קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה) [הצעת חוק פ/3619/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: הצעת החוק הבאה, הצעת חוק-יסוד: בחירות חשאיות ליושב-ראש הכנסת (תיקוני חקיקה), של חברי הכנסת יוסף ביילין וזבולון אורלב. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ביילין. בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת זבולון אורלב ושלי עוסקת בשאלת בחירתו של יושב-ראש הכנסת. הרגע שבו נולד הרעיון אצלנו היה כאשר דובר על בחירת הנשיא, והיה רעיון שהבחירה הזאת תהיה גלויה ולא חשאית. אחד הטיעונים היה שגם הבחירה ליושב-ראש הכנסת היא בחירה גלויה, לכן אין שום טעם שהבחירה לנשיא דווקא תהיה חשאית, מה גם שרצוי שהכול יהיה שקוף, וכולם ידעו בעד מי כל אחד מצביע ולא יהיו כל מיני עסקים של סחר ומכר, אלא הכול יהיה כאילו על השולחן. חבר הכנסת אורלב ואני אמרנו זה לזה שזה הפוך לחלוטין. כשבדקנו מצאנו שבכל מקום שבו הכנסת בוחרת בחירה אישית – אגב, כמו שנהוג ברוב המערכות הפוליטיות – הבחירה היא בחירה חשאית. נשיא המדינה – כבר אמרנו, מבקר המדינה, נציגים לוועדה לבחירת שופטים, נציגים לוועדה לבחירת דיינים, נציגים לוועדה לבחירת קאדי וקאדי מד'הב – כל זה מוקפד. אנחנו מקבלים כאן מעטפות, הולכים לקלפי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אל תזכיר מעטפות. יוסף ביילין (מרצ): אין על זה שום ויכוח. ברור לחלוטין שמכיוון שהבחירה היא בחירה אישית, אנחנו מצביעים - - - היו"ר אמנון כהן: כאן המעטפות נבדקות מבעוד מועד, כך שאין בעיה. יוסף ביילין (מרצ): אפילו בנציגי הכנסת למועצת הרבנות הראשית – הבחירה היא בחירה חשאית. הבחירה הגלויה היחידה בבית הזה היא הבחירה ליושב-ראש הכנסת, והטענה שלי שזאת תקלה שצריך לתקן. מדוע תקלה? התפקיד הזה של יושב-ראש הכנסת הוא תפקיד שיש בו מין כפל משמעות. מצד אחד, זה אדם שצריך להיות, ובדרך כלל הוא אכן כך, מורם מהכנסת, לא חלק אינטגרלי מהוויכוחים של קואליציה ואופוזיציה, אלא מי שרוצה בטובת הכנסת אל מול המערכות האחרות, בעיקר מול המערכת האקזקוטיבית. מצד שני, הוא איש פוליטי על-פי הגדרה, הוא תמיד יבוא מתוך המפלגות. לכן במשך כל השנים יושבי-ראש הכנסת עשו סוג של שבת לעצמם – אני זוכר יושבי-ראש כנסת שלא היו באים לישיבות סיעה של מפלגתם, כי הם אמרו שהם לא צריכים להיות בסיעה, הסיעה שוקלת כל פעם מה עושים בישיבות הכנסת, איך יצביעו, וזה לא עניין שלהם, הכנסת היא כנסת, והם עומדים בראש הכנסת, והסיעה תעשה את ענייניה. היו למשל בניגוד לזה יושבי-ראש כנסת שהיו מאוד פוליטיים, ואמרו שדווקא משום שהם יושבי-ראש זה לא אומר שהם נוטרלו, הם אנשים פוליטיים, הם נבחרו על-ידי המפלגות שלהם, הם ייבחרו גם בעתיד על-ידי המפלגות שלהם, ולכן הם רוצים להיות אנשים פוליטיים גם במהלך הקדנציה. אין כאן בית-ספר. אין כאן הנחיות כלשהן. יש פשוט סבירות, והבעייתיות של הליכה על חבל דק היתה וגם תהיה בעתיד. אלא מה? כל עוד הבחירה של יושב-ראש הכנסת היא בחירה גלויה, מטבע הדברים היא חלק מהחלוקה הקואליציונית, חלוקת השלל הקואליציונית. כאשר יש הסכם קואליציוני, כאשר מדובר בשרים, ברור שיושב-ראש הכנסת הוא חלק מהעניין. ואז, הקואליציה מציעה מי צריך להיות היושב-ראש. בדרך כלל, הקואליציה החדשה, בעיקר משום שהיא גם חדשה, מצביעה בעד המועמד הזה. למועמד הנגדי, אם יש כזה, יש רק סיכוי סמלי, ובמקרים מסוימים בכלל אין מועמד נגדי. אם יש מועמד נגדי, זה כדי שהוא אולי יוכל לומר לעצמו או לעצמה שהם עמדו כנגד המועמד הדומיננטי. אבל הבחירה היא בחירה ידועה מראש, והמועמד הוא חלק מהמערכת הפוליטית הקואליציונית. מה זה עושה? זה יוצר מצב שבו יושב-ראש הכנסת יודע כל הזמן מי הצביע בעדו, מי בחר בו. מצד אחד, יש לו מחויבות מאד גדולה לקואליציה שבחרה אותו. לא אחת הוא אומר: רגע, רגע, זה לא לפי התקנון. זה לא זה. אי-אפשר לחכות פה. לא נעשה כאן מונקי-ביזנס, אבל הקואליציה באה ואומרת לו, אם זה ראש הממשלה או מישהו אחר או השר המקשר: אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אנחנו בחרנו בך. זה רגע של אמת, ואנחנו זוכרים הרבה מאוד רגעים כאלה של אמת בכנסת שבהם היושב-ראש יכול היה לקבוע הרבה מאוד את גורלה של הממשלה: אתה לא תגיד לנו ברגע הזה שאתה בכלל מהאו"ם. אתה באת מאתנו. בבקשה לנהל את העניין. נכון שגם אם הוא חבר כנסת בסיעת קואליציה, הוא לא מהאו"ם. נכון שגם אז אפשר לומר לו את זה. אבל זה כפל כפליים אם בחירתו נבעה מהצבעה קואליציונית ואם הוא יודע שהקואליציה היתה בעדו. מצד שני, חברי כנסת שלא הצביעו בעד היושב-ראש ותלויים ביושב-ראש להרבה מאוד דברים – פעם זו רשות דיבור, פעם זו נסיעה לחוץ-לארץ. היושב-ראש קובע דברים לא מעטים בבית הזה, מחדרים, לפעמים, ועד דברים שהם טכניים – עלולים להרגיש שכיוון שהצבעתם גלויה, מישהו יעשה אתם חשבון. אני, חלילה, לא אומר שהיה חשבון. אנחנו לא הצענו את ההצעה הזאת על רקע איזה דבר אישי. חלילה וחס. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - יוסף ביילין (מרצ): כן. לא ניסיון אישי ולא נגד מישהו. אני יכול להגיד שלי אין טענה 20 שנה כנגד אף יושב-ראש. באמת אין לי טענה. אבל יש כאן בהחלט בעיה. אני גם שומע אנשים אחרים שיש להם כן טענות. אני חושב שאת הדבר הזה אנחנו יכולים לתקן. אני חושב שזה יהיה נכון, אם חברי הכנסת, שבדרך כלל מכירים את המועמד – רוב המועמדים או כמעט כולם לא באים בקדנציה הראשונה. הם בקדנציה שנייה לפחות – מכירים את חברי הכנסת, יודעים מה היתרונות והחסרונות שלהם ויכולים לשקול בהצבעה חשאית מיהו האיש המתאים מבין המועמדים. יכולים גם להציע מועמד שאולי בהצבעה גלויה אין לו סיכוי ובהצבעה חשאית יש לו סיכוי, ויש לו סיכוי בהצבעה חשאית משום שמכירים אותו דווקא ומשום שמעריכים אותו דווקא, ואולי הוא מתאים לתפקיד הזה יותר ממי שמציעה אולי הקואליציה או מציעה קבוצה אחרת. אבל אם לא יציעו את המועמד הזה, חבר הכנסת גם לא יציג את המועמדות שלו, כי הוא לא רוצה סתם ליפול אם מדובר בהצבעה גלויה. לכן, מתן היכולת לחברי הכנסת להצביע על-פי הכרתם ועל-פי נטיות לבם בהצבעה חשאית, לדעתנו, כאן תתקן את המעוות. דווקא מכיוון שלא מדובר באיזו הצבעה קרובה ולא מדובר בשום דבר אישי, נדמה לנו שיש לנו כאן בהחלט טיעון מאוד רציני להביא לכך שכל ההצבעות האישיות בכנסת, לרבות ההצבעה לבחירת יושב-ראש הכנסת, תהיינה הצבעות חשאיות. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. להצעת החוק הזאת אין תשובה ואין הצבעה. נראה שזה יתואם ויהיה במועד אחר.