קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (עידוד השימוש ברכבת - הקמת חניונים במחיר סביר), התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3529/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (עידוד השימוש ברכבת – הקמת חניונים במחיר סביר), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת גלעד ארדן ואופיר פינס-פז. ינמק חבר הכנסת ארדן, בבקשה. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שכששמעתי את עמדת הממשלה על הצעת החוק שאני רוצה להציג בפניכם פשוט הייתי המום. מה בסך הכול רוצה לקבוע הצעת החוק הזאת? ממשלת ישראל מספרת לכולנו שהיא רוצה לעודד את השימוש ברכבת - בגלל הצפיפות בכבישים, בגלל הבטיחות בדרכים, בגלל זיהום האוויר. אנחנו רוצים לשכנע את הציבור הרחב שלא רק מי שאין לו ברירה ואין לו רכב פרטי ישתמש ברכבת, לא רק חיילים או מסכנים או עניים, אלא גם מי שיש לו רכב פרטי. אנחנו רוצים לשכנע אותו לעזוב את רכבו הפרטי או להשאיר אותו בחנייה ולהשתמש ברכבת ישראל. עכשיו תראו מה קורה: מדינת ישראל הולכת ומשקיעה כ-20 מיליארד שקל בתוכנית רב-שנתית לפיתוח רכבת ישראל – דרך אגב, בזכותו של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, שהקצה את הסכום הזה גם בימים תקציביים קשים. רכבת ישראל מקימה תחנות רכבת ברחבי הארץ, וכל עירייה מחליטה לעצמה כמה דמי חנייה לגבות ממי שישאיר את רכבו בחניון הרכבת. כלומר, יכולה לבוא עיריית אשקלון ולהנהיג חנייה חינם ליד תחנת הרכבת באשקלון, ולעומתה יכולה לבוא עיריית בני-ברק, לצבוע בכחול-לבן, כדי להגדיל את הכנסותיה, ליד תחנת הרכבת שבתחומה, ומי שירצה לנסוע ברכבת ולהשאיר את רכבו ליד תחנת בני-ברק יצטרך לשלם עשרות שקלים בגין כל יום של חנייה, וזה, כמובן, מצטרף למחיר שהוא משלם בגין השימוש ברכבת. הצעת החוק שיזמתי, עם חבר הכנסת אופיר פינס, קובעת דבר מאוד מאוד פשוט: מנהל הרכבת הוא שיקבע, תחת שר התחבורה, מהו התעריף שמותר לגבות בגין חנייה בחניון של רכבת ישראל ליד כל אחת ואחת מהתחנות שלה. מדינת ישראל רוצה ביד אחת לעודד את השימוש ברכבת ומשקיעה מיליארדים כדי לסלול מסילות רכבת, וחלק מזה - גם לקרוא לציבור לנטוש את רכבו הפרטי ולעבור לשימוש ברכבת. אז לא יכול להיות שהממשלה תאפשר לכל עירייה לגרום בדיוק לתהליך ההפוך, שאדם שירצה לנסוע ברכבת - העירייה תוכל לייקר את השימוש ברכבת ברמה כזאת שזה לא יהיה כדאי מול השימוש ברכב הפרטי. הצעת החוק - באמת הייתי המום מכך. שמעתי שגם משרד התחבורה התנגד לה בוועדת השרים לחקיקה. אני מאוד מצפה לשמוע את ההסבר של השר בעניין הזה. ההצעה בסך הכול קובעת ששר התחבורה יקבע ליד כל אחת ואחת מתחנות הרכבת שמוקמות ברחבי הארץ כמה מקומות חנייה צריכים להיות שם ומהו המחיר הנכון שניתן יהיה לגבות. כלומר, לא כל עירייה תחליט כמה כסף היא רוצה לגבות ממי שמשאיר את רכבו שם ומשתמש ברכבת, אלא הממשלה, באמצעות שר התחבורה, היא שתקבע מה יהיה המחיר. נוסף על כך, ההצעה קובעת שאם אין אפשרות להקים חניון ליד תחנה מסוימת - גם לכך ניתנה סמכות לשר לאפשר פטור מהקמת חניון ליד תחנת רכבת אם התנאים הגיאוגרפיים שם אינם מאפשרים זאת. אני מבקש מחברי הכנסת, מכל מי שחושב שיש לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, שיש לעודד את השימוש ברכבת - שהיא כלי התחבורה העתידי, שזה הדבר הנכון לכלכלת ישראל, להגנה על הסביבה, למניעת זיהום אוויר, למניעת תאונות דרכים - לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת גלעד ארדן. שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר שאול מופז, דברי תשובה על הצעתו של חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה לכאורה לעודד את השימוש ברכבת על-ידי הקמת חניונים סמוך לרכבת בדמי שימוש כאלה ואחרים. אני סבור שכאשר אנחנו באים לבחון הצעות חוק אנחנו חייבים: 1. לשים על כף המאזניים גם את סוגיית התקציב והיכולת שלנו לממש את ההצעות הללו; 2. את עתודות הקרקע שקיימות היום במדינת ישראל, ובדגש באותם אזורי תחנות - ואני עוסק בזה בכל רשות ורשות - ולדעת את ההיתכנות היישומית של כל אחת מהתחנות הללו ואת אזורי החנייה הסמוכים להן. ברשותכם, אני רוצה להעלות כמה נימוקים. ראשית, לא כל תחנות הרכבת מצויות במתחם גיאוגרפי שבו זמינות הקרקע והתנאים ההנדסיים לצורך הקמת חניונים לרכב פרטי אכן קיימים. שנית, במקרים רבים צפוי כי יהיה צורך בהפקעות למטרת הקמת חניונים. התהליכים האלה הם תהליכים ממושכים, שכרוכים גם בתשלום פיצויים, ולכן יישום ההצעה עשוי לגרום לעיכובים בפתיחת תחנות רכבת חדשות, ונוסף על כך הוא כרוך בעלויות תקציביות אשר בעידן של קיצוץ 4 מיליארדי שקלים מתקציבי הפיתוח של הרכבת הן פשוט אינן ישימות. לקבל החלטה שאיננה ישימה, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת זמינות הקרקע, נראה לי מאוד בעייתי ולא הכרחי. דבר שלישי, לא בכל תחנת רכבת יש ביקוש גבוה, ולכן יש תחנות שאינן נזקקות לחניון לרכב פרטי. חלק מהתחנות נמצאות באזורי מגורים, מסחר ותעשייה, והקמת חניון במתחם מסוג זה עלולה לגרום לפגיעה במרקם האורבני העדין באזור. יתירה מזו, בסוף השנה הזאת אנחנו עתידים להקים רשות במטרופולינים הגדולים של מדינת ישראל - ובעתיד גם במטרופולינים האחרים - שתנהל את התחבורה הציבורית בכל מקום ומקום. הדגש הוא באינטגרציה, השילוביות, בין כל מרכיבי התחבורה: בין הרכבות של רכבת ישראל לרכבות הפרבריות שתקומנה, האוטובוסים, ובמידה מסוימת מאוד גם הרכב הפרטי. אנחנו רוצים להוביל לכך שהשימוש בתחבורה הציבורית ילך ויגדל באופן שגם לתחנות הרכבת יגיעו בין ברכבות פרבריות ובין באוטובוסים, ופחות ברכב הפרטי. לסיכום, אנחנו ממליצים מאוד שהמדיניות הנוכחית של משרד התחבורה והבטיחות ברכבת, שמגובה על-ידי אנשי המקצוע של רכבת ישראל, ואומרת שיש לעודד את השימוש ברכבת כעידוד השימוש בקווי תחבורה ציבוריים ולא על-ידי שימוש ברכב פרטי – זו תהיה המדיניות. במסגרת עידוד השימוש בקווי תחבורה ציבורית ניתן למקם את תחנות האוטובוס סמוך לתחנות הרכבת ולהתאים את לוחות הזמנים של קווי התחבורה הציבורית ללוחות הזמנים של הפעילות התחבורתית הכוללת. אשר על כן, אבקש להתנגד להצעה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – אתה רוצה? בבקשה, בבקשה, חבר הכנסת ארדן. גלעד ארדן (הליכוד): הקשבתי היטב לדברי השר, אבל לצערי הרב אין בהם תשובה על הדברים שאמרתי, שבגינם יש לתמוך בהצעת החוק. אדוני השר, אמרתי במפורש שאני יודע שלא ליד כל תחנת רכבת אפשר להקים חניון, והרי אין לנו שום כוונה לעכב הקמת תחנות רכבת, והצעת החוק קובעת במפורש שבסמכותך לפטור את מנהל הרכבת מתחולת הוראות החוק. אבל במקומות שבהם כן יש תחנות רכבת, ואנחנו רוצים לעודד את הציבור לנטוש את הרכב הפרטי שלו ולעבור לשימוש ברכבת, לא יכול להיות שכל עירייה ועירייה תחליט כמה עולה להשאיר את הרכב למי שרוצה לנסוע ברכבת. ואני אומר שוב: אני מוכן לשנות כל דבר בהצעת החוק. כיושב-ראש ועדת הכלכלה, אם זה ירגיע את הקואליציה, אני מוכן לוותר על החוק הזה, שהוא יעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה, כיוון שהחוק הזה יש לו ערך מאוד חשוב להגנת הסביבה, של מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. שלא כל עירייה – כמו בני-ברק, למשל, שצובעת בכחול-לבן, ואז עולה עשרות שקלים להחנות את הרכב ליד תחנת הרכבת - שם, ליד קניון איילון, להשאיר את הרכב. לכן, אם הקואליציה מוטרדת מהשליטה בהתקדמות החוק, אני מודיע: מבחינתי החוק יכול לעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה, לעלות שוב לוועדת השרים וכל תנאי שהממשלה תרצה ייכנס בהצעת החוק, ויש בקרה על-ידי יושב-ראש הוועדה. אבל מי שחשוב לו השימוש בתחבורה הציבורית, חייב לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת גלעד ארדן. אנחנו עוברים להצבעה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: - - - איתן כבל (העבודה-מימד): - - - קריאות: - - - היו"ר עתניאל שנלר: אני לא שומע. רגע. השרה המקשרת, השרה המקשרת. חבר הכנסת כבל, נא להירגע. נא להירגע. מה קרה? מה קרה? בבקשה להירגע. מה קרה? יש כאן חוק. מייצג את הממשלה בחוק השר – אדוני השר, ביקשת להעיר. בבקשה. קריאות: - - - היו"ר עתניאל שנלר: אני לא ביקשתי את העזרה של חבר הכנסת כהן, ביקשתי לשמוע את השר ומנעתם ממני להקשיב לו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: - - - היו"ר עתניאל שנלר: אם כן, האם שמעתי נכון שהשר מוכן – יצביעו על זה היום, ואם זה יעבור, זה יעבור לוועדת הכלכלה, והעבודה תהיה משותפת - - - שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז: - - - קריאות: - - - היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (עידוד השימוש ברכבת – הקמת חניונים במחיר סביר), התשס"ח-2008, נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: ובכן, בעד – 40, נגד – 52. אשר על כן, אני קובע שההצעה הזאת לא עברה.