קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – פרסום ברשת), התשס"ח-2008 [הצעת חוק פ/3564/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל איתן) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – פרסום ברשת), התשס"ח-2008, של חבר הכנסת איתן. תשובה היום והצבעה במועד אחר. בבקשה. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי חוק חובת המכרזים, וגם על-פי חוקים רבים אחרים, שחלקם נחקקו לפני עשרות שנים – מטרת החוקים האלה היא שדברים מסוימים יתבצעו תוך הודעה לציבור. אז, כשחוקקו לפני עשרות שנים, אמרו: איך נביא את הדברים לידיעת הציבור? המחוקק קבע שזה ייעשה על-ידי פרסום בעיתונים. אבל, חברים יקרים, כולנו יודעים שבינתיים המציאות השתנתה, והיום המקום שבו יש חשיפה הכי גדולה לציבור זה אפילו לא העיתון הנפוץ במדינה, "ידיעות אחרונות". "ידיעות אחרונות" הוא קטן לעומת YNET. 800,000 איש נכנסים כל יום ל-YNET. מה זה "ידיעות אחרונות" בכלל? אז אם אנחנו רוצים לעמוד בכוונת המחוקק ולהביא מקסימום מידע על-פי החוקים שקובעים לפרסם לציבור, אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לציבור ולאפשרויות הפרסום. תביאו בחשבון דבר נוסף. נניח שהחוק קבע לפרסם בעיתון, ושמו מודעה בעיתון "הארץ", ויש שם מכרז שהתפרסם בעיתון "הארץ"; כמה אנשים קוראים את זה? ונניח שאת עיתון "הארץ" באותו יום מכרו ב-10,000 עותקים או ב-15,000 עותקים, כמה אנשים ראו את המודעה? כעבור יום העיתון איננו. אולי סוחרי הדגים עוד יוכלו לראות את המודעה הזאת שפרסמו. לעומת זאת, אם זה יהיה באתר אינטרנט, הממשלה תשים את כל הפרסומים שהיא חייבת על-פי חוק באתר שיהיה מוכר, שיהיה קבוע, ואז המודעה נמצאת שם עד תום תוקפה. לא יום, לא יומיים, לא שלושה, כל הזמן. מי זה הציבור שמתעניין במכרזים? מי זה הציבור שמתעניין בהודעות שונות? זה ציבור שמכוון לדעת. אחרת אף אחד לא היה קורא את המודעות האלה בעיתונים. הוא יכול, על-ידי מכונות חיפוש, על-ידי כניסה לאינטרנט, להגיע ולראות את כל המכרזים מסודרים. אומרים לי: מיכאל איתן, אבל איך יגיעו אנשים שלא מחוברים לאינטרנט? יש על זה תשובה טובה. אנשים שלא מחוברים לאינטרנט יוכלו להגיע באותה מידה שהם מגיעים לעיתון "הארץ". יש אנשים שלא מגיעים לעיתון "הארץ" כי אין להם מספיק כסף לקנות את עיתון "הארץ", איך הם ידעו שיש מכרז ב-400,000 דולר לבצע עבודה כזאת או אחרת? א. לא בטוח שזה מעניין אותם; ב. אם כן מעניין אותם, הם יחפשו את המכרז באינטרנט גם אם הם לא יודעים לגלוש באינטרנט, כי יהיה כתוב בעיתון "הארץ" ויהיה כתוב במקומות אחרים וזה יהיה נחלת הציבור שכל מכרזי הממשלה וכל ההודעות הממשלתיות מתפרסמים באתר האינטרנט. אדוני שר האוצר, זה יחסוך לך מיליונים בתקציב. אנחנו סתם זורקים כסף. שר האוצר רוני בר-און: אז חמש דקות אחריך יעלה חבר הכנסת ויציע הצעה שתבזבז את כל המיליונים האחרים. מיכאל איתן (הליכוד): לא חשוב, אבל אנחנו חייבים לחסוך. זה כסף שסתם זורקים אותו. יש דבר אחד שהעירו לי, ואני חושב שאני יודע מה הבסיס להתנגדות. ההתנגדות היא לא בעיה של שכבות שקשה להן להיכנס לאינטרנט, ההתנגדות היא לא של שכבות שיכולות להיכנס לאינטרנט ולא מעוניינות מבחינת סדר העדיפויות שלהן, כמו הציבור החרדי. כי יש מגבלה מסוימת, שאני מקבל אותה, אבל אני משווה אותה למצב הנתון היום: אותו ציבור חרדי שלא נכנס לאינטרנט – האם הוא קורא את עיתון פלוני או אלמוני? אבל אותו אדם חרדי שהעסק שלו הוא להיענות למכרזים ממשלתיים יעקוב, הוא יקבל את זה ממישהו או אפילו בתשלום, הוא יקבל את זה מעודכן יום אחרי יום, על-ידי מישהו שיוריד את זה מהאינטרנט. הפרסום באינטרנט מאפשר את הפצתו אחר כך גם בקרב אלה שאינם צורכי אינטרנט. זאת אומרת, המקום שבו אנחנו אומרים שנפרסם את זה באתר מסוימים באינטרנט, הוא פי-אלף נגיש יותר מאשר אם נפרסם את זה בעיתון "המודיע" או בעיתון "חרות" או בעיתון "הארץ" או בכל עיתון אחר. למה אנחנו מבזבזים כל כך הרבה מיליונים כשאפשר לחסוך? הכול עולה בעלויות קטנות. גם שירות יותר טוב, גם הפצה יותר גדולה, גם יותר נוחיות וגם חוסך מיליונים. אז למה לא בעצם? יש "לא" אחד, שאליו הסבו את תשומת לבי, ואני לא מקל בו ראש. מי שהיום נלחם נגד החוק הזה זה העיתונים. העיתונים אומרים: אנחנו נפסיד מיליונים כתוצאה מהחקיקה שלך. לבי אינו גס בטיעון הזה, אבל אם צריך לסבסד תקשורת, אז זה דבר מסוכן מאוד. אנחנו מסבסדים את התקשורת על-ידי החוק הזה, אז הם צריכים לפנות אלינו ולחזר אחרינו ולהסביר לנו למה זה לא טוב ולחפש את הרצון הטוב שלנו. איך הם יבקרו אותנו אחר כך? אם נגיד שאנחנו מסבסדים תקשורת על-ידי הקצבות חודשיות, זה עוד יותר גרוע. לכן אני כן מחפש, ולדעתי אפשר למצוא, פתרונות גם לטפל בסוגיה של המכה הקשה שתיפול על העיתונים. כל המהפכה של האינטרנט היא מכה קשה מאוד לעיתונים, אבל חלק גדול מהעיתונים הפכו בעצמם להיות מפעילי אתרי אינטרנט, והם נהנים מהעניין של האינטרנט גם בהיבטים הכלכליים. נכון שרק בתקופות האחרונות האתרים הגדולים מתחילים להגיע לאיזון ולהרוויח, יש כאלה שמרוויחים יותר, אבל זה העתיד. הם הרוויחו מיליונים מהמעבר הזה, הם ירוויחו כספים רבים מהמעבר מהעיתונות הכתובה לבעלות על אתרי אינטרנט והספקת תוכן באמצעים אחרים. הם עדיין נשארים חיוניים, כי הם מספקים תוכן והם מספקים במה לדעות, רק האמצעים נעשים בדרך אחרת, יותר זולה ויותר יעילה. לכן אני מבקש שהכנסת תקבל את ההצעה שלי. מאחר שאחסוך גם את דברי תשובתי – אני לא אשיב אחר כך. יש לי זכות תשובה, כי הממשלה מתנגדת – תן לי עוד שתי דקות ואסביר מה אני מקבל מטענת הממשלה. נאמר לי שהממשלה מתנגדת, בין השאר בגלל העובדה שהממשלה בעצמה ערה לעניין הזה, ועכשיו יש בוועדת החוקה תיקון של תקנות חובת המכרזים. הממשלה די בדעתי, אבל היא רוצה ליישם את זה באמצעות תיקון התקנות. לכן אני מסכים מראש ומבקש מראש לא להצביע היום, ונשאיר את זה, והלוואי שדרך הממשלה תצלח ולא נצטרך את החקיקה. זה יהיה הרבה יותר טוב. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת איתן. תשובה של השר משולם נהרי - - - השרה רוחמה אברהם-בלילא: במועד אחר. היו"ר עתניאל שנלר: הצבעה במועד אחר, אם נידרש לכך. חברי חברי הכנסת, לפעמים יש מצב של שינויים מרחיקי לכת. היום יש בסדר-היום שינויים מקצרי דרך. הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה של חבר הכנסת אריה אלדד לא תעלה היום; ההצעה שהוצמדה אליה, של חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב וניסן סלומינסקי, לא תעלה היום; ההצעה המוצמדת אליה, הצעת חוק ההסדרים של חבר הכנסת חיים אורון, גם היא לא תעלה היום; הצעת חוק חובת המכרזים של חבר הכנסת גדעון סער - גם היא לא תעלה היום.