קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק תגמול למאבטח הנפגע בהצלת חיי הזולת, התשס"ח–2008 [הצעת חוק מס' פ/3500/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק תגמול למאבטח הנפגע בהצלת חיי הזולת, התשס"ח–2008. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. כבוד השרה, אם רוצים שינויים, צריך לתאם עם חברי הכנסת. השרה רוחמה אברהם-בלילא: - - - היו"ר אמנון כהן: גברתי, הצעקות לא יעזרו. אתם רוצים לתאם? תתאמו קודם. כל שינוי בסדר-היום צריך להיות בתיאום עם חברי הכנסת. סליחה, עכשיו את לא מדברת. בבקשה, אדוני. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, השרים, מטרת הצעת החוק שאני מבקש מכם לתמוך בה היום היא תיקון עוול הנגרם לקבוצת שכירים במשק, שעל-פי מיטב שיפוטי נבדלת מסקטורים אחרים. קבוצה זו ניצבת במעגל האבטחה האחרון. תפקידה לסכל פיגועים תוך סיכון חיים, לעתים עד חירוף נפש, ולא אחת בזכותם ניצלו חיים של אזרחים רבים. אני מדבר כמובן על המאבטחים והשומרים המועסקים בחברות השמירה בישראל. והיום, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להשוות בדין ובחוק בין מאבטח שהקריב את חייו במסגרת תפקידו, או חס ושלום נותר נכה, לחייל שנספה במערכה או לנכה צה"ל. מבחינתי זה אותו דבר, אותו דין, אותו חוק. בחודש אפריל 2003, בשעה 07:00 לערך, הגיע המחבל אחמד חטיב, לבוש במעיל שהסתיר חגורת נפץ, לתחנת הרכבת "נורדאו" בכפר-סבא. זה היה יום שרבי, והדבר עורר את חשדם של שני המאבטחים שעמדו בכניסה לתחנה – אלכסנדר קוסטיוק, זיכרונו לברכה, בן 23 מבת-ים, ורותם אלפי, בן 21 מתל-אביב. המחבל נדרש להציג תעודת זהות ולהיבדק בגלאי מתכות. לצערנו, הפעיל המחבל את חגורת הנפץ, ומעוצמת הפיצוץ נהרג אלכסנדר קוסטיוק ורותם אלפי נשאר פצוע קשה עד היום. עם זאת, לצערנו וגם לשמחתנו, מנעו המאבטחים פיגוע המוני בהיקף אחר לגמרי בתחנת רכבת הומה אדם או בקרון עמוס בחיילים, ילדים ונשים, פיגוע שבלעדי המאבטחים האלה היה מסתיים אחרת. אף שאלכס סיכל טרור לכל דבר ועניין, משפחתו של אלכס אינה מוכרת במשרד הביטחון, וזוכה לתגמול מהביטוח הלאומי בלבד. רותם אלפי נותר נכה לכל ימי חייו ואינו מוכר. כמוהם, המאבטח חיים עמרם, זיכרונו לברכה, שזיהה מחבל בכניסה לקניון "השרון" בנתניה וניסה בגופו למנוע מהמחבל להיכנס לקניון, שילם על כך בחייו. חברי חברי הכנסת, יכולתי להביא בפניכם עוד כמה מקרים ודוגמאות מערים בישראל – עפולה, חיפה וירושלים - של מאבטחים ושומרים שעמדו בפתח מסעדות, בתי-קפה ושערי מרכזי קניות וקניונים, ובזכות מסירותם לתפקיד, הערנות והתושייה שהפגינו לעתים, מנעו הרג של אזרחים חפים מפשע, ולעתים מנעו מספר הרוגים רב יותר, אבל אני מניח שהמסר ברור לחלוטין. אני מניח שלכולכם ברור כי על-פי רוב מדובר באזרחים דלי אמצעים. רק אתמול דווח בתקשורת על כ-30 מאבטחים ושומרים שהתפטרו מחברת שמירה, שלא אנקוב בשמה, במחאה על תנאי העסקה גרועים, תשלום זעום, משכורות שמופקדות באיחור, ולעתים אף מופקדות באיחור רב. מסיפורים של השומרים שעליהם דווח אתמול - ולא רק אתמול - עולה תמונה מבישה החושפת שחברות שמירה משלמות את המינימום שבמינימום. מובן שמיותר לציין שהטבות סוציאליות, כמו קרן השתלמות, בונוסים וביטוחים משלימים למיניהם - עליהן אין בכלל מה לדבר. שומרים ומאבטחים הם על-פי רוב חיילים משוחררים שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי ומבקשים לחסוך כסף לטיול שאחרי הצבא, ללימודים או לכל מטרה אחרת. ניתן לראות גם עולים חדשים רבים, כאלה שלא הצליחו להשתלב במעגל העבודה, וכן אזרחים מאוכלוסיות חלשות המנסים להתפרנס בכבוד וכאלה המבקשים למצוא השלמת הכנסה לאחר שסיימו יום עבודה במקום אחר. בכל זאת, לא ברור לי למה הממשלה מתנגדת. לפי הבדיקות שערכתי, העלות התקציבית מאוד נמוכה. לפי הנתונים מדובר בעשרות בודדות. אין חולק על רמת הסיכון. כלל לא ברור לי, ואני שואל את השר לביטחון הפנים, שלא נמצא פה היום, מדוע הוא לא נעמד על רגליו האחוריות כדי לקדם את העניין. הרי משטרת ישראל, מחלקת האבטחה ושירות הביטחון הכללי מחייבים להציב מאבטחים בכניסות לבתי-עסק, לקניונים ולתחנות רכבת. זו חובה ולא זכות. המאבטחים האלה ניצבים בחזית המאבק בטרור ומונעים בגופם כניסת מחבלים. מדוע השר לביטחון הפנים, שנמצא בעמדת השפעה מכרעת ומופקד על ביטחון הפנים, ובין השאר גם על השומרים המאבטחים, ומחייב את בתי-העסק להציבם ולבדוק את מי שמבקש להיכנס פנימה - מדוע אתה ואנשיך ואנשי הממשלה לא תומכים בחוק הזה? לא ברור. אתמול שוחחתי עם אנטולי גוסליצר, שנפצע קשה בחודש מרס 2002, המכונה "מרס השחור" - החודש שבו נרצחו 150 אזרחים, נפלו 26 חיילים ונפצעו 600. כזכור לכם, שיאו של אותו חודש היה הפיגוע במלון "פארק", שבסיומו הורה ראש הממשלה דאז אריאל שרון לצאת למבצע "חומת מגן". בין הפצועים היה המאבטח אנטולי, שעמד בכניסה לסופרמרקט בקריית-יובל עם מאבטח נוסף בשעה שהגיעה מחבלת עם תיק מלא חומר נפץ - - - היו"ר אמנון כהן: חברי הכנסת סילבן שלום ויובל שטייניץ, אי-אפשר. אני מבקש לזוז משם. חבר הכנסת סילבן שלום - - - סילבן שלום (הליכוד): בסדר, מה אתה רוצה ממני? היו"ר אמנון כהן: כמה פעמים אפשר לומר את זה? סילבן שלום (הליכוד): למה אתה צורח? היו"ר אמנון כהן: אתה מפריע ואני לא שומע את הדובר. סילבן שלום (הליכוד): קודם כול תירגע. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כשהגיעה המחבלת עם תיק מלא חומר נפץ וכדוריות ברזל קטלניות, ביקש ממנה אנטולי לפתוח את התיק לבדיקה שגרתית. לאחר שסירבה הוא דחף אותה מהסופרמרקט, ואז אירע הפיצוץ שממנו נהרגה רחל לוי, זיכרונה לברכה, והמאבטח אנטולי נפצע. כמו כן, נהרג המאבטח חיים סמדר, זיכרונו לברכה. אנטולי, שהוא פצוע, סובל מנכות עד היום, מקבל קצבה עלובה של כמה אלפי שקלים מהביטוח הלאומי. אנטולי נאלץ לחסוך בנסיעה ה"יקרה" באוטובוס לבית-החולים, ומסתפק בהליכה לקופת-החולים הקרובה. כמו כן הוא נאלץ לוותר על תרופות ועל משככי כאבים. חברי חברי הכנסת, מדובר בחוק עם עלות תקציבית נמוכה. זה לא עניין של אופוזיציה-קואליציה; זה עניין של עשיית צדק עם מעגל האבטחה האחרון, שלצערי נשכח מאחור. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ.