הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת
יצחק אהרונוביץ
פ/3406/17
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגנת בית המגורים), התשס"ח–2008
תיקון סעיף 38
1.
בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–19671, בסעיף 38 –
(1) בסעיף קטן (ג), הסיפה המתחילה במילים "או אם פורש" – תימחק;
(2) אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:
"(ו) הגנת בית המגורים המוענקת לחייב לפי סעיף זה אינה ניתנת להתנייה או לויתור."
דברי הסבר
מהותו של סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967 (להלן – החוק), הינה יצירת סידור או מקום מגורים חלופי לְחיָיב (להלן – דיור חלופי), אשר במסגרת הניסיון להיפרע ממנו בגין חובותיו, מבקשים למכור את בית מגוריו.
יצויין, כי מרבית המקרים שבהם מבקשים למכור את בית החייב הינם כאשר החייב אינו עומד בתשלומי הלוואת משכנתא שנטל לצורך סיוע ברכישת ביתו (בדרך כלל מבנק למשכנתאות), וכתוצאה מכך מבקש המלווה (הבנק) למכור את הבית לצורך פירעון ההלוואה.
בנוסחו כיום, סעיף 38 לחוק הינו סעיף הניתן להתניה ולויתור על ידי הלווה. כך יוצא, שבבוא אדם מן היישוב ליטול הלוואת משכנתא באמצעות גופי ההלוואות השונים בשוק (בדרך כלל בנקים), הרי שכתנאי כמעט בל-יעבור לקבלת המשכנתא הוא נדרש לחתום על הסכמה להעמיד את ביתו כערובה לפירעון החוב, תוך ויתור על זכותו לדיור חלופי במקרה שבו יתקשה לשאת בתשלומי ההלוואה, וכפועל יוצא מכך יבקש המלווה למכור את ביתו על מנת להיפרע ממנו. בנסיבות אלו, בהגיע הליך מכירת הבית בפני ראש ההוצאה לפועל, לא נותר בידו כל שיקול דעת בנושא זה, והוא נאלץ לאכוף את "הסכמת" החייב למכירת ביתו, ובסופו של דבר, במקרים רבים נותר, החייב ללא קורת גג כלל.
במקרים רבים ביקרו בתי המשפט, אף באמצעות בית המשפט העליון, את דרך התנהלותם זו של המלווים, והגבירו חובות הסבר וגילוי נאות כלפי החייבים במועד החתימה על מסמכי ההלוואה. ברם, בכך אין די, ונראה כי עד למתן גושפנקא בדרך של חקיקה ראשית מחייבת, המלווים לא יחדלו מלנהוג בדרך האמורה.
לתכליתו של התיקון המוצע מספר פנים:
א. פן כלכלי - במצב הדברים המתואר לעיל נותר החייב חסר כל, דירתו נלקחת ממנו, ואף סביר להניח שבמצבו זה, משאינו יכול לשאת בתשלומי המשכנתא, הרי שחובותיו רבים ונרחבים מחוב המשכנתא וקרוב לוודאי שכבר חלות עליו מגוון המגבלות וההגנות אשר החוק מעניק לו (בכלל זה – "חייב מוגבל באמצעים", בעל "איחוד תיקים" בשל ריבוי תיקים בהוצאה לפועל, ולעיתים מזומנות אף מצוי לפתחם של הליכי פשיטת רגל).
ב. פן קנייני - מחד, אין ספק כי זכותו הקניינית של מלווה הכספים ראוי כי תקנה לו את הזכות להיפרע מהלווה בדרכים המוקנות לו בחוק (ובענייננו, מימוש המשכנתא באמצעות מנגנון מהיר ויעיל), בייחוד משאלה עמדו לנגד עיניו כאשר ביקש להעריך את סיכוניו בעסקה, ובהתאם לכך דרש שעבוד הנתון לשיקול דעתו הבלעדי. אך מאידך, בפן הקנייני-חברתי, הפגיעה בקניינה של החברה הינה רבה לאין שיעור כאשר היא נאלצת מעתה ואילך, בנוסף לשותפות המובנית שלה בחלקם היחסי של מיעוטי היכולת בנטל הכלכלי, לקיים כלכלית את החייב ולעיתים אף לשאת בחלק מהתחייבויותיו הכלכליות אשר הביאוהו למצבו כיום.
היבט קנייני נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שכיום אין למעשה כל אינטרס ממשי, קנייני או חברתי-כלכלי, לעודד דווקא בעלות על דירות מגורים (בהבדל משכירות), ועל אחת כמה וכמה כאשר הדבר מצריך הלוואת מימון בגובה שלעיתים מגיע כדי 90% מערך דירת המגורים, דבר המגביר את הסיכוי להתקיימות המצב שבו יפונה החייב מדירתו זו והוא ייוותר חסר קורת גג.
ג. פן חברתי - ברוב רובם המכריע של המקרים, עסקינן בדירת מגורים יחידה של החייב, ומשכך, ראוי לחברה שלא תסבול את המציאות שבה אנשים מושלכים לרחוב לנוכח קשיים של ממש לעמוד בפירעון תשלומי המשכנתא, ונותרים חסרי מקום מגורים כלל (ולעיתים אך חסרי כל).
כמצויין לעיל, קיימת כיום מגמה מתגבשת והולכת של ביקורת מצד בתי משפט על נוהגם זה של המלווים, אולם חרף זאת קשה להצביע על שינוי מהותי בתפיסת בתי המשפט את מכשיר השעבוד או על מיגור התופעה.
כך, בתחילת דרכם של בתי המשפט בהתייחסם לסוגיה זו, קבעה הלכת פי.אף.איי (רע"א 1132/94 פי.אף.איי נ' רוזנר, פ"ד מט(5), 215) כי הסרת ההגנה המוקנית לחייב בחוק מותנית באמירה מפורשת על כך, ובציון מספר סעיף החוק הרלוונטי (בענייננו – סעיף 38 לחוק). ובהמשך – הלכת מיסטר מאני ישראל (ע"א 9136/05 מיסטר מאני ישראל נ' שרה רייז, פ"ד נח(3), 934), הקובעת חובת הגינות למלווה להסביר ללווה מפורשות על זכותו לדיור חלופי ועל משמעות הויתור מצדו על זכות זו.
יש לזכור, כי בבוא הלווה ליטול הלוואת משכנתא לצורך רכישת דירת מגוריו, ומתוך ידיעה כי תנאי הויתור על דיור חלופי הינם זהים בכל המוסדות הכספיים המעניקים הלוואות משכנתא, לא נותרת בחירה ממשית בידיו, והוא נאלץ לחתום של מסמכי המשכנתא ככתבם וכלשונם, חרף הכללת הויתור הנ"ל.
נפקות התיקון המבוקש כלפי הגופים המלווים (ובראשם הבנקים) הינה שהלוואות משכנתא לא תינתנה לאותם לווים אשר מלכתחילה ניתן להניח (בדרך של בדיקת יכולותיהם הכלכליות) כי לא יעמדו בפירעון הלוואת המשכנתא. כך לא תוענק הלוואה לכל דורש, והסיכון של מימוש בית המגורים יפחת פלאים.
מנגד, במידה בה יסבור המלווה כי הלווה הינו בעל יכולת כלכלית לשאת בתשלומי הלוואת המשכנתא עד לסיומם, ניתן יהיה להעניק לו את ההלוואה הדרושה לצורך רכישת בית המגורים, אך בד בבד תיוותר לזכותו הגנת הדיור החלופי, בהתאם להוראות החוק.
כך, דרך מניעת האפשרות להתנות על הוראות החוק לעניין הדיור החלופי, ייווצר איזון ראוי בין תכליות החקיקה ובין האינטרסים של חייבים וזוכים, לווים ומלווים, ובדרך זו אף יאמץ החוק את מגמת בתי המשפט בסוגיה הנדונה וייצוק תוכן מהותי ונפקות משפטית ופרקטית של ממש להוראות סעיף 38 לחוק.
חשוב לציין, כי בהתאם ובעקבות התיקון האמור בסעיף 38 לחוק, מתבקשת הסדרת הסוגיה גם באמצעות תקנות מתאימות, אשר תקבענה בבירור מהו ה'סידור החלופי' אשר רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע בכל מקרה ומקרה המובא בפניו, הכל על מנת שלא תיוותר פירצה בהוראות החוק באופן שבמקום ויתור או התניה על זכות הדיור החלופי יינתן על ידי המלווים 'סידור' חלופי אשר אינו ראוי.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/1563/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ב באדר א' התשס"ח – 18.2.08