חשוב להם לעשות בירושלים, בירת מדינת ישראל. ואז פתאום, לפני שנה, הם מצאו שהם לא מעניינים אף אחד. שני הגבירים רבו, והווטרנים הלכו עם האוטובוסים וכלי הרכב, בלי מים, ואנשים התעלפו. בושה וכלימה הרגיש כל אחד, כל מי שראה את זה וכל מי שדיבר עם האנשים האלה לאחר המצעד. לא בשביל זה הם סיכנו את נפשם ולחמו כנגד הצורר הנאצי - כדי שבערוב ימיהם יגיעו למדינת ישראל, מדינת היהודים, ופתאום כאן ימצאו את עצמם ללא מצעד שמבחינתם זו הדרך העיקרית לציין את 9 במאי. כך הם התרגלו כל השנים. לכן, סברנו, אני וחברי וידידי חבר הכנסת מיכאל נודלמן, שזו לא הדרך הנכונה. לפחות בבירת ישראל המדינה יכולה לקחת על עצמה את הארגון. ממילא היא מימנה זאת, אבל שגם תיקח לידיה את הארגון, כך שהווטרנים לא יהיו בני-ערובה, לא של מחלוקות פוליטיות ולא של מאבקים מוניציפליים כאלה או אחרים. המדינה היא שצריכה לעשות, לפחות בעיר הבירה. כבר השנה, בזכות ההיענות המהירה של שר הקליטה, שלא ציפה להשלמה של כל תהליך החקיקה אלא נתן הוראה - ואני חושב שעל כך מגיעות לו התודה והברכה - המצעד התקיים כמו שצריך בהנחיה של משרד הקליטה ושל הרשות הממלכתית. אבל לא ניתן להיות תלויים ברצונו הטוב של שר הקליטה, שכן פעם זה יהיה מישהו אחד ופעם זה יהיה מישהו אחר. למעשה, אני חושב שאם המדינה החליטה ש-9 במאי דורש ציון ממלכתי, אז הדבר הטבעי ביותר הוא להכניס למסגרת הזאת של הציון הממלכתי את הדרך העיקרית מבחינת הווטרנים - המצעד. לפחות בבירת ישראל המצעד של הווטרנים יתקיים במימון המדינה ה"עצום", 70,000 שקל בשנה, שגם ככה קיימים בתקציב, ומה שהרבה יותר חשוב: זה יתקיים בארגון של המדינה, בצורה ראויה. האנשים האלה, פעם היו כאן אלפים ועשרות אלפים, היום מגיעים מאות למצעד הזה – כל יום הם הולכים מאתנו. לכן יפה שעה אחת קודם. אני רוצה שוב להודות לשותפי להצעת החוק וליושב-ראש ועדת הקליטה, שמלווה את הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, כבר שנים רבות בכנסת. הוא עשה הכול כדי שכמה שיותר מהר נקדם את הליך החקיקה, וב-9 במאי בשנה הבאה הוא יתקיים בארגון ממלכתי, בצורה ראויה, כפי שהדברים צריכים להיות, ואנחנו ניתן לפחות את החוב המינימלי לאנשים שבזכותם העם היהודי שרד, בזכותם העולם החופשי שרד, ובזכותם – מבחינה מסוימת – הוקמה מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. מיכאל נודלמן (קדימה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הידיד שלי אלקין אמר כמעט הכול. אני רוצה רק להוסיף שכל שנה, בין 7 במאי עד 10 במאי, יושבים פה ביציע הכנסת גיבורים עם מדליות. למה הם גיבורים? כי הם עברו מלחמה שלא היו כמותה. אתם יודעים כמה אנשים נהרגו במלחמה הזאת? כמעט 40 מיליון. אתם מבינים מה זה 40 מיליון? כל שנה הם התרגלו להשתתף בצעדות כאלה בכל המדינות. אחרי שהם עזבו את ברית-המועצות נשארו בה החברים שלהם והנשמה שלהם. פה מה נשאר להם? רק הצעדה הזאת והברכות שאנחנו מברכים אותם בכנסת. אני חושב שזה חוק חשוב מאוד לאנשים כאלה; הוא חשוב גם לנו, לכולם, כי כשיש הצעדה הזאת אנחנו זוכרים שהיתה מלחמה גדולה, שהצילה את העם שלנו ממוות. אנחנו גם צריכים לדעת ש-250,000 יהודים נפלו במלחמה הזאת. זה זיכרון לאנשים כאלה, זאת מתנה לאלה שנספו בגרמניה הנאצית. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל נודלמן. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהנצחת יום הניצחון על גרמניה הנאצית נותנת חיזוק ועידוד לאותם הניצולים. הצועדים הם לאו דווקא אנשים שנלחמו בגרמנים, אבל הם שותפים להיסטוריה של אותה תקופה, ובהחלט צריך לעודד ולחזק. לפני כמה חודשים היתה כתבה בטלוויזיה ודובר בה בכך שכספי ניצולי השואה עוברים, תקציבים של מיליונים רבים, למחקרים כאלה ואחרים בבתי-ספר. לכן אני לא חושב שהנטל חייב להיות על שר הקליטה וכי שר הקליטה חייב להיות הממונה על כל העניין של התהלוכה. אני לא רואה בזה שום קשר לקליטה ועלייה כשמדובר בתהלוכה מהסוג הזה. אני חושב שיכול להיות תקציב הרבה יותר רציני, והממשלה לא צריכה להרגיש שהיא מוציאה מתקציבה. בעצם יש לעשות שימוש יותר נכון באותם כספים, שבלאו הכי לא מועברים לאותם ניצולי השואה, וחלק הארי של הכסף שנמצא במחקרים כאלה ואחרים או ללימוד בעניין השואה ויום הגבורה – שיועבר גם לאותם צועדים. אני חושב שאין צורך בהגבלה של 70,000 שקל. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון מס' 4) (תהלוכת ניצחון), התשס"ח–2008 התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.