קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (המצאת הודעת תשלום קנס לחייב), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3565/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (המצאת הודעת תשלום קנס לחייב), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת גלעד ארדן ואלי אפללו. ינמק חבר הכנסת גלעד ארדן. תשובה והצבעה במועד אחר. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה. כפי שאמרת, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. נאלצתי להסכים לתנאי הזה של הממשלה לאור התנגדותה הלא-ברורה, ואני מקווה ששר הפנים ישיב על ההצעה הזאת, שלטעמי היא כל כך מתבקשת, כיוון שנוצר מצב שגורם עוול כבד מאוד לאזרחים רבים במדינת ישראל, ואני אנסה לתאר אותו. מי מאתנו לא מכיר את התופעה שבה אנחנו מקבלים – או לפחות העירייה חושבת שקיבלנו – דוח חנייה ונשלח אלינו דוח לכתובתנו, כפי שהעירייה חושבת שזו כתובתנו. לעתים העירייה שולחת את הדוח לאחר פרק זמן מאוד-מאוד ארוך. אם האזרח לא קיבל את דוח החנייה, אם מהסיבה שהוא לא נשלח לכתובת המעודכנת או שהוא לא הבחין בכך שזה הגיע אליו לדואר, בעצם על-פי החוק הקיים, בתוך 15 יום מהרגע שעירייה שלחה את הדוח בדואר הרשום, יש חזקה שהאזרח קיבל את הדוח ומאותו רגע העירייה יכולה לפתוח בהליכי גבייה נגד אותו אזרח. תראו לאיזה מצבים מטורפים, לטעמי, אנחנו מגיעים. רוב העיריות היום מוציאות את הגבייה שלהן למשרדי עורכי-דין חיצוניים. מובן שאותו משרד עורכי-דין – ואין לי שום טענה אליו – מטרתו לא לחנך את הציבור לתשלום, אלא מטרתו למקסם את הרווחים שלו כתוצאה מהליכי הגבייה. מובן שכמה שהגבייה הזאת תעלה יותר ויהיו בה גם הוצאה לפועל, ועיקולים, ועיקולים בבית החייב, כך גם הנתח של אותו עורך-דין הולך וגדל. מה קורה? אותם מעקלים שנשלחים על-ידי משרד עורכי-הדין החיצוני לעירייה, במסגרת הליכי הגבייה, מגיעים לביתו של החייב לכאורה, ולפעמים ב-22:00-21:00, לא בהכרח כשההורים נמצאים בבית, ומבקשים להתחיל ולקחת חפצים מבית החייב לכאורה. כאשר אומר החייב לכאורה לגובה: לפחות תראו לי – אני לא זוכר שקיבלתי דוח מהעירייה ואני לא יודע על מה אתם מדברים – שהעירייה אכן שלחה לי בדואר רשום לכתובת הנכונה את הדוח. שאם לא כך, אז אין שום חוב ואין לי שום ידיעה על הדוח הזה, ולכן כל הצבירה של הריביות, המדד והקנסות הנלווים והוצאות הגבייה אינם חוקיים. מסתבר שכל העיריות ברחבי המדינה החליטו, כאילו ביחד, שהן לא שומרות או לא מציידות את הגובים שלהן בהוכחה כלשהי על כך שהגבייה הזאת נעשית כדין. כלומר, אומרים לאותו אזרח: נכון שהחוב המקורי היה 100 או 200 שקלים ועכשיו אנחנו טוענים שזה הגיע ל-2,000 או 3,000 שקל, אבל אנחנו לא מוכנים להציג בפניך את ההוכחה, את ספח הדואר הרשום שנשלח אליך, כי זה בארכיון העירייה, בגנזך, וזה לוקח חודש להביא את זה משם. בינתיים הברירה שבידך היא או לשלם לנו 3,000 שקל בגין אותו דוח שאנו טוענים ששלחנו אליך, או שבכוח ובליווי משטרתי נתחיל לפנות מביתך את חפציך. בעצם כל מה שהצעת החוק שלי מבקשת לקבוע הוא שהעירייה תצטרך לשמור את ההוכחה שהיא שלחה את הדוח בדואר רשום לכתובת המעודכנת של החייב, וברגע שהחייב מבקש לראות את הספח של המכתב הרשום, כל עוד העירייה לא מסוגלת להציג לו את אותה הוכחה אלמנטרית לכך שהיא פעלה בצעד הראשון כדי שיהיה לה היתר להמשיך באותם הליכי גבייה קיצוניים – בלי שהיא תהיה מסוגלת להציג את אותו ספח דואר רשום, היא לא תוכל להמשיך בהליכי הגבייה. הרי אחרת הרי אנחנו מעמידים את החייב בפני מצב שהוא לטענתו לא מכיר את הדוח, לא קיבל אותו מעולם, ייתכן מאוד – וזה קורה פעמים רבות – ששלחו את זה לכתובת ישנה שלו, וכעת אם הוא לא ישלם פי-15 או פי-20 מהדוח המקורי, הוא ימצא את עצמו בלי רהיטים בבית. אני לא מדבר על הבושה והכלימה כאשר באים בלילה בליווי שוטרים, דופקים על הדלת, מפחידים את הילדים, ומדברים בשפה – אבל זו אולי הצעת חוק אחרת שצריך לחשוב עליה לגבי ההפרטה של לא רק המדינה, אלא גם של העירייה בכל הפעילות שלה מול האזרחים, לפחות בכל הנוגע לגביית חובות, כי ברור לכולנו שעובד ציבור יתייחס אחרת כאשר הוא במגע עם אזרחים מאשר נציגים של איזה משרד עורכי-דין שרוצה – אני רואה שאת מרוצה מהדברים שאני אומר, חברת הכנסת יחימוביץ. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כל מלה בסלע. גלעד ארדן (הליכוד): את יודעת שלפעמים יש בינינו הסכמות בהרבה תחומים. דב חנין (חד"ש): גם אני מרוצה. גלעד ארדן (הליכוד): נו, יופי, אני שמח. אברהם מיכאלי (ש"ס): בוועדת חוקה היה דיון על ההוצאה לפועל - - - גלעד ארדן (הליכוד): יש לי שם חוק על ההפטר. אני מבין ששותפי להצעת החוק, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אפללו, רוצה אף הוא לומר כמה דברים עליה. אני מוותר על ארבע דקות ועשר שניות. אני רק מקווה שאדוני יעזור לי לשכנע את הממשלה שהחוק הזה הוא חשוב. אלי אפללו (קדימה): אנחנו נצביע בכל מקרה, גם אם הממשלה לא מסכימה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת אפללו, תיכף תעלה ותגיד לנו. אלי אפללו (קדימה): לא צריך. היו"ר דוד רותם: כן, כן, אדוני צריך. גלעד ארדן (הליכוד): החוק הזה לא עולה כסף, הוא דורש דבר אלמנטרי. דרך אגב, עד שלא התעניינתי ברשויות הייתי בטוח שזה הדבר הבסיסי, שאזרח רוצה לראות שבאמת שלחו לו בדואר רשום את הדוח, ועד אז הוא לא מוכרח לשלם. מסתבר שלא, שלא כך פני הדברים, ולא רק שלא כך, אלא גם יש להם סמכות להיכנס ולעקל לו דברים בבית מבלי להראות את זה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יושב-ראש הקואליציה ומציע החוק לא מסכים - - - גלעד ארדן (הליכוד): אני הסכמתי ואני מכבד את הסכמתי. אם יושב-ראש הקואליציה רוצה לעשות משהו אחר, אני לא אמנע בעדו. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): יושב-ראש הקואליציה - - - היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ארדן. חבר הכנסת אפללו, בבקשה. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי, גלעד ארדן – שותפי לחוק ולהגינות – אני יכול להגיד שמי שעשה כמעט את כל החוק זה גלעד, אני הצטרפתי לחוק, ואני חושב שזה חוק צודק לחלוטין. החוק הזה בעצם מתקן את העוול, אני אומר לכם את זה – על בשרי זה היה. כשאנשים לא יודעים שהכתובת עברה, ואני יכול להגיד: קרוב משפחה שלי, כשהועברה כתובתו ממקום למקום, הוא לא קיבל את ההודעה על החוב שהיה צריך להיות לו, ואחרי כן – לבוא לעשות לו עיקול בבית, אז כן ידעו איפה הכתובת החדשה. כשבאנו ובדקנו לאן הם שלחו ומה הכתובת, אני אומר לכם שהם לא ידעו, או שהמען של המכתבים היה בכתובת הישנה. כמו שאתה אומר, גלעד ידידי, כשהם רוצים לעקל לך בבית – הם יודעים את הכתובת העדכנית, אבל כשלא רוצים, זה קל להם לעשות את זה, בלי לבדוק אם שינית את כתובתך, או לשלוח את זה רשום כדי לבדוק אולי חזר המכתב. החוק הזה – כשראיתי אותו וכשקראתי אותו ואחרי כן הבנתי את המשמעות של החוק – אני אומר לך שאני תומך בו, ואני מקווה מאוד שאני אצליח לשכנע את הקואליציה ואת הממשלה - - - רן כהן (מרצ): זו שערורייה, חייבים להעביר אותו היום. אלי אפללו (קדימה): תשמע, היות שאני יושב-ראש הקואליציה, ויש סיעות אחרות – שאנחנו מגיעים להסכמות בקואליציה - - - רן כהן (מרצ): אפילו השרה אברהם באה. אלי אפללו (קדימה): ואני יודע שהשרה לא תתנגד, אני שמעתי את עמדתה בישיבה שישבנו - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו יכולים גם לאשר אותה כשרת התיירות. רן כהן (מרצ): גם אותך. אלי אפללו (קדימה): אני מודה לכם מאוד. כשיגיע, אני רוצה לראות אם המלים שלכם חסרות שחר, או שזה אמיתי. רן כהן (מרצ): אז תביאו כבר. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אלי אפללו (קדימה): ובשבילי אתה אומר? רק בשבילה, לא בשבילי. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - אלי אפללו (קדימה): אי, אי, אי. אתה יודע, לשמוע מרובי ריבלין אומר שהוא יצביע בשבילי זה כבוד, כי הוא מורי ורבי לאורך כל הדרך. ראובן ריבלין (הליכוד): מתי שאתה רוצה. אלי אפללו (קדימה): אם זה יגיע – זה יגיע, אבל לא - - - ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו מוכנים הרגע להצביע בעדך. אלי אפללו (קדימה): זה לא הנושא. הנושא הוא באמת הצעת החוק, שאני אומר לכם – הצעת חוק מצוינת, מתקנת עוול גדול מאוד שקורה לאזרחים, שבאים לעקל להם מהבית, כשהם אפילו לא יודעים מה שקרה. אני מודה לכם. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברי הכנסת, אם כך, תשובה והצבעה במועד אחר.