קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/366).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את כבוד שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת זאב בוים, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. שר הבינוי והשיכון זאב בוים: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר אישרנו בקריאה ראשונה הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת בנושא זה. יש הבדלים בין שתי ההצעות האלה, אשר חותרות לאותה מטרה – להבטיח ברכישת דירה בטוחות מוצקות לכספי הרוכשים. אני ארצה רק לומר בקיצור, על ההצעה שאני מעלה כאן, מהן הנקודות שאנחנו מבקשים להוסיף, לתקן, בחוק המכר הקיים, שכפי שכבר אמרתי בעבר, ביסודו הוא חוק מכר טוב, שמגן על הרוכשים. על רקע הניסיון ממשבר "חפציבה", מצאנו לנכון להביא את התיקונים האלה. סעיף 2 של החוק העיקרי קובע כי הבטחת כספי הקונה תיעשה רק מששילם סכום גדול מ-15% ממחיר הדירה – זה מה שמופיע היום בחוק. על-פי התיקון שאנחנו מציעים היום תחול הבטוחה לאחר תשלום של 10%. תיקון נוסף בהצעת החוק הוא קביעת נוסח הערבות שתינתן לרוכש הדירה בצו על-ידי השר. שינוי זה של הנוסח האחיד יביא לידי כך שמנגנון הבטוחה אומנם יבטיח כי בעת הצורך תשמש הערבות בטוחה אפקטיבית. הניסיון בענף מצביע על כמה סיבות לאי-מסירת דירה על-ידי מוכר הדירה, ולא רק במקרה של חדלוּת פירעון. לכן הצעת החוק קובעת כי אם חל עיכוב של שמונה חודשים ויותר – גם אם לא נקלע מוכר הדירה למצב של חדלוּת פירעון יוכל הקונה לממש את הבטוחה על-פי החוק. לסיכום, בהצעת החוק כמה תיקונים חיוניים שמיועדים להדק את רמת הביטחון של קונה דירה, בהשגת האיזון הנכון בין הרצון להגן עליו ובין ההכרח שלא להכביד יתר על המידה על התהליכים העסקיים בעת רכישת דירה. אני אודה לחברי הכנסת על תמיכתם בהצעה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני השר. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יעקב מרגי – אבל הוא אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל, האם אתה מעוניין לדבר, אדוני? אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני שר הבינוי והשיכון, הצעת החוק הזאת ראויה, ולעתים אתה שואל את עצמך למה לא עשינו את זה קודם, אלא שהחיים והאירועים לפעמים מאירים את עינינו ומביאים אותנו לתיקונים נדרשים. אנחנו נתמוך בחוק, כמובן לאחר דיונים בוועדה. החוק המוצע טוב לרוכשים, טוב לבנקים, טוב לכולם, סימן שהוא חוק טוב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני שר הבינוי והשיכון, לדבר על שני דברים. האחד הוא נושא הבנייה בירושלים ובבנותיה; אני חושב שאפשר להגיד ביושר, בזהירות הנדרשת – מכיוון שזאת ירושלים, דווקא משום שזאת עיר הבירה שלנו – שכרגע יש עיכובים – אני אהיה זהיר, אני לא רוצה להשתמש במלה "הקפאה", לא משום שהיא לא נכונה, אלא מכיוון שהיא כאילו מקפיצה, ולכן אני אגיד את זה אחרת – יש עיכובים, על-פי הנחיית ראש הממשלה, ויש דיונים אצל ראש הממשלה על הבנייה בירושלים, ומשמעות העניין - - - שר הבינוי והשיכון זאב בוים: הדיונים הם רק על העוטף ועל איו"ש, לא על תוך ירושלים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אגיד בקול מה שאמרת, למען הציבור: השר אמר שזה רק בעוטף, קרי ביהודה ושומרון, ולא בירושלים. עכשיו אני אגיד מה שאני יודע – ואיך אומרים? מוכן להישבע על זה. אני מוכן ללכת למכונת אמת, לכל צורת בדיקה שמי מהאנשים פה, מהתקשורת, ממקום כלשהו, יציע. יש דיונים אצל ראש הממשלה על הבנייה בירושלים. אז נכון, הוא לא הוציא הוראה להקפיא. אני רוצה לדייק. אלה להטוטי מלים, כי מה אתה אומר? נכון, לא חתמתי על הוראה כזאת, חס וחלילה, תיבש ידו של מי שיחתום על הוראות כאלה, אבל באמירה כלפי שר הבינוי והשיכון ואחרים, אני שולט במצב, ולא יצאו לשום דבר בירושלים – לא רק בעוטף-ירושלים – בלי אישור ראש הממשלה. וראש הממשלה מבקש חומר, כדי לראות ולהבין. זה המצב. אני מוכן לשים את ראשי בעניין. ואני אומר לכם, על זה נאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, וכו'. ואני מציע לכם – אני רוצה לבקש מכם – הורידו ידכם מירושלים. לא משום שביהודה ושומרון זה בסדר, אלא כי היא היתה מקום אחד שהיה בהסכמה לאומית. הדבר השני שאני רוצה לבקש ממך בהזדמנות הזאת – וגם בהזדמנות הזאת שנמצא פה ידידי שר החקלאות – הוא שתגמרו ביניכם את נושא חוק הרעייה, והמבין יבין. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עד שלוש דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתמוך בחוק הזה, אני חושב שהוא חוק טוב. עליתי לכאן לדוכן, ראשית, כדי לומר שאני תומך בחוק, ושנית, לוויכוח שיש לי עם היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי, מי יותר מקופח במדינה הזאת, הערבים או החרדים. ברשותך, אני רוצה לקרוא לך מכתב, ואתה תאמר לי ביושר שלך אם אפשר היה לכתוב מכתב כזה גם לערבים. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): יש פה מכתב, שהיום קיבלתי, מכתב שמופנה לכל מנהלי המוסדות להכשרת עובדי הוראה במגזר החרדי, מכתב של משרד החינוך – המינהל להכשרה, אגף להכשרת עובדי הוראה. כדי שנדע, אנחנו מדברים על המוסדות להכשרת עובדי הוראה, שזה לא ממלכתי, ממלכתי-דתי ומוכר שאינו רשמי. אין הבדל. באגף להכשרת עובדי הוראה, באגף הזה יש גם חרדים. יש מוסדות כאלה, ויש גם ציבור כזה של חרדים במדינה הזאת. אני כמובן לא אומר שמות של פקידים, אף-על-פי שהיה מן הראוי לומר את שמותיהם, אבל אני לא אומר. "על-פי הנחייתה של" – גברת במשרד האוצר, כך כותב משרד החינוך – "הסכם השכר הקיבוצי שנחתם ביום 10 בינואר 2008 על יישום שלב א' ברפורמה במערכת החינוך" – מודגש, עם קו מתחת לזה והאותיות מודגשות – "אינו חל על מוסדות החינוך ומוסדות ההכשרה להוראה במגזר החינוך החרדי. לפיכך, אין לשלם לסגל ההוראה במוסדכם את התוספת של 4.5%. המקדמה שהועברה לכם" – בחודש ינואר, אתם מתבקשים להחזיר. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אני סומך על היושר האינטלקטואלי שלך. האם אתה מעלה בדעתך שבמדינת ישראל בשנות האלפיים, ב-2008, או בכל שנה אחרת, היה אפשר לכתוב מכתב כזה על הערבים? אנחנו אומרים שאין שום הבדל חוקי, כולם אותו דבר - - - היו"ר אחמד טיבי: אני אענה לך. משה גפני (יהדות התורה): רק עשיתי - - - היו"ר אחמד טיבי: זו שאלה רטורית שלא צריכה תשובה? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתה חבר בממשלה הזאת - - - היו"ר אחמד טיבי: זה לא יכול להישאר כך. אתה זורק את זה בחלל, ואנשים יכולים לקבל את הרושם שכאילו חרדים מופלים לרעה יותר מערבים. משה גפני (יהדות התורה): אני אומר לך שכן. היו"ר אחמד טיבי: לא. משה גפני (יהדות התורה): אני אומר לך שכן. היו"ר אחמד טיבי: כמה כפרים לא מוכרים צריכים להיות? גלעד ארדן (הליכוד): היושב-ראש מנצל לרעה את מעמדו. משה גפני (יהדות התורה): הוא לא מנצל, אני התחלתי אתו. היו"ר אחמד טיבי: ליושב-ראש מותר להגיד כל מה שהוא רוצה. משה גפני (יהדות התורה): אני העליתי את זה לוויכוח אתו. גלעד ארדן (הליכוד): מה זה קשור? היו"ר אחמד טיבי: אגב, כמה יישובים חרדים לא מוכרים יש בארץ? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש - - - היו"ר אחמד טיבי: כמה חדרי לימוד חסרים לך? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מכיר את המאבק של - - - היו"ר אחמד טיבי: אין ספק שאתם מקופחים מאוד. משה גפני (יהדות התורה): אתה מכיר מכתב כזה, אדוני היושב-ראש? הרי כלפינו ממציאים כל מיני תירוצים – אתם מוכר שאינו רשמי, אתם לא ממלכתי. למשפטנים יש תירוצים כאלה, זאת ההלכה, כל מיני תירוצים שמתאימים לנושא של הקריטריונים. לא אומרים פה שהחרדים הם לא ממלכתיים, כי אי-אפשר להגיד את זה על האגף להכשרת עובדי הוראה. אומרים: אינו חל על מוסדות החינוך. המורה או המורה באגף להכשרת עובדי הוראה במגזר החרדי לא יקבלו 4.5%, היא לא תקבל בשכר שלה. היא קיבלה בינואר, לוקחים את זה ממנה בחזרה רק משום שהיא חרדית. אין מכתב כזה, חבר הכנסת טיבי, אדוני היושב-ראש. יכול להיות שאתה צודק בנתונים, אבל אם היה מכתב כזה על המגזר הערבי או על כל מגזר אחר, על עולים חדשים, לא חשוב על מי, מהדורות החדשות היו נפתחות בזה. אנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית, שוויונית, הכול צריך להיות על-פי החוק. תראו את הנייר הזה. אני מודה לקדוש-ברוך-הוא שיש הנייר הזה, משום שעד היום היו רק תירוצים, עכשיו אומרים לנו את האמת: אתם חרדים ואין מקומכם אתנו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. אני רוצה לברך קבוצה של מנהיגים דתיים מהודו, שמשתתפים בכנס כאן בארץ, לברך אותם כאורחי הכנסת, אהלן וסהלן – Thank you very much, You are most welcome. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אני עומד על כך שתסיים את הדיון. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השערורייה שהיתה בחברת "חפציבה", בבעלותה של משפחת יונה, אסור שתחזור על עצמה. באשמתם או שלא באשמתם המציאות העגומה שהיתה שם היא בלתי נסבלת. מאות ואלפי משפחות שרכשו דירות, שהשקיעו את כל כספם, אנשים אספו פרוטה לפרוטה, לקחו הלוואות של משרד השיכון, את כל ההלוואה הבנקאית שהם ערבים להחזיר את הכספים האלה ונתנו לאותה חברה שהיא ידועה, אמינה, חברה גדולה, עם ניסיון רב, ופתאום כולם מתנערים מאחריות, זה לא שייך לאף אחד – הבנקים, מה פתאום, כי הם יודעים איך להחתים ואיך להביא את החוזה לאותו קונה שכל האחריות תוטל עליו, ומה שנעשה, הכול על אחריותו. ופתאום אותם רוכשים תמימים, בעלי משפחות, מצאו את עצמם בלי דירה, בלי כספים, כעניים בפתח. לכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא טובה, אבל היא לא מושלמת. נכון, יש כאן עניין לתת אפשרות לפנות ולתבוע את אותם הבנקים, אבל אני לא מבין למה זה צריך להיות 10% במקום 15%? למה לא מהפרוטה הראשונה? מה זה 10%? 10% זה גם יכול להיות 20,000 דולר שאדם נותן על החשבון, אז הכסף שלו הפקר? היום כולנו יודעים מה מחירי הדירות, דירה הכי פשוטה היא 200,000 דולר, אז 10% זה 20,000 דולר. אנשים שנותנים את כספם, האם לא ראוי שיזכו להגנה מרבית? לכן אני מאוד שמח שהוטל על שר השיכון לאפשר לו לנסח את אותו נוסח לאותם חוזים שלא יהיו כבדים כאלה, מסובכים ומסורבלים, שבסופו של דבר הקליינטים גם לא ירצו לחתום עליהם. אותם רוכשי דירות בדרך כלל, בפרט אלה שבאים דרך משרד השיכון, אותם זכאים הם אנשים חסרי אמצעים, ומאמינים אולי מעבר למה שצריך באותן חברות גדולות, עשירות, אמידות, בעלות ניסיון, ורוצים לרכוש את הדירה מתוך אמון שהם רוחשים לאותם עשירים בעלי החברות ובעלי ההון. ולכן הצעת החוק חשובה וראויה, ונקווה שהיא תביא באמת לפתרון ראוי לכל אותם רוכשי הדירות, אפילו בדיעבד ורטרואקטיבית. היו"ר אחמד טיבי: גם בדיעבד וגם רטרואקטיבית זה חשוב. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מייד עם קבלת הצעת החוק, על-פי התוצאה, היא תועבר להמשך דיון בוועדת הכספים להכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 11, מתנגד אחד, נמנע אחד. מי זה נגד? שלמה מולה (העבודה-מימד): בטעות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מולה, אתה הצבעת נגד. שלמה מולה (העבודה-מימד): בטעות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מולה אומר שהוא הצביע נגד בטעות, והוא בעד הצעת החוק. זה לא ישנה את התוצאה, ולכן, כפי שאמרתי, ההצעה עוברת לוועדת הכספים להמשך הכנה.