הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת
דב חנין
רוברט אילטוב
רן כהן
מיכאל מלכיאור
זהבה גלאון
חיים אורון
מוחמד ברכה
חנא סוייד
ישראל חסון
ליה שמטוב
דוד רותם
אברהים צרצור
פ/3588/17
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס"ח–2008
תיקון סעיף 6
1.
בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–19641 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 6(א), בפסקה (10), אחרי "בתי שימוש" יבוא "מלתחות".
תיקון סעיף 8
2.
בסעיף 8 לחוק העיקרי, אחרי "דמי כניסה" יבוא "או דמי חניה" אחרי "אותו מקום" יבוא "בתחום אותה רשות מקומית", אחרי "לכניסה" יבוא "ולחניה"; לעניין סעיף זה "חניה" – מקום לחניית כלי רכב בסמוך למקום רחצה בים, בנהר או באגם, שהגישה אליו נוחה".
הוראות מעבר
3.
תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו ברשומות.
דברי הסבר
תופעת גביית התשלום בחופי הרחצה הפכה בשנים האחרונות לרחבה ושערורייתית. הדעת אינה סובלת מצב שבו חוף הים – משאב טבע, קניין ציבורי – פתוח רק בפני אוכלוסיות בעלות ממון. חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, מעיד על כך שכבר לפני שנים רבות היתה מדיניות ברורה של שמירה על החופים כפתוחים ונגישים לציבור הרחב, אך המציאות מלמדת כי נותרו בחוק מספר פרצות שהרשויות המקומיות מצליחות לנצל ובזאת לסכל מטרה חשובה זו.
החלפת סעיף 6(א)(10) בסעיף המוצע בהצעת חוק זו נועדה להבטיח את הכניסה החופשית לכלל החופים, תוך מתן אפשרות לגביית תשלום עבור שירותים מיוחדים בלבד, הניתנים בחוף מעבר לשירותים הבסיסיים היעודיים לרחצה. במקום מתן אפשרות לחקיקת חוקי עזר, אשר יאפשרו גביית דמי כניסה במקרה של מתן שירותים עודפים, הסעיף המוצע קובע כי הכניסה עצמה לחוף לא תהיה כרוכה בתשלום, ובאמצעות חוקי עזר ניתן יהיה לגבות תשלום עבור השירותים הנוספים והמיוחדים בנפרד. שינוי זה מבטיח למבקר בחוף המעונין בחוויה הבסיסית של רחצה בים ומנוחה על החוף, כי לא ידרש לשלם כלל.
מטרה נוספת המושגת בשינוי זה היא הגדרת השירותים שלא ניתן לגבות עליהם תשלום על פי אופיים מבלי לקבוע רשימה סגורה, שכן הניסיון מלמד שהרשויות המקומיות עלולות לנצל את הרשימה הסגורה הקיימת כיום בסעיף 6(א)(10) ולגבות תשלום על שירותים בסיסיים ביותר רק משום שאינם מופיעים בה. הגדרת השירותים כבסיסיים ויעודיים לרחצה, יחד עם פירוט רשימה חלקית, מסייעים בהשגת תכלית הסעיף.
דרך מרכזית לעקיפת הוראות החוק כפי שהוא מנוסח כיום היא גביית דמי חניה גבוהים בחופים בהם מגרש החניה הסמוך לחוף הרחצה הינו המקום היחיד בקרבת מקום שניתן לחנות בו, והגעה ברכב פרטי הינה האפשרות הסבירה היחידה להגעה לחוף. במקרים אלה גביית דמי החניה כמוה כגביית דמי כניסה. בית המשפט העליון הכיר בכך במסגרת העתירה שהוגשה לבג"צ כנגד משרד הפנים בשל הגביה הבלתי חוקית בחופים רחבי הארץ (בג"צ 5824/05 אדם טבע ודין נ' שר הפנים ואח').
הוספת המילים "דמי חניה" מיד לאחר "דמי הכניסה" מבהירה כי התשלום על החניה עלול להוות תשלום עקיף על הכניסה לחוף, ולכן יש לפקח עליו בדיוק כפי שמפקחים על גביית דמי הכניסה. תיקון סעיף 8 מבקש לוודא כי מבקר שיבחר להגיע לחוף ללא רכב פרטי או שיגיע ברכב פרטי אך יעדיף לוותר על החניה בצמוד לחוף בכדי לחסוך את העלות הכרוכה בכך, גם הוא יוכל להגיע באופן סביר ונוח לחוף הרחצה
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו באדר ב' התשס"ח – 2.4.08